בן איש חי שנה ראשונה פרשת בראשית
ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם. הנה ידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בענין הלבושים דאדם הראשון, קודם החטא היו כתנות אור מן החשמ"ל, וכשחטא הפסיד אותם הלבושים דחשמ"ל, שהם שע"ח נהורין כמנין חשמ"ל, ועשה לו מלבוש אחר מקליפת נגה, והם כתנות עור, וכנז' בעץ חיים שער ק"ן ע"ד, יע"ש. גם כתב האריז"ל בשער הכונות בכונת מלביש ערומים דמלבוש האדם הוא מן הקדושה, וע"י עבירות שעושה גורם שיתאחזו הקליפות במלבושיו. והנה המלבושים יש בהם אור המקיף מחוץ להם כנודע, כי יש אור פנימי בפנים ונכלל בתוך הגוף, והמלבוש סובב את הגוף, ועל המלבוש הם האורות המקיפים ועומדים מחוץ המלבושים, ולכל לבוש ולבוש יש בחינת אור מקיף כפי ערכו, ואין לך דבר שדוחה את הקליפות כמו אור מקיף, לפי שאין יכולת בקליפות לינק ולהתאחז באור המקיף, ולכן הוא עומד בחוץ ואין לו פחד מהקליפות וכו', יע"ש:
והנה בזה מובן קנאת הנחש שנתקנא באדה"ר קודם החטא ונתגרה בו להחטיאו, כי נתקנא מכתונת אור שלו שראה שיש עליו אור מקיף גדול כפי ערך הכתונת אור והוא אין לו אחיזה באור מקיף בסוד והנחש היה ערום כנודע, ולכן נתגרה בו והחטיאו וגרם להעביר מעליו כתונת אור והיה עור במקום אור, כמ"ש ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם, ואמרו בזוה"ק שדבק בו משכא דהווייא. ובזה פרשתי רמז הכתוב בתיבת וילבשם קרי בה וי לבשם הוא משכא דחווייא וי היה שדבק בם שכל זה היה מחמת החטא. ונ"ל בס"ד ההפרש בין אור לעור הוא מספר ס"ט כמנין יגון, וידוע כי יגון הוא מצד סט"א כידוע בכונת והסר ממנו יגון ואנחה שהוא יגון פלוני, אנחה פלונית כנז' בסידור רבינו הרש"ש ז"ל, ולכן תמצא כי אביון ויגון מספר אחד, כי הנעשה אביון מן המצות דבק בו יגון, דשני אותיות א"ב יהיו ג' ואז אותיות אביון נעשו אותיות יגון, אבל לעתיד בשלימות התיקון יוסר היגון לגמרי, ואז יחסר מספר יגון מן אות ע' דעור וישאר אות א' ואז יהיה צירוף אור שתחזור עטרה ליושנה:
ולפי האמור דאין אחיזה לחיצונים באור המקיף דלכך נתקנא הנחש באדה"ר בעבור אוה"מ שהוא היה ערום ממנו שאין לו אחיזה בו, הנה בזה מובן בס"ד הטעם שמצות ציצית מסוגלת לזכור את מצות ה' כדכתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', והוא כי הציצית הוא בחינת אור מקיף, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל, ולכך יש בו כח לדחות את הקליפות, וכיון דדוחה את הקליפות לכך מועיל לזכירה, דידוע מ"ש רז"ל בשער הכונות בסוד המלבושים שלובש האדם שצריך להזהר שלא ילבש ב' מלבושים בבת אחת, והעושה כן קשה לשכחה. וסוד הדבר כי לכל לבוש יש בחינת או"מ, ואין דבר שדוחה הקליפות כמו אוה"מ, לפי שאין להם יכולת לינק ולהתאחז בו, ונמצא כי המחבר שני לבושיו ולובשם ביחד אינו מניח מקום לאוה"מ ליכנס תוך שני המלבושים ולהקיף בין כל לבוש ולבוש, ועי"כ אין הקליפות נדחות משם. ונודע שאין השכחה מצויה אלא מחמת הקליפות, כי הזכירה היא מצד הקדושה בסוד ואין שכחה לפני כסא כבודך, עכ"ל יע"ש. ובזה מובן הטעם שפיר דהציצית כיון דהוא בחי' או"מ יש בו כח לדחות הקליפות, וממילא תדחה השכחה ותתגבר הזכירה בראייתו לזכור מצות ה', כי בראייתו ע"י הכונות השייכים לזה תתעורר הארת אוה"מ שה"ס הציצית:
ולכן תמצא ציצית מספר בית יעקב, ולז"א בית יעקב לכו ונלכה באור ה', כי אחיזה באוה"מ שה"ס הציצית אינו אלא לישראל שהם בית יעקב, ולז"א ואשא אתכם על כנפי נשרים, והוא כי נשרים מספר ציצית. וכל זה לעת עתה שאין לנו השגה בטלית עצמו אלא רק בציציות שהם הכנפים, אבל בגמר התיקון אביא אתכם אלי שתשיגו הכל גם בבחינת הטלית גם אלי אל יו"ד שה"ס חכמה:
א. קודם שיברך ויתעטף יכוין לקיים מ"ע ללבוש ציצית מצויצת כהלכתו, שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, והיא מ"ע שהזמן גרמה, וע"י כונת הכנה זו אז יהיה כח בהכנתו בברכה להעלות מ"ן ולהמשיך המוחין, כמ"ש רבינו הרש"ש בנה"ש. ולכן טוב לומר בפיו קודם הברכה "ליקבה"ו וכו' הריני מוכן ללבוש ציצית מצויצת כהלכה כמו שצונו ה' אלהינו ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם כדי לעשות נ"ר ליוצרינו וכו'", וגם צריך לכוין בעת שמתעטף בו שצונו הקדוש ברוך הוא להתעטף בו כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם. וכתבו האחרונים ז"ל מי שאינו עושה כך, עליו נאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה:
ב. יברך להתעטף בציצית, בשב"א תחת בי"ת ולא בפת"ח. וצריך לכוין בברכת הטלית גדול לפטור טלית קטן שעליו שלא פשטו בלילה, משום דאיכא דס"ל שצריך לברך על טלית קטן בבוקר, ומשום ספק ברכות להקל אין מברכים. וכתבתי בסה"ק מקבציאל דאם יכוין בכך סגי בהכי, ואין צריך למשמש בט"ק בשעת ברכה גם לדעת מרן ז"ל, ועל כן כיון שהשכחה מצויה באדם ומשתלי ולא מכוין לפעמים לכך נכון שירגיל עצמו להוסיף בנוסח ליקבה"ו הנז"ל, עוד דברים אלו "והריני מוכן לברך על עטיפת הטלית כתיקון חז"ל, והריני מכוין לפטור בברכה זו גם הטלית קטן שעלי":
ג. קודם שיברך יעיין ויבדוק בחוטי הציצית שלא יהיה בהם חסרון הפוסל, וגם יפריד הציציות בידיו שלא יהיו החוטין מסובכין זה בזה, ורק בשבת לא יפריד אלא יבדקם בלבד. וגם עוד יזהר בכל יום לבדוק ולעיין החוטים למעלה בקרן במקום הנקב, שאם נפסק שם אפילו חוט אחד פסול, ובשעת הדחק שאיחר לבא או שהציבור ממתינין עליו לעשות פתיחת ההיכל או לקרא בתורה יוכל לסמוך אחזקה ולא יבדוק באותה הפעם. וכן מי שהולך בדרך ואין בידו לתקן, כתבו האחרונים שיש לסמוך על החזקה ולא יבדוק:
ד. גם טלית קטן יזהר לבדקו קודם, ובזה תהיה גם אשתו מסייעת במצוה שתהיה זהירה לבדוק טלית קטן בעת שמזמנת הבגדים לבעלה להחליפם, ותזהר ג"כ להפריד החוטין כי מחמת כבוס ודאי יהיו מסובכים זה בזה, ואז תטול שכר בזו המצוה להציל בעלה מן האיסור, שלפעמים האיש בהול ללבוש בגדיו ואינו בודק, אך עכ"ז הוא לא יסמוך על אשתו אלא יבדוק ואח"כ יברך:
ה. סדר עטיפת הטלית גדול הוא כך, אחר סיום הברכה העטף בו ראשך בלבד, ולא כאותם המתחכמים לעטף בו כל גופם מתחלה, דאין לנו אלא דברי רבינו האר"י ז"ל. ואחר שעטפת בו ראשך יהיו הד' כנפות יורדין על הכתפיים לצד פנים, שנים על צד ימין ושנים על צד שמאל, אז תאחז תחלה בשנים שלצד ימין ותשליכם לאחוריך לצד שמאל, שיהיו כרוכים סביב צואריך על כתף השמאלי לאחור, ושתיים השמאליים ישארו תלויים נגד פניך, ותמתין מעט שעור מהלך ד' אמות או פחות מעט, ותחזור ותשליך אותם השנים השמאליים ג"כ לאחוריך לצד שמאל, באופן שעתה נעשו כל הד' כנפות תלויים לאחוריך ביחד בצד שמאל, ותמתין שיעור מהלך ד' אמות, ואז תוריד הטלית הכרוך בצוארך על כל גופך, ועתה תהיה מעוטף בו ראשך וגופך ביחד. כן מפורש בספר הכוונות דרוש הציצית פרק א', וכמו שדקדק יפה הרב אל"י ז"ל דף ק"ז ע"ד, וכן מפורש להדיא בסידור רבינו הרש"ש ז"ל. ומ"ש שישהה בין השלכת שתים הימניים להשלכת שתיים השמאליים שיעור הלוך ד' אמות, זה לא נתפרש להדיא בדברי רז"ל ובדברי הרש"ש ז"ל, אך הואיל ונתפרש שם שצריך לכוין בזה כונות בפ"ע ובזה כונות בפ"ע, דהשלכת השתים תחלה בעוד שהשתים השמאלים עודם תלויים לצד פנים יש בזה ענין בפ"ע, ואנחנו אין אנחנו מכוונים בכונות האלו, לכך די לנו שנשהה הילוך ד' אמות כדי לקיים ההוראה של מעשה זו, וכמ"ש עדר עדר לבדו וריוח תשימו בין עדר ובין עדר:
ו. בין בטלית גדול ובין בטלית קטן יברך מעומד. ומנהג רבינו האר"י ז"ל שגם ט"ק היה תחלה מעטף בו ראשו ואח"כ מוריד אותו על גופו, ולפיכך היה מברך על ט"ק "להתעטף". וכל אדם אם יעשה כן הנה מה טוב. אך מי שאינו מעטף בו ראשו אלא תכף מורידו על גופו ולובשו, יברך "על מצות ציצית" ולא יברך "להתעטף":
ז. הלובש טלית חדש יברך "שהחיינו" אחר ברכת "להתעטף" וטלית קטן אין מברכין שהחיינו דאין דרך לעשותו מדבר חשוב שיהיה שמח בו. ואם עשאו מדבר חשוב שהוא שמח בו יברך שהחיינו:
ח. אין להקפיד להניח סימן בטלית לשים תמיד צד אחד של הטלית על הראש ולא יהפך, כמו שיש נוהגים להקפיד בכך ולעשות סימן, כי מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל דאין להקפיד על כך, וילבוש כאשר יזדמן לו:
ט. יזהר שלא יסיר הט"ק מעליו בשום זמן, הן בעת שינה הן בעת תשמיש המטה, ורק כשיכנס למרחץ יסירנו. ואם נכנס לבית הכסא ואין עליו בגד עליון המכסה את ט"ק, אז יכסה ויצניע הציציות שבו, שלא יהיו תלויים להדיא בגילוי:
י. אם פשט ט"ג כדי ליכנס לבית הכסא או בשביל עסק אחר על דעת לחזור וללבשו מיד, אין צריך לברך עליו שנית. ואף על גב דמרן ז"ל ס"ל לברך, קי"ל ספק ברכות להקל, ואפילו נגד סברת מרן ז"ל. ה"ה בט"ק אם פושטו להכנס לטבילה לא יברך כשלובשו בעת שיצא, משום ספק ברכות. ואף על גב דמפורש בספר הכונות דרבינו האר"י ז"ל היה מנהגו לברך על ט"ק אחר טבילה, ואין אומרים ספק ברכות כנגד רבינו האר"י ז"ל, מ"מ י"ל שאני רבינו האר"י ז"ל שהיה מתעכב בטבילה ועושה בה כונות הרבה ונעשה הסח דעת טפי. מיהו אם פושטו כדי ליכנס למרחץ דשוהה שם הרבה, יש לברך ע"פ מנהג האר"י ז"ל. כך העלתי בסה"ק מקבצאל. מיהו אם החליף בגדיו ולובש ט"ק אחר, אפי' שהוא לובשו תיכף ומיד אחר שפשט הראשון, יברך על זה החדש. וכן ה"ה בט"ג אם פושט זה שעליו ולובש ט"ג אחר, יברך על השני:
ובסה"ק רב פעלים כתבתי בתשובה בס"ד במי שדרכו ללבוש ציצית ותפילין בכל יום בביתו כדי שיכנס לבית הכנסת בציצית ותפילין, אך מחמת שהולך במבואות ששם עוברים ושבים בני אדם הרבה בני ברית ואינם בני ברית אינו לובש ט"ג שיש לו בבית הכנסת, כי ניכר לעיני בני אדם, אלא יש לו טלית דק מאד שיש בו שיעור ט"ג אך אינו גדול הרבה, ולובשו בבית תחת הגלימא שלו, ולרוב דקותו וגם אינו ארוך הרבה אינו ניכר לעיני בני אדם העוברים ושבים, וכשיבא לבית הכנסת ישאר זה עליו תחת גלימתו, ולובש טלית הגדול שיש לו. והעלתי בס"ד דיכול לברך בבית הכנסת על טלית השני, אף על פי שעדיין הראשון עליו שבירך עליו בביתו, כיון דאיכא הפסק מביתו לבית הכנסת, וגם איכא הסח הדעת שהוא אומר פסוקים על המזוזה, ועוד שוהה הרבה בדרך הילוכו, ושם בבית הכנסת לובש טלית אחר גדול כראוי בעטיפת הראש והגוף, וזה הטלית שעליו הוא מונח על כתפיו תחת גלימתו, ועוד צדדתי טעמים אחרים בדבר זה לברך, ואין לחוש בזה משום ספק ברכות:
