בן איש חי שנה ראשונה פרשת בשלח

בן איש חי שנה ראשונה פרשת בשלח 

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. נ"ל בס"ד דידוע ע"י ק"ש ותפלה אנחנו ממשיכין לשכינה אורות המוחין שהם כתר חכמה בינה הרמוזים באות למ"ד, שכל א' כלולה מעשר שהם למ"ד של תיבת לי, וגם ממשיכים לשכינה אורות חמשה חסדים וחמשה גבורות מן הדעת הרמוזים באות יו"ד דתיבת לי, וז"ש "עזי" זו ק"ש שהיא תורה שבכתב שנקראת עז, ו"זמרת יה" זו תפילת העמידה הבאה אחר ק"ש, ובזה "ויהי לי" סוד אותיות לי שהם אורות כח"ב ואורות החסדים והגבורות "לישועה" מספר להשכינה כי ישועה מספר השכינה עם הכולל:

והנה ידוע כי ארבעה הם תיקוני השכינה, שהם נקראים מטה ושלחן וכסא ומנורה, וזה סדרן, בתפלת ערבית מתקנים סוד המטה, ובפסוקי דזמרה בשחרית מתקנים סוד השלחן, וביוצר וק"ש מתקנים סוד הכסא, ובתפלת העמידה מתקנים סוד המנורה, וזו הכונה מכונים אותה אפילו בני אדם פשוטים, ויש עושים רשימה בסידור שלהם לכל ד' תיקונים הנז' לכל אחד במקומו כדי שלא יזוזו ממחשבתן. ונ"ל לרמוז תיקון המנורה בתחלת תפילת העמידה, כי ר"ת "אדני שפתי" עולה מספר מנורה, לרמז שבתפלה זו מתקן המנורה: 

א. קודם שיתחיל בתפלת העמידה, כשאומר גאל ישראל, ימשמש בתש"ר, כי תש"ר הוא באצילות ותפלת העמידה באצילות. וי"א שגם בסיום המברך את עמו ישראל בשלום ימשמש בתש"ר ועיין בכף החיים סי' ט"ו אות ב'. ונ"ל דהנוהג בכך לא ימשמש אלא אחר יהיו לרצון אמרי פי, כי פסוק זה כולו מכלל התפלה. וצריך לעמוד ידיו כפותים זע"ז כעבדא קמי מאריה, ולכן לא ירים את ידו עד שיסיים פסוק זה: 

ב. כשעומד להתפלל יכוין רגליו להיות שוים ודבוקים זע"ז ביושר, כדי להדמות למלאכים דכתיב בהו ורגליהם רגל ישרה, ועוד יש טעמים אחרים. ומנהג הספרדים כשעומדים להתפלל תפלת העמידה, קודם התפלה מהפכים פניהם קצת לאחוריהם ועושים תנועה בידיהם לאנשים העומדים באחוריהם או בצידיהם, והטעם בזה ג"כ להדמות למלאכים שדרכם להיות מקבלים עול מלכות שמים זה מזה ונותנים רשות זל"ז, להורות על אחדות ואחוה שביניהם, כלומר כולנו כאחד אנחנו מסכימים במחשבה אחת ובדעת אחת לקבל עול מלכות שמים, ובזה יתעלה ויתרומם קלוסו של הקדוש ברוך הוא כשהוא נעשה מתוך האחדות והאהבה, ולדוגמת זה הוא מנהג הספרדים הנז'. והגאון מהר"ן שפירא עשה טעם למנהג זה ע"פ הסוד וקליסיה, ולפי הטעם שלו אפילו אם אין אדם אחר בצידו או אחריו, ג"כ יעשה כן: 

ג. אם עומד להתפלל במקום שהוא יושב בו, יזהר לחזור לאחוריו שיעור ג' פסיעות ויחזור לעמוד במקומו להתפלל, ואם הוא יושב רחוק ממקום שעומד בו להתפלל ילך תחלה למקום שעומד להתפלל בו ויחזור לאחוריו ג' פסיעות ויחזור לאותו מקום שעומד בו בתפלה, דיש סוד בזה לחזור לאחוריו ג' פסיעות קודם שיתחיל להתפלל, וע"פ הפשט הם זכר לאותם ג' מילין שחזרו ישראל לאחוריהם במעמד הר סיני וחזרו ונתקרבו: 

ד. המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המילות שמוציא מפיו, ויחשוב שכינה כנגדו, ויסיר וידחה כל מחשבות הטורדות אותו, עד שתשאר כונתו ומחשבתו זכה בתפלתו. דהתפלה היא במקום הקרבן, ומחשבה זרה פוסלת בקדשים. ואם רואה עצמו מכוין יפה בתפלתו אל יחשוב שבעבור זה ראוי שתעשה בקשתו, כי זה נקרא עיון תפלה ונזכרין עונותיו, אלא יחשוב אולי ישמע השי"ת בקראו אליו בעבור עוצם רחמיו וגודל חסדיו ששומע תפלת כל פה במדת החסד והרחמים. ולפי דברי רבינו האר"י ז"ל צריך שיכוין כך, ידענו ה' שאין אנחנו ראויים והגונים להתפלל לפניך, אבל סמכנו על רחמיך הרבים וחסדיך הגדולים כי חפץ חסד ומרבה להיטיב אתה, וככתוב טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ואתה צויתנו להתפלל אליך, כי אתה אלהינו ואנחנו עבדיך, ועינינו לך תלויות כעיני עבדים אל יד אדוניהם עכ"ד. וצריך כל אדם להזהר לכוין בכך: 

ה. המתפלל צריך לכוין בכל הברכות. ואם אחר עמל וטורח והשתדלות רב אינו יכול לכוין בכולם, ישתדל ויתאמץ לפחות לכוין באבות שהיא ברכה ראשונה. ואף על גב דמן הדין שאם לא כוין באבות אינו יוצא י"ח וצריך לחזור, כתבו האחרונים דבזה"ז אין חוזרין משום חסרון כונה דשמא גם בחזרתו לא יכוין. והגאון מהר"ח ואליזן ז"ל נתן עצה לכל אדם שיצייר בדעתו צורת האותיות שמוציא מפיו, ועי"כ מוכרח שתהיה כונתו שלימה, וטעמו ונימוקו עמו דפח"ח. מיהו העושה כן א"א לו להתפלל עם הציבור, דמוכרח שיאריך הרבה בתפלתו, אך בברכה ראשונה בלבד אפשר לעשות כן. ולכן כל אדם יזהר להרגיל עצמו בכך בשלשה ראשונות או לפחות בברכה ראשונה: 

ו. צריך לעשות שתי כריעות ושתי זקיפות בעת שמשתחוה בעמידה. כיצד, כשאומר ברוך יכרע בתיבת ברוך כריעת הגוף בלבד, ובתיבת אתה יכרע את ראשו ג"כ, הרי שתי כריעות וכשאומר ה', יזקוף שם שתי זקיפות, ותחלה יזקוף גופו בלבד ואח"כ יזקוף ראשו ג"כ. רמז לדבר כאשר יחנו כן יסעו. ולכן אמר רב בגמרא, כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם, דנקיט בלשונו הטהור לשון כפול בכריעות וגם בזקיפות, דלא אמר יכרע בברוך וזוקף בשם, וכנז' כל זה בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות. והכריעה תהיה עד שיתפקפקו כל חוליות שבשדרה, דהיינו שיהיו בולטין כל הקשרים שבפרקי חוליותיו. ואם הוא זקן או חולה שאינו יכול לשחות כ"כ, כיון שהרכין ראשו דיו וכנז' באחרונים ז"ל: 

ז. אות וא"ו הנוספת בתיבת ואלהי יעקב, ואות ה"א יתירה שבתיבות האל הגדול הגבור והנורא, וגם אות וא"ו של והנורא בכל או"א, יש סוד גדול וכונות עמוקות, וצריך המתפלל להוציאם היטב בפיו שלא יבולע אחד מהם מחמת המהירות. ועל זה נאמר לאדם הוי זהיר באות אחת קלה כתיבה אחת חמורה, שאין אתה יודע הסוד של האותיות והתיבות הנזכרים בתפלה, ואם אל סודם תדרוש, לך נאה ראה קצת מסודם בשער הכונות בדברי רבינו האר"י ז"ל וסידור הרש"ש ז"ל: 

ח. מ"ש קונה הכל, לפי פירוש רש"י בפסוק קונה שמים וארץ, אומרו כאן קונה הכל ר"ל עושה הכל, ולפ"ד התרגום והרמב"ן שם ביאור קונה הכל ר"ל קניינו הכל דהכל שלו, וכמ"ש ע"פ הלא הוא אביך קנך: 

ט. מ"ש גומל חסדים טובים, לפי פשוטו מובן שהוא לשון גומל, אך מה שנראה מספר הכונות דתיבת גומל הנז' הוא ענין הוצאה וגילוי כענין ויגמול שקדים, פירוש מוציא ממציא ומגדל ומתקן את האורות הנקראים חסדים טובים ומגלה אותם להשפיע חסדים טובים אלו הם סוד מש"ה חסדי דוד הנאמנים, ונקראים טובים לפי שהם ממשיכים שפע אל היסוד צדיק עולם הנקרא טוב, בסוד אמרו צדיק כי טוב וכנז' בספר הכונות: 

י. מ"ש וזוכר חסדי אבות, לפי פשוטן של דברים הוא שיזכור החסדים שהבטיח בהם את האבות להטיב להם ולזרעם, ודומה לזה יש בפסוק ישעיה סי' נ"ה חסדי דוד הנאמנים, או הכונה כאן ע"ד מה שפירש המצודות בפסוק זכרה לחסדי דוד עבדך בדברי הימים ב' סי' וא"ו, וכן כאן שיזכור החסדים שעשו האבות בעולם ובזכותם ירחם עלינו. ועל דרך הסוד הוא מ"ש וזוכר חסדי אבות הכונה על ג' אורות חג"ת, כי חג"ת נמשכים מן שלשה ראשונות הנקראים אבות, ולכן חג"ת נקראים חסדי אבות ר"ל חסדים הנמשכים מן שלשה ראשונות אבות, ויען דכולם נכללים בחסד נקראים כולם בשם חסדים וכנז' בשער הכונות בדרוש ב' דף ל"ב ע"ב: 

יא. מ"ש ומביא גואל לבני בניהם, הכונה בפשוטן של דברים, דהשבטים המה בניהם של האבות, וכל ישראל הם בני השבטים, ולכן ישראל נקראים בני בניהם של האבות. ואומרים כן כדי לעורר זכות השבטים ג"כ. ולכן לא אמרו ומביא גואל לבניהם. וע"ד הסוד ג' ראשונות הם אבות לשלשה אמצעיות חג"ת, כי חג"ת נחשבים בנים לשלשה ראשונות, והשלשה אחרונות נה"י נקראים בני בניהם של שלשה ראשונות וכנז' בספר הכונות: 

יב. כשיגיע למלת באהבה יכוין למסור נפשו על קדוש השם כנז' בכונות רבינו האר"י ז"ל. ולכן מנהג החסידים שיאריך החזן בחזקה בתיבת "באהבה" כדי לעורר הכונה הנ"ז, וכל אדם יזהר בזה בכל תפלות בלחש למסור עצמו על קדוש השם בתיבת "באהבה". וכשאומר ומושיע ומגן יכוין בתיבת מגן שהוא מספר ג"פ א"ל: 

יג. בברכה של אתה גבור יכוין בר"ת אתה גבור לעולם אדני בשם אגל"א. וכתב הרב בית דוד ז"ל מ"ש לעולם ר"ל לא כבשר ודם שלא ישאר בגבורתו בעת זקנתו שמשתנה, אבל אתה גבור לעולם כי אין זקנה לפניך ולא יהיה בך שנוי ע"ש. ומה שאומרים בברכה זו ענין גשם וטל, מפני שבירידת גשם וטל יהיה בירור נ"ק מן הדומם לצומח, והבירור של נ"ק הוא כמו תחיית המתים דלכן ארז"ל גדול יום הגשמים כיום תחיית המתים, וכן אמרו יום הגשמים ישועה פרה ורבה בו, ולכן אומרים סומך נופלים כנגד בירור נ"ק שנפלו בחי מדבר בשבעים אומות, ורופא חולים כנגד נ"ק שהם בחי בלתי מדבר, ומתיר אסורים כנגד נ"ק שבצומח, ומקיים אמונתו לישני עפר כנגד ניצוצי קדושה שבדומם, ולכך לא הזכירו כאן אלא רק ארבעה לשונות של שבח אלו שהם כנגד דצח"ם מעילא לתתא, ולא אמרו שאר שבחים של פוקח עורים וזוקף כפופים וכיוצא, וכמ"ש כל זה בסה"ק מקבציאל. ובאמרו מכלכל חיים בחסד יכוין לשם הוי"ה במלוי יודין שעולה מספר חסד: 

יד. ביאור ברכת אתה קדוש הוא כמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל כלומר אתה לבדך קדוש ושמך המיוחד הוא הקדוש, דאע"פ שנאמר תואר קדוש למלאכים אינו עצמי אלא בדרך השאלה, יען כי וקדושים הם המלאכים שנקראים קדושים, המה יהללוך סלה בשבח הזה של קק"ק, ואם אצלם קדוש תואר עצמיי איך יהללוך בתואר שנמצא אתם: 

טו. בימות החמה אם נסתפק שמא הזכיר גשם, הדין הוא עד שלושים יום אם הוא מסתפק אמרינן חזקה שהזכיר גשם וצריך לחזור, ואחר שלושים יום אין צריך לחזור. ואם נזדמן דאחר שלושים יום טעה וברור לו שטעה פעם או פעמים וחזר התפלה ואח"כ נזדמן בפעם אחרת שנסתפק, כתבתי בסה"ק מקבציאל כיון דכבר הוחזק שלושים יום שלא טעה בהם, אף על גב דאחר שלושים יום טעה, לא איבד החזקה, וכל היכא דנסתפק אמרינן שהזכיר כהוגן כאשר הורגל באותם השלושים יום, מיהו אם לא הוחזק שלושים יום שהזכיר כהוגן אלא ברור לו שטעה בתוך השלושים יום, אין לזה חזקה שלשים, וכל שהוא מסתפק ה"ז חוזר. ואם התפלל שלושים ולא נזדמן לו בהם שטעה בברור אלא נזדמן שנסתפק ולכך חזר בשביל הספק, פסקתי דאם אחר השלושים חזר ונסתפק הרי זה חוזר להתפלל ויתנה בדעתו קודם דאם לא טעה תהיה תפלתו בתורת נדבה, ואם טעה תהיה בתורת חובה, ועיין בית דוד סי' מ"ז שהביאו מחב"ר סי' קי"ז ועיין עקרי הד"ט וחס"ל ואהל יצחק חסיד סי' א': 

טז. בימות הגשמים ששכח לומר מוריד הגשם ואמר מוריד הטל, אינו חוזר יען דאמר מוריד הטל, ועכ"ז אם נזכר קודם שהתחיל אתה קדוש יאמר שם משיב הרוח ומוריד הגשם, דאע"פ שסיים הברכה של מחיה המתים, כיון דלא התחיל בברכה שאחריה לא נקרא סיום ברכה לענין זה:

ודע דשלשה ברכות ראשונות חשובות כאחת, וכן שלשה אחרונות נמי חשובות כאחת, לפיכך בכל מקום שטעה בשלשה ראשונות חוזר לראש התפלה, ובשלשה אחרונות חוזר לעבודה: 

יז. ביאור ברכת השיבנו כתבתי בסה"ק מקבציאל ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל שהאדם ע"י עונותיו גורם לסלק אור הקדושה הנמשך עליו מן התורה ומן התפלה והמצות, עיין בסידור רבינו הרש"ש ז"ל בביאור ויהי נועם וכו', ולזה מתפללין השיבנו אבינו לתורתך הוא אור הקדושה הנמשך עלינו ע"י עסק התורה, וקרבינו מלכנו לעבודתך הוא אור הקדושה שנמשך עלינו מתפלה ומצות דהם נקראים עבודה, והחזירינו בתשובה שלימה לפניך היא תשובה עילאה המגעת עד כסא הכבוד עד ועד בכלל שהיא בבינה שה"ס כסא, גם אומרם תשובה שלימה לומר שתזכנו לחזור בתשובה על ארבע מיני חטאות האמורים בארבע חלוקי כפרה בפרק בתרא דיומא במאמר רבי מתיא בן חרש, שהם פוגמים בארבע אותיות שם הוי"ה ב"ה כמפורש סודם בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים יע"ש, וחותמים הרוצה בתשובה שהוא רוצה בכך קודם שהחוטא יתעורר לשוב, וגם ר"ל שהוא גזר בכך למה"ד משא"כ החכמה והנבואה לא רצו בכך אלא בדין: 

יח. אם בימות החמה אמר ברך עלינו צריך לחזור לומר ברכינו, אך כדי שלא יהיה נראה כנוסח ברכה אחת שהזכיר בה מטר ונמצא שלא תיקן כלום, לכן ישתוק כדי הילוך ד' אמות או יותר ואח"כ יתחיל לומר ברכינו וכנז' בחס"ל סי' קי"ב אות יו"ד:

ואם בימות הגשמים אמר ברכינו ולא שאל מטר, אם נזכר אחר שסיים הברכה קודם שהתחיל תקע בשופר אומר שם ותן טל ומטר לברכה ודיו. ואם נזכר אחר שהתחיל בתקע אין צריך לחזור, אלא יאמר בשומע תפלה ותן טל ומטר לברכה כי אתה שומע תפלת כל פה וכו', ואם היה לו תענית באותו היום יאמר שאלת טל ומטר בשומע תפלה קודם שיאמר ענינו, ואם לא נזכר אלא עד אחר שסיים שומע תפלה קודם שהתחיל רצה יאמר שם ותן טל ומטר לברכה, ואם נזכר אחר שהתחיל רצה אז חוזר לברכת השנים ואומר על הסדר, ואם לא נזכר אלא עד לאחר שאמר יהיו לרצון אמרי פי האחרון הסמוך לעושה שלום, אז אפילו שעדיין לא עקר רגליו, צריך לחזור להתחלת תפילת העמידה: 

יט. ארץ אחת כולה שצריכים למטר בימות החמה, אין שואלין אותו בציבור אפילו בשומע תפלה, אלא יאמרו ברכנו כרוב העולם, אבל כל יחיד ויחיד רשאי לשאול מטר בשומע תפלה באותה הארץ הצריכה למטר בימות החמה, דהיינו בשומע תפלה ותן טל ומטר לברכה בתפלת לחש דוקא, אבל לומר ברך עלינו אפילו היחיד בלחש אינו רשאי, וכן שליח ציבור בחזרה אינו רשאי לשאול מטר אפילו בשומע תפלה. ואם היחיד טעה ואמר ברך עלינו, יסיים תפלתו ויחזור ויתפלל אח"כ בתורת נדבה ויאמר בה ברכינו ועיין ש"ץ דף ק"ל: 

כ. כשאומר וכל אויביך וכל שונאיך יכוין אויביך על ס"מ ושונאיך על לילית, וכן יכוין ג"כ בזאת בברכת השיבה כשאומר והסר ממנו יגון על ס"מ ואנחה על לילית וכנז' בסידור רבינו הרש"ש ז"ל. ויזהר בברכה של המינים שלא יאמר אלא רק ארבעה לשונות אלו "תעקר תשברת תכלם ותכניעם", ועליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע, כי הם כנגד קליפת נוגה דאבי"ע כמ"ש המקובלים ז"ל, ועיין מנחת אהרן כלל ט"ז אות כ"ט. וכשאומר בברכה דעל הצדיקים ושים חלקינו עמהם, יכוין להתפלל להשי"ת שאם גרמו עונותיו שינטל חלק עוה"ב שלו ח"ו וינתן לצדיקים אחרים, שינתן ביד צדיק שאינו חפץ ליהנות משל אחרים כדי שיחזירהו לו כשישוב בתשובה, וכמ"ש בס' הכונות. וכשאומר בברכת תשכון וכו' וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין יכוין להתפלל בזה על משיח בן יוסף שלא יהרג ע"י ארמילוס הרשע, דעל משיח בן יוסף אנחנו אומרים כסא דוד עבדך וכו' וכנז' בספר הכונות. ובס' פע"ח כתוב שיכוין על שלימות הכסא באות א' שיהיה הכסא שלם ויאיר הכתר שם. ואומרו בנין עולם, שיהיה קיים לעולם, ולא כבנין הראשון שהיה ע"י אדם ונחרב. ובאומרו כי לישועתך קוינו, יכוין לצפות לישועה באמת: 

כא. בברכת מודים יכרע במודים ויזקוף בשם, וגם כאן יעשה ב' כריעות ושתי זקיפות כמ"ש לעיל בברכת אבות. ואף על פי שבספר הכונות מפורש דדי באחת, כי השניה משלים במודים דרבנן, הנה כבר בא חכם הוא רבינו הרש"ש ז"ל ודקדק מדברי רבינו האר"י ז"ל במ"א שגם כאן צריך ב' כריעות וב' זקיפות. ואף על גב דהרב שמן זית זך דף קל"ח כתב דאין לעשות הפך המפורש בס' הכונות ע"ש, והנה מאחר שדברי רבינו הרש"ש ז"ל הם מוכרחים, ומלשון ס' הכונות לא משמע דיש עיכוב בדבר לבלתי עשות ב' כריעות וב' זקיפות אלא כתב דאינו צריך, על כן ודאי יש לעשות כדברי הרש"ש ז"ל ב' כריעות וב' זקיפות: 

כב. אם יש לו רוק אל ישוח במודים אלא יבלעינו בכסותו ואח"כ ישוח במודים. ומ"ש ערב ובוקר וצהרים קאי על נודה לך ונספר תהלתיך, וכאלו אמר כך ערב ובקר וצהרים נודה לך ונספר תהלתך על חיינו המסורים בידיך וכו'. ובברכת שים שלום יאמר וברכינו אבינו כולנו כאחד באור פניך, ואחר סיום ברכה זו יאמר מיד יהיו לרצון אמרי פי, וקודם שאומר פסוק זה אין להפסיק אפילו לקדיש וקדושה וכיוצא, כי פסוק זה הוא מכלל תפילת העמידה, אבל אחר פ' יהיו לרצון יפסיק לכל דבר קדושה ואפילו לאמנים דברכות: 

כג. קודם אלהי נצור יש נוהגים לומר מזמור שיר למעלות אשא עיני אל ההרים, ומטו בה משם הרמ"ז ז"ל, ובדברי רבינו האר"י ז"ל לא נזכר זה, אך בס' הכונות דף ק' ע"ג כתוב לומר מזמור אלהים יחנינו בצורת המנורה קודם אלהי נצור ע"ש, וכל אחד יעשה כפי מנהגו בזה. וכשיאמר למען יחלצון ידידיך יכוין ר"ת שם קדוש יל"י והוא המעלה נצוצות. ואחר שיאמר הושיעה ימינך וענני, יאמר תכף יהיו לרצון אמרי פי פעם שנית. ויש נוהגים לומר תפלת רב שהיא י"א פעמים חיים, ומנהג יפה הוא. ובחס"ל כתב, אחר שיאמר ומלאך ה' דוחה יאמר קבל רנת עמך שגבינו טהרינו נורא, ויכוין בר"ת בשם קר"ע שט"ן. ואחר כל התחנונים שנוהג להוסיף יחזור לומר פעם שלישית פסוק יהיו לרצון: 

כד. אחר יהיו לרצון האחרון יפסע שלשה פסיעות לאחוריו, ולא ירחיק רגלו יותר משיעור עקב בצד גודל ממש, דיש סוד בדבר דאלו הם כנגד ג' עולמות בי"ע, דהאדם בעמידה חושב כאלו עומד באצילות, ואם המקום צר יקצר הפסיעות, אך לכתחלה לא יתפלל במקום צר שאינו יכול לעשות בו שלשה פסיעות שכל פסיעה היא עקב בצד גודל, ויכרע מעט קודם הפסיעות, ובעודו כורע אחר השלש פסיעות יפנה לשמאלו ויאמר עושה שלום במרומיו, ויזקוף ויפנה לימינו ויכרע קצת ויאמר הוא יעשה שלום עלינו ויזקוף ויכרע לפניו ויאמר ועל כל ישראל ויזקוף, וכנז' בסידור רבינו הרש"ש ז"ל. וכשעוקר רגליו עוקר רגל שמאל תחלה, ובמקום שכלו פסיעותיו ישהה שם עד שיגיע ש"ץ לקדושה, ואז יחזור ג' פסיעות לפניו ויגיע למקומו הראשון שהתפלל בו, ולא יחזיר פניו לציבור. וטוב להקפיד שלא ילך אדם לפניו במקום שכלו פסיעותיו. ואם האריך בתפלתו וסיים אחר שאמרו קדושה וכן אם מתפלל ביחיד, לא יחזור למקום עמידתו תכף אחר שפסע אלא ימתין שעור מהלך ד' אמות לעמוד במקום שכלו פסיעותיו, ומשכיל על כל דבר ימצא טוב: