בן איש חי שנה ראשונה פרשת פקודי
כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם. נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דף נ"ב בדרוש א' דערבית וז"ל אבל תפלת ערבית איננה דומה לתפלת שחרית, כי אז שהיה בוקר והיה החסד מתעורר בו היה בנו כח ויכולת להעלות ד' עולמות מן העשיה עד האצילות, ולכן נסדרו אותם סדרים של הקרבנות והזמירות והיוצר והעמידה כנז"ל במקומו באורך, אבל עתה בערבית כיון שהוא דין, אין בנו כח רק להעלות היכלי הבריאה בלבד שהוא עולם העליון מכולם ואין בו קליפות, ואילו היה דינא קשיא לא היינו מעלים אפילו היכלי הבריאה, אבל כיון שהוא דינא רפיא אנחנו יכולים להעלותם, ועכ"ז אין אנחנו מזכירין מהם אלא רק היכלי הרחמים בלבד עכ"ל. וידוע כי הענין הוא בסוד החסד והוא השולט יומם, ואש הוא הדין והגבורה תהיה לילה בו ששולט בלילה, אך נקיט אש בטעם זקף גדול שמספרו כ"ו כמנין שם הוי"ה לרמוז שהוא דינא רפיא שנרפא ע"י הארת שם הוי"ה מלמעלה, ולכן ענן שהוא החסד שולט יומם, לכן יהיה ממנו עזר וסיוע, לעיני כל בית ישראל הם התפילות של בית ישראל שמכונים בשם עינים, בכל מסעיהם ר"ל בכל ארבעה עולמות כי כל עולם מסע בפני עצמו:
או יובן בס"ד ע"פ מ"ש רבינו ז"ל בפע"ח שצריך האדם לסגור עיניו בערבית משעה שמתחיל ברכות ק"ש, וישאר בעינים סגורות בכל ק"ש ובכל ברכותיה וגם בתפלת העמידה, משא"כ בשחרית ומנחה אין סגירת עינים אלא רק בתפלת העמידה בלבד, והטעם שצריך לסגור מתחלת אומרו ברכת אשר בדברו מעריב ערבים עד סיום כל העמידה, מפני כי בלילה הוא חושך שנחשכין עיני רחל משא"כ ביום, ולכך צריך לסגור העינים לרמוז אל החושך. ובזה תבין מה ענין בחי' חושך ומהיכן נחשך, וגם למה חושך בלילה ולא ביום עכ"ל יע"ש. וז"ש ואש שהוא הדין והגבורה תהיה לילה בו ר"ל אפילו חלק הב' הנקרא לילה וזה הדין שהוא סוד החושך לרמוז לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם בכל דייקא הן בק"ש הן בברכותיה הן בתפילת העמידה:
א. וכיון דבלילה הוא שליטת הדינים, לכך נתקן לומר פסוק והוא רחום קודם ק"ש וברכותיה, דת"ע בחול דוקא, וכמ"ש רז"ל בספר פע"ח וז"ל והוא רחום שבתפלת ערבית יש י"ג תיבין כנגד י"ג מכילין דא"א לאכפייא כולהו דינין ולמתק בהם ד' פרצופין דקליפה המתחילין להתעורר בערבית והם משחית עון אף וחמה וכו', וגם לכוין שהקב"ה מרחם על הרשעים בגיהנם, שאז טיפין אש יורדין בגיהנם והם פ"ר ושכ"ה מיני דינין וצריך למתקן, וטוב לכוין ר"ת והוא רחום יכפר רי"ו כמנין גבורה ור"ת רחום יכפר עון מספר פ"ר עכ"ד יע"ש. ולכן אין אומרים פסוק והוא רחום אלא רק בחול, אבל בערבית דשבת אסור לומר פסוק זה כאן. מיהו אומרים אותו בשבת בזמירות, ורק כאן שנתקן בשביל שליטת הדינים אסור לאומרו בשבת, כי בשבת אין שליטת הדינים וכמ"ש בזוה"ק תרומה דף קל"ה ע"ב, ואסור לעמא קדישא למפתח לגבה פסוקא דדינא כגון והוא רחום וכו' יע"ש, וכמ"ש הגאון חיד"א ז"ל בהגהותיו שם יע"ש. ומכאן אתה למד שגם כשחל יוה"כ בחול ג"כ אין לומר פסוק זה של והוא רחום, וכאשר נכתוב בזה במקומו:
ב. אחר פסוק והוא רחום אומרים שלשה פסוקים ה' צבאות עמנו וכו' ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך ה' הושיעה וכו' וכמפורש בשער הכונות יע"ש. וכתב מהר"א הכהן ז"ל בשם הרמ"ק ז"ל דפסוק א' אמרו אברהם אע"ה, ופסוק שני אמרו יצחק אע"ה, ופסוק שלישי אמרו יעקב אע"ה, לכן ר"ת יעננו ביום קראינו עם עי"ן של יעננו הם אותיות יעקב. והנה פה עירנו בגדאד יע"א נוהגים לומר תחלה פסוק כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך וכו' הכתוב בפרשת ואתחנן ואחריו אומרים והוא רחום יכפר עון ואחריו ג' פסוקים הנז' ואחריהם אומרים ויברכו שם כבודיך ומרומם על כל ברכה ותהלה ואומר קדיש, ולא בטלנו מנהגם בשני פסוקים של אל רחום ושל ויברכו, כי אמרנו אף על פי שאין להם שורש כפי הסוד אין קפידא לאומרם, שלא מצינו לרבינו האר"י ז"ל שהקפיד כאן אלא באמירת מזמורים:
ג. כשמתחיל ברכת אשר בדברו מעריב ערבים, יסגור עיניו ויחבק ידיו אם הוא מתפלל בע"פ, ויש טעם ע"פ הסוד לסגירת העינים בק"ש וברכותיה דערבית. ומיהו כל זה בחול, אבל בערבית דשבת וי"ט לא יסגור עיניו בק"ש וברכותיה:
ד. פסוקי הדברים של ברכה הראשונה הוא כך, מעריב ערבים בחכמה ואח"כ פותח שערים בתבונה, וישים ריוח ביניהם כדי שיהיה נשמע "בחכמה" על מעריב ערבים, ותיבת "בתבונה" על פותח שערים, ואח"כ יאמר משנה עתים וכו' ברקיע כרצונו, וישים ריוח, ואח"כ יאמר בורא יומם ולילה, כי תיבת כרצונו קאי אדלעיל ואינה מקושרת עם בורא יומם ולילה וכנז' בשער הכונות:
ה. אין להפסיק בין ברכות דערבית לתפלה כי אם באמירת השכיבנו ועניית קדיש וחמשה אמנים דקדיש ותו לא מידי. ובמה שמכריז החזן ר"ח בין קדיש לתפלה יש לפקפק, אך במקום שנהגו להכריז אין למחות בידם. גם אמן דברכה דשומר את עמו ישראל לא יענה, כי זה אמן דברכות הוא ואין עונין כאן אמנים דברכות:
ו. אחר תפלת ערבית אומר הש"ץ קדיש תתקבל ושיר למעלות ואחריו קדיש יהא שלמא וברכו. וכתבתי לעיל בפרשת כי תשא דפה עירנו נוהגים לומר כאן רבנן ברכו את ה' המבורך, שמוסיפין לומר רבנן, ואח"כ עלינו לשבח בכוונה גדולה. ונוהגים פה עירנו לומר אחר עלינו לשבח ודוי ומזמור שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון ואחריו קדיש, אבל בעה"ק תוב"ב לא נהגו לומר ודוי ולא המזמור הנז'. וכמדומה לי ששמעתי טעם למנהג הודוי פה עירנו כאן הוא במקום ודוי דאומרים על המטה. וכתבתי להרה"ג מהר"א מני נר"ו להודיעני מנהג עה"ק תוב"ב, וכתב לי דבעה"ק חברון תוב"ב נוהגים לומר אחר ערבית ודוי ושיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון וקדיש, והוא שמע שם שזה המנהג נתייסד שם ע"פ רב שבא מעיר שאלונקי והיה שם חולאים גדולים ומיתה פתאומית וחלם צדיק אחד שיתקנו ודוי אחר ערבית ותתבטל הגזרה וכן עשו ונתבטלה, מאותו זמן נוהגים כן בשאלונקי יע"א, ובבואו לעה"ק חברון ת"ו הנהיג אותם בכך, ובערבית שאין בה ודוי אומרים שיר המעלות בלבד וקדיש, ומר"ח אלול עד ש"ע אומרים אחר שחרית וערבית מזמור אורי וישעי ואחריו קדיש עכ"ד נר"ו:
ז. אין לקרא מקרא בלילות של חול, והטעם דהמקרא בעשיה והלילה בחי' עשיה והכל הוא דינין ואין לעורר הדינין וכמ"ש רבינו ז"ל בשער המצות פרשת ואתחנן ע"ש. מיהו בליל שבת וליל יום טוב קורין מקרא ואין לחוש, וכן בליל ששי קורין כ"ו פסוקים ואין חשש, אבל ליל ר"ח דינו בענין זה כשאר לילות החול. והגאון חיד"א ז"ל בהשמטות ספר פתח עינים כתב דעם הארץ שאינו יודע לקרות אלא רק תורה שבכתב, שרי לקרות בלילה ע"ש. מיהו נראה אם יודע לקרות פרק איזהו מקומן או פתיחת אליהו זכור לטוב שיש בסידורים באשורית ומנוקדים, יקרא אותם ויחזור אותם כמה פעמים וזה עדיף מלקרוא מקרא:
וכתב הגאון חיד"א ז"ל ששמע מאדם גדול ומקובל דיש לחלק בין קריאת תהלים לשאר המקרא ע"ש, ויש לסמוך על דבריו בקריאת תהלים אחר חצות לילה דוקא, ואם קורא המקרא בלשונות אחרים כדי להתלמד ביאור המקרא באותו לשון, פשיטה דשרי, וכמ"ש הכנה"ג דבתרגום לא שייך לומר דברים שבכתב אינו רשאי לאומרם בע"פ, ועיין להרב ברכ"י סי' מ"ט סע"ק א' וחק"ל א"ח סי' י"ב:
ח. השינה לאדם בלילה יש בה צורך ותועלת גם מצד הרוחניות מפני שיש בה סוד שהיא צורך גבוה, ולכן צריך האדם לכוין שגם בעת השינה הוא עובד את בוראו, בסוד בכל דרכיך דעהו, ולכן תקנו רז"ל ברכה על השינה והיא ברכת המפיל, אך השינה ביום, רעה לצדיקים וטובה לרשעים, מלבד ביום השבת שהשינה היא טובה גם לצדיקים וכנז' בשער הכונות:
ט. טוב ליזהר שלא ישן בלילה אלא עד שיעברו שלשה שעות מן הלילה, ויש סוד בדבר כדי להעמיד אורות המוחים העליונים כנז' בשער הכונות. וכתבתי בסה"ק מקבציאל דשיעור שלשה שעות הנז' מתחילים מתפלת ערבית, שאם התפלל ערבית מבע"י דהיינו בפלג המנחה לדעת רבי יהודה יחשוב השלש שעות מאותו זמן:
י. בתחלת הלילה ישכב האדם על צד שמאל דוקא, ואחר חצות לילה אם ירצה יתהפך על צד ימינו, ומנהג זה מועיל לו לבטל כוחות החיצונים וכמ"ש בשער הכונות. ויזהר שישן בטלית קטן שלא יפשוט אותו גם בשכבו בלילה על מטתו, ויועיל זה מאוד לבטל כוחות החיצונים וכנז' בשה"כ. ויזהר ג"כ שלא יהיה עליו ברזל כשישן. ויזהר שלא יזכיר בפיו שם ס"מ אפילו ביום וכל שכן בלילה שאז הוא זמן שליטתו, וגם שמות השדים שיש בלשון לע"ז לא יזכיר האדם בפיו, שגם השדים הם בחלקו של ס"מ ומגביר כח כאשר זוכרים אותם וכנז' בשער הכונות:
יא. צריך להזהר מאד בק"ש שעל המטה, והיא אחת מן ארבעה ק"ש שחייב אדם בכל יום, והיא הקטנה שבהם במדרגות, ולמעלה ממנה ק"ש דערבית, ולמעלה ממנה ק"ש דקרבנות, ולמעלה מכולם ק"ש דיוצר, וכאשר ביארנו לעיל. ודא עקא שבעת שהוא קורא ק"ש על המטה על הרוב השינה בין עיניו ואיכא למיחש פן יבלע תיבות ואותיות, ולכן צריך תגבורת גדולה בעת ההיא להתאזר לקרותה כראוי. וסדר ק"ש זו עם כל הפסוקים השייכים לה נתפרשו בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות ונדפסו בסדורים והם ידועים לכל ואין צורך להעתיקם פה. ובאומרו פסוק בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת, יכוין בידך אפקיד רוחי ר"ת באר, גם יכוין בר"ת פדית אותי ה' שם פא"י והוא ר"ת פותח את ידיך שעולה מספרו של יאהדונה"י ושם סא"ל הרמוז בר"ת אתה סתר לי, ויהרהר בפסוק הזה ובר"ת שלו עד שישן. ועם הארץ שאינו יודע לומר הפסוקים, וכן אשה שאינה יודעת, יאמרו בפיהם אותיות אלפ"א בית"א דאבג"ד או ברוך ה' לעולם אמן ואמן כמה פעמים בזא"ז עד שישנו מתוך ד"ת:
ודע כי בסדורים כתוב לומר השכיבנו אבינו לשלום וכו', אך בשער הכונות לא הזכיר השכיבנו. אמנם בסידור רבינו הרש"ש ז"ל הזכיר זה, וזהו הסדר שכתוב בסידור רבינו הרש"ש ז"ל. ברכת המפיל והשכיבנו וק"ש ואח"כ יעלזו חסידים וכו' ואח"כ הנה מטתו ג"פ ואח"כ יברכך וכו' יאר וכו' ישא וכו' ואח"כ יושב בסתר עד ה' מחסי ואח"כ ודוי ואח"כ אנא בכח כולה וחוזר פסוק שכנגד אותו היום ג"פ ואח"כ אתה תקום תרחם ציון וכו' ואח"כ בידך אפקיד רוחי וכו' וכונת שם אלוה:
יב. ברכת המפיל נתקנה בשם ומלכות, וכן צ"ל כפי דברי רבינו האר"י ז"ל, אך יש נוהגים שאין מברכים אותה בשם ומלכות, וכן מנהגי ומנהג א"א ז"ל, והטעם מפני החשש שמא יהיה מוכרח להפסיק באיזה דברים שיהיה מוכרח לדבר בם. וכתבתי לידידינו הרה"ג מהר"א מני נר"ו להודיעני מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב, וכתב לי דהרוב אינם מברכים בשם ומלכות. עוד כתב שראה בכתב רבי אברהם אלזרקי ז"ל שכתב ראיתי גדולים בישראל שאינם מברכים ברכה זו מטעם שמא יצטרכו להפסיק בדיבור, ויש כמה פוסקים דס"ל שאם פסק הוי ברכה לבטלה ועיין פתח הדביר ח"ב סי' רל"ט עכ"ד נר"ו. ועל כן נראה להורות שכל אחד יעשה כמנהגו בזה. ואזהרה גדולה להמברכים שישתדלו מאד לעמוד על עצמם שלא להפסיק בדיבור בין ברכה לשינה היכא שלא באה להם השינה תכף. וגם החושש ואינו מברך בשם ומלכות יזהר להרהר שם ומלכות בלבו:
גם דע כי ימצאתי כתוב בספר כ"מ כ"י לומר תחלת הכל קודם המפיל ליקבה"ו וכו' הריני מקבל אלהותו יתברך ואהבתו ויראתו והריני ירא ממנו בגין דאיהו רב ושליט על כולא וכולא קמיה כלא והריני ממליכו על כל אבר ואבר וגיד וגיד ממאתים ושמונה וארבעים אברים ושלש מאות וחמשה וששים גידים של גופי ונפשי רוחי ונשמתי מלכות גמורה ושלימה והריני עבד להשי"ת והוא ברחמיו יזכינו לעבדו בלב שלם ונ"ח אכי"ר עכ"ל, וכך אני נוהג:
יג. בק"ש זו שעל המטה יכוין לתקן עון קרי ושז"ל שיצא ממנו בין בשוגג בין במזיד, שימותו הגופים הטמאים המלבישים לנשמות שעשקה אותם הסט"א מכח אותם טיפות של זרע שיצאו ממנו לבטלה, ויחזרו אותם הנשמות לקדושה ויבואו בעוה"ז כשאר כל נשמות קדושות, ותועיל ק"ש בכונה זו גם לאותם טיפות זרע שיצאו ממנו אחר ששמש מטתו שלא שהה על הבטן עד שיצאו כל הטיפין כולם, וגם לרבות אותם טיפין קטנים שיצאו ממנו לפעמים ע"י עיצור שדוחק עצמו בעשיית צרכיו, וגם לרבות טיפין קטנים שיצאו ממנו ע"י קשוי האבר קודם תשמיש שעדיין לא נכנס השמש במקומו מחמת איזה עיכוב שהיה לו הן באונס הן ברצון. וק"ש זו תועיל גם לאשה בעבור זרע היוצא ממנה מחמת ריבוי תאוה שמתעוררת בה, שע"ז נאמר ונגע לא יקרב באהלך זו אשתך שנקראת אהל ועיין בס' הכונות:
יד. אם עושין תיקון כרת שנעורין כל הלילה כמו ליל שבועות והו"ר, יאמרו הק"ש שעל המטה מעט קודם חצות עם כל הפסוקים של יעלזו וכו' הנה וכו' יברכך וכו' יושב בסתר וכו' אנה בכח וכו':
טו. אין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר ק"ש שעל המטה, ואם קרא ואינו יכול לישן כבר כתבנו לעיל שיתאמץ לעמוד על עצמו להרהר בד"ת כדי שישן מתוך דברי תורה, וישביע עצמו מדברי תורה הנותנת חיים לעושיה ומוצאה מצא חיים:
