בן איש חי שנה שניה פרשת ויקרא

בן איש חי שנה שניה פרשת ויקרא 

ואת אשר חטא מן הקודש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו. נ"ל בס"ד ידוע כל חטא יש לו שייכות באות מן כ"ב אותיות, וגם בחמשה דמנצפ"ך, לכן צריך להתוודות ע"ס כל כ"ב אותיות ומנצפ"ך שפוגם בהם, וז"ש וא"ת ר"ל כ"ב אותיות מן אל"ף ועד תי"ו, אשר חטא האדם מן הקודש, צריך שיתקן הפגם שעשה בהם, וחטא, לשון חסרון ר"ל שפגם ועשה חסרון בקדושתם, ולאו דוקא כ"ב אותיות, אלא גם חמישיתו, הם חמשה אותיות מנצפ"ך, יוסף עליו על התיקון ההוא. או יובן בס"ד, ואת אשר חטא מן הקודש שחיסר ניצוצי קדושה מן הקודש, שע"י עונותיו נפלו ניצוצי קדושה בקליפה, ישלם, שיחזירם אל מקום הקודש, ואת חמישיתו, הם חמשה נרנח"י שיש בו, יוסף עליו, דידוע אפילו אם לא יש באדם אלא נפש בלבד, מוכרח שיהיה חלק זה כלול מן נרנח"י, וכן הרוח וכן הנשמה, כלומר לא מבעיא שישלים חסרונם, אלא יוסף עליהם אורות עליונים:

ועוד נ"ל בס"ד, ידוע שהיסוד נקרא קדוש, גם כתב הרב מא"א ז"ל דהיסוד נקרא אלומה, מפני ששם נקבצים אורות העליונים, והסימן ותשתחוינה לאלומתי ע"ש, והנה אלומה עולה מספר פ"ב שהוא ב' פעמים שם יוה"ך, וחמישית מספר קודש עולה פ"ב, שהוא מספר אלומה, וז"ש ואת אשר חטא מן הקודש המה ניצוצי הקדושה שחיסר ע"י עונות, ישלם, להחזירם אל מקום הקודש, ואת חמישיתו של קודש שהוא היסוד הנקרא אלומה, שהוא חומש של מספר קודש, יוסף עליו, כלומר על התיקון והבירור הזה שיהיה היסוד נוסף אורות עליונים, ונ"ל בס"ד, קודש עולה ת"י, ואלומה מספר לבן, ותצרף אותיות לבן עם ת"י, יהיה מזה צירוף תבלין, ולכן התורה נקראת תבלין כמ"ש רז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, כי כל זה יהיה ע"י התורה שנקראת תבלין, והם ד"פ חנינה לנר"ן ונשמה לנשמה:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד, ע"פ מ"ש הרב נ"ח דף ע"ג בשם הזוהר חדש פ' אחרי, שהאדם בחטאו מסתלק ממנו הארת יו"ד וא"ו שבשם הוי"ה שהם סוד זכרים, וישאר בו הארת שני ההי"ן, שה"ס נקבות ע"ש. ובזה פירשתי בס"ד רמז הכתוב צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו, תיבת תחתיו תתחלק לשתי חלוקות, וקרינן בה תחת י"ו פירוש ברשע לא ישאר אלא רק הארת שתי ההי"ן דשם הוי"ה, שהם עומדים תחת אותיות י"ו דשם הוי"ה, ובזה יובן רמז הכתוב בישעיה ג', עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו, והיינו בא לרמוז דעל ידי החטא, לא נשאר בו אלא הארת שתי ההי"ן שהם בסוד נוקבא, ובזה יובן ואת אשר חטא מן הקודש, ר"ל מה שחיסר ע"י עונותיו מאורות הקדושה, ישלם ואת חמישיתו, הוא הארת שתי ההי"ן שמספרם חמשה וחמשה שנשארו נפרדים ועומדים לבדם, יוסף עליו, חלק תיבת עליו לשתים וקרי בה על י"ו, שתתחבר הארתם עם הארת אותיות י"ו שבשם ותהיה אצלו הארת ארבע אותיות השם בשלימות:

ועוד נ"ל בס"ד, ע"פ מ"ש רז"ל כי הי"ב ראשי חדשים היו ראויים להיות מועדים ורגלים כמו שלש רגלים, אך אחר שחטאו ישראל, הפסידו אותן שלא זכו שיהיו להם מועדים גמורים כמו שלש רגלים, ובזה פרשתי הטעם דאין גומרים עתה את ההלל בר"ח, וכתבו המפרשים דלעתיד אחר גמר התיקון תחזור עטרה ליושנה, ונזכה שיהיו כל ר"ח מועדים גמורים וגדולים כשלש רגלים, גם ידוע כי שלש רגלים שורשם באות ה"א ראשונה שבשם שה"ס בינה, ולכך נקראים מקרא קודש. אך ראשי חדשים שורשם באות ה"א אחרונה שבשם שה"ס מלכות, ונמצא לפ"ז אות ה"א ראשונה היא חמשה של אות יו"ד שבשם שהיא שייכה לאות יו"ד, יען שהיא נוקבא לאות יו"ד, אך אות ה"א אחרונה, היא חמשה של אות וא"ו שבשם שהיא נוקבא לאות וא"ו ושייכה לו, וז"ש ואת אשר חטא מן הקודש, מבחינת קודש שהוא משלש רגלים שנקראים מקראי קודש, ישלם הפגם והחסרון ע"י התיקון, ואז, ואת חמישיתו, קרי בה חמישית וא"ו ר"ל ראש חודש שהוא סוד חמשה של אות וא"ו שהוא במלכות ה"א אחרונה שבשם, יוסף עליו, כלומר על בחינת קודש, שגם יום זה יהיה רגל גמור כשלש רגלים שהם מקראי קודש, כדכתיב אלה מועדי ה' מקראי קודש: 

א. כתבו הפוסקים הטעם דנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בר"ח, מפני דארז"ל דשלש רגלים נתנם הקדוש ברוך הוא לישראל על שם אבותינו, והיה רוצה ליתן י"ב ראשי חדשים להיות מועדים ורגלים גמורים על שם י"ב שבטי ישראל, ואחר שחטאו ישראל בעגל, הפסידו דבר זה, ולכך הנשים שלא חטאו בעגל הם זכו לר"ח יותר מן האנשים, ולכן נהגו בהם קדושה שלא לעשות מלאכה בר"ח אלא רק אוכל נפש בלבד עכ"ד. ובזה יובן בס"ד הכתוב בקהלת ז', ואשה בכל אלה לא מצאתי, לבד ראה זה מצאתי, פירוש בכל אלה הוא עון העגל שאמרו אלה אלהיך ישראל, לא מצאתי חטא לאשה, ולכן לבד ראה זה מצאתי, פירוש, ראשי חדשים שהם מספר זה אשר מקודשים ע"פ הראיה וכמ"ש רז"ל ע"פ החדש הזה לכם ראש חדשים, א"ל הקדוש ברוך הוא למרע"ה כזה ראה וקדש, מצאתי להנשים חלק בו יותר מן האנשים, ובזה יובן הטעם מש"ה אשת חיל עטרת בעלה, הואיל וזכתה בר"ח שהוא ראש ועטרה לחדש, לכך תהיה עטרת בעלה, ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, פירוש, האשה נקראת אבן כי היא קרקע עולם כמ"ש רז"ל, מאסו הבונים, החכמים שנקראים בונים כמ"ש אל תקרי בניך אלא בוניך, והיינו שתיקנו כל יום ברכה לברך שלא עשני אשה, אך באמת היתה לראש פנה, כי זכתה לראש חדש מה שלא זכו לו האנשים: 

ב. הכופה לאשתו שתעשה מלאכה בר"ח אפילו במקום שנהגו לעשות, איסורא קעביד, והטעם שנהגו הנשים איסור מלאכה בר"ח, מלבד טעם הנז', לפי שהנשים מושרשים במלכות, ויש בר"ח עילוי למלכות אשר לא נמצא עילוי זה בתפארת שבו מושרשים האנשים, לכך הנשים יהיה להם יום זה ליו"ט יותר מן האנשים. מיהו אם האיש רוצה לנהוג בעצמו שלא לעשות מלאכה בר"ח, רשאי, ותחשב לו לצדקה, וליכא בזה חשש משום כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, ועיין יוסף אומץ סי' ך', ושיורי ברכה סי' תי"ז, ומזה תבין כמה וכמה צריכה האשה להזהר בקדושת ר"ח, כי בכמה מצות הנשים טפלים לאנשים, ורק בזאת, הנשים הם עיקר יותר מן האנשים: 

ג. כתב בכסא אליהו סי' תי"ז סק"ד, מה שמקפידות הני נשי שלא להניח כלי פשתן בכביסה בזמן מולד הלבנה, יש להם על מה שיסמוכו, וכ"כ בספר החינוך במצות החדש הזה לכם עכ"ל, והביאו בחס"ל בהגה"ה שם: 

ד. תעניית ער"ח מנהג ותיקין הוא, ונכון שיתענה קודם המולד, ואם המולד בחצי היום יתענה יום שלפניו. ואם חל ער"ח יום שבת, לא יתענה ביום ששי, מפני כבוד השבת, והטעם, כי ביום ששי יש בו תוספת הנשמה ואין ראוי להתענות בו, ולכן אנשי מעמד לא היו מתענים ביום הששי, ועוד טעם אחר כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה, ודי להתענות אם חל ער"ח ביום ששי עצמו, אבל חל בשבת כיון דאדחי אדחי, צא ולמד מתענית ציבור שחל בשבת, שנדחה ליום חמישי. ואם המולד ליל ער"ח נהגו המקובלים שלא לומר בליל ער"ח תיקון רחל אלא תיקון לאה בלבד: 

ה. אפילו מי שדרכו להתענות בכל ער"ח, נכון לקבל התענית בכל פעם בשעת מנחה ביום שקודם לער"ח, וכ"ש מי שאין דרכו להתענות שצריך לקבל התענית בשעת מנחה: 

ו. מי שקבל תענית במנחה בחשבו למחר ער"ח, ואח"כ נודע לו שטעה דאין ער"ח למחר אלא ביום שאחריו, נכון לעשות התרה על קבלתו, ויחזור ויקבל התענית בזמנו וכנז' באחרונים, ונ"ל דה"ה אם היה המולד ביום ער"ח קודם חצות היום שכתבנו לעיל דאין להתענות בו ביום, והוא לא ידע וקבל התענית, יעשה התרה על קבלתו, ויתענה אחר ר"ח יום אחד: 

ז. תיקנו לומר יהי רצון על קבלת ר"ח בשבת שלפני ר"ח, מפני שביום השבת כל העם נאספים בבית הכנסת ושומעין ההכרזה, ויש מדקדקים לחזור לומר יהי רצון הנז' בער"ח ביחיד אחר מנחה קודם קדיש בתרא, ומנהג נכון הוא, ועיין ש"ז, ונהגו לעמוד כל הקהל בשעת ההכרזה דוגמת קדוש החדש שהיה מעומד, ומה שמבקשים רחמים על חכמי ישראל, מפני, כי בזמן קדמון היו החכמים מקדשים החדש ע"פ הראיה, ומבקשים כדי שתחזור העטרה הזאת לחכמים, ויקדשו החדש כבראשונה: 

ח. באמירת מי שעשה נסים וכו', בחורף יאמר ולגשמים בעתם, ובקיץ לא יאמר כן, אלא יאמר ולטללי ברכה, גם יכוין ר"ת מי שעשה נסים שמ"ן, והוא בא"ת ב"ש שם קדוש בי"ט: 

ט. ר"ח אסור בתענית, והמתענה בר"ח תענית חלום, צריך למיתב תענית לתעניתיה, ובסה"ק רב פעלים, נשאלתי אם התענה תענית חלום בר"ח שחל בשבת, או ביום טוב שחל בשבת, דיש כאן שתי קדושות, אם די לו בתענית יום אחד, או אם צריך להתענות שני ימים כנגד ב' קדושות, והבאתי ראיות לדבר זה ופלפלתי בהם, ושוב הבאתי דברי הגאון מש"ז בסי' רפ"ח סק"ג, דפשיטא ליה מסברא דנפשיה ביום טוב שחל בשבת והתענה ת"ח דדי לו בתענית אחד לתעניתיה יע"ש, ושוב הבאתי דברי הרב לקט הקמח בהלכות שבת דף ט"ל ע"א דפשיטא ליה אם התענה ת"ח בשבת שיש בו ב' קדושות, כגון שבת ור"ח או שבת ויו"ט. דדי לו בתענית אחד, אך חכם אחד היה דעתו דיתענה ב' ימים ע"ש, וראיתי להרב תוספת שבת שהביא דברי הרב לקט הקמח הנז', ודעתו היא דלא יספיק לו תענית יום אחד לדעת הסוברים דתענית ציבור אינו עולה וכו' יע"ש, ואנא עבדא הבאתי בס"ד ראיה ברורה דלא יועיל תענית יום אחד אלא צריך שני ימים, מפני שחילל ב' קדושות, והוא משנה ערוכה בכריתות פ"ג יש אוכל אכילה אחת וכו', ומסיק שם בגמרא דף י"ד דלעולם יש עירוב והוצאה ליוה"כ, והכי קתני, אם היתה שבת והוציאו חייב אף משום שבת ומשום יוה"כ, כלומר, יתחייב בזה עוד שני חטאות יע"ש, וכן כתב רבינו עובדיה ז"ל, וז"ל, ובגמרא מפרש אם היה יוה"כ שחל בשבת והוציאו חייב שתיים על ההוצאה, משום שבת ומשום יוה"כ ששניהם באים כאחד, שבשעה שקדש היום לשבת קדש ליוה"כ ע"ש. הרי לך נידון זה דמי לנ"ד, וכמו דהרב משאת בנימין סי' צ"ג והרב ב"ד א"ח סי' קי"ב הביא ראיה לספק דילהון מדין הקרבן, כן יש להוכיח לנ"ד מדין דכריתות הנז', דדמי ממש, שצריך להתענות שני ימים בעבור שתי קדושות, וכאשר הארכתי בזה שם בס"ד: 

י. מצוה להרבות בסעודת ר"ח, ואם חל בחול, עושה בו מאכל יותר ממה שרגיל בחול, ואם חל בשבת, עושה ג"כ מאכל יותר ממה שרגיל בשבת. ואם הוא עני ואין ידו משגת יוסיף לפחות בפירות, שיקנה מין פרי לאכלו בר"ח, וגם יזהר לכבד סעודת ר"ח בשלחן ויהי' מסב בדרך כבוד, ואם חל ר"ח בשבת, איתא בירושלמי שצריך לעשות סעודת ר"ח ביום ראשון, ואף על פי שלא נהגו כן, מ"מ הזהיר בזה תע"ב וכתב רב יעב"ץ ז"ל בסידור, אם חל ר"ח בשבת, נכון להרבות בסעודה רביעית יותר ממנהגו, כדי להשלים בה חובת סעודת ר"ח: 

יא. מנהג ותיקין להדליק נרות בליל ר"ח, ואפילו בקיץ שיושבים על הגג וזורח אור הכוכבים באויר, וכתב הרב חס"ל שהוא נהג להדליק בשבת שבעה נרות, וביוה"כ שש, וביו"ט חמש, ובר"ח ארבעה, כמספר העולים לס"ת ע"ש, ובביתנו המנהג להדליק שבעה הן ביוה"כ הן בימים טובים, ובר"ח ארבעה וכן בחוה"מ ארבעה, ואותם שדרכם להדליק בשבת שתי נרות, ידליקו בר"ח ג"כ שתי נרות, שאם ידליק נר אחד במה ניכר ר"ח על ימות החול, דהא בחול נמי דרכם להדליק נר אחד, דודאי לא ישבו בחול בחושך, מיהו העניים אין להעמיס עליהם שתי נרות בר"ח, אלא ידליקו נר אחד באותו נר שמדליקים בו בשבת, כי ודאי גם העניים יש להם נרות מיוחדים לשבת להדליק בהם, ובזה ניכר כבוד ר"ח: 

יב. ערבית שחרית ומנחה אומר יעלה ויבא ברצה, ואם לא אמרו בערבית, אין מחזירין אותו, בין ר"ח יום אחד בין שני ימים, מפני שאין מקדשין החודש בלילה, אבל אם לא אמרו בשחרית ובמנחה, מחזירין אותו, ואם נזכר קודם שהתחיל מודים אומר במקום שנזכר, ואם נזכר באומרו בא"י יסיים למדני חוקיך, ועיין חס"ל וכף החיים, וי"א דלא יסיים למדני חוקיך, אלא יסיים הברכה ואח"כ אומר יעלה ויבא קודם מודים, ועיין חיי אדם כלל כ"ד אות כ"א יע"ש, ואם לא נזכר עד אחר שהתחיל מודים אם נזכר קודם שהשלים תפלתו, חוזר לרצה, ואם לא נזכר עד שאמר יהיו לרצון אמרי פי, והוא מוכן לעקור רגליו שאינו אומר עוד תחנונים, ה"ז חשיב כאלו עקר רגליו וחוזר לראש, ועיין חס"ל ומאמר מרדכי ושאר אחרונים, ואם הוא מסופק אם הזכיר אם לא הזכיר, לדעת מר"ן בב"י צריך לחזור, ולדעת מור"ם ז"ל אין צריך לחזור, והנכון שיחזור ויכוין בחזרתו על תנאי, שאם אינו חייב לחזור תהא לנדבה, וכנז' בחס"ל ועיין שלמה חגיגה דף רכ"ב וכף החיים סי' ל"ג אות ז' יע"ש, וכל שהדין הוא שצריך לחזור, אין צריך לומר פסוק אדני שפתי תפתח פעם שנית, ועיין כף החיים אות ג': 

יג. אם שכח לומר יעלה ויבא ולא נזכר עד שהתפלל מוסף, לא יחזור אחר תפלת מוסף, אלא יתפלל מנחה שתים בשביל התשלומין, וכמ"ש שיורי ברכה בשם הרשב"א ז"ל, ועיין ש"ח: 

יד. מנהג החסידים המתפללים ע"פ סדור רבינו הרש"ש ז"ל, לומר בנוסח יעלה ויבא ביום ראש חודש הזה ואין אומרים החודש בה"א, כי יש כונה במספר ראש, וכונה במספר חודש בלא ה"א: 

טו. קריאת ההלל מעומד, ואפילו לסמוך עצמו על הכותל אסור, אא"כ הוא זקן או חלוש מאוד מחמת איזה חולי, ואסור להפסיק בדבור באמצע, אך שואל בשלום אדם שצריך לנהוג בו כבוד, ומשיב שלום לכל אדם, וכ"ש דמותר לענות איש"ר ואמנים וכיוצא, וצריך לאומרו בשמחה ובנחת ובקול רנה ותודה, ולא יאמר במרוצה, ואין אומרים הלל בבית האבל, והטעם משום דאומרים בהלל לא המתים יהללו יה, והוי כלועג לרש, וכנז' בט"ז בשם רוקח, וטעם קלוש הוא, אך הואיל כי מן הדין אין חיוב לומר הלל בר"ח כלל, משום דלאו קדוש הוא באיסור מלאכה, וכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, וארז"ל לילה המקודש לחג טעון שירה, ושאין מקודש לחג אינו טעון שירה, ומה שאומרים הלל עתה בר"ח הוא משום מנהג הקדמונים שנהגו בכך ולא מן הדין, ולכך אין גומרים בו ההלל, ועל כן בבית האבל, מצאו לו טעם קלוש שלא לאומרו, אבל בחנוכה אומרים הלל אפילו בבית האבל, מפני דהלל בחנוכה הוא חיוב מן הדין, ולא משגיחינן בהאי טעמא: 

טז. בכפל הפסוקים שבסוף ההלל, כתב ביוסף אומץ סוף סי' ך', דמספר המנהיג ומדברי מהר"י ן' גיאת מוכח, דאין כופלים אלא עד הצליחה נא, וכן מנהג עה"ק ירושלים וחברון יע"ש, ואני נוהג לכפול עד הסוף, וכן היה מנהג עט"ר הרב מו"ר אבי זלה"ה, והטעם דהנוהג לכפול עד הסוף, אפילו אם נאמר שאין בזה צורך, אין זה גורע ח"ו בתוספת הכפל, וכן תמצא להריב"ש ז"ל סי' קל"ג, והביאו בספר יצחק ירנן ביאור על חיבור מהר"י ן' גיאת ז"ל בהלכות הלל ס"ק כ"ט, שכתב, דאין לומר בזה הלכה כרבי מחברו, דרבי לא אסר להוסיף על כפלו, אלא רבי היה נוהג כך, ורבי אלעזר נוהג להוסיף ואינו חולק ע"כ ע"ש, והוא הדבר אשר אמרתי דהמוסיף אינו גורע, ודע שאין חילוק בזה הענין של הכפל הנז' בין יום שיש בו דילוג, לבין יום שאין בו דילוג, דבכולן יש לכפול בשוה, וכמ"ש בתשובה בסה"ק רב פעלים בס"ד: 

יז. צריך לחלוץ התפילין קודם מוסף, אחר קדיש של חזרת ס"ת שקודם תפלת מוסף, כי כן הוא מנהג רבינו האר"י ז"ל, ואם נזדמן שהוא עדיין בתפילת שחרית ולובש התפילין ושמע קדושת כתר מכת אחרת שמתפללין מוסף, יסלק התפילין מעליו עד שיענה עמהם קדושת כתר, ויניחם אח"כ, ואם פתאום שמע מן החזן שאומר קדושת כתר ואין לו שהות לחלצם, ככה יעשה, של ראש, יזיזם ממקומן לצד אחר, ושל יד, יכניס ראש הטלית או הכתונת בין הקציצה ובין בשרו ויענה קדושה, כן העלה בספר תורה לשמה, ועיין מ"ש רב יעב"ץ ז"ל בסידור: 

יח. אחר שהתפלל מוסף לא יחזור להניח תפילין בו ביום כדי ללמוד תורה בתפילין, מפני כי הרשימו נשאר כל היום, אך במנחה יניח תפילין, כן כתב רבינו הרש"ש ז"ל בנה"ש, והגם דרבינו חיד"א ז"ל כתב להניח תפילין אחר מוסף, לא ראה דברי רבינו הרש"ש ז"ל: 

יט. יאמר זכרון לכולם היה, וכן יאמר ושעיר עזים נעשה ברצון, ובשנת העיבור יאמר, "למחילת חטא ולסליחת עון ולכפרת פשע" ויכוין בר"ת ראשי חדשים לעמך, רח"ל. ומ"ש את יוסף ר"ח הזה, יש מפקפקין לומר הזה, אך הרב בני יששכר קיים נוסח של תיבת הזה ע"פ מדרש רז"ל, דלעתיד נקריב מוספין של כל ר"ח ויו"ט ושבתות שעברו בגלות, ולפי זה שפיר נאמר הזה בכל המוספין של שבת ויו"ט ור"ח: 

כ. מצוה להשתדל לעלות לס"ת בר"ח, והמשלים הוא יותר משובח, וכן דרכו של עט"ר הרב מו"ר אבי זלה"ה לעלות בכל ר"ח חק ולא יעבור, ואם ר"ח שני ימים היה עולה בשניהם, אך היה אומר העליה של יום שני דר"ח היא יותר מעולה מן עליה דיום ראשון, והגם שלא מפורש דבר זה בדברי האר"י ז"ל בעדיפות ליום שני בעליה על יום ראשון, מ"מ הכי מסתברא בודאי: 

כא. מזכירין יעלה ויבא בבהמ"ז, ואם לא אמרו אין מחזירין אותו, ואם נזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, אומר ברוך שנתן ר"ח לעמו ישראל לזכרון. וכתב בספר חסידים, דאין לקוץ הצפרניים בר"ח יע"ש, מיהו ודאי אם הם ארוכים דעודפים על הבשר, צריך לקוץ אותם גם בר"ח: 

כב. ברכת הלבנה יאמר בשמחה ובנחת ושפה ברורה, כי הוא כמקבל פני שכינה, ולכן חסידים ואנשי מעשה נוהגים לטבול ביום קודם ברכת הלבנה, והוא מנהג יפה, בפרט אם אינו טהור מתשמיש המטה, ואם הוא בתענית, טוב שיטעום איזה דבר קודם ברכת הלבנה, ולא יברך עד שיהיה ודאי לילה ותהיה זריחתה ניכרת ע"ג קרקע: 

כג. צריך שיעברו עליה שבעה ימים שלמים מעת המולד, כנגד כחב"ד חג"ת, ואם ענן אפילו דק עליה לא יברך, וכל הלילה זמנה הוא אפילו אחר חצות, וצריך לישר רגליו כתפלת י"ח, וכשיאמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וכו', יראה אותם ויסתכל בה, אבל כשיתחיל לברך לא יראה בה עוד כלל: 

כד. סומא לא יברך, משום דאיכא פלוגתא בזה, וסב"ל, אלא יעמוד אצל החזן המברך ויאמר לו שיכוין עליו ויצא י"ח בשמיעה, והרואה ע"י בתי עינים יברך, אף על פי שלא יכול לראות בלי בתי עינים, וצריך לברך תחת אויר הרקיע ולא תחת הגג, ורק אם אי אפשר לו בכך משום שהוא חולה או סיבה אחרת, יברך תחת הגג, וטוב לעמוד על מקום דחלול מתחתיו אם אפשר לו בכך: 

כה. כשאומר כשם שאנחנו מרקדים, ידלוג שלשה דלוגים דוקא, וכן בפעם שניה, וכן בשלישית, ויש סוד בדבר כנגד עליות הספירות שמכוונים בהם עתה, ופה עירנו בגדאד, נוהגים לדלג הדלוגים באומרם סימן טוב תהי לנו, ואנא עבדא עושה כמנהג העיר, אך כשאני אומר כשם שאנחנו מרקדים, אדלג עוד שלושה דלוגים, וכן אני מורה לאחרים, ומנהגינו פה לדלג שלשה דלוגים כשאומרים דוד מלך ישראל חי וקיים: 

כו. לא יאמר שאף הם אלא יאמר שגם הם, דויאמר תהי לנו ולא תהיה, ואם מברך ביחיד יאמר כשם שאני מרקד, וכתוב בכ"מ כ"י באומרו דוד מלך ישראל, יכוין דויד מלא באות יו"ד, וכן אני נוהג, ועיקר הנוסח הוא לומר ברוך יוצריך וכו', ע"ס אותיות יעקב, וע"ד הסוד, יוצריך כנגד יצירה, עושיך עשיה, קוניך אצילות, בוראיך בריאה, וכתבתי בסה"ק מקבציאל בס"ד, דסדר זה הוא כנגד צירוף והי"ה אשר בי"ב צרופי שם הוי"ה, וזה הצירוף שולט בתשרי שבו נברא העולם והתחיל אדה"ר למנות ללבנה, ולכן אומרים לבסוף שלום ע"ד והי"ה מעשה הצדקה שלום, עוד אמרתי ר"ת יוצריך עושיך קוניך בוראיך, קפ"ב, כמנין שבעה הויו"ת, וידוע דאין מקדשין הלבנה עד אחר שבעה שלמים שהם כנגד שבעה ספירות כחב"ד חג"ת, וידוע כל ספירה יש בה שם הוי"ה:

והא דאין מברכין בשבת ויו"ט, עיין פחד יצחק ז"ל שכתב כמה טעמים, וכולם חלושים, ורק טעם זה עדיף, מפני שבברכת הלבנה צריך לעורר בה שמחה, ובשבת ויו"ט בלא"ה איכא שמחה ואינו ניכר כבוד הלבנה בזה, ובסה"ק מקבציאל כתבתי מפני שצריך לקלל את אויבים בפסוק תפול עליהם אימתה וכו', ואין מקללין בשבת ויו"ט, דאין מחרימין בהם, ועוד כתבתי שם טעמים: 

כז. אחר הדלוגים, יאמר שבעה פעמים פסוק לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי, כנגד כחב"ד חג"ת, ואח"כ שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וכו', ומזמור הללויה הללו אל בקדשו, וכנז' כל זה בסידור רבינו הרש"ש ז"ל. וכתוב בספר כ"מ כ"י, דראוי לומר עתה פסוק והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא עכ"ד. והמחבר לא ביאר טעם בזה, ואנא עבדא מצאתי טעם נכון, כי ראיתי בספר מבוא שערים בסופו כונות על נוסח ברכת הלבנה, וכתב שם, שזה הוא סוד הפסוק והיה אור הלבנה כאור החמה, וביאר אותו כולו בסודות אשר רמזם בנוסח הברכה, וכנז' שם דף קכ"ה ע"ב וקכ"ו ע"א ע"ש וכן ראיתי דברים אלו בספר פרי עץ חיים דפוס דובראונה בדף ק"ח ע"ד יע"ש, ועיין בכונת סדור רבינו הרש"ש ז"ל, ולפ"ז נמצא אמירת פסוק זה עתה הוא דבר בעתו מה טוב: 

כח. אומרים ג"פ שלום עליכם, ופירשתי בס"ד הטעם בסה"ק מקבציאל, דאיתא במדרש תנחומא, כשבכה עשו על הברכות, ירדו מעיניו שלשה דמעות, השנים ירדו, והשלישית נקשרה בין עיניו, ובזה פרשתי בס"ד, הטעם דנותנים הצדקה בכל יום שני שלישים ושליש, להגין מקטרוג שלשה דמעות, אשר השנים ירדו והשלישית נקשרה בין עיניו, ולז"א והיה מעשה הצדקה שלום, שיהיה לנו שלום בה מקטרוג דמעות עשו, שמספרו שלום, ולכן עתה אומרים שלשה פעמים שלום, גם פרשתי כדי לעורר זכות יעקב אע"ה ששמו כפול ואם הוא מלא בוא"ו מספרו שלום, והוא היה חי בחלקי נר"ן שלו, לכך אומרים ג"פ שלום, ובזה פרשתי ואמרתם כה לחי, הוא יעקב שלא מת, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום: