בן איש חי שנה ראשונה פרשת מטות
ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד וכו'. נ"ל בס"ד הטעם שהביא תרומה לה' מחמשה מיני תכשיטין של זהב, כי כיוונו בזה בתיקון ומיתוק חמשה גבורות, אשר בנין המלכות שהיא סוד ה' אחרונה שמספרה חמשה, הוא ע"י חמשה גבורות, וידוע כי הזהב רומז לגבורה, ומטעם זה כתבו המקובלים דהמלכות נקראת כ"ה כי בניינה ע"י חמשה גבורות שכל אחת כלולה מחמשה הרי הם כ"ה, ולכן סיימו בדבריהם לכפר על נפשותינו לפני ה' דהנפש היא מסוד המלכות כנודע:
ובזה יובן בס"ד הטעם דארז"ל כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה שלימה, דלכך תקנו אנשי כנה"ג בכל ברכה לומר בא"י אמ"ה, כי ידוע דהברכות הם תיקון המלכות שנקראת כנסת ישראל והיא סוד כ"ה כאמור, לכך תקנו בכל ברכה בא"י אמ"ה שיש בתיבות אלו כ"ה אותיות, ואמרתי בס"ד רמז לזה מש"ה יודוך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוכה, חלק התיבה לשתים וקרי בה יברכו כ"ה, דברכה שלימה היא בשם ומלכות שיש בזה כ"ה אותיות, גם תקנו כ"ה אותיות בנוסח הברכה בשם ומלכות כמנין חיבה לרמוז שצריך האדם לברך באהבה וחיבה כדי שברכתו עושה פירות לגרום היחודים והזווגים למעלה, לכן צריך האדם להזהר היטב בכל הברכות כולם ובפרט בברכות הנהנין לברכם במתון בכונה ובשמחה ובחיבה, שעי"כ יעשה בירור שלם בברכתו מן המאכל והמשקה, וגם עי"כ מעורר התיקון והיחוד למעלה ומוסיף כח והארה במידת המלכות בסוד תנו עוז לאלהים:
ומאחר דברכת הנהנין צריך לברך באהבה וחיבה כאמור, לכן מצוה לברך על החשוב יותר ולהקדימו על שאר פירות שיהיה פוטר בברכה שאר פירות שלפניו, דחלה הברכה של זה על כולם, ועושה עי"כ בירור מכולם באכלו אותם:
א. אם היו לפניו מיני פירות ויש בהם פירות משבעה המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, יש דין קדימה לפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל על שאר פירות האילן, ולא עוד אלא גם בפירות שנשתבחה בהם א"י עצמן יש קדימה זה על זה, כפי הסדר שסידרם הכתוב בפסוק ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש, הרי זכר כאן חמשה מיני פירות כי דבש הכתוב כאן הוא תמרים, וזה סדר קדימתן זע"ז, הענבים בין לחים בין יבשים קודמין לתאנים וכ"ש לרמונים, וכן תאנים קודמין לרמונים, אבל התמרים קודמין לענבים מפני שהתמרים נזכרו ב' לארץ בתרא וענבים ג' לארץ קמא, והזית קודם לתמרים וגם קודם לענבים מפני שהזית, ראשון לארץ בתרא, אבל אינו קודם ליין אף על גב שהוא ראשון לארץ בתרא, מפני כי חשיבות היין גדולה מאד, וגם ברכתו מבוררת יותר דאין מברכין בפה"ג אלא על היין, וכל ברכה הקבועה על מין פרטי יש בה שבח להקב"ה יותר שנראה בזה השגחתו יתברך בפרטות:
ב. יש אומרים שאם יש פרי שאינו ממין שבעה חביב עליו יותר, מקדימו אפילו למין ז', מיהו סתם מר"ן ז"ל שקבלנו הוראותיו אינו כן, והמנהג פשוט אצלינו להקדים מין ז' על הכל כסתם מר"ן ז"ל, ומ"מ אין מין ז' קודם לשאר פירות כי אם אחר שנגמר פריו, על כן זיתים כבושים שהם קטנים ביותר ונראה לעין שלא נגמר פריין עדיין, אין קודמין:
ג. יזהר לברך על הפרי היותר נקי ויפה משום זה אלי ואנוהו, ויקדים בפה"ע לבפה"א וכן בפה"א יקדים לברכת שהכל, ורק אם יש לפניו מיני מתיקה של סוכ"ר היוצא מן הקנים שהם עץ דמברך עליהם שהכל מספק דפלוגתא בברכות ויש לפניו פרי עץ ודאי, דבזה יקדים לברך על מתיקה דסוכר קודם פרי העץ וכמ"ש בשבת הקודם משם הרב אליה רבא, אבל סוכ"ר הנעשה מן פרי אדמה שקורין שפנד"ר לא יקדמנו על פרי העץ, אבל יקדמנו על פרי אדמה משום ספק ברכות הנז', ואם יש לפניו מין מתיקה שקורין מ"ן סמ"א שהוא מטל השמים הנה זה ברכתו שהכל מן הדין ולאו משום ספק, וכן כמהין וכיוצא בזה שברכתם שהכל מן הדין דיברך עליהם אחר עץ או אדמה:
ד. כל מיני קדימה שכתבנו אינו אלא היכא דשניהם לפניו ורוצה לאכול משניהם, אבל אם אין שניהם לפניו אין אומרים לו המתן עד שיביאו מין זה החשוב המוקדם כדי שתברך עליו תחלה, אלא מברך על מה שלפניו, וכן אפילו אם שניהם לפניו ואינו רוצה לאכול משניהם כי אם ממין אחד דוקא יברך על מין שרוצה לאכול ממנו:
ה. אפילו אם פרי של חמשת המינים שהם ממין ז' הוא חצי פרי ושאר פירות האילן שלפניו הם שלמים, יקדים מין ז', אבל אם שניהם מין ז' או שניהם אינם ממין ז' יקדים את השלם. וכן אם פרי האדמה הוא פרי שלם ופרי העץ חצי פרי יקדים בפה"ע, וכן הדין בפירות של אדמה עצמן ג"כ יקדים את השלם. וכתבתי בסה"ק מקבציאל דהא דצריך לברך על השלם היינו שיהיה שלם בעת הברכה, אבל אחר שבירך עליו לא יניחנו בפיו שלם כמו שהוא כברייתו, יען דכתבו הפוסקים דצריך להזהר שלא יאכל פרי שלם כברייתו אפילו קיטנית אחת, מפני דיש אומרים כיון שהוא בריה שלימה נקרא דבר חשוב ומברכין עליו ברכה אחרונה, ואף על גב דיש הרבה חולקין בזה וסב"ל ולא יברך ברכה אחרונה על זה, מ"מ למה יאכל דבר שלם ויכניס עצמו לכתחלה בסלע המחלוקת, לכך הוא יברך בהיותו הפרי שלם ולא יכניסנו כולו בתוך פיו אלא יכניס מקצתו ויאכל מקצתו ואח"כ יכניס שארית הפרי, אבל לא יחתוך הפרי בידו אחר הברכה משום דבזה שוהה בין ברכה לאכילה אלא יעשה כמו שכתבנו שיכניס הפרי תיכף אחר הברכה בפיו ולא יכניסו כולו אלא מקצתו, וחותך מקצתו בשיניו ויאכל המקצת ויחזור ויכניס השארית ויאכלנה. ודין זה נוהג תמיד בין בפירות של ז' המינים שברכתן האחרונה מעין ג' בין בשאר פירות האילן שברכתן אחרונה בנ"ר, ועיין עולת תמיד ואליה רבא וערך השלחן וחיי אדם ושאר אחרונים:
וכל זאת האזהרה שהזהרנו בדבר זה שלא יאכל פרי שלם כברייתו, היינו אם אינו אוכל ממנו שיעור של ברכה אחרונה, אבל אם אוכל שיעור של ברכה אחרונה יאכל שלם, כי בלא"ה הוא אוכל שיעור ומברך ברכה אחרונה, וכן ה"ה אם אוכל פירות אלו בתוך הסעודה דמברך אח"כ בהמ"ז, יאכל שלם אפילו אינו אוכל אלא פרי אחד בלבד. ודע כי ימצא פה עירנו ענבים קטנים אדומים יבשים שקורין קשמ"ש, ובאלו א"א לעשות תקנה שכתבנו לעיל שיכניס מקצתם לתוך פיו, מחמת שהם קטנים מאד מאד, לכך אם אינו אוכל מהם שיעור של ברכה אחרונה ימשוך ידו מהם ולא יאכל מעט כי בזה נכנס בפלוגתא הנז' בברכה אחרונה, וכן כל כיוצא בזה:
ו. על דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בשר ודגים וביצים וחלב וגבינה מברך שהכל, ועל כמהין יברך שהכל:
ז. פירות אילני סרק שאין נזרעים בידי אדם מברך בפה"ע, וה"ה עשבי דדברא שאין נזרעין ע"י אדם יברך בפה"א, כן הוא סברת רבינו האר"י ז"ל וכן עיקר, ודלא כהפסוקים דס"ל על זה ועל זה יברך שהכל:
ח. חומץ חזק שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ אינו מברך כלום מפני שהוא מזיקו, אבל אם אינו חזק כ"כ ודאי אית ליה הנאה מניה ומברך עליו שהכל:
ט. יין שבני אדם נמנעים לשתותו מפני חמצו אין מברכין עליו בפה"ג אלא שהכל, ואם טעה ובירך בפה"ג יצא:
י. אירופ"י שהוא מי ענבים שנקפאו וקורין אותו בערבי דב"ס מברך עליו שהכל ולאחריו בנ"ר ועיין אחרונים:
יא. לימוני"ם חמוצים וכן המין שקורין בערבי נארנ"ג אם אין חמוצים כ"כ ונאכלין ע"י הדחק יברך שהכל, אבל החמוצים הרבה שאין דרך לאכלן אפילו ע"י הדחק אין מברך עליהם, וכן הבוסר שקורין בערבי חוצר"ם אם אינו חמוץ הרבה שנאכל ע"י הדחק יברך שהכל מפני המחלוקת, אבל חמוץ הרבה שאינו נאכל ע"י הדחק לא יברך עליו מפני שהוא מזיק, ועיין בספר הלקוטים לרבינו ז"ל בפרשת עקב דף ק"ז ע"ד יע"ש:
יב. השותה מים לצמאו מברך שהכל ואחריו בנ"ר, ואם לא היה תאב לשתות אלא חנקתיה אומצא ושתה מים להעביר האומצא, אינו מברך לא תחלה ולא בסוף כיון דלית ליה הנאה מיניה. וה"ה אם שותה מים כדי לבלוע סם של רפואה, כיון דאינו תאב למים לא יברך, וכן כיוצא בזה, אבל שתה שאר משקין להעביר האומצא וכיוצא ה"ז מברך על המשקין כיון דאית ליה הנאה מנייהו:
יג. כל אוכלים ומשקין שאדם אוכל ושותה לרפואה אם טעמם טוב והחיך נהנה מברך עליהם תחלה וסוף, ואם אנסוהו לאכול או לשתות אף על גב דהחיך נהנה ממנו אינו מברך עליו הואיל ונאנס על כך:
יד. שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה ונזכר קודם שלעסו, אם הוא דבר שאם יפלוט אותו לא יהיה נמאס אצלו ה"ז פולטו לתוך ידיו ויברך עליו ויאכלנו, ולא יהיה מברך עליו בעודו בפיו משום דכתיב ימלא פי תהלתיך ואיך יברך ופיו מלא מאכל, ואם הוא דבר שאם פולטו יהיה נמאס אצלו ה"ז מסלקו בפיו לצד אחד ומברך עליו משום דאסור לאבד אוכלין, אבל אם אירע לו כן במשקין דא"א לו לסלקן לצד אחד יפלוט אלו המשקין לאיבוד, ואם הוא דחוק לאלו המשקין שבתוך פיו שצריך לשתותן נ"ל דיהרהר הברכה בלבו ויבלעם, דקי"ל הרהור במקום אונס מהני וכמ"ש בזה במ"א, אבל לא יעשה התיקון כמ"ש הרש"ג ז"ל בקיצור ש"ע סי' נו"ן סעיף יו"ד לבלען ואח"כ יברך ברכה ראשונה:
טו. בברכה של שהכל נהיה בדברו נרמז תיקון של תערובת טוב ברע שהיה ע"י חטא אדה"ר, דהכתוב אמר על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, כי בדבר פי ה' הכל נעשה במעשה בראשית, שכל דבר שהיה רוצה היה אומר יהי כן ויהי כן, שבכח הדיבור של הקדוש ברוך הוא היו כל הברואים, וזה נקרא מוצא פי ה', ובכח הדיבור שלו יתברך יחיה האדם והבהמה והצומח והדומם שהרוחניות של האמירה היה מתלבש בכל דבר ודבר, וזהו שתקנו בברכת הנהנין שהכל נהיה בדברו דזו היא ברכה כוללת דקי"ל על הכל אם אמר שהכל יצא, ולכן בכח זאת הברכה עולה כל הרוחניות והקדושה למעלה למקומה ויתוקנו מקלקולם שיהיה להם מחטאו של אדה"ר וכנז' כלל זה בדברי רבינו ז"ל בספר הלקוטים הנדפס בעה"ק ירושלים תוב"ב פרשת עקב יע"ש:
טז. בברכה אחרונה שהיא ברכת בנ"ר נרמז תיקון נפשות המגולגלים בצומח או בעל חי או במינים אחרים אשר מתגלגלים שם ע"י חטאם והם נתקנים ועולים משם בכח הברכה, וזה ביאורה בא"י אמ"ה בורא נפשות רבות מברואיו וחסרונם על כל מה שבראת כלומר ע"י חסרונם הם צריכים להתגלגל באחד מאלו המינים איש לפי חטאו, ולכן צריכין אנחנו בכח זאת הברכה להחיות בהם נפש כל חי שהוא מגולל שם, ועל כן ברוך הוא חי העולמים המפליא לעשות דבר גדול כזה על ידינו:
