בן איש חי שנה שניה פרשת נח

בן איש חי שנה שניה פרשת נח 

ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה. נ"ל בס"ד "אתם" אותיות "אמת" שהם רומזים לכ"ב אותיות התורה, כי אל"ף הוא בראש, ומ"ם באמצע, ות"ו בסוף. דהיינו אם תכניס אותיות מנצפ"ך בתוך הכ"ב אותיות, אז תהיה אות מ"ם באמצע. וידוע כי כ"ז אותיות התורה הם צינורות השפע, ולכן האותיות נקראים כלים, וכאשר ירבו האותיות במילואם ומילוי מילואם, ועוד כמה מילואים, אז ירבו הצינורות וממילא ירבה השפע, בסוד מ"ש אלישע הע"ה לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכניך כלים ריקים אל תמעיטי. גם עוד יש בחינה אחרת לרבוי השפע כאשר יגדלו הצינורות בכמותם, כי ידוע שיש אותיות קטנות, ויש אותיות בינוניים, ויש אותיות גדולות, וכאשר יגדלו האותיות להיות בסוד אותיות גדולות, נמצא הכלים הם גדולים וממילא יתרבה השפע הנמשך בהם, כי אינו דומה צינור רוחב קנה לצינור רוחב חבית, וכיון דנתרבה השפע למעלה, יהיה רבוי טובה למטה בארץ התחתונה. וז"ש, ואתם, רמז לכללות כ"ז צינורות התורה, פרו ורבו, תרתי קאמר הא' מצד המילוי ומלוי המילוי, והב' מצד גודל האותיות שיהיו אותיות גדולות שיכילו בתוכם שפע רב, ואז עי"כ תתרבה הטובה למטה בארץ התחתונה, וזהו שרצו בארץ ורבו בה:

או נ"ל בס"ד "אתם" אותיות "אמת" רמז לעולמות בי"ע, שהם סוד אחדים, עשרות, מאות. ובזה פרשנו מאמר רז"ל, חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, דאיתא בעץ חיים שער דרושי אבי"ע פ"ה, דשלשה עולמות בי"ע נקראים חותם האצילות, וז"ש חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת רמז לבי"ע. וידוע כי עיקר התיקון של מעשינו הוא בעולמות בי"ע, וכאשר יתרבה התקון והשפע בבי"ע, יתרבה למטה אצלינו, כי הנר"ן של ישראל באים מן בי"ע, וז"ש ואתם, אותיות אמת רמז לבי"ע שהם חותם אמת, פרו ורבו למעלה בסוד התיקון, ועי"ז שרצו בארץ התחתונה ורבו בה:

ועל כן קיום התורה והמצות צריך להיות שלם בשלשה שהם כונה ודיבור ומעשה, שהם בחינת בי"ע, דהכונה ה"ס בינה שה"ס הבריאה, והדיבור מתקן ביצירה, והמעשה בעשיה, והם כנגד נר"ן של אדם, וכל עולם מן בי"ע כלול מן בי"ע וכל חלק מן נר"ן כלול מן נר"ן, ואם יחסר אחד מן שלשה תיקונים הנז' שהם כונה ודיבור ומעשה, יחסר התיקון מן שלשה הנז' שהם בי"ע ונר"ן. ובזה מובן בס"ד הטעם שנמשלו המצות לנר, דכתיב נר מצוה ותורה אור, כי באור הנר יש שלשה גוונים כנגד בי"ע, וכנגד נר"ן, וכנגד כונה ודבור ומעשה. ואף על פי שבזוהר כתוב יש בנר ד' שלהוביות כנגד ד' אותיות השם, הנה בחי' הרביעית נעלמת שהוא בסוד נשמה לנשמה, ולכן כתב בר"ח ז"ל באור הנר יש שלשה, ולכן חייב אדם להדליק הנר בשבת יען כי גם השבת משולש בשלשה בחינות קדושה של שלשה סעודות, ולכן צריך להדליק הנר שיש בו שלשה מיני אור בכניסת השבת:

גם נ"ל בס"ד לומר טעם אחר להדלקת הנר בשבת, לרמוז כמו שהנר כל מה שמדליק האדם ממנו אינו חסר מאורו כלום, כן השבת אף על פי שכל ימות החול נשפעים ומאירים ממנו אינו חסר מקדושתו כלום, ולכן אמרו במדרש ויברך אלהים את יום השביעי, רבי אליעזר אומר ברכו בנר, וכן היה מעשה פעם אחת הדלקתי את הנר בליל שבת ובאתי ומצאתי אותו בליל מוצאי שבת דלוק ולא חסר כלום. והכונה שברכו בנר, ר"ל שיהיה דוגמת הנר שהכל נזונים מאור קדושתו והוא אינו חסר כלום, ולכך נעשה הנס הזה לרבי אליעזר גלוי בחוש הריאות שהדליק נר שבת ולא נחסר גם מן השמן כלום, כדי לרמוז על דבר זה הנז':

והנה מה שמדליקין בליל שבת שתי נרות, ראיתי טעם בספרים, כי ב"פ נר עולה ת"ק, והאיש ואשתו הם גוף אחד ובפרט בליל שבת שהוא זמן הזווג, ובאיש יש רמ"ח איברים ובאשה רנ"ב, וסך הכל ת"ק כמנין ב"פ נ"ר, שתאיר מצוה זו בכל איברים שלהם, וכמ"ש כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. ונ"ל בס"ד ב"פ נ"ר עולה מספר "חנון המרבה לסלוח" כי בהדלקת נרות שבת יהיה תיקון לחטא חוה ונסלח החטא, ולכן בליל שבת מניחים המלאכים ידיהם על ראש האדם ואומרים לו וסר עוניך וחטאתך תכופר. ולכן טוב שהאשה תפריש קודם הדלקה שתים או שלש פרוטות לצדקה להיות הצדקה עזר לסליחה ולכפרה, וכן נהגו פה עירנו קצת נשים להפריש לצדקה קודם הדלקה. גם נ"ל בס"ד לרמוז בהדלקת שתי נרות, דארז"ל עץ חיים מהלך ת"ק שנה, ולכן מדליקין נר כפול שהוא מספר ת"ק, להמשיך ולקבל שפע מעץ חיים, ולכן ארז"ל הזהיר במצוה זו זוכה לבנים חכמים, כי התורה שתולה מעץ חיים, והיא עץ חיים למחזיקים בה. ועוד נ"ל בס"ד טעם לשתי נרות, להאיר הארה כפולה לנפש ולגוף, כי בשבת גם תענוג הגוף הוא מצוה, וכמ"ש אז תתענג על ה'. ועוד נ"ל בס"ד לרמוז בהדלקת הנר על בירור נ"ק שיהיה מתתא לעילא, דוגמת אור הנר העולה מתתא לעילא, ולהיות הבירור הוא כפול, לכן נכפלו הנרות: 

א. נר שבת החיוב מן הדין הוא נר אחד, אך ע"פ הסוד צריך להדליק שתי נרות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. גם עוד הם כנגד שני ההי"ן דשם הוי"ה ב"ה, שהם סוד בינה ומלכות שעולה מספרם תקס"ג, כמנין "נהנ"ה מזי"ו השכינ"ה", והמדקדקין מדליקין שבעה נרות, ואומרים העולם כנגד ז' ספירות חג"ת נהי"ם הרמוזים בשבוע. ואפילו המדליקין ז' נרות, עכ"ז כשיבא לביתו יסתכל בשתי נרות דוקא, ויכוין שהם א' כנגד זכור וא' כנגד שמור. גם יכוין א' כנגד ה"א ראשונה וא' כנגד ה"א אחרונה. גם יכוין שיאירו נרות שבקדושה למעלה: 

ב. עיקר מצות הדלקת הנר במקום שאוכל, ועליהם תברך האשה המדלקת את ברכת הדלקת הנר, ומ"מ תקנו חז"ל שידליק נר אחד במקום שישן שם, וכן בבית התבשיל ובכל מקום שיש לו כניסה בו בלילה להוציא ולהכניס. ובכל מקומות אלו תדליק האשה בלא ברכה, ואח"כ תדליק במקום השלחן בברכה. ואם ירצה האיש להדליק במקום שינה בידו, תע"ב, אך לא יברך, יען כי אשתו מברכת בנרות של מקום השלחן. ומי שאין לו מעות לקנות שמן שבת, יחזור על הפתחים ויקנה, אך לאדם כזה סגי נר אחד: 

ג. נר שבת ויין לקידוש, נר קודם, אף על פי דקידוש דאורייתא, יכול לקדש מן התורה על הפת, ומד"ס הוא צריך יין, לפיכך נר שבת קודם משום שלום ביתו. מיהו אם יש לו כדי לקנות שמן לנר אחד וכדי יין לקידוש, אבל אין לו כדי לקנות לנר שני, אין לבטל היין בשביל לקנות לנר שני, כי מן הדין סגי בנר אחד: 

ד. אף על פי שאוכל ומקדש על הגג שאור הלבנה זורח על שלחנו מבערב, עכ"ז מדליקין נר שבת בברכה, יען דנר שבת מלבד טעם הפשטי של שלום הבית יש בו חיוב ע"פ הסוד, כן העליתי בסה"ק מקבציאל, ועיין אשל אברהם סי' רס"ג סע"ק כ"א יע"ש: 

ה. אחד האיש ואחד האשה חייבין בנר שבת, אלא שהאשה מוזהרת עליו ביותר ויש לה דין קדימה על בעלה במצוה זו, ואם ירצה הבעל להדליק הוא בעצמו יכולה לעכב בידו, מיהו אם ירצה הבעל להדליק במקום שינה רשאי, ולא יברך, וכמ"ש לעיל. ונהגו באשה יולדת, מדליק הבעל במקום שלחן ומברך בשבת ראשונה שאחר הלידה: 

ו. טוב שהבעל יעסוק בע"ש בתיקון הנרות בהנחת השמן והפתילות, וכמפורש בדברי רבינו האר"י בספר הכונות, וז"ל גם תזהר בתיקון הנרות של שבת, אמנם הדלקת הנר היא מצוה על האשה בעלת הבית כנודע, עכ"ל ע"ש. וכן אנחנו נוהגים בביתנו לערוך ולתקן הנרות בידינו: 

ז. לא תקדים ולא תאחר, ומן הדין יכולה להדליק אחר שיגיע זמן ערבית, דהיינו שעה ורביע קודם הלילה בשעות זמניות, אבל קודם זמן זה אינה יכולה להדליק. ומצוה מן המובחר להדליק חצי שעה קודם שקיעת החמה, וכן נוהגים בביתנו: 

ח. האשה חל עליה קבלת שבת בהדל' נרות שבת, מיהו לא חל אלא עד שתסיים כל הנרות אשר מדלקת במקום השלחן, ששם תהיה הברכה שלה, ואחר שתסיים כל הנרות תיכף ומיד תזרוק מידה הפתילה שמדלקת בה את הנרות, ותניח ידה על עיניה ותעצום עיניה ותברך תיכף, ויש טעם על פי הסוד בעצימת עיניה אותה שעה. ואחר סיום הברכה תפתח עיניה ותראה זריחת אור הנרות והתפשטות אורן במקום ההוא. ואם המקום הוא פרוס בו סדינין על הקרקע ואינה יכולה לזרוק הפתילה בארץ, תעמיד אחד אצלה כדי שתיכף ומיד בסיום ההדלקה יקח הפתילה מידה ויכבנה. ודוקא האשה תחול עליה קבלת שבת בהדלקת הנרות של שבת, אבל האנשים אם הם מדליקים נרות שבת בידם, אף על פי שמברכין עליהם, לא תחול עליהם קבלת שבת אלא כשאומרים בואי כלה ומזמור שיר ליום השבת, וכאשר נבאר לקמן, ולכן יכולים לעשות מלאכה אחר שמדליקין. מיהו טוב שיתנו בפירוש בעת ההדלקה, שאין מקבלים שבת בהדלקת הנר: 

ט. נכון להדליק אחר שתחליף בגדי שבת, מיהו אם איחרה וחוששת שאם תחליף בגדיה לא ישאר לה זמן להדליק, אז תוכל להדליק בבגדי חול ואחר כך תחליף בגדיה. ואם האשה מתפללת, צריך שתתפלל מנחה קודם הדלקה, ולא אחר הדלקה, דהא כבר קבלה שבת בהדלקה, ואיך תתפלל של חול, ורק ערבית של שבת תתפלל אחר ההדלקה: 

י. בשבת מברכין "להדליק נר של שבת", וביו"ט מברכין "להדליק נר של יום טוב". ופה עירנו נוהגים הנשים לברך ביום טוב שהחיינו בהדלקת הנר אם הוא יום טוב שאומרים בו שהחיינו בקידוש. ודוקא בשבת כתבנו לברך אחר ההדלקה, אבל ביום טוב מברכין ואח"כ מדליקין. ומאחר דביו"ט מברכת ואח"כ מדלקת, צריכה להזהר שלא תשיח עד אחר גמר כל הנרות שמברכת עליהם, ואם שחה שלא מענין ההדלקה, אם עדיין לא הדליקה אפילו נר אחד, תחזור ותברך, ואם קודם ששחה הדליקה נר אחד מאלו הנרות שברכה עליהם, לא תחזור ותברך: 

יא. שנים ושלשה בעלי בתים שאוכלים בחדר אחד כל אחד על שלחנו ומדליקין שם, יעמוד אחד מהם לברך ולהדליק ויעשה כונה על השאר, ואז ידליקו על סמך ברכה שלו. ואם כבר קדם אחד ובירך והדליק, והשאר לא שמעו ברכתו, לא יברכו על נרות שלהם בשם ומלכות, אלא יברכו בלי שם ומלכות ויהרהרו שם ומלכות בלבבם, מפני דאיכא פלוגתה בזה וסב"ל. וכל זה אם אוכלים וישנים שם באותו חדר, אבל אם רק אוכלים שם, וישנים כל אחד בחדר בפ"ע, ידליקו השאר כל אחד במקום שינה ויברך, ואם ירצה להדליק במקום אכילה ג"כ ידליק בלא ברכה, ורק צריך להניח שמן בנר שמדליק במקום שינה שיספיק עד זמן שיבא לישון שם. ואיש ואשתו שיש להם בן נשוי אשה, והחמות מדלקת ומברכת במקום שלחן, אז תדליק כלתה במקום שינה שלה ותברך שם, ורק תזהר להניח שמן שיספיק עד עת השינה, ואם תרצה הכלה להדליק במקום השלחן לא תברך, מאחר דחמותה הדליקה כבר ובירכה: 

יב. סומה יכולה להדליק ולברך על נר שבת, ומ"מ אם יש לה בעל פקח נכון שהוא יברך וידליק: 

יג. אסור ליגע בנר שבת שברכו עליו אחר שהודלק, מפני שהוקצה למצותו, אף על פי שזה הנוגע לא קבל שבת עדיין, דמותר לעשות מלאכה, ואפילו נגיעה בלא נדנוד אסור. ולכן אסור להוסיף בו שמן. מיהו מותר להדליק פתילה משלהבת דנר שבת לצורך שבת, כיון דאינו נוגע בפתילה של נר שבת: 

יד. ידליקו נר שבת במקום הנחתם, ולא ידליקום בזוית זו ויניחום בזוית אחרת, אפילו אם זה המניחה ומטלטלה הוא נכרי שאין לו איסור מוקצה, שאם יעשו כן אינו ניכר שהודלקו לכבוד שבת. וכן לא תדליקם בעודם ביד המשרת, וכ"ש שלא תדליקם בחוץ ויכניסום בפנים, ואפילו אם האשה חולה צריכה להדליק נרות שבת במקום הנחתם: 

טו. ידליקו נרות שבת רוב היוצא מן הפתילה, שאם לא ידליק אלא ראש הפתילה ויסלק ידו ממנה, חשוב כאלו דלקה מאליה ואינו מקיים מצוה בהדלקה. וכן היה בנרות המנורה של בהמ"ק. וצריך להזהר בזה גם בנרות חנוכה. וצריכין להזהר לכסות ערות הקטנים בפני נרות שבת שברכו עליהם: 

טז. שומן האליה אחר שנימוח, אף על פי שהוא נמשך אחר הפתילה, גזרו בו חז"ל משום היכא דלא נימוח, דהיינו גזרה שמא יביא חתיכת אליה ויניח הפתילה בתוכה. לכן אם אחר שנימוח שומן האליה עירב בו שמן כשר, כגון שמן זית או שמן שומשמין וכיוצא, אז מותר להדליק בו. וה"ה החלב שקורין בערבי שחי"ם ג"כ דינו כן, דמותר להדליק בו אחר שנימוח על ידי תערובת שמן אחר כשר. וכן קרבי דגים שנימוחו ג"כ אסור להדליק בהם, ורק על ידי תערובת שמן כשר מותר. אבל שמן של בשר הדגים עצמן, דהיינו מה שיוצא וזב מן בשר הדגים בעת הטגון במחבת על האש, אם הוא צלול וטוב, מותר להדליק בלי תערובת שמן אחר. ושמן המצוי בפרס שקורין אותו דה"ן אל כרוו"ע, הרי זה פסול להדליק בו אפילו על ידי תערובת שמן כשר, כי זה הוא שמן קיק דנאסר במשנה ערוכה דפירשו בגמרא לחד מ"ד דהוא קיקיון דיונה, ופירש הרמב"ם שהוא שמן הנקרא כרוו"ע, וזה פסול לכ"ע, וכמ"ש הפוסקים ז"ל: 

יז. אם נמצא עכבר מת בתוך כד השמן, אף על פי שיש ששים כנגד העכבר, אם אותו השמן מאוס לאכילה, נפסל להדלקת נרות שבת שמברכים עליהם, משום הקרבהו נא לפחתיך, אבל מותר להדליקו בשאר מקומות שצריך לו נר בהם. וכתוב בספר תורה לשמה אם הניח שמן זית או שמן שומשמין שהם ראוים לאכילה תחת המטה, שורה עליהם רוח רעה ונפסלים לאכילה, ולכן נפסלים להדליק נר שבת ונר חנוכה, משום הקרבהו לפחתיך, מאחר דמאיס לאדם באכילה, אבל שמן מר שאינו ראוי לאכילה, אינה שורה עליו רוח רעה, ומותר להדליקו בנר שבת ונר חנוכה: 

יח. אסור להשתמש לאור הנר בשבת כל דבר שצריך עיון הרבה, כגון לפלות בגדיו או לקרות בספר, אפילו אינו מוציא מפיו מה שהוא קורא, גזרה שמא ישכח ויטה הנר לקרב השמן אל הפתילה כדי שתדליק יפה, ויש מתירין בנר שעוה או של חלב הכרוך סביב הפתילה שאין דרך להטותו, ויש אוסרין גם בזה גזרה שמא ימחוט ראש הפתילה, שיש בזה כבוי. וכתבו האחרונים ז"ל דאין למחות ביד המקילים בנר שעוה הכרוך סביב הפתילה, דיש להם על מה שיסמוכו. על כן יש להתיר בכה"ג לצורך מצוה, דהיינו ללמוד תורה וא"א לו שיניח שומר עליו לשמרו, אבל אם אפשר לו להניח שומר, אין לסמוך להתיר אפילו בנר שעוה או חלב הכרוך סביב הפתילה. ודע שיש נרות חלב כרוכין סביב הפתילה שאינם מעשה אומן, ואלו צריכין למחוט תמיד כל זמן דליקתם, וכאשר אנחנו רואין בחוש, הנה באלו אין להתיר. וכן נרות זכוכית שמניחין בהם מים ושמן על המים והפתילה דולקת באמצע הנר, אף על גב דאלו לא שייך בהם הטייה, יש בהם מחיטה, ולכן גם אלו אסורין. ואף על גב דאמרנו שיש לסמוך על המתירין בנר שעוה או חלב הכרוך על הפתילה דאין דרך למחוט אותם, בהיכא דא"א לו להניח שומר, עכ"ז יר"ש אם אפשר לו להניח נר שעוה הנז' בתוך כלי זכוכית שיש בו פתח, וסוגר הפתח מע"ש במנעול ברזל וימסור המפתח ביד אדם אחר, או שיסגור הפתח בקשר משונה, יעשה כך כדי לקיים גזרת חז"ל בלי פקפוק. ועיין במחב"ר ובחק"ל מהדורא בתרא, ועיין מחצית השקל ריש סי' ער"ה ושאר אחרונים מ"ש בדבר זה: 

יט. מה שאסרו חז"ל לאור הנר, אפילו אם הנר גבוה כמה קומות שאינו מגיע אליו נמי אסור, משום דלא פלוג רבנן בגזרתם. ואם שנים קורין בענין אחד ביחד בספר אחד מותר, אבל אם כל אחד תופס ספר בפ"ע אף על פי שקורין בענין אחד אסור, דכל חד טרוד לעיין בספרו, ואינו מרגיש במעשה חבירו אם יבא להטות כדי שימנעהו. ויש מקילין בקורין בענין אחד אפילו אם כל אחד תופס ספר בפ"ע, ויש לסמוך על זה בשעת הדחק, כי לדינא העיקר כסברא ראשונה דאוסרין גם בזה. ואם אחד קורא לאור הנר, ומניח אצלו שומר שאומר לו תן דעתך עלי שלא אטה, הרי זה מותר לכולי עלמא, ואפילו לאשתו יכול להניחה שומרת עליו: 

כ. קריאה שהאדם רגיל בה הרבה, כגון מזמורי תהלים לאדם הרגיל בהם, וכ"ש מזמורי שבת, וכן קריאה שקורין קודם קידוש שהורגל בה בכל ליל שבת, וכן ארבעה פרקים של משנה דשבת הראשונים, שרגיל לאומרם על השלחן בכל ליל שבת, ואינו צריך בכל אלו לעיין בספר אלא ראשי פרקים, ה"ז מותר לקרות לבדו לאור הנר, כיון דאינו צריך לעיין בהם כ"כ לאור הנר שיהיה יפה כדי שיטה, ואפי' באור קל סגי ליה. וכן ההגדה בליל פסח שחל בשבת, דרגיל בה ושגורה בפיו, מותר לקרות. וה"ה לשיר השירים למי שרגיל בהם, וכן תפלה של שחרית שהוא סדר הקרבנות ומזמורים דרגיל בהם, מותר לקרות לאור הנר לבדו בלי שומר. ומה שהתיר הגאון יעב"ץ ז"ל בי"ח פרקי משנה להרגיל בהם, לא מודינא ליה בזה: 

כא. כלים הדומים זל"ז וצריך עיון רב להבחין בין זה לזה, אסור לבדקן לאור הנר, אבל מסתכל הוא במה שבכוס ובקערה לאור הנר, שהתירו לו מפני הנקיות ומפני הסכנה, וכן כל כיוצא בזה. וכלי מראה השעות, אם הרשימות של השעות והדקים קטנים מאד שצריך להם עיון רב להכירם, אסור לראותם לאור הנר, אבל אם גסים מעט שאין צריך להם עיון רב, מותר. וציציות המסוכסכים ומעורבבים הרבה, וצריך עיון רב להפרידם ולבדקם, אסור להפרידם ולבדקם, אבל אינם מסוכסכים שרי, ועיין מאמר מרדכי ז"ל: