בן איש חי שנה שניה פרשת בראשית

בן איש חי שנה שניה פרשת בראשית 

ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל. הנה רז"ל אמרו עץ שאכל אדם הראשון חטה היה. עוד אמרו גפן היה. עוד אמרו תאנה היה. ובאמת אלו ואלו דברי אלהים חיים דכלהו איתנהו, כי עץ הדעת היה בו פרי טעם חטה, ופרי טעם תאנה, ופרי טעם גפן. ואל תתמה על הדבר, הלא במן מצינו דארז"ל שהיה מתהפך לכל טעמים שבעולם. ונראה דהיה בעץ הדעת פירות משלשה מינים אלו שהם ר"ת חג"ת, מכוונים לשלשה קווין שהם חסד גבורה תפארת, אשר ג"כ ר"ת שלהם חג"ת. והאדם שנקרא עץ השדה, הנה גם בו יש שלשה קווין שהם חג"ת. ולכן זכר הכתוב שלשה חלוקות, טוב העץ למאכל, כנגד פירות שהיה בהם טעם חטה, ונרמזה החטה במלת טוב במלואם טי"ת וא"ו בי"ת, אותיות אמצעיות עם הכולל עולים מספר חטה שהוא כ"ב. וכי תאוה הוא לעינים, כנגד פירות שהיה בהם טעם תאנה, ונרמזה התאנה בתיבת תאוה, כי הוא"ו יתחלף בנו"ן, ונמצא תאוה הם אותיות תאנה. וכיצד יתחלף, הנה הוא"ו באותיות א"ט ב"ח ג"ז ד"ו יתחלף בדל"ת, ואות דל"ת באותיות דטלנ"ת יתחלף בנו"ן, וסדר חלוף כזה נמצא בסוד ארבעה נהרות. ועוד מצינו לרבינו האר"י ז"ל שנשתמש בחילוף כיוצא בזה. ונחמד העץ להשכיל, כנגד פירות שהיה בהם טעם גפן, כי הגפן יוצא ממנו יין שהוא מפקח, כמ"ש רז"ל חמרא וריחני פקחין. ונרמזו הענבים בתיבת העץ להשכיל, כי אותיות עץ עם כולל ב' אותיות, עולים מספר מענ"ב, ר"ל שיש בעץ טעם מענב:

ולכן בעת שאנחנו נכנסין לשבת נעשה קדושת השבת בשלשה דברים, לתקן קלקול עץ הדעת שנעשה סמוך לכניסת שבת שהיה בסוף יום ששי, שכבר התחילה תוספת שבת להכנס, והיינו שנעשה קדוש של שבת בכניסתו ביין ולחם ונר, והיינו לחם, תיקון של ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, ונר, תיקון של וכי תאוה הוא לעינים, כי הנאת הנר היא למראה עינים, וצריך ג"כ להסתכל בנרות, והיין של הקידוש תיקון של ונחמד העץ להשכיל, כי חמרא וריחני פקחין, ולכן נביא ג"כ הדס להריח:

ובמ"א כתבתי בס"ד, כמו שחטא אדה"ר וחוה היה ע"י אכילה, כן עיקר התיקון שצריכין אנחנו לתקן יהיה ע"י אכילה, כמו שמצינו בהכשר כלים של איסור דקי"ל כבולעו כך פולטו, וכן הדבר הזה כמו שבלעו הנשמות זוהמא ע"י אכילה, כן יפלטו הזוהמה ע"י תיקון האכילה. וכן היצה"ר שהוא השטן והוא הנחש, מאחר שרואה שהתגבורת שהיה לו על האדם הוא ע"י אכילה, לכך הוא יתגרה וילחם בענייני האכילה יותר, ולכך צריך האדם לקדש עצמו בענייני האכילה ביותר, הן מצד הברכות שיהיו בכונה שלימה, והן מצד גוף המאכל שיהיה נקי מכל תערובת איסור של תולעים ושל דם ושל תערובת איסור בבעלי חיים ונבלות וטריפות וכל דברים אסורים, וגם שיהיה נקי מגזל וכיוצא, ושיזהר בלימוד תורה על השלחן, ויתרחק מכל דבר אסור על השלחן, ומכל מיני כעס והקפדה, כי בענייני האכילה יהיה יסוד לכל תיקוני עבודת הקודש שיעבוד האדם את בוראו:

ולכן ארז"ל אין קידוש אלא במקום סעודה, רמזו לפי דרכם, שלא יתקדש האדם בקדושה, יתירה לפלוט הסיגים הבלועים בו אלא במקום סעודה, כלומר כאשר יהיה נזהר באכילתו בכל הפרטים הנז"ל. ועוד רמזו חז"ל לפי דרכם ע"ד שאמרו סעודה שהנאתך מרובה בה משוך ידך ממנה, כי ע"י מיעוט אכילה, מקנה האדם קדושה יתירה לנפשו ונחה עליו רוח ה'. ולכן הסימן של הצדיק עובד אלהים הוא ניכר ע"י אכילתו, וכמו אותה המעשה שכתב הגאון חיד"א ז"ל בשמחת הרגל דף יו"ד ע"ב ברמזי קדש ורחץ וכו', מעשה שהיה בזמן הרה"ג מהר"י קובו ז"ל יע"ש:

ואחשוב בזה ע"ד המוסר, דלכן נתן הקדוש ברוך הוא מלאכת אוכל נפש הקדושה, שהם התורה שנקראת לחם ויין ומים, שבה הנפש מתקדשת ונזונת במקום אכילה של הגוף, שנתן הלשון שבו עסק התורה, בתוך הפה שבו אכילה ומזון של הגוף, כדי שהאדם יקח מוסר לעצמו, להשוות לפחות מלאכת הקודש שהיא במקום הזה, כמו מלאכת החול, דכמו שהוא עושה במקום זה מלאכת הגוף ברצון לב ובשמחה וזריזות וחשק נמרץ מצד כל איבריו וגידיו, כן יעשה מלאכת הקדושה היא עסק התורה אשר היא ג"כ בפה, וכמ"ש רז"ל כי חיים הם למוצאיהם, למוציאיהם בפה. ואם לא ישוה שתי המלאכות אלה, אין לו פה להשיב בעמדו בדין במשפט האלהים. ואמשול משל לזה, למלמד אחד ת"ח שהיה לו תלמידים בחורים שלומד עמהם בכל יום גמרא, ויהי היום והנה הוא יום י"ז בתמוז שהוא יום תענית ציבור, והתלמידים בע"כ באו לפניו ללמוד גמרא כשאר הימים, אך ראה פניהם זועפים, והרגיש כי מחמת מוראו באו, ורוצים ללמוד בהתרשלות ועצבות ועצלות, באומרם דתש כוחם מחמת התענית. מה עשה המלמד, אחר שישבו לפניו, קודם שהתחיל בלימוד, א"ל אני היום תש כח ואיני יכול ללמוד, ורוצה אני לשחק במין שחוק שקורין בערבי קמא"ר, היש בכם מי שיודע לשחק בזה השחוק, ויענו כלם בשמחת לב ויאמרו יש ויש, הנה כולנו חכמים כולנו נבונים בזה. והביא להם הניירות של השחוק והתחילו לשחק בהם משך רבע שעה בחשק נמרץ וכח גדול ובזעקות גדולות כמנהגם, ואחר שעבר רבע שעה אמר להם בני אני חשבתי מחמת כי יום זה הוא תענית אין בכם כח ללמוד ולדבר, ועתה אני רואה שיש לכם כח גדול גם ביום זה, א"כ תביאו הגמרות ונלמוד, והם נצודו בדבר זה שהוכרחו ללמוד אותו היום בכח וחשק, כי לא נשאר להם התנצלות לומר יום תענית הוא, שכבר הראו כוחם חזק במלאכה של חול. וכן בנמשל עשה הקדוש ברוך הוא מלאכה של מזון הנפש וקדושתה בפה, ששם הוא מקום מלאכה של מזון הגוף וחיזוקו, כדי שלא יוכל האדם לעשות התנצלות של יצה"ר בהתרשלותו בעסק התורה, והנה הוא נתפס מיניה וביה. לכן האדם יקדש עצמו בעסק התורה לעשותו בפה בהתלהבות וחשק ושמחה מכוח עסק הגשמי המצוי שם, דלפחות תהיה כהנת כפונדקית. ולכן ארז"ל אין קידוש שהאדם יקדש עצמו בעסק התורה כראוי אלא במקום סעודה, הוא הפה, שמשם יקח מוסר השכל לדבר זה: 

א. הקידוש, בין ביום בין בלילה אינו אלא במקום סעודה ממש, שנאמר וקראת לשבת ענג ודרשו רז"ל במקום ענג סעודת שבת, שם תהא קריאת הקידוש. ועל כן לא מבעיא שאם קידש ולא סעד אחריו שלא יצא י"ח קידוש, אלא גם אם קידש בבית זה ואכל בבית אחר, בין שהיה דעתו תחלה לאכול בבית האחר, בין שהיה דעתו לאכול בבית שקידש בו ואח"כ נמלך לאכול בבית האחר, לא יצא י"ח, וצריך לחזור ולקדש קודם שיאכל בבית האחר. ויש אומרים שאם בשעת אכילתו בבית האחר יכול לראות משם מקום שקידש בו, אפילו דרך חלון, ואפילו מקצתו בלבד, חשיבי שתי מקומות אלו כמקום אחד לענין קידוש, ואין צריך לחזור ולקדש. ואין לסמוך לכתחילה על סברה זו, לכן יזהר שלא יביא עצמו לידי כך, ובשעת הדחק שהוצרך לכך בהכרח ואינו יכול לקדש בבית האחר, יש לסמוך על סברת המקילים ברואה את מקומו, אפילו מבית לבית: 

ב. שני חדרים בבית אחד, וקדש בחדר זה ואוכל בחדר השני, או שקידש בארעא ואוכל באגרא, אם לא היה בדעתו לכך, ואינו רואה את מקומו, לא יצא י"ח קידוש. ואם היה דעתו לכך, אף על פי שאינו רואה את מקומו, אין צריך לחזור ולקדש, כיון שהם בבית אחד. מיהו עכ"ז לכתחילה לא יעשה כן. ואם מוכרח לאכול במקום השני, יזהר לאכול במקום שקידש בו כזית, ואח"כ יאכל במקום השני. ופה עירנו בגדאד שכיח דבר זה אצל הנשים שאין דרכם לאכול על השלחן עם האנשים, אף על פי שאין שם אורחין זרים, אלא דרכם לשמוע קדוש בחדר השלחן, מן בעה"ב. ואח"כ הולכין לחדר אחר ואוכלין. ואם היו רואין בחדר את מקום הקידוש ואפילו מקצתו, החרשנו, אך דא עקא שאינו נראה מקום הראשון כלל, וזה ימצא על הרוב בבתים הגדולים של העשירים, לכן יזהרו לאכול כזית במקום הקידוש, ואז ילכו לחדר אחר לאכול שם: 

ג. אפילו בחדר אחד, אם קידש בזוית זו ע"ד לאכול שם, ונמלך לאכול בזוית שניה, לא יעשה כן לכתחילה, אף על גב דמר"ן ז"ל פסק כהרמב"ם והרא"ש ז"ל דשרי, עכ"ז הרי"ף ז"ל ודעמיה חולקין. וכתבו האחרונים ז"ל דגם מר"ן ז"ל יודה דלכתחילה לא אריך למעבד הכי. לכן גם בזה יעשה כך, לאכול כזית תחילה בזוית שקידש בה, ואח"כ יפנה לזוית אחרת: 

ד. צריך לאכול במקום הקידוש לאלתר, ואם לא אכל עד לאח"ז, לא יצא י"ח. אבל אם בדעתו היה לאכול מיד, ורק אירע לו אונס ונתעכב לאח"ז, ה"ז יצא י"ח. מיהו יש חולקים על זה, וס"ל אפילו אם היה בדעתו תחילה לאכול אח"ז, ואפילו אחר שעה ושתים, ואפילו אחר שיעור עיכול נמי, יצא בדיעבד. וכיון דקי"ל סב"ל, לכן בכל גוונא לא יחזור ויקדש. מיהו אם אירע זה בקידוש הלילה, אז קודם שיברך המוציא יהרהר ברכת הקידוש, או יאמר אותה בפיו בלא שם ומלכות. ואם הוא ביום, יכוין בברכת המוציא למצות קידוש, כאדם שמקדש על הפת, ויאמר פסוקים של קידוש היום קודם נט"י: 

ה. יכול אדם לקדש לאחרים אף על פי שאינו אוכל עמהם, ואין בזה חשש משום קידוש שלא במקום סעודה, כיון דלהשומעים היוצאים י"ח הוא מקום סעודה. ומיהו כל היכא שהמקדש אינו אוכל, דהוא עצמו אינו יוצא י"ח קידוש, או שכבר קידש לעצמו במקום סעודתו, ואינו מקדש פה אלא לצורך אחרים דוקא, ה"ז לא יקדש לאחרים לכתחילה אא"כ הם אינם יודעים לקדש בעצמם:

ואם אלו האחרים שמקדש להם אינם יודעים לברך ברכת הקידוש, אך ברכת בפה"ג יודעים לברך, נסתפק הרב חס"ל ז"ל אם יכול לברך להם גם בפה"ג, וכתב דמסתברא אחד אומר כל הקידוש, לכן יותר טוב שישתה שם רביעית, יע"ש. וכתבתי בס"ד בסה"ק מקבציאל, אם כבר קידש בביתו ואכל ובא לקדש לאלו, די לו שיטעום מן היין, ואם לא קידש עדיין אסור לו לטעום מזה היין, כיון שאינו אוכל שם, וכאשר נכתוב לקמן. ואם ישתה רביעית כמ"ש הרב חס"ל, ה"ז שנוי במחלוקת, כאשר נכתוב לקמן. מיהו לקמן נבאר שיש לסמוך על סברת המתירין לשתות רביעית לעת הצורך, ולפ"ז בנ"ד נמי חשיב צורך, ושפיר הורה הרב ז"ל לברך בפה"ג ג"כ ולשתות רביעית. וכל זה הוא אם כשהולך לביתו לקדש ולאכול שם נמצאים בניו ובני ביתו שהוא מוציא אותם י"ח קידוש עמו, אך אם בביתו לא יש אדם אחר שיוציאו י"ח קידוש, אלא שם מקדש לעצמו בלבד, הגה בזה חוזר ונתקל בסלע המחלוקת, כיון דיש סוברים אם קידש במקום אחר ושתה רביעית יין, יצא י"ח קידוש במקום סעודה. ועל כן אדם כזה שהוא מקדש אח"כ בביתו לעצמו בלבד, לא יכניס עצמו בדבר זה לקדש לאחרים תחלה על סמך שישתה רביעית שם. וכל זה הוא בקידוש הלילה דאיכא ברכת קידוש, אבל ביום דליכא ברכת קידוש, לית לן בה, ויוכל לקדש לאחרים תחלה ויברך בפה"ג וישתה רביעית, ואח"כ ילך לביתו ויקדש אפילו לעצמו בלבד, כיון דאינו מברך אלא רק בפה"ג: 

ו. אם מקדש לאחרים ואינו אוכל עמהם והוא עדיין לא קידש בביתו, הרי זה לא יטעום כלום מן הכוס, כי אסור לטעום קודם קידוש, שהוא אינו יוצא י"ח בקידוש זה, דאין קידוש אלא במקום סעודה: 

ז. אף על פי שאמרנו אין קידוש אלא במקום סעודה, מ"מ אם אכל כזית פת או כזית מיני מזונות, או שתה רביעית יין מלבד כוס הקדוש, יצא י"ח קידוש כאן ויכול לאכול אח"כ במקום אחר בלא קידוש. מיהו שאר פירות ומשקין לא מהני. ואף על גב די"א דסגי בשתיית כוס הקידוש עצמו אם ישתה ממנו רביעית, מ"מ אין לסמוך על סברה זו אלא לעת הצורך, כגון כוס של מילה ואין שם קטן להשקותו. ופה עירנו בגדא"ד יע"א המנהג פשוט שהמוהל מברך על כוס המילה ושותה ממנו רביעית, ואף על פי שעומדים שם כמה קטנים, ואין נותנים לקטן לשתות. על כן צריך שהמוהל יתכוין לצאת בזה י"ח קידוש וישתה רביעית שלימה: 

ח. אם שמע קידוש משכנו, יצא י"ח, כיון דהשומע הוא שומע במקום סעודתו, ורק צריך שיתכוין המקדש להוציאו י"ח: 

ט. יש אומרים דאין מקדשין אלא במקום נר, ויש אומרים שאין הקידוש תלוי בנר. וצריך להזהר כסברה הראשונה לקדש במקום נר, כי כן ראוי להיות ע"פ הסוד, ורק בשביל צורך והכרח גדול יש לסמוך על סברה השניה: 

י. מ"ע מן התורה לקדש בדברים, שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, זכרהו זכירות שבת וקידוש. וצריך לזכרו בכניסתו בקידוש, וביציאתו בהבדלה. וי"א שהבדלה מד"ס, ואין צריך מן התורה אלא בכניסתו, ולכן מן התורה יוצא אדם י"ח בתפלת ערבית ש"ש, ורק חז"ל תקנו לקדש על היין. מיהו יש אומרים כל שיש לו יין אינו יוצא מן התורה י"ח קידוש בתפילה. גם יש אומרים כל שאינו מכוין בתפילה לצאת י"ח קידוש, אינו יוצא מן התורה: 

יא. הקידוש ביום טוב מד"ס, ואעפ"כ יש לו דין קידוש שבת לכל דבר, וגם הנשים חייבין בקידוש שבת מן התורה, וקידוש יום טוב מד"ס, דכתיב זכור ושמור, כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה: 

יב. קטן אפילו הוא בן י"ג שנה ויום אחד, כל שיש להסתפק בו שמא לא הביא שתי שערות, אינו מוציא לא את האיש ולא את האשה, ואף על גב דהתפללו האיש או האשה תפלת ערבית, אינו מוציאם י"ח, וכמ"ש בס"ד בסה"ק מקבציאל, ועיין תוספת שבת סי' רע"א סק"ג, ואשל אברהם ריש סי' רע"א, ומש"ז שם ואליה רבא סי' רע"ג ס"ק י"ב ע"ש: 

יג. אף על גב דקי"ל קידוש שבת דאורייתא, מותר לכתחילה להתפלל ולקדש מבע"י, דסמכינן להלכה כמ"ד תוספת שבת דאורייתא. ואף על גב דאיכא הרמב"ם ודעמיה דפליגי, כבר הביא מג"א ז"ל סי' רס"ז סק"ג בשם המרדכי ז"ל, דגם למ"ד תוספת שבת דרבנן, יוצא בקידוש זה כיון דבשעה דמקדש יבא אח"כ לידי חיוב דאורייתא, ע"ש. ואף על גב דהמג"א ז"ל הצריך עיון בזה, ועוד דהגאון רע"א ז"ל כתב דמדברי מר"ן כסף משנה ז"ל מבואר דלא כהמרדכי ז"ל ע"ש. ועיין עוד מ"ש בס"ד בסה"ק רב ברכות דף ל"ד, ועוד מ"ש בס"ד שם במערכת הפ"ה בדין הפדיון יע"ש, מ"מ הא איכא בזה ס"ס והוא מתהפך ג"כ. ועל כן נהגו העולם בזה בכמה מקומות לקדש מבע"י, והמחמיר לקדש בודאי לילה תע"ב. אך המחמיר לקדש בודאי לילה, לא יתפלל מבע"י וימתין הרבה עד לילה ודאי לקדש, דלכתחילה צריך לקדש מיד אחר התפלה, וכנז"ל, אלא זה יעשה כמנהג רבינו האר"י ז"ל לקבל שבת כשחמה בראש אילנות, דאז עד שיתפלל ערבית ויבא מבית הכנסת ויאמר הפסוקים והפיוט והזוהר שנוהגים לומר קודם, יהיה זמן חשיכה ויקדש: 

יד. קטן שהגדיל ונעשה בן י"ג שנה ויום אחד בליל שבת קודש, העליתי בס"ד בסה"ק רב ברכות דף ל"ד, דימתין בקידוש עד לילה ודאי, יע"ש. וכן ראוי להורות בד"ז לכתחילה, דאין בזה לא טרחא ולא הפסד, דמה יפסיד אם ימתין עד הלילה. והנה ודאי דסמכינן אחזקה לחומרא לומר שהביא שתי שערות, דדוקא להקל לא סמכינן אחזקה במידי דאורייתא: 

טו. צריך שבני הבית השומעין קידוש מן בעה"ב, ישימו לבם היטב לשמוע ברכת הקידוש מתחלה וע"ס. ומי שאזניו כבדות ואינו יכול לשמוע, או שבעה"ב זקן ומגמגם בלשונו, וא"א להם לקדש בפ"ע מכמה סיבות הכרחיות, העליתי בסה"ק מקבציאל, שזה האדם שאינו יכול לשמוע הברכה מן בעה"ב, יתן עיניו בכוס שביד בעה"ב שמקדש עליו, ויאמר בלחש ברכת הקידוש כולה בשעה שבעה"ב מקדש. ושם הבאתי דברי הגאון רע"א ז"ל בתשובה סי' ז', שעשה תיקון לומר ברכת הקידוש בלי פתיחה וחתימה, ופקפקתי בזה, יע"ש. וסמכתי בדבר זה שכתבתי, על מ"ש הרב ברכ"י ז"ל סי' רצ"ה אות ד' בשם מהר"י זיי"ן ז"ל, ובנ"ד חשיב דיעבד, כיון דא"א לו לקדש על הכוס בפ"ע ולאחזו בידו: 

טז. סומא יוכל לקדש ולהוציא אשתו וב"ב י"ח קידוש, דכל הפוסקים חלקו על רבינו ירוחם בדין הסומא, מיהו אם יש פקחים עומדים על השלחן, והסומא בעה"ב לא אנינא דעתיה אם יקדש אחד מבני ביתו, טוב שיקדש זה הפקח לצאת י"ח לכ"ע, כיון דאפשר בהכי: 

יז. אסור לטעום אפילו מים קודם קידוש משהגיע זמן הקידוש, דהיינו בין השמשות, אפילו שלא התפללו ערבית עדיין. מיהו אם הוא בתענית, מותר להדיח פיו קודם קידוש. והעלתי בסה"ק מקבציאל, כל שלא נראה עדיין שמש אפילו על כותל גבוה, נחשב לספק, ואסור לטעום אפילו מים. ופה עירנו בגדא"ד יע"א מתחיל בין השמשות שבעה דקים קודם קריאת המגר"ב, שקורא בסוף שעת י"ב, ולכן פה עירנו כיון שנשאר שבעה דקים לקריאת המגר"ב, לא ישתה אפילו מים, דחל עליו חובת קידוש, וכמ"ש בסה"ק רב פעלים בתשובה בס"ד: 

יח. קידוש הלילה אינו תלוי בתפלת ערבית, שאם ירצה לקבל שבת מבע"י ולקדש ולאכול ולהתפלל ערבית בלילה, רשאי, ורק צריך שיתחיל לאכול חצי שעה קודם זמן ק"ש. אבל קידוש היום תלוי בתפלה, דכל זמן שלא התפלל שחרית, לא חל עליו חובת קידוש. ולכן ביום שבת בבוקר, יוכל לשתות מים קודם תפלה, מפני שכיון דלא התפלל לא חל עליו חובת קידוש. וכל זה הוא באנשים, דחל עליהם חיוב תפלה בבוקר אחר עמוד השחר, אבל הנשים משעלה עמוד השחר חל עליהם חובת קידוש, ואסורין לשתות מים קודם קידוש, מפני דיש אומרים הנשים קיימי אדינא דאורייתא, שאין להם נוסח קבוע ולא זמן קבוע לתפלה, ובפעם אחד ביום שיאמרו נוסח תפלה יצאו י"ח, וא"כ לדידהו אין הקידוש תלוי בתפלה, ולפיכך משעלה עמוד השחר אסורין לטעום מים קודם קידוש, וכמ"ש הרב חסד לאברהם בתשובה בא"ח סי' וא"ו יע"ש: 

יט. אם שכח ואכל קודם קידוש, אפילו אכל סעודה גמורה, צריך לקדש מיד בעת שנזכר, ואסור לו לטעום כלום משנזכר עד שיקדש. ואם נאנס או הזיד ולא קידש בלילה, יש לו תשלומין למחר כל היום, ויאמר כל ברכת הקידוש של לילה חוץ מפרשת ויכלו שאינו אומרה ביום. ואם גם ביום שכח או נאנס ולא קידש, ונזכר בין השמשות של היום, שהוא ספק קודש ספק חול, הנה אם התפלל תפלה של שבת, הן בלילה הן ביום, נמצא יצא י"ח קידוש מן התורה, ורק נשאר עליו חיוב קידוש מדרבנן, וכיון דהוא בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה, העליתי בסה"ק מקבציאל שיקדש ויאמר ברכת קידוש של לילה בלי שם ומלכות, אלא יהרהר שם ומלכות בלבו. וכתבתי שם דאין לומר לא נחייב אותו לקדש כלל, כיון דהוא ספיקא דרבנן וקי"ל ספיקא דרבנן לקולא, זה אינו, דהא איכא דס"ל כל שיש לו יין אינו יוצא י"ח קידוש מן התורה בתפלה. ועוד הנה הרב תוספת שבת כתב כל שלא כיון לצאת י"ח קידוש בתפלה, אינו יוצא י"ח מן התורה, ולכן צריך לקדש על היין ויברך ברכת הקידוש בלא שם ומלכות. ואם לא התפלל שום תפלה בשבת, נמצא הוא חייב בקידוש מן התורה לכ"ע, ועתה בבין השמשות צריך לקדש על היין, ויברך ברכת הקידוש בשם ומלכות, כדין בהמ"ז שהיא מן התורה, דאם נסתפק בה דחוזר ומברך. ועיין להרב משבצות זהב ז"ל סי' רע"א סע"ק י"א יע"ש: 

כ. צריך שיהיה על השלחן מפה תחת הפת, ומפה למעלה, משני טעמים, הא' זכר למן, והב' דתיתי סעודתא דשבתא ביקרא. ועוד יש טעם שלישי במפה העליונה משום בושת הפת: 

כא. כוס הקידוש אפילו אם הוא נקי, צריך הדחה מבפנים, ושטיפה מבחוץ, ומלא על כל גדותיו, ולא יהיה פגום, שאם שתה ממנו פגמו, ויהיה שלם בשפתו ובבסיס שלו, וסדק אפילו בלא חסרון פוסל, וצריך שיתן אותו אדם אחר בשתי ידיו, וזה המקדש יקבלנו ממנו בשתי ידיו, ויביאנו בשתי ידיו בצד שמאלו כנגד החזה, ואח"כ יאחז בו ביד ימין בלבד, ויגביהנו מעל השלחן טפח לפחות, ויתן עיניו בו שלא יסיח דעתו ממנו: 

כב. אם אין לו אלא כוס יין אחד, מקדש בו בלילה ושופך ממנו לכוס אחר ושותה, שאם ישתה מן הכוס עצמו, ה"ז נעשה פגום ואינו יכול לקדש על הנשאר למחר, לכך שופך ממנו לכוס שני ושותה מכוס השני, והנשאר בכוס ראשון יוסיף עליו מים למחר ויקדש עליו, ואם לא נשאר אלא מעט, שאם יוסיף עליו מים להשלימו לרביעית לא ישאר בו טעם יין, שלא יוכל לברך עליו בפה"ג, הרי זה שותהו כולו בלילה. בד"א אם יש לו כוס אחר להבדלה, אבל אם אין לו כוס אחר להבדלה. הרי זה מניח כוס זה להבדלה, ויקדש בלילה וביום על הפת, מפני דקידוש אפשר לקדש על הפת, אבל הבדלה לא אפשר. ועיין אליה רבא סע"ק כ"ג ותוספת שבת סע"ק כ"ט ושאר אחרונים: 

כג. לכתחילה צריך שיטעום המקדש מלא לוגמיו, ומצוה מן המובחר לשתות רביעית, ובדיעבד אם לא טעם המקדש, וטעם אחר מן המסובין מלא לוגמיו, יצאו כולם י"ח, ומצוה מן המובחר שיטעמו כולם. ובזה"ז אין נמנעים לשתות מכוס ששתה ממנו חבירו מחשש חולי, מאחר דברור להם כי בעה"ב שקידש ושתה מן הכוס הוא נקי ואין בו חולי: 

כד. קידש וקודם שטעם נשפך הכוס, יביאו לו כוס אחר ויברך בפה"ג, אך לא יברך ברכת הקדוש, שכבר בירך אותה. וכן ה"ה אם הפסיק בדיבור שלא מצרכי הסעודה. וגם המסובין יזהרו שלא יפסיקו בדיבור קודם שיטעום המקדש: 

כה. אין מקדשים על יין שריחו רע מחמת שנתנוהו בכלי מאוס, אף על פי דריחו וטעמו יין שמברכים עליו בפה"ג, משום הקריבהו נא לפחתך וגו'. וכן נמי אין מקדשים על יין שנתגלה, ולכתחלה יזהר אפילו על גילוי שעה מועטת, ורק בדיעבד אין להקפיד. אבל אם עבר לילה אחת בגילוי, נפסל לקידוש, אף על פי שלא נמר ריחו וטעמו: 

כו. יין שטעמו חומץ, אפילו ריחו יין, אין מקדשין עליו ואין מברכין עליו בפה"ג. אבל אם טעמו יין, אפילו ריחו חומץ, מקדשין עליו דטעמא עיקר: 

כז. יין שעושין מצימוקין שהם ענבים יבשים, אם היה יוצא מהם לחלוחית על ידי דריכה קודם ששראום במים, מותר לשרותן במים להוציא מהם יין ולקדש עליו, ואם לאו אסור לקדש על זה, וגם בפה"ג אין לברך עליו: 

כח. אם אין לו יין כלל, יקדש על הפת. ובלילה כך יעשה, יטול ידיו בשביל ברכת המוציא, וישב במקומו ויאמר ויכלו בעוד הפת מכוסה, ואח"כ יגלנו ויברך המוציא ואינו בוצע, ויאמר אז ברכת הקידוש בעוד שתי ידיו על הפת, ובוצע ואוכל. והטעם שצריך להניח ידיו על הפת בברכת הקידוש הוא, כי כמו שצריך לאחוז כוס הקידוש בידו, כן עתה שהוא מקדש על הפת צריך לאחוז הפת בידו, והיה די מטעם זה להניח יד אחת בלבד, אך כיון דצריך לברך ברכת המוציא ולהניח בה שתי ידיו על הפת, אין נכון לסלק ידו אחת אחר ברכת המוציא בשעת ברכת הקידוש, אלא ישארו שתי ידיו עד שגומר ברכת קידוש ובוצע, וכנז' באחרונים ז"ל. וכל זה הוא בלילה, דיש היכר גדול לקידוש ע"י ברכת הקידוש, אך ביום דאין בו ברכה של קידוש, לא יש היכר לקידוש בברכת המוציא, על כן אם יש לו חמר מדינה, כגון שכר תמרים או שכר שעורים וכיוצא, יטול ידיו, ויקח כוס רביעית מחמר מדינה, ויברך שהכל וישתה מלא לוגמיו, ואח"כ יברך המוציא, שאם יקדים ברכת המוציא, אינו ניכר שמקדש. ואם אין לו חמר מדינה, או שיש חמר מדינה ואינו יכול לשתות, כי יזיק לו וא"א לשתותו כלל מחמת קושי חריפותו, שזה אינו מלומד לשתות מזה כלל, יברך המוציא בלבד, ויבצע ויאכל. אך יאמר קודם ברכת המוציא, הפסוקים והפיוט שנוהגים לומר בקידוש היום: 

כט. זהו סדר הקידוש המיוסד ע"פ דברי רבינו האר"י ז"ל, אחר תפילת ערבית יכנס לביתו, וכשיכנס למקום השלחן יאמר בקול רם ובשמחה יתירה "שבת שלום", וינשק ידי אביו וידי אמו (אם הם בחיים), אח"כ יסתכל באור הנר אשר ברכו עליו, ויסתכל בשתי נרות ויכוין שהם א' כנגד זכור וא' כנגד שמור, גם יכוין שהם א' בה"א א', וא' בה"א אחרונה שבשם הוי"ה, ואף על פי שהדליקו ז' נרות לכבוד שבת עכ"ז הוא לא יסתכל אלא רק בשתים, ויכוין ג"כ בהסתכלותו שיאירו נרות העליונים. ואח"כ יעמוד במקום שיושב בו אצל השלחן ויאמר בקו"ר "דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין" ואח"כ יקיף את השלחן דרך ימין, ויחזור ויעמוד במקום שעמד בו קודם הקפה, ואז בעמדו שם יקח בידו ב' אגודות הדס, שהם א' כנגד זכור וא' כנגד שמור, ויאחזם ויחברם יחד כדרך גדילתן בין שתי ידיו, ויברך עליהם עצי בשמים, ויריח בהם, ואחר שיריח, אז תיכף ומיד בעודם מחוברים יחד בין שתי ידיו יאמר בפיו "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו", וגם יאמר ג"כ פסוק זה "ריח ניחוח אשה לה'", כי בתיבות אלו רמוזים כל הכונות של ברכת הריח. ואח"כ יחזור להקיף השלחן פעם שנית בשתיקה בעוד ההדס בידו, אך אין צריך שיהיה בין שתי ידיו גם בעת שמקיף, אלא די לאחזו ביד ימין בלבד, ואם ישאר אחוז בשתי ידיו הנה מה טוב ומה נעים, דנכון לעשות כן. ואחר שעשה ההקפה השנית בהדס וחזר לעמוד במקומו הראשון, ישאר ההדס ביד ימינו לחבוב מצוה, ויאמר שלום עליכם מה"ש וכו'. ויאמר מלך מלכי המלכים, ולא יאמר ממלך וכו' וכנז' בסידור רב יעב"ץ ז"ל, ועיין כף החיים. ואח"כ יאמר כי מלאכיו יצוה לך וכו' ויכוין בשם יוה"ך שהוא בס"ת פסוק זה, ובשם כל"ך שהוא רמוז באות כף של תיבת כי, ובאותיות לך מתיבת מלאכי"ו. ואח"כ ה' ישמור צאתך ובואך וכו', ואח"כ בלי הפסק יאמר תכף פסוקים אשת חיל וכו' ויכוין שהם כ"ב פסוקים כנגד כ"ב צינורות של מעלה, שבעת הזאת הם פתוחים ומריקים שפע וברכה מהבריכה העליונה מראש כל הכתרים, ואח"כ יאמר אתקינו סעודתא וכו', אהללה שם ה' בשיר וכו', ה' עוזי וכו', ואח"כ פזמון אזמר בשבחין וכו', ואח"כ יהא רעוא וכו', ואח"כ זוהר ויקהל יומא דא מתעטרא וכו'. ודע דאע"ג דרבינו האר"י יסד פזמון אזמר וכו' הנז' לאומרו בתוך הסעודה, עכ"ז פשוט המנהג בכל המקומות לאומרו קודם קידוש, וכ"כ רב יעב"ץ ז"ל, ועיין להגאון חיד"א ז"ל סי' קס"ו אות ג'. ומנהגינו לפעמים כשיש סיבה למהר הקידוש, כגון בימי העומר וכיוצא, נאמר פזמון הנז' בתוך הסעודה:

אח"כ יתחיל בסדר הקידוש שהוא הכנת המעשה והכנת הדיבור, וקודם סידור הקידוש יאמר נוסח זה ליקבה"ו וכו' הנה אנחנו באים לקיים מ"ע דאורייתא לקדש את השבת, ולקיים מ"ע דרבנן לקדש על היין, כמו שפירשו רז"ל פ' זכור את יום השבת לקדשו זכרהו בדברים הנאמרים על היין, לתקן שורש מצוה זו במקום עליון והרי אנחנו מוכנים להמשיך אורות עליונים לחקל תפוחין קדישין על ידי הכנה בסוד המעשה והכנה בסוד הדיבור. ויהר"מ ה' או"א שיעלה לפניך כאלו כוננו בכל הכונות הראויות לכוין בסוד המעשה ובסוד הדיבור אשר יסדו לנו עבדיך חכמי ישראל בסדר הקידוש של שבת, ויעלה לפניך קידוש זה עם קידושי בניך היודעים ומכוונים כהוגן, וימשך שפע וברכה רבה בכל העולמות הקדושים, ומשם ימשך שפע רב לנפשינו רוחינו ונשמתינו לעבדך באמת, ולשמור את כל שבתות קדשיך כל ימי חיינו, במחשבה ודיבור ומעשה, ביראה ואהבה ושמחה רבה. והרי אנחנו מוכנים לקבל עלינו מ"ע של התשובה, כמ"ש ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו. ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו':

ויהר"מ ה' או"א שיהא עתה עת רצון לפניך, וימשך לנו ולנפשותינו ולבנינו ובנותינו ולכל ישראל, שפע שלום וטובה וברכה, חיים חן וחסד ורחמים, על ידי שניים ועשרים צינורות עליונים, אשר הם פתוחים ומריקים שפע וברכה מבריכה העליונה מראש כל הכתרים. ויהר"מ ה' או"א שבזכות מצות מזיגת כוס היין של הקידוש במים, מ"לא י"דינו מ"ברכותיך ו"מעושר מ"תנות י"דיך, ובזכות יעקב תמימיך אשר מיתק הגבורות בחסדים, ככתוב ויבא לו יין וישת דארמי ליה מייא ביינא, כן ברחמיך וחסדיך יתמתקו כל הגבורות והדינין וגמלנו חסדים טובים:

ויהר"מ ה' או"א שבזכות מצות הברכה של קידוש שבת על כוס יין מלא, יתמלאו אותיות כוס שהם כ"ף וא"ו סמ"ך שעולים מספר הברכ"ה, ויהיו צינורות לקבל לנו שפע הברכה מן הבריכה העליונה ממקור הברכות, ויתקיים בנו מקרא שכתוב יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך, ועתה אדני ה' הואל וברך את בית עבדך ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם. יהיו לרצון וכו':

אח"ך תתחיל בהכנת המעשה, והוא כי בעודך עומד במקומך, תקבל הכוס בשתי ידיך מאדם אחד אשר גם הוא יאחזנו בשתי ידיו וימסרהו לך, ואתה תעמיד הכוס בשתי ידיך כנגד החזה שלך, ואח"ז תסיר מיד שמאלך ותאחזנו ביד ימינך בלבד, כדי לכלול השמאל בימין, ובסדר המעשה הזאת יש כונות עמוקות ורזין עלאין, ולכן לא תחסר אפילו פרט קטן מסדר זה, ותכוין בכל שיש סוד בדבר. ואחר שתאחזנו בימין בלבד אז תמזוג למתקו במים, וטוב שאותו אדם שמסר לך הכוס בשתי ידיו הוא יעשה המזיגה ביד ימינו, והמזיגה יעשנה ג"פ דהיינו בשלשה הפסקות בזא"ז, ולא יתן כל מי המזיגה בפעם אחת. וד"ז של המזיגה שתהיה בג"פ לא נזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל, רק נמצא מפורש בספר מעבר יבק, ולא ביאר טעמו של דבר. ובסה"ק מקבציאל ביארתי בס"ד הטעם, כי מבואר בדברי רבינו האר"י ז"ל ימזוג היין למתקו במים שהוא שלשה שמות י"ה דההי"ן, שעולין מספר תשעה יודי"ן דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, וכ"כ בסידור רבינו הרש"ש ז"ל. נמצא סוד המים שמוזג בו היין הוא שלשה פעמים יו"ד ה"ה שעולים מספר מי"ם, ולכן יעשה המזיגה ג"פ זא"ז לכוין בשלשה יו"ד ה"ה הנז', ונמצא לפ"ז גברא רבא אמר מלתא דמסתבר טעמא, ובודאי כך היתה קבלה בידו ממקובלים נאמנים, לכך כל אדם יזהר בזה, ועליו תבא ברכת טוב. ואחר המזיגה תתן עיניך בכוס היין ותסתכל בו, ויש סוד עמוק וכונה גדולה בהסתכלות זו, וכל אדם פשוט די לו לכוין בהסתכלות עין ימין בחמשה הויו"ת שעולים מספר עין, ובהסתכלות עין שמאל ג"כ בחמשה הויו"ת שעולים מספר עיי"ן כזה

ימין:

יהו"ה יהו"ה

יהו"ה יהו"ה

יהו"ה

שמאל:

יהו"ה יהו"ה

יהו"ה יהו"ה

יהו"ה

ומנהגינו לראות את המצח ביין ולכוין מצח מספר הצלח"ה, והנה בזה נשלמה הכנת המעשה, ונעשה התיקון והמשכת האור להיות למלכות חקל תפוחין קדישין, שה"ס ה"א אחרונה שבשם הוי"ה, ע"י הכנה זו של המעשה:

ונשאר עתה הכנה השנית שהיא הכנת הדיבור, כי המשכת האורות והתיקון הנעשה בסוד הקידוש אל בחינת ה"א אחרונה הנקראת חקל תפוחין קדישין, הוא נעשה בשתי הכנות, שהם האחת בסוד המעשה, והב' בסוד הדיבור, דרק ע"י שתי הכנות אלו דוקא יושלם המשכת האורות והתקון שצריכין אנחנו להמשיך עתה בליל שבת בקידוש של סעודה זו הנקראת סעודתא דחקל תפוחין קדישין:

וזהו ענין הכנה השנית של הדיבור שיהיה על ידי אמירת ויכלו וברכת הקידוש שהוא בחינת הדיבור, ותחלת הכל תאמר מזמור לדוד ה' רועי וכו' כולו, ואח"כ תאמר יום הששי ויכולו השמים, ויש כמה טעמים ע"פ הסוד מה שמוסיפים ב' תיבות יום הששי עם ויכולו, ואח"כ תאמר "סברי מרנן", ואף על פי שאתה מקדש לבדך ואין אחר עומד עמך, ג"כ צריך אתה לומר "סברי מרנן", שיש בזה סוד וכונה, ואח"כ תאמר ברכת בפה"ג, ואח"כ נוסח ברכת הקידוש שיש בה ל"ה תיבות דוקא, ואח"כ תשב ותשתה כוס היין מיושב. ודע כי בלילה, כל סדר הקידוש והברכות צריך להיות מעומד ע"פ הסוד, אך מ"ש על שתיית היין שתהיה מיושב, אף על פי שכן העיד רבינו מהרח"ו ז"ל על מנהג רבינו האר"י ז"ל שהיה יושב ושותהו, וכנז' בס' פרי עץ חיים, אין קפידא בזה ע"פ הסוד, אלא זהו מהלכות דרך ארץ של הסעודה. ועיין אליה רבא סי' ק"ע סע"ק כ"ג מ"ש בשם הרוקח ע"ש. ועיין בגמרא דגיטין דף ע' שלשה דברים מזיקין גופו של אדם, וחד מנייהו שתה מעומד. אך הרמב"ם ז"ל בה' דעות פ"ד לא זכר זה, ואפשר דס"ל עד דעביד לכלהו בבת אחת, ואפשר דהעולם שאין מקפידין על שתיה מעומד, הוא מטעם זה, ועכ"ז מאחר שראינו עדותו של רבינו מהרח"ו ז"ל על מנהג רבינו האר"י ז"ל בכך, צריכין אנחנו להזהר בזה: 

ל. בנוסח אתקינו בסעודה של הלילה, לא יסיים "ועתיקא קדישא וז"א אתיין לסעדא בהדיה", וכן ה"ה בשל שחרית ומנחה נמי לא יאמר הסיום הזה, ואף על גב דכתוב כן בכל הסידורים, וכ"כ בספר הכונות שסידר מהרש"ו ז"ל, עכ"ז בסדור רבינו הרש"ש ז"ל וסדור רב יעב"ץ לא נזכר הסיום הנז'. וכתב לי הרה"ג מהר"א מני נר"ו, דאולי ס"ל מה שנזכר בס' הכוונות הוא מן המעתיק, ולכן הוא אינו אומר הסיום הנז', עכ"ל. וגם אנא עבדא כך נוהג, וכך מורה לרבים יען דכלל גדול יש בכ"מ שב ואל תעשה עדיף:

גם בענין הקפות של השלחן כתב לי הרב הנז' נר"ו, דמנהגו הוא אף על פי שלא נמצא לו הדס יעשה שני הקפות בלא הדס, והודיתי לו בזה, כי הקפה השנית בלא הדס אם לא תועיל לא תזיק, מאחר דמקיף בשתיקה:

לא. אם חל יום טוב בשבת, לא נתפרש בדברי רבינו האר"י ז"ל איך יעשה בסדר הקידוש והשלחן, ורק בסידור רבינו הרש"ש ז"ל בפסח שחל בשבת, כתב שיכין על השלחן י"ב לחמים, ושאר דברים לא נזכרו בפירוש, ואנחנו מנהגינו בביתנו כשחל יום טוב בשבת להקיף ב"פ, ולהריח כשאר שבתות, ואומרים שלום עליכם, ואשת חיל, ויהא רעוא, ומסדרים י"ב לחמים כשאר שבתות, גם נאמר אתקינו סעודתא, ואזמר בשבחין, יען כי מצינו שיש חיוב כפי הסוד בשלש סעודות, וגם בס"ת במנחה ואני תפלתו וכו', ורק אם חל ראשון של פסח בשבת, אין מנהגינו לזמר פזמון "אזמר בשבחין" אבל נעשה הקפות והדס, ואין לי טעם מספיק בדבר זה לשנות בין ליל פסח לשאר לילות יום טוב בענין הפזמון הנז'. וכן אם חל יום טוב של ראש השנה בשבת, אין מנהגינו לומר פזמון אזמר בשבחין, אבל נעשה הקפות והדס, והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר: