בן איש חי שנה ראשונה פרשת ראה
שבעת ימים תחג לה' אלהיך במקום אשר יבחר ה' כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח. הנה אנחנו רואין נחית קרא להזהיר אותנו במועדים במצות השמחה בפרטות, מפני שיש בני אדם אשר ימי המועדים יהיו להם לעצבון, הן מחמת ביטולם ממלאכתם ועסקיהם שבעת ימים שלמים רצופים, והן מחמת רבוי ההוצאה שיהיה להם עתה יותר משאר הימים, ולכך הוצרך הכתוב להיות מצווה על השמחה בימים אלו בפרטות, ואמר אף על גב דודאי שבעת ימים תחג לה' אלהיך במקום אשר יבחר ה' שתקיים מצות החג כהלכתו, הן בביטול עסק ומלאכה, הן בהוצאה של אכילה ושתיה ומלבוש, יען כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשי ידיך, ולכן בע"כ תשמור את החג ותקיים אותו כהלכתו, הנה אנכי מצוך שתהי' אך שמח שלא ימשוך היצר את לבבך לעצבון, בראותך בטל מעסק תבואתך ומעשה ידיך, ולא עוד אלא שאתה מרבה בהוצאות כי באמת יברכך ה' בכל זה ואין אתה מפסיד כלום לא מחמת הבטלה ולא מחמת רבוי ההוצאות:
והנה מן המצוה הזאת שהוצרך הכתוב לצוות אותנו בשמחה בפרטות, מזה נדע כמה חביבה השמחה לפני הקדוש ברוך הוא וכמה חייב האדם להזהר בה, ואל יאמר האדם מאחר שקיימתי מצות ה' כתקונה מה מגיע למצוה יתרון מן השמחה, וגרעון מן המעצבה, הנה דע שבאמת השמחה היא מצוה בפ"ע ובהעדר השמחה יש חסרון למצוה, וכ"ש שיגיע לה נזק גדול מן העצבון דלכך נחית קרא כאן לצוות בפרטות על השמחה לעשות אותה מצוה בפ"ע כדי שיהיה האדם מקבל עליה שכר שלם בפ"ע, ועל כן תקנו אנשי כנה"ג ברכות פרטיות על השמחה וכאשר נבאר בעזה"י:
א. אמרו חכמים ז"ל קנה או עשה מלבושים חדשים מברך שהחיינו, מפני שהוא שמח בהם ולכך מברך להשי"ת על אשר זכהו לשמחה זו, והגם כי משורת הדין הוא לברך בעת הקניה או העשיה, נהגו העולם לברך בעת שלובשם, אך יש אומרים שאם קנה או עשה איזה מלבוש חדש אז כשלובשו מברך ברכת מלביש ערומים, ובאזור כשאוזר בו מברך אוזר ישראל בגבורה, והכובע כשמשימו בראשו מברך עוטר ישראל בתפארה, ויש חולקין וס"ל דאין לברך ברכות אלו, ומשום ספק ברכות לא נהגו העולם לברכם, ומ"מ טוב ללבשם פעם הראשון בשחרית ויכוין לפטרם בברכות השחר שיברך קודם שילבשם, ויכוין עליהם וילבשם תכף אחר ברכות השחר בלא הסח הדעת והפסק ובזה יצא י"ח לכ"ע, ואם הוא מוכרח ללבשם ערבית יברך עליהם ברכות הנז' בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו:
ב. אפילו אם קנה בגד שכבר לבש אותו אדם אחר כל שהוא שמח בו יברך שהחיינו. וכן ה"ה אם נתנו לו בגד במתנה אף על פי שאינו חדש יברך עליו מאחר ששמח בו:
ג. על חלוק ומכנסיים ומנעל ואנפלאות לא יברך אף על פי ששמח בהם, אבל חצי בגד שקורין בערבי יל"ק, או מה שקורין צדרי"י, אם הם חשובין ושמח בהם יברך:
ד. אם הוא עשיר ועשה בגד חדש שאינו חשוב אצלו ואינו שמח בו לא יברך, אף על פי דזה הבגד אם היה אצל עניים היה חשוב אצלם ושמחים בו, זה הכלל כל ששמח מברך, אבל אינו שמח לא יברך, וכל אדם קים ליה בנפשיה איך הוא:
ה. קנה כלים חדשים ששמח בהם מברך בשעה שמשתמש בהם, אך לא נהגו העולם בזה ועיין מש"ז סוף סי' רכ"ג הטעם, והואיל ונהגו אף על פי שהטעם קלוש לא יברך, כי ברכת שהחיינו תלויה במנהג, ועכ"ז ירא שמים ישתמש בהם תחלה בליל יום טוב ויביאם לפניו בעת שאומר שהחיינו בקידוש, ויכוין לפוטרם, או ישתמש בהם בעת שיש לו פרי חדש לברך שהחיינו, ויכוין גם עליהם, ואם לא אפשר לו בהכי שרוצה להשתמש בהם תיכף, אז יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו:
ו. בנה בית חדש או קנה בית בנוי מאחרים, מברך שהחיינו, ועתה נהגו שאין מברכים שהחיינו על הבית אלא עושים לו חינוך בסעודה להודות לה' על הטובה הקיימת הזאת, ויש סמך לסעודה מדברי רז"ל במדרש ולכך נקראת סעודה של מצוה, ונהגו שילבוש בעה"ב בגד חדש בתוך אותה סעודה ויברך עליו שהחיינו ויכוין על הבית:
ז. לאו דוקא בנה בית שלם דהיינו החצר וכל חדריו ועליותיו, אלא אפילו בנה בחצר שהיה לו מכבר חדרים ועליות מחודשים שהוא שמח בהם, יעשה כן לקנות בגד חדש לברך שהחיינו ויכוין על בנין החדש, אך אין צריך לעשות חנוך בסעודה:
ח. אף על פי שאמרו חז"ל ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב, לא נהגו העולם לברך ברכה זו, ורק נהגו שהאב יברך שהחיינו בשעת המילה, ואם לא נמצא האב ומלו אותו הקרובים אין מברכים, מיהו י"א כשיבא אבי הבן אח"כ יברך שהחיינו כשרואה התינוק דאז שמח בראייתו, ויש חולקין בזה, לכן במקום שנהגו לברך יברכו, ובמקום שאין מנהג ידוע וברור בזה לא יברכו משום דק"ל סב"ל, אלא ישתדל לברך על בגד חדש או פרי חדש בעת שרואה התינוק ויכוין עליו ג"כ, ובעת שדרשתי דבר זה בציבור נמצא שם מורי הרב ז"ל והעיד על עט"ר הרה"ג מו"ר זקיני רבינו משה חיים זלה"ה שראה לאבי הבן אחד שהיה בעיר אחרת בשעת המילה ובא אח"כ, וא"ל שיברך שהחיינו כמ"ש ערך לחם והלכות קטנות ודעמייהו, ומעדות זו אנחנו למידין דמנהג עירנו מזמן קדמון לברך, דעל כן הורה הרב מו"ז זלה"ה לאותו האיש לברך אף על גב דידע שיש בד"ז פלוגתא:
ט. כשיגיע לששים או לשבעים נכון ללבוש בגד חדש או יקח פרי חדש ויברך עליו שהחיינו, ויכוין גם על שנותיו, ויש עושים סעודה כשיגיעו לשבעים. והמנהג פה עירנו יע"א המביא ספר תורה חדש לבית הכנסת, בשבת או ביום טוב עושה סעודה בלילה לאוהבים וריעים, ובאמצע הסעודה ילבש בגד חדש ויברך שהחיינו ויכוין על הס"ת, ובעמוד השחר מוליכין הס"ת לבית הכנסת בקיבוץ קהל רב, ופזמונים ושמחה גדולה וכל המרבה ה"ז משובח:
י. על פרי המתחדש משנה לשנה ויש זמן קבוע לגידולו יברך שהחיינו, אבל פירות שאין בהם היכר בין ישנים לחדשים, כגון אגוזים ושקדים שקורין בערבי גו"ז ולו"ז ובנד"ק ופסת"ק, אף על פי שהם מתחדשים משנה לשנה ויודע באלו שמברך עליהם שהם חדשים של השנה ההיא, אפ"ה לא יברך שהחיינו מאחר שאין בגופם היכר בין חדשים לישנים:
יא. על פרי שקורין נומ"י ופרי שקורין פרטקא"ל, בדין הוא שצריך לברך שהחיינו שהם מתחדשים משנה לשנה, וגם ניכרים בגופם בין חדשים לישנים, אך נהגו פה עירנו דאין מברכים עליהם שהחיינו, ושמעתי שגם בארץ ישראל תוב"ב לא נהגו לברך, וברכת שהחיינו תלויה במנהג. מיהו על אתרוג העיד הרב פרי האדמה שנוהגים לברך עליו שהחיינו בעה"ק ירושלים תוב"ב, שאוכלים אותו בליל שני של ר"ה במקום פרי חדש, ופה עירנו יע"א האתרוג הוא מתוק אך אינו מצוי הרבה כי אם מעט, ומנהגינו בביתנו שנאכל אתרוג קודם יום טוב של חג הסכות ונברך עליו שהחיינו, אבל קהל עדתינו אינו מצוי אצלם לאכלו קודם סוכות ורק אוכלים אותו בט"ו בשבט שמביאים למכור, וגם אותם הקונים אתרוג לנענוע מצניעין אותו עד ט"ו בשבט ואוכלים אותו, ואלו אין צריכים לברך שהחיינו מפני שכבר ברכו שהחיינו ביום טוב ראשון של סוכות בנטילת הלולב, ובזה נפטר האתרוג גם מברכת שהחיינו של אכילה, וכמ"ש האחרונים ז"ל וכן העלתי בסה"ק מקבציאל:
יב. על לפת שקורין בערבי שלג"ם, וכן על פרי אדמה שקורין בערבי להאנ"א, וכן חסא שקורין בערבי כ"ס מברכין שהחיינו, שהם מתחדשים משנה לשנה, וקשואין ארוכין שקורין בערבי תערוז"י מברכין שהחיינו, ואין לומר שהם נכללים בכלל קשואין קצרים שקורין כייא"ר, כי חלוקין הם בשם ובמראה ובטעם. אך ירקות שהם כרתי וכרפס וגם מה שקורין בערבי מעדנו"ס, אין מברכין מפני שהם גדילים כל השנה ואין זמן קבוע לחידושם:
יג. פה עירינו יש כמה מיני תמרים, ויש שנים שהם חלוקים זמ"ז במראה ובטעם ובשם, והם מין שקורין כסתאוו"י, ומין שקורין בגב"ן שהם שחורים, ועכ"ז אם בירך על מין שקורין כסתאוו"י לא יברך שהחיינו על מין שקורין בגב"ן, מפני דאע"פ שיש להם שם מיוחד כל אחד לעצמו מ"מ דרך כלל כולם נקראים בשם תמרים, אמנם ירא שמים יביא לפניו בעת ברכת שהחיינו שלשה מינים, מה שקורין כסתאוו"י, ומה שקורין בגב"ן, ומה שקורין זיד"י, ויברך שהחיינו לפטור את כולם, וכן אנחנו נוהגים בביתינו מימי אבותינו ואבות אבותינו. ויש פה עירינו תותים מתוקים יוצאין בחודש אייר, ואחר חודש יוצא תותים אחרים שיש בהם טעם חמיצות וקורים אותם בערבי תותי דמשק, והמנהג לברך שהחיינו על זה וזה:
יד. האוכל פרי שלא נגמר בישולו דאינו מברך עליו שהחיינו, הנה אם חזר ואכלו אחר שנגמר בישולו י"א יברך שהחיינו, וי"א דאינו מברך, ואם נזדמן לאדם דבר כזה יביא פרי חדש אחר ויברך עליו ויפטור גם לזה, או ישמע ברכת שהחיינו מאדם אחר ויתכוונו שניהם, ולכן יש להזהיר פה עירינו בד"ז בתמרים שאוכלים אותם קודם גמר בישולם וקורין אותם בערבי גוז"י, או כלא"ל טו"ש, וכן צריך להזהירם בתפוחים. ברם מה שנהגו לבשל עם תבשיל בשר תפוחים קודם גמר בישולן אין לחוש לברכת שהחיינו, מפני דאלו התפוחים שמניחים אותם בתבשיל משתנה טעמן הרבה, וגם משתנית קצת צורתם, ולכן המנהג פשוט פה עירינו לברך שהחיינו כשאוכלם חיים אחר גמר בישולם:
טו. אכל ושכח ולא בירך שהחיינו, י"א יברך על מה שיאכל אח"כ, וי"א דאין לברך מאחר שכבר אכל וסב"ל ולא יברך, אלא ישמע ברכת שהחיינו מאחרים או יפטור זה בפרי חדש אחר, ואם לא מצי למעבד הכי יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו:
טז. כתוב בירושלמי סוף פרק עשרה יוחסין רבי חזקיה בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עיניו ולא אכל, רבי אלעזר חשש לההיא שמעתתא ומצמצם ליה פריטין ואכיל מכל מלה חדא בשתא ע"ש, על כן אפילו עני שבישראל ישתדל לקנות מכל פרי חדש לאכול ממנו הוא ואנשי ביתו ולברך שהחיינו להודות לה':
יז. הזכר יתחייב במצות בן י"ג שנה ויום אחד, על כן ביום הראשון של שנת י"ד יתפוס האב את בנו בידו ויאמר ברוך שפטרני מענשו של זה, ויהרהר שם ומלכות בלבבו, וישתדל לעשות סעודה לאוהבים וריעים ויזמין בה תלמידי חכמים וירבה בסעודה ושמחה כיד ה' הטובה עליו, שמסעודה זו יהיה סניגוריא גדולה על ישראל שיאמרו מליצי יושר לפני הקדוש ברוך הוא, רבש"ע ראה בניך כמה הם שמחים על אשר נכנסים בעול מצותיך, וסעודה זו נקראת סעודת מצוה, והברכה הנז' בלי שם ומלכות ויאמר האב אותה בתוך הסעודה, והיושבים יברכו את הבן שיזכה לתורה ויראת שמים וקיום המצות, והגדולים שבקרואים יניחו ידיהם על ראשו ויברכו אותו בברכת כהנים, ואם יודע הבן לדרוש בד"ת ידרוש דבר בעתו מה טוב, ואם לאו ידרוש האב, ואם לאו ידרוש ת"ח אחד מן הקרואים. וטוב דהבן ילבש בגד חדש ויברך שהחיינו ויכוין גם על הכנסו באותו היום בעול מצות, ואם אין לאל ידו יברך על פרי חדש. וגם הבת ביום שתכנס בחיוב מצות אף על פי שלא נהגו לעשות לה סעודה, עכ"ז תהיה שמחה אותו היום ותלבוש בגדי שבת, ואם יש לאל ידה תלבש בגד חדש ותברך שהחיינו, ותכוין גם על כניסתה בעול מצות. ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליו"ט וסימן יפה הוא וכן נוהגים בביתינו:
ושמעתי שיש מקומות נוהגים לעשות בכל שנה סעודה ביום שנכנס בו האדם בבריתו של אברהם אבינו, ומנהג יפה הוא וערב לי מאד, אך לא נהגנו בזה בביתנו, ורק אנא עבדא נהגתי לומר בכל שנה ושנה ביום שנכנסתי בבריתו של אברהם אבינו בקשה זו, רבש"ע גלוי וידוע לפניך כי בהיום הזה שהוא יום כך לחודש פ' שהוא היה יום שמיני ללידתי, נכנסתי בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום, בשנה הראשונה שנולדתי בה, וקיים בי עבדך אבי מצות מילה ופריעה כאשר צוית אותנו בתורתך הקדושה, ונתגלה הכלי השלישי של היסוד האמיתי הנקרא קודש קדשים, ויצא אורו ונתבטלה אחיזת החיצונים ונתחברו שמונה ושבעים אורות החסדים עם שמונה ושבעים אורות הגבורות, ונתמתקו אורות הגבורות באורות החסדים:
אנא ה' למען שמך הגדול ולמען רחמיך וחסדיך תעזריני ותסייעני לשמור אות ברית קודש אשר חתמת בבשרנו, ותצילני מכל חטא ומכל הרהורים רעים ומחשבות פגומות, ותצילני מכל פגם הברית הן במחשבה הן בדבור הן במעשה הן בחוש הריאות הן בחוש השמיעה הן בשאר חושים, ובכולם אהי' טהור בקדו' הברית בלי שום פגם והרהור רע כלל, ותזכני שאתגבר על יצה"ר ותהיה מחשבתי קשורה ודבוקה בקדושתך תמיד, כי ברחמיך הרבים בחרת בנו מכל האומות, ורוממתנו מכל הלשונות, והבדלת אותנו מכל טומאותיהם ותועבותיהם, ככתוב בתורתך ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, נודה לך ה' אלהינו ואלהי אבותינו על שהוצאתנו מארץ מצרים, ופדיתנו מבית עבדים ועל בריתך שחתמת בבשרינו, ועל תורתך שלמדתנו ועל חוקי רצונך שהודעתנו, ועל חיים ומזון שאתה זן ומפרנס אותנו, אנא ה' לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי, ותמשוך עלי מחשבות קדושות וטהורות זכות ונכונות, ויהיה לי לב שמח בעבודתך תמיד, ותעזרני על דבר כבוד שמך מעתה ועד עולם אכי"ר:
