בן איש חי שנה ראשונה פרשת ויחי
בנימין זאב יטרף בבוקר יאכל עד ולערב יחלק שלל. נ"ל בס"ד ידוע כל מגמתינו הוא להשלים השם והכסא בשלשה אותיות, שתים בהשם ואחד בכסא, דכתיב כי יד על כס יה. ושלימותם ותיקונם תלוי בגמר בירור נצוצי הקדושה, וכל מה שאנו מבררים נ"ק מן הקלי' עושים בהם "עילוי ומעלה ותיקון". וידוע כי הצדיק יתייחס לימין, וז"ש "בן ימין" הוא הצדיק, "זאב יטרף" ז' אב, כי שלשה אותיות שהם א"ב הנז' שצריך לתקנם הנה הם שבעה כנגד שבעת ימי הבנין, כי לכן כל תיקון מורכב ועשוי במספר שבעה, וזהו ז' פעמים אב, בעבורם יטרף נ"ק, ואז בגמר התיקון שכבר טרף הכל, אז "בבקר" הוא זמן הגאולה הנקרא בשם בקר "יאכל עד", "ולערב" קרי ביה ערב הוא מלך המשיח "יחלק שלל". או יובן בבוקר יאכל עד, ד' עי"ן שעולה מספרם פ"ר רמז לחמשה חסדים שהם פר כמנין ורב חסד, כמ"ש רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י בביאור האד"ר דף ט"ל, ולערב ולעי"ן ר"ב רמז לעי"ן רבתי דשמע ישראל שה"ס ז' תחתונות דבינה והיא מאותיות גדולות שה"ס ע' שמהן עלאין דאילנא דחיי שהיא בינה כמ"ש בשער הכונות דף כ"א ע"ד תחלק שלל מ"ן מנ"ק:
ומאחר דכל מגמתינו לתקן השם והכסא, לכן אומרים בקדיש יתגדל ויתקדש שמיה רבה, ופירש רבינו האר"י ז"ל הכונה שבעוה"ר אין השם שלם, וכמש"ה כי יד על כס יה. והטעם לפי שאין אחיזה לקליפות בשני אותיות י"ה אלא רק בשתי אותיות ו"ה, ועל כן יש להם אותו הרוחניות שה"ס י"א סמני הקטורת שנמשך להם משם, וכונתינו בקדיש להסיר ולסלק מהם אותו הרוחניות שה"ס י"א סימנים, וזהו ע"י העלאת ו"ה לבחינת י"ה, וכשיתחברו יתבטלו הקליפות, ולז"א יתגדל ויתקדש שמיה רבה, פירוש שם י"ה יהיה רבה בהתחברותו עם ו"ה, לכן יש י"א אותיות בשני תיבות אלו יתגדל ויתקדש וכנז' בשער הכונות:
א. מה שתיקנו חז"ל קדישים בשחרית, עניינם הוא כך, דהתפלה היא לצורך תיקון ועילוי עולמות אבי"ע, והוא כי מן התחלת התפלה עד ברוך שאמר הוא בעולם העשיה, ומשם עד יוצר אור בעולם היצירה, ומשם עד תפילת י"ח בעולם הבריאה, ותפלת י"ח היא באצילות, ואח"כ יורדים מעילא לתתא, לפי שבימי החול אין בנו כח להעמידם בעילוי הנעשה להם אלא רק לפי שעה ותכף חוזרים למקומן, והנה מן אשרי עד תפלה לדוד בבריאה, ומשם עד אין קדוש כה' ביצירה, ומשם עד עלינו לשבח בעשיה. ולכן תקנו קדיש בין כל עולם ועולם, דע"י הקדיש המתוקן ע"פ הסוד במספר התיבות והאותיות שבו תהיה שלימות עליית העולמות למעלה ממדרגתם, ולזה באו כל תיבותיו וכן החמשה אמנים הראשונים שבו כמספר ידוע ומכוון לצורך עליית העולמות, ולכך נתקן הקדיש בלשון תרגום כדי שלא יעלו הקליפות ג"כ בעליית העולמות להתאחז בהם ולינק שפע מהם לעת עתה, והוא כי הם מכירים ומבינים לשון התרגום וכאשר שומעין השבח הגדול והנורא והקדוש הזה של הקדיש הם נכנעים ואין עולים, וגם עוד ע"י כונתינו בקדיש יסתלק הניצוץ של הקדושה שהוא החיות שבתוך הקליפות ויעלה למעלה ויתחבר עם הקדושה, ובזה יהיה הכנעה גדולה מאד להקליפות ויתפרדו כל פועלי און, ולכן אמרו בזוה"ק על הקדיש דאיהו מתבר שלשלאין דפרזלא, וכנז' כל זה בס' הכונות לרבינו האר"י ז"ל. ובספר פרדס לרש"י ז"ל סי' ו' נתן טעם אחר מה שנתקן בתרגום, והעיקר טעם האר"י ז"ל. ומה שלא אומרים קדיש קודם תפילת י"ח, נבאר לקמן בע"ה:
ב. מן יהא שמיה רבא מברך עד בעלמא צריך להיות כ"ח תיבות ע"פ הסוד, ואם נאמר "מכל ברכתא" אין כאן אלא כ"ז תיבות, ולכך כתב רבינו הרש"ש ז"ל שצריך לומר "מן כל" להשלים כ"ח, ואשר פקפק רבינו מהרש"ו ז"ל בהגהתו בשער הכונות על אמירת "מן כל" הנה בסה"ק רב פעלים טענתי טענות גדולות על דבריו ושם הבאתי פסוק נחמיה ט' ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה, ולפ"ד מהרש"ו ז"ל היה צריך לומר כאן "מכל", גם שם הבאתי דמיון לאמירת "מן כל" במקרא בדניאל א', ובריאי בשר מן כל הילדים וגם בלשון תרגום נמצא שם בס' ב' בחכמה די איתי בי מן כל חייא, וכן בסי' ז' די תשגא מן כל מלכיותא:
ג. מצות עניית הקדיש של יהשר"מ הוא שישמע העונה תחלת הקדיש שהוא ב' תיבות יתגדל ויתקדש, כי יש"ר מברך הוא עניה על יתגדל, לכן לכתחלה ישימו כל הציבור לבם לשמוע כל הקדיש מן תיבת יתגדל כדי לכוין על מה הם עונין. מיהו יחיד שנכנס לבית הכנסת או שסיים תפילת י"ח ומצא הציבור עונין קדיש, יענה עמהם, ורק באמירת אמן דקודם יש"ר איכא פלוגתא, די"א שיתחיל לענות מן יש"ר מברך ולא יאמר אמן דחשיב אמן יתומה, וי"א שיוכל לענות אמן ג"כ ולא הוי אמן יתומה, ובסה"ק מקבציאל העלתי מאן דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבד, דהעונין אמר יש להם סמיכה לסמוך, וכן ראוי להורות:
ד. אם התחיל לומר קדיש בעשרה ויצאו מקצתם, גומרין אותו הקדיש, והוא שנשתייר רובן, אם אם לא נשתייר רובן, לא. ובין הכי ובין הכי אותם שיצאו עליהם נאמר ועוזבי ה' יכלו, ואם נשאר עשרה לית לן בה. ואם היו עשרה באמירת פרשת התמיד והקרבנות וברייתא דר"י ויצאו מהם, לא יוכל לומר קדיש אם לא יש עשרה, וכן ה"ה אם היו עשרה בזמירות ושירת הים ויצאו מהם קודם שיתחיל הקדיש, לא יאמר קדיש בפחות מעשרה. וכן ה"ה אם היו עשרה באמירת אשרי דקודם מנחה ויצאו מקצתן קודם שהתחיל הקדיש, לא יאמר בפחות מעשרה, אף על פי דקדישים אלו חובה הן וכנז' הטעם בש"ע לר"ז ז"ל סי' נ"ח סעיף ד':
ה. אם הם עשרה בצמצום ואחד מהם מתפלל תפלת י"ח שאינו יכול לענות עמהם קדיש, אעפ"כ מצטרף עמהם, וה"ה אפילו אם היו ב' או ג' או ד' מתפללין, כל שנשאר רוב שעונין קדיש ואמנים מותר לומר קדיש, דכל שיש שם עשרה שכינה שורה עליהם ויכולים לומר דבר שבקדושה, משא"כ בחזרה שאני, וכאשר נבאר לקמן בעז"ה. מיהו אם היה אחד מהעשרה ישן, יש אומרים דבאחד בלבד שהוא ישן יכולים לומר קדיש, אבל בשנים לא, דאין כבוד שמים לצרף שנים ישנים, וי"א שאין לדמות ישן למתפלל, לפי שהישן יש בו הסתלקות נשמה קצת ואין קדושה שורה עליו אלא אדרבא קצת טומאה שורה עליו אפילו ישן ביום, לכן אין לצרף אפילו באחד, וכן ראוי להורות דאפילו באחד ישן לא יאמרו קדיש אלא עד שיקיצו אותו, ואם א"א להקיצו לא יאמרו:
ו. חרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר הרי הן כפקחים ומצטרפים לכל דבר שבקדושה, אף על פי שאין עונין עמהם, ואפילו אם יש שלש וארבע מאלו, כל שיש רוב עונים מצטרפים חוץ מן החזרה של תפלת י"ח דבעינן תשעה שומעין חזרת ש"ץ ועונין אמן, וכאשר יתבאר לקמן, אבל מי שאינו שומע ולא מדבר הרי הוא כשוטה וקטן דאינו מצטרף, וזהו חרש שדברו בו חכמים בכ"מ, וכן מנודה ואונן אין מצטרפים לכל דבר שבקדושה. אבל עבריין שעבר על גזרת ציבור שגזרו בחרם, מאחר שלא נידוהו בפירוש, מצטרף. והשיכור אם אינו יכול לדבר בפני המלך, אינו מצטרף:
ז. צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד וש"ץ שהוא מכללם ג"כ הוא עמהם, אבל מקצתם בחדר זה ומקצתם בחדר זה אינם מצטרפים, אף על פי שפתח פתוח ביניהם, ותיבה או בימה שבבית הכנסת שעומד עליה הש"ץ אף על פי שהיא גבוהה עשרה טפחים ורחבה הרבה ויש לה מחיצות גבוהים עשרה, הש"ץ מצטרף עמהם ומוציאם י"ח, מפני כי התיבה הזאת בטלה לגבי בית הכנסת דעשויה לצורך בית הכנסת היא. והא דבעינן שיהיו כל העשרה במקום אחד כ"ז לענין צירוף אבל אם יש עשרה במקום אחד שאומרים קדיש או קדושה, כל השומע קולם אפילו עומד בבית אחר ואפילו יש בינו לבינם כמה בתים, ה"ז עונה עמהם קדיש, ורק שלא יהיה מפסיק בינו לבינם טינוף או עכו"ם. והא דאמרנו דטינוף או עכו"ם מפסיק ואינו עונה, היינו אם זה עומד בבית אחר שדינו הוא שאינו מצטרף עמהם, אבל אם עומד במקום אחד, אפילו שיש באותו מקום עכו"ם אחד עומד שם, ה"ז עונה עם הציבור קדיש וקדושה וכל דבר שבקדושה. וצריך להזהיר העם בזה הדבר, שתמיד ימצא עכו"ם עומדים בפתח בית הכנסת למכור שם איזה דבר, ובני אדם הולכים במבוי חוץ לפתח אחר העכו"ם ושומעין קדיש וכיוצא, דאין לענות. ורק אם נכנס העכו"ם בתוך בית הכנסת, לא אכפת לן בזה, וכל הציבור שהם בתוך ביהכנ"ס עונין כל דבר שבקדושה, אפילו אותם העומדים אחרי העכו"ם:
ח. קדיש שתפסו מעומד, כגון קדיש שאחר העמידה ואחר ההלל, שהיה עומד בתחילתו, ישאר עומד עד אחר עניית איש"ר כולה. וכן יש ליזהר בכל הקדישים שמזדמן שהוא היה יושב כשהתחילו בקדיש, ועבר זקן או ת"ח וקם מפניהם, שישאר עומד עד אחר עניית איש"ר, מאחר שכבר עמד, חשיב תפסו מעומד:
ט. כשם שצריך להזהר מברכה שאינה צריכה, כך יזהר שלא להרבות בקדישים. מיהו אם למד תורה שבכתב ורוצה לומר קדיש יהא שלמא, ואח"כ למד תורה שבע"פ ואומר קדיש על ישראל, או להפך, לית לן בה, שאין בזה מרבה בקדישים. ולכך נוהגים פה עירינו לומר כל יום אחר קביעות תורה שבע"פ קדיש על ישראל, ואח"כ לומדים תהלים ואומרים קדיש יהא שלמא. וכן עושים בליל חג השבועות והו"ר. ושמעתי שגם בעה"ק מנהגם לומר בשתי לילות הנז' קדיש אחר תורה שבכתב וקדיש אחר תורה שבע"פ:
י. כשם שאסור לעבור לפני המתפלל, כך אסור לעבור לפני האומר קדיש, כמ"ש בברכ"י ועיין מנחת אהרן דף ס"א ע"ג. מיהו נראה אם הגיע האומר קדיש לעל ישראל, ויש לזה צורך לעבור לפניו, שרי, וכן אנחנו נוהגים:
יא. יהא שמיה רבה מברך הוא תרגום של יהי שמו הגדול מבורך, לכן ימשוך מלת "מברך" עם מלת "רבה". ויאמר מברך הבי"ת בקמ"ץ והרי"ש בפת"ח, שאז פירושו כאלו אומר מבורך וכנז' באחרונים. ויאמר תי"ו ראשונה של תשבחתא בחיר"ק. גם כשיאמר לעלם לעלמי עלמיא, ימשוך מלת "יתברך" עם מלת "עלמייא", שלא יפסיק בין "עלמייא" למלת "יתברך", ועיין מג"א סי' ס"ו סק"ו ומאמר מרדכי סי' נ"ו סק"ו וש"ץ דף פ"ד ע"ד. גם יזהר העונה קדיש להפסיק מעט בין אמן ובין יהא שמיה רבה, כי אמן זה קאי אדלעיל ומתחיל השבח מן יהא שמיה. ויזהר העונה קדיש לענות בכל כוחו ר"ל בכל כונתו, וגם ירים קולו מעט, אבל לא ירים יותר מקול האומר קדיש, כדין העונה אמן שאינו רשאי להגביה קולו יותר מן המברך וכנז' בחס"ל. ועניית קדיש קודמת לעניית קדושה, אם באים לשומע ביחד, אבל אם כבר התחיל לענות קדושה לא יפסיק לענות קדיש. וכן אם כבר שמע קדיש אחד וענה, אבל קדושה עדיין לא שמע באותו היום, דבזה עניית קדושה קדים, כדי שיצא י"ח קדיש וקדושה וכנז' בחס"ל. ואם שנים אומרים קדיש וזה מקדים וזה מאחר, יענה אחר המקדים:
יב. כפי דברי רבינו האר"י ז"ל קדיש דקודם הודו וקודם יוצר ושל אחר העמידה קודם אשרי ושל קודם תפלה לדוד ושל קודם פטום הקטורת, כל חמשה אלו חובה הם ואין הקטן יוכל לאומרם לבדו, אלא צריך גדול להוציא הציבור י"ח. וקדיש שקודם עלינו לשבח שאומרים אחר תנא דבי אליהו זה נקרא קדיש יתום שחז"ל תקנו זה לאומרו היתומים, ואינו מכלל חמשה קדישים הנז' שנתקנו לצורך העולמות, אלא זה הקדיש הוא בעולם העשיה שיש בו תועלת לנפטר אם יאמר אותו בנו תוך י"ב חודש וגם בכל יום יארציי"ט, ויש בו ב' תועליות, הא' להצילו מדין גיהנם והב' להכניסו לג"ע ולהעלותו ממדרגה למדרגה, לכך אומרים אותו היתומים תוך י"ב חודש וגם ביום יארצייט בכל שנה ושנה, וכך היה נוהג רבינו האר"י זיע"א לומר קדיש בתרא זה בכל שנה שנפטר בו אביו בין בשחרית בין בערבית וכנז' בס' הכונות ע"ש. ומצאתי כתוב בספר כ"מ כ"י טוב שיאמר היתום בלחש הן בתוך י"ב חודש הן ביום יארצייט בכל שנה קודם קדיש זה פסוקים מאלפ"א בית"א המתחילים באותיות שם אביו או אמו שאומר קדיש זה בעדם, וכנגד כל אות משמותם יאמר פסוק אחד דוקא בלחש, וערב לי טעמו, וכן ראוי לעשות, דמסתברא מלתא, ואין בזה הפסד:
יג. פה עירנו יע"א נהגו לומר בקדיש בתרא זה הן בשחרית הן בערבית "רבנן ברכו את ה' המבורך", אך בעה"ק תוב"ב לא נהגו לומר "רבנן", והקהילות כל א' יעשה כמנהגו בזה. ובסה"ק רב פעלים עשיתי בס"ד טעם לאמירת רבנן, הן כאן הן קודם ברכת התורה בעליית ס"ת:
יד. כתב הגאון חיד"א בשיו"ב סי' שע"ו סק"ח, לפי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל דהקדיש מועיל ג"כ להעלות נשמתו, נראה שיאמר קדיש כל י"ב חודש, אלא מפני ההמון יפחית שבוע אחרון, כמ"ש הרב כנה"ג סי' ת"ג, דכיון דחשו שלא יאמרו משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש, כל שמחסר מן י"ב חודש סגי עכ"ל. ופה עירינו בגדאד נהגו בכך, ובסיום י"א חודש עושים לימוד יותר והולכים על הקבר וקורין יום זה "שנה החסרה", ופוסקין אח"ז שבוע אחד בתחלת חודש הי"ב. והגם דהרב ז"ל כתב דפוסקין בשבוע אחרון של חודש י"א, לא אכפת, שזה הכל שוה, וכל זה הוא לפסוק מן הקדישים שאומרים היתומים הן קדיש בתרא הנז' הן שאר קדישים שמנהג פה עירינו שיאמרו אותם היתומים, אבל קדיש שאחר הלימוד שאומר כל אדם גם הם יאמרו:
גם יש מנהג פה עירינו שאם חל יום יארצייט באמצע השבוע מתחילין היתומים לומר הקדישים מליל שבת הקודם, דהיינו מתפילת ערבית של שבת עד סוף מנחה של יום יארצייט. ואם חל יום יארצייט ביום שבת, מתחילין מערבית של שבת הקודם ואומרים כל השבוע עד סוף שבת שניה שהוא יום יארצייט. ומנהג זה הובא בשלמי ציבור דף ק"ץ ע"ב. אבל מספר הכונות נראה להדיא שלא היה רבינו האר"י ז"ל אומר קדיש על אביו אלא רק ביום אחד של יארצייט בלילה וביום. ודע כי משמעות יארצייט הוא יום הפטירה בלשון אשכנז, וגם הספרדים הורגלו לקרוא אותו בשם זה בספריהם, ואין בזה ר"ת או רמז אחר כמו שחושבין העולם:
טו. בענין הנפטר בלא זרע או שבנו קטן ושוכרים אחד שיאמר בעבורו קדיש, נשאלתי בסה"ק רב פעלים אי מהני בכה"ג, וכתבתי בס"ד שם כי כן מצאתי כתוב שהובא בבית יוסף בסוף חלק יו"ד, משמע שהיה להם מנהג קדמון לשכור אדם לומר קדיש בשביל נפש הנפטר, וכן מוכח נמי מתשובת מהריק"ו ז"ל שורש מ"ד יע"ש, ועיין ס' חיים ביד סי' קי"ד מ"ש טעם למנהג עוב"י אזמיר יע"א ליתן קדיש בתרא שאומרים קודם עלינו לשבח להרב המורה שבעיר ע"ש. ובספר כסא אליהו דפוס ק"ק ירושלים ת"ו כתב בתיקון של תענית יביא אחרים להתענות עמו ע"ש. וכתבתי שעכ"פ זה האומר קדיש בעד מתים זרים ממנו, יאמר כל יום בסוף היום בקשה זו "יהר"מ וכו' שתחוס ותחמול ותרחם ברוב רחמיך וחסדיך על נר"ן של פב"פ ולמען הקדישים שאמרתי אני עבדך היום הזה תבטל כל המקטרגים והמשטינים ויעמדו מליצי יושר להמליץ טוב על נפשו רוחו ונשמתו ותלוה אליהם השלום וישבו במנוחת שלום השקט ובטח ותגביר על מדת הדין ויתמתקו הגבורות הקשות על ידי פלא העליון שהוא חסדים גדולים ורחמים גמורים יהיו לרצון וגו'":
טז. בסה"ק רב פעלים נשאלתי בארבעה או חמשה שאומרים קדיש ביחד, ואחד מהם קולו נמוך ששום אחד מן הציבור אינו שומע קולו, אי צריך למימר קדיש עם אותם האומרים קדיש שהציבור שומעים קולם בלבד, והבאתי שם דברי הרב אמת ליעקב במשפט הברכות לעולין לס"ת דף כ"ד אות ס', גם הבאתי דברי הרב בנין ציון ס' קכ"ב שפקפק בזה, והבאתי עוד עדות הרה"ג החסיד מהר"א מני נר"ו במנהג החסידים בבית אל יכב"ץ, שהחזן הוא האומר את הקדיש בכונות, ואם יש אחד מן הציבור שיש לו יארצייט ורוצה לומר קדיש יאמר בלחש, כדי שלא יערבב הכונה של החזן, גם העיד שבספר פתח הדביר ס' קכ"ה [אינו מצוי אצלינו] ג"כ כתב דלא אכפת בכך, ועכ"ז העלתי דלכתחלה לא יעשו כן, ומנהג החסידים הנז' שאני משום דלא אפשר בלא"ה:
עוד נשאלתי שם בעשרה שלמדו תהלים ורוצים כלם לומר קדיש, שאין שום אחד עונה, והבאתי דברי הרב בני יאודה עייאש ז"ל סי' ג' והארכתי קצת בזה והעלתי דלכתחילה יזהרו להיות אחד עונה להם הקדיש:
