בן איש חי שנה שניה פרשת כי תבוא

בן איש חי שנה שניה פרשת כי תבוא 

וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. נ"ל בס"ד דידוע הטעם ששם אדם, הוא גדול משאר שמות של איש וגבר ואנוש, מפני ששם אדם מכוון כנגד שם הוי"ה במלוי אלפי"ן שעולה מספרו כמנין אדם, ולכן כתיב אדם אתם וארז"ל אתם קרויים אדם ואין העכו"ם קרויין אדם, ומזה השם של אדם שנתכבדו בו ישראל דוקא נודע כי רק הם מלומדים בנסים, יען כי ידוע שפועל הנסים יהיה ע"י שם הוי"ה ב"ה, אבל פעולות הטבעיות נעשים ע"י שם אלהים, לכן תמצא אלהים גי' הטבע, וכמ"ש המפרשים ז"ל, ואמרתי בס"ד רמז שהנס נעשה ע"י שם הוי"ה, כי שם הוי"ה ככתבו במלוי אלפין עולה מספר מ"ה, ובקריאתו בשם אדנ"י עולה ס"ה, הרי מספר נס, וז"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' הרמוז בתואר אדם נקרא עליך בלבד, ולכן ויראו ממך, כי מזאת יבינו שאתם נשפעים בשפע נסים ונפלאות:

והנה עוד יש לישראל שם אחד המשפיע להם דוקא, והוא שם שדי, כי ידוע ששם זה משפיע לבעלי ברית קודש דוקא, שהם ישראל אשר ברית קודש חתום בבשרם, וכאשר עושין מילה ופריעה לילד אז נשלם בו שם שדי ע"י גילוי העטרה שהיא בסוד יו"ד כמ"ש המקובלים ז"ל, ולכן רק לישראל יש אחיזה בשם שדי, וידוע ששם זה הוא משדד המערכות, ולכן אין מזל לישראל, יען כי ע"י שם זה ישתנה המזל להם מרע לטוב, ולכן בו מתגברים על אויביהם, כמ"ש והיה שדי בצריך, ובזה יובן בס"ד להנחיל אוהבי יש ר"ת הוי"ה שד"י ששמות אלו משפיעים ומאירים לאוהבי אלו ישראל דוקא, ובזה יובן הטעם ששני שמות הוי"ה שד"י רשומים במזוזה זה כנגד זה, כי שם שדי מלבר הוא כנגד תיבת והיה הכתובה מלגאו שבה רמוז שם הוי"ה, והיינו מפני ששני שמות אלו הם שומרים את ישראל, ובזה יובן כי בשם קדשו בטחנו דמספר הוי"ה שד"י עולה ש"ם, ולכן מספרם חמשה פעמים חיים שעל ידם ישתלשל שפע חיים לחמשה חלקים נרנח"י שלנו, ולכן אין כותבין ונותנין מזוזה לעכו"ם, ואם ישראל דר בבית העכו"ם חייב במזוזה, אבל אם יצא מבית העכו"ם ואין ישראל נכנס לדור באותו בית אלא העכו"ם דר שם, צריך שיטול הישראל את המזוזה כשיצא: 

א. מ"ע לכתוב פרשת שמע והיה אם שמע ולקבעם על מזוזת הפתח, דכתיב וכתבתם וכו', למען ירבו ימיכם וכו' ומכלל הן אתה שומע לאו, ועוד שהבית נשמר בה' וכמ"ש ה' שומרך, אדם ישן על מטתו בפנים והקב"ה שומרו מבחוץ, ומ"מ לא תהיה כונת האדם בהנחתה בשביל שמירה או שכר עוה"ב, אלא לקיים מצות הבורא יתברך. והכל חייבין בה גם נשים ועבדים, ומחנכין הקטנים לעשות מזוזה לפתחיהן: 

ב. אם נודע לו בשבת ויו"ט שאין מזוזה בפתחו ויש לו בית אחר שיש בו מזוזה, צריך שיצא מבית זה וישב בבית שיש בו מזוזה, אבל אי לית ליה בית אחר שרי לדור שם עד למחר שיתקן המזוזה, ועיין אשל אברהם א"ח סי' ל"ח ס"ק ט"ו, וה"ה בחול אם לא מצוי מזוזה ידור בלא מזוזה עד שימצא, אך לא יתעצל אלא ישתדל בכל מאמצי כוחו למצוא, ועיין פ"ת יו"ד סי' רפ"ה אות א': 

ג. כשיצא מביתו יניח ידו על המזוזה ויאמר ה' ישמור צאתי ובואי לחיים טובים ולשלום מעתה ועד עולם, אל שדי יברך אותי ויתן לי רחמים: 

ד. כיצד מצות קביעת המזוזה, כורכה מסוף הפסוק לראש הפסוק, ואחר שגוללה מניחה בשפופרת ומחברה במזוזת הפתח במסמרים, או יחפור במזוזת הפתח ויקבענה שם, ולא יעמיק לחפור טפח בעומק שאם עשה כן פסולה, דכתיב על מזוזות ולא תוך המזוזות. ומנהג עירנו לעשות לה בית מעור גויל כמדתה, ותופרים אותו וחותכים מעט מעור הבית כנגד שם שד"י, ואין חותכים אותו לגמרי אלא נשאר סרוח כמו וילון על שם שד"י וזה העור של בית הנז' יוצא ממנו חלק מעט סרוח משני ראשין, כדי שיקבעו שם את המסמרין במזוזת הפתח. ומותר לקבוע את המזוזה בלילה, דאין הפרש בזה בין לילה ליום, ועיין להרב חיים ביד יו"ד סי' פ"ו יע"ש, ואף על גב דאיכא טעמא בזה כעין הטעם שאמרו גבי צדקה משום דבלילה יש שליטה למזיקין, מ"מ אם נזדמן הדבר כך מאליו לא יחמיץ המצוה: 

ה. כאשר בא לקבעה יברך אקב"ו לקבוע מזוזה, ואחר שיקבענה ינשקנה ויאמר זה השער לה' צדיקים יבואו בו ויכוין אותיות שניות של השער לה' צדיקים הוא שם שדי, ויאמר תחילה ליקבה"ו וכו' הריני מקיים מ"ע לקבוע מזוזה, ככתוב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו' ויכפול אותו ב"פ. והקובע מזוזות בשלש וד' פתחים יברך ברכה אחת לכולן, ואם הם בשני חצרות ההליכה מבית לבית הוי הפסק. אך הואיל ויש בזה פלוגתא, לכך לא יקבעם סמוכים, אלא ישהה בין חצר לחצר איזה שעות ויעשה היסח הדעת בעסקים אחרים ביניהם, כדי שיברך בחצר השני לכ"ע: 

ו. יקבענה בימין הנכנס, ואם קבעה בשמאל פסולה אפילו בדיעבד, ואם יש שני חדרים סמוכין זל"ז שיש כותל אחד מפסיק ביניהם, ובאותו הכותל יש פתח, והחדרים יש להם כל אחד פתח לעצמו מבחוץ, דעל כן נמצא פתח שבכותל האמצעי אינו ניכר איזה מזוזה שבו נחשבת ימין הנכנס, כל כהא אזלינן בתר היכר ציר שהחדר אשר הצירים הם שם נחשב פנימי, וחדר השני שאין בו צירים נחשב חיצון, ויקבענה בימין הנכנס מחדר שאין בו צירים לחדר הפנימי שיש בו הצירים:

בד"א כשיש לאלו החדרים פתח פתוח לכל אחד בפ"ע לחצר, אבל אם אין פתח אלא רק באחד מהם, לא אזלינן בדין הפתח שבכותל המפסיק בתר היכר ציר, אלא לעולם אנו חושבים לאותו החדר אשר הפתח קבוע בו הוא החיצון, וחדר השני פנימי, ואזלינן בתר ימין הנכנס מזה החדר שהוא חיצון לחדר השני שהוא פנימי, ואף על פי שהצירים של פתח שבכותל המפסיק הם נראין בזה החדר שהוא החיצון, משום דאין דרך ליכנס בחדר השני אלא רק מחדר זה החיצון אשר בו הפתח הפתוח לחצר או לרה"ר: 

ז. צריכה להיות זקופה ארכה לאורך מזוזת הפתח, וגם צריך שיהיה מקום קביעותה על מזוזת ימין הנכנס בתוך החלל של הפתח תחת המשקוף, ובטפח הסמוך לחוץ ובתחילת שליש העליון של גובה השער, דהיינו תחלק גובה מזוזת הבית לשלשה חלקים ובתחילת שליש העליון מלמטה למעלה שבו שם תניח המזוזה, ועמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות בפרשת ואתחנן יע"ש:

ואם הניח למטה משליש העליון פסולה, ויש מכשירין בזה אך אין לסמוך בזה על המכשירין אלא בדוחק גדול, ועיין יד הקטנה פרק ג' ס"ק כ"ב ע"ש, אבל אם הניחה בשליש העליון אלא שלא נתנה בתחילת שליש העליון מלמטה למעלה, כי אם הניחה באמצעו או בראש הנוגע במשקוף, ה"ז כשרה בדיעבד לכ"ע, מאחר שעכ"פ היא מונחת בשליש העליון, ומ"מ כל עוד שיוכל להסירה ולהניחה במקום הראוי לה דהיינו בתחילת שליש העליון מלמטה למעלה, חייב להסירה ולקבעה כראוי, ואין לסמוך ולומר מאחר שכבר קבעה כך נחשב בדיעבד ותשאר בכך, כי כיון שבאמת בידו להסירה ולתקנה כראוי צריך לעשות כן: 

ח. אם הניחה למטה משליש העליון ובירך עליה, ונודע לו אח"ז דלא עשה יפה בכך והסירה כדי להניחה בשליש העליון העליתי בסה"ק רב פעלים בתשובה בס"ד דלא יברך עליה עתה כשנוטלה ומניחה כראוי, והוא, חדא, כיון דאיכא דס"ל אם הניחה תחת שליש העליון כשרה, נמצא איכא בזה ספק ברכות וקי"ל סב"ל, ועוד, אפילו למאן דס"ל פסולה אפשר לומר דמודה דלא יברך, יען דנ"ד דמי למ"ש מרן בש"ע א"ח סי' ק"מ ס"ג העולה לקרות בתורה והראו לו מקום שצריך לקרות ובירך על התורה, והתחיל לקרות או לא התחיל לקרות והזכירוהו שפרשה אחרת צריך לקרות, וגלל הס"ת למקום שצריך לקרות בו, י"א שאינו צריך לחזור ולברך, וי"א שצריך עכ"ל, וטעם האומרים שאין צריך לברך מפורש שם דכיון שהס"ת מונחת לפניו ודעתו עליה לקרות בתורה הברכה כוללת כל הפרשיות שבתורה, ואיזה פרשה שיקרא קאי עליה ברכה זו שבירך יע"ש, וה"ה בנ"ד כל מזוזת הפתח היא לפניו בעת הברכה, ואז חלה הברכה גם על שליש העליון, ואין לחלק ולומר דזה תינח אם בירך וקבעה תחת שליש העליון ותיכף הרגיש בטעותו ונטלה ובא לקבעה בשליש העליון, דמהני ליה הברכה דדמי לקריאת התורה הנז', אבל אם הוא לא הרגיש ולא נטלה אלא אחר יום או יומים ויותר, לא תהני ליה הברכה הראשונה, דזה אינו, דמצות מזוזה דינה כמצות ציצית, דקי"ל להלכה לענין ברכות כסברה שהביא מור"ם ז"ל בה' ציצית סי' ח', דאם פשט טליתו שכבר בירך עליו בעת שלבשו ועתה כשפשט אותו דעתו לחזור ללבשו מיד, אינו צריך לברך עליו, כי נפטר בברכה שבירך עליו בפעם ראשונה, ועיין ש"ע להגאון ר"ז ז"ל בסי' ח' סעיף כ"ג, ודין זה איירי אפילו בטלית קטן שלבשו ובירך עליו ואחר ארבע וחמש ימים פשט אותו לפי שעה אדעתא דלחזור וללבשו, דג"כ קיי"ל דנפטר בברכה שבירך עליו כשלבשו פעם ראשונה, ואף על גב דיש פלוגתא בדין זה ומרן ז"ל פסק כמ"ד דצריך לברך שנית משום דמצוה ראשונה אזלא לה, וגם הברכה אזלא לה, עכ"ז קי"ל להלכה כסברה הנז' דלא יברך, וכן הדין במזוזה דאם הסירה לפי שעה משום איזה צורך אדעתא לחזור ולקבעה, דלא יברך, משום דנפטר בברכה שבירך כשקבעה, ולכן לענין זה דהוא מסירה כדי להניחה בשליש העליון ג"כ דינא הכי דלא יברך. גם לסברת הפוסלין בהניחה תחת שליש העליון:

ועוד העליתי שם בס"ד דאם הסירה כדי לעשות לה תיק אחר, וחזר וקבעה, אם לא שהה הרבה לא יברך, ואם שהה הרבה שעות בעשיית התיק והלך ממקום למקום ועשה בינתים כמה היסח הדעת בעסקים אחרים, כל כהא יברך כשיבוא לקבוע אותה, ועיין אדמת קודש ח"א סי' י"א, ולשון לימודים סי' ט' ואשדות הפסגה סי' ח' ושאר אחרונים יע"ש: 

ט. הא דבעינן שיתננה בטפח הסמוך לחוץ, היינו לכתחילה אבל בדיעבד כשרה, ועכ"ז אם לא הניחה בטפח הסמוך לחוץ יסירנה ויניחנה בטפח הסמוך לחוץ, ורק אם הוא מוכרח לדבר זה לבלתי יניחנה בטפח הסמוך לחוץ הן בשביל שמירתה הן בשביל הכרח אחר, חשיב זה דיעבד ושרי: 

י. הניחה אחרי הדלת דהיינו שלא הניחה תוך החלל שתחת המשקוף, אלא הניחה חוץ מהחלל שנמצאת היא אחרי הדלת, ה"ז פסולה, דדרך ביאתך בעינן, וכתב הרב יד הקטנה בפרק ג' ס"ק י"ט, דאחרי הדלת לאו דוקא אלא כל שלא הניחה תוך החלל שתחת המשקוף, בין שהניחה בחלק המזוזה הנמשך ויוצא מן החלל שתחת המשקוף לפנים בתוך הבית, בין שהניחה בחלק הנמשך ויוצא ימן החלל שתחת המשקוף ולחוץ, ה"ז פסולה, אפילו אם הניחה סמוך ממש לחלל שתחת המשקוף כל שאינה בתוך החלל ממש אלא חוצה לה, פסולה, דבעינן דרך ביאתך: 

יא. אין הפתח חייב במזוזה אא"כ יש לו שתי מזוזות ומשקוף, ושיהיה חללה גבוה עשרה טפחים או יותר, ולכן בית שיש לו מזוזה מכאן ומזוזה מכאן וכיפה כמין קשת על שתי המזוזות במקום המשקוף, אם יש בגובה המזוזות עשרה טפחים בשוה וישר בלי עקום, חייב במזוזה, דהרי יש לו ב' מזוזות ומשקוף, ואם אין בהם עשרה טפחים בשוה וישר כגון שמתחיל להתעגל קודם שיגיעו לעשרה טפחים, פטור, מפני שאין לו משקוף, והטעם מפני דעל כרחין צריך לחשוב גם העקום למזוזה וחלק ממנו למשקוף, וכיון דשדינן לכוליה אמזוזה נמצא יש כאן מזוזות בלא משקוף, ועיין יד הקטנה ס"ק ב': 

יב. פתח שאין לו אלא מזוזה אחת, כגון שעומד בקרן זוית אצל הכותל שבזה נמצא מצד אחד אין בו מזוזה דהכותל עובר להלאה מן הפתח לצד חוץ, שורת הדין בזה הוא אם המזוזה ההיא של הפתח היא מצד ימין, ה"ז חייב, ואם מצד שמאל פטור, ומ"מ יקבע בה מזוזה בלא ברכה: 

יג. בית שיש בו שלשה כתלים וברוח רביעית אין בו כותל כלל, כי הפתח ממלא כל רוח רביעית מדרום לצפון, ה"ז חייב במזוזה, ואף על פי שאין לו פצימין כלל מפני שראשי הכתלים של צפון ודרום הן הן פצימין, כי הן עצמן חשיבי מזוזות: 

יד. אותם הנוהגים לקדוח במקדח במזוזת הפתח ומניחין שם המזוזה בחור הנקדח, ואין ניכר מבחוץ אם יש שם מזוזה, לא אריך למעבד הכי, אלא צריך לעשות סימן והיכר על מקום הנקדח שבו המזוזה. ופתחי החצירות שפתוחים לרשות הרבים דמזוזות הפתח הם בנין אבנים, ומניחים שם המזוזה וטחין בסיד כל מזוזת הפתח כולה, ירצע באצבעו את הסיד בעודו לח כנגד המזוזה ויעשה רושם הרציעה בכיוון כנגד שם שד"י, ודי בזה, כי שם א"א לעשות היכר וסימן יותר, משום ההולכים בר"ה שלא יכירו שיש שם מזוזה, ועיין יד הקטנה ס"ק י"ד ובית לחם יאודה סי' רפ"ט ס"ק ב' יע"ש: 

טו. במקום נקי וטהור אין ראוי לכסות המזוזה, אבל במקום שימצא בו טינוף לפעמים כגון שתינוקות מצויים שם שיטנפו לפעמים וכיוצא בזה, טוב לכסות המזוזה שישימו כלי עץ קטן ונקוב כנגד שם שדי, ושם יניחו חתיכות זכוכית כדי שיתראה השם מבחוץ, אפילו אם יזדמן בחדר ההוא טינוף לפעמים כסוי הזכוכית מהני להציל, אף על פי שנראה השם מן הזכוכית, דקי"ל צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה, וה"ה כאן דמהני, והני מילי לענין צואה וטינוף, אבל לעמוד ערום כנגד המזוזה לא מהני כסוי השם בזכוכית, אלא צריך להניח חתיכת שעוה או דבר אחר שלא יתראה השם, וכל זה בשביל צואה וטינוף שיהיה במקרה, אבל להניח טינוף תמיד לפני המזוזה אין לסמוך על הכסוי הזה, ולכן לא יניחו לפני המזוזה תמיד כלי של נט"י דשחרית, או כלי של מי רגלים וצואה, וכן לא ירחצו בגדי קטנים שהם מלוכלכים ברעי וכיוצא בזה, ועיין יד הקטנה סעיף י"ג יע"ש: 

טז. אם יש מזוזה קבועה בפנים בחדר שהוא בתוך החדר שישנים בו איש ואשתו ומשמשין מטתם צריך כלי בתוך כלי, והוא שאין השני מיוחד לה, דאם מיוחד לה אפילו מאה חשובין כלי אחד, ואם מונחת תוך קנה או ד"א ויש זכוכית על השם, די בפריסת סודר עליה, כ"כ הרב יד הקטנה סעיף י"ג, ונהגו העולם להקל אם מכוסה השם כסוי גמור שאינו זכוכית, כיון שהמזוזה גבוהה עשרה טפחים מן הקרקע: 

יז. קבעה במזוזת הפתח בעוד הפתח ומזוזות שלו בתלוש, ואח"כ /קברם/ קבעם, פסולה, מפני שקדמה קביעות המזוזה לעשיית מזוזת הפתח, וקי"ל תעשה ולא מן העשוי, ואפילו אם היה הפתח קבוע בכותל וקבע המזוזה בו כדין וכהלכה, ואח"כ סתרו הכותל ובנו אותו ובאים להחזיר הפתח לכותל, והמזוזה עודנה קבועה בו, פסולה, אלא צריך אחר עשיית הפתח בכותל יסירנה ויחזור ויקבענה, ועיין מהר"א ששון סי' רל"ב וכתונת יוסף יו"ד סי' ג': 

יח. בית שאינו מקורה פטור מן המזוזה, ואף על גב דחצר חייב, שאני חצר דדרכו בכך להיות כולו אויר, ואם היה החדר מקורה ויש בו מזוזה בפתחו, והסירו אח"כ קרוי החדר והחזירו אותו, צריך ליטול המזוזה משם ויחזור ויקבענה אחר הקרוי, ואף על גב דאיכא פלוגתא בזה, ספיקא דאורייתא לחומרא, ויקבענה בלא ברכה בשם ומלכות, אלא יברך ויכוין שם ומלכות בלבו: 

יט. בית שאין לו דלתות חייב במזוזה, ויש פוטרין, ולכן יקבענה בלא ברכה בשם ומלכות, או ישתדל לקבוע אותה עם אחרים דחייבין בברכה ופוטרה בברכה שלהם, והרבה חדרים זה לפנים מזה כולן חייבים במזוזה, וכן ה"ה בית שיש לו פתחים הרבה אף על פי שאינו רגיל לצאת ולבא אלא רק באחד מהם דוקא, כולן חייבין, וכל בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אשר כל אמה היא כ"ד גודלים, פטור, ואם יש בו כדי לרבע ד"א על ד"א בשוה אף על פי שארכו יתר על רחבו או להפך, או שהיה עגול או בעל ה' זויות חייב, וחדר קטן שאין בו ד"א על ד"א ומשם נכנס לחדרים שיש בהם שיעור, חייב לקבוע מזוזה גם בפתח חדר הקטן, ואף על גב דאיכא פלוגתא בזה קי"ל ספק איסור תורה להחמיר, אך יקבענה בלא ברכה, ועיין יוסף אומץ סי' ט"ו, וכן בית גדול שיש בו חדרים קטנים להניח שם חפצים חייבין במזוזה, אך לא יברך, ועיין פתחי תשובה: 

כ. אוצרות יין ושמן וכיוצא, וכן בית התבן בית העצים ובית הבקר, שאין בו מיאוס חייבין, כיון דיוצאין ונכנסין בו ומשתמשין שם חשיב בית דירה. וחדר שהנשים רוחצין בו כיון שעומדים שם ערומות אין כבוד שמים להיות שם מזוזה, אבל אם יש בו דלת ודרכן לסגור הדלת בעת רחיצה, דאז המזוזה מבחוץ, חייב במזוזה. ובית הכסא ובית המרחץ ובית הבורסקי ובית הטבילה, פטורים, לפי שאין עשויין לדירת כבוד: 

כא. בית שער שפתוח לבית ולחצר, חייב בשתי מזוזות, אחת במקום שפתוח לבית, ואחת במקום שפתוח לחצר. וכן בית שער העומד בין הגינה לבית, חייב בשתי מזוזות כנז'. ובית הכנסת אם יש שם בית דירה לשום אדם חייב. ושערי חצירות הפתוחים לר"ה אם יש לחוש שיגנבו הגוים המזוזה ויבואו כתבי הקודש לידי בזיון וא"כ לשומרם, פטורים: 

כב. חנויות של סחורה שיושבין בהם הסוחרים כל השנה כולה, אף על פי שאין יושבים אלא ביום כי בלילה הולכים לבתיהם, הרי אלו חייבים במזוזה, ועיין יד הקטנה, מיהו יניח בלא ברכה, כי הט"ז ז"ל חולק בזה, ופה עירנו יש פונדקים מלאים חנויות שיושבים בהם הסוחרים כל השנה כולה, ונהגו שלא להניח שם מזוזה, והטעם כי בפונדק יש בו חנויות שיושבים שם גוים, וסמכו בזה על מ"ש רמ"א ז"ל בסי' רפ"ו סעיף א' גבי חצירות שמקצת גוים דרים שם דפטורין: 

כג. השוכר בית בא"י חייב במזוזה מיד, משום ישוב א"י, אבל השוכר בית בחו"ל והדר בפונדק בא"י פטור ממזוזה שלשים יום, בד"א בשוכר בסתם, אבל אם שכר בפירוש לששה חדשים או לשנה, מאחר ששכר בפירוש לזמן שהוא יותר משלשים וקנה שכירות הבית באופן שאין אחד מהם יכול לחזור בו, והוליך שם כליו ומטלטליו, ה"ז מתחייב מיד, ואף על גב דהרב חק"ל ביו"ד ח"ג סי' קכ"ח ס"ל דאחר שלשים יסירנה ויחזור ויקבענה, אנחנו מורין דאין צריך להסירה אחר שלשים ולקבעה מחדש, וכאשר הורה ביוסף אומץ סי' למ"ד להגאון אור החיים: