בן איש חי שנה שניה פרשת תולדות

בן איש חי שנה שניה פרשת תולדות 

ואל שדי יברך אותך. נ"ל בס"ד הנה ברכה זו שבירך יצחק את יעקב באחרונה, מתחלת באות וא"ו ומסיימת באות מ"ם, רמז למלוי שם הוי"ה דיודי"ן שעולה מספר מ"ו, אבל ברכה ראשונה שבירכו בויתן לך האלהים, מתחלת באות וא"ו ומסיימת באות כ"ף, הרי כ"ו כמנין שם הוי"ה כפשוטו, נמצא תחלה ברכו כנגד מספר הפשוט ואח"כ ברכו כנגד מספר המלוי, שהוא מ"ו דהוא מלוי ע"ב שעולה חסד. וידוע מ"ש בזוה"ק בפרשה זו דף קמ"ו דיעקב וזרעו לא נשתמשו בעוה"ז אלא רק בברכה אחרונה של יצחק והיא זו, אבל ברכה ראשונה שמורה לימות המשיח. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, חלק תיבת שלום לשתים, וקרי בה של ו"מ כלומר יברכם עתה בזה"ז בברכה של ו"מ, שהיא ברכה של ואל שדי, המתחלת באות וא"ו ומסיימת באות מ"ם. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה', קרי בה תביא מ"ו, ותטע מ"ו, דהיינו ברכה של ואל שדי שראשה וא"ו וסופה מ"ם, בהר נחלתך, ר"ל קודם ביאת המשיח, שאז נחלתך שהוא בהמ"ק נקרא הר, אך כשיהיה מכון לשבתך, שבית שלישי נקרא בית, אז פעלת ה', כלומר תפעול בברכה ראשונה של ויתן לך האלהים, שראשה וא"ו וסופה כ"ף כמנין שמך ה':

ואמר ויתן לך את ברכת אברהם, לפי שיצחק מדתו גבורה שהיא מדת לילה, ויש לאוה"ע יניקה ממנה, אך אברהם מדתו חסד שהוא מדת יום ואין לאוה"ע יניקה ממנו. ולז"א אף על פי שאני הגבורה מברך אותך, הנני אומר לך שיתן לך ברכת אברהם, שהוא החסד מדת היום, וכמ"ש וישכם אברהם בבוקר, לך ולזרעך אתך, כי מזה אין יניקה לזולתכם אלא יהיו לך לבדך ואין לזרים אתכם, שהיא השפעה מעולה וגדולה, דאפילו בשבת שכולו קודש יש מעלה גדולה בתוספת נר"ן של היום על תוספת נר"ן של הלילה, כי זו בחי' נוקבא וזו בחי' דוכרא: 

א. התוספת של נר"ן דבחי' לילה כבר ביארנו מקום קבלתם, ועתה נבאר מקום תוספת נר"ן של היום שהם מעולם וגדולים מן הלילה, והוא באמירת נשמת כל חי תכוין להכין עצמך לקבל עתה תוספת נפש של היום, גם צריך שתכוין בר"ת "נשמת כל חי" עולה ממספר שלשה הויו"ת, וגם תכוין "כל חי" עולה מספר אהי"ה יהו"ה אהי"ה והם מספר חיים, וכונות אלו הם תמורת התפילין, כי ה"ס התפילין הנקראים חיי המלך, וכמ"ש בדברי רבינו האר"י ז"ל. וכתב הרב מהרד"ף ז"ל במכתם לדוד סי' י"ג, הבא לומר ק"ש בשבת ולא אמר תחילה נשמת כל חי, דומה קצת לפי סודו לקורא ק"ש בלא תפילין ע"ש. ולכן צריך להזהר בכונות אלו אפילו הוא אדם פשוט. גם יכוין באמירת "נשמת כל חי" להמשיך תוספת קדושת שבת בעולם היצירה, כי תיקון נשמת כל חי הוא בסדר הזמירות שהם ביצירה, וזו הכונה צריך לכוון אותה מלבד אותה שכתבנו לכוין באמירת נשמת כל חי לקבל תוספת נפש יתירה דבחינת היום, וטוב שהאדם ירשום כל כונות אלו בסידור שבידו כדי שתהיה כונתם בנקל עליו, כי כל זה צריך לכוין בשלשה תיבות אלו שהם "נשמת כל חי" ויאריך בהם עד שישלים כל כונות הנז' בהם: 

ב. מי ששכח לומר נשמת, ובירך ברכת ישתבח אחר שירת הים כמעשהו בחול, כתב הרב מכתם לדוד דאם נזכר קודם ברכו, אכתי זמניה הוא ע"ש. ובסה"ק מקבציאל העליתי אף על פי ששמע הקדיש וענה ברוך ה' המבורך, כל עוד שלא התחיל בברכת יוצר אור, יאמר נשמת כדי לקבל תוספת הנפש, כי עיקר קבלת תוספת הנפש ביום הוא באמירת נשמת כל חי ולא בברכו, ורק אם התחיל ברכת יוצר אור אין לו להפסיק לומר נשמת, אלא אומרה אחר התפלה בלא אמירת ברכת ישתבח. מיהו נ"ל דאם נזכר בברכות ק"ש קודם שחותם גאל ישראל, יהרהר בלבו שמונה תיבות אלו "נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלהינו" ובעת שמהרהר בהם יהרהר ג"כ בקבלת תוספת הנפש, כי הרהור אינו חשוב הפסק, ויש בו תועלת קצת לקבל תוספת הנפש, וכמ"ש השומע קדושה מש"ץ והוא בתוך תפילת העמידה, וכן כיוצא בזה בדיני ברכות שאינו יכול לברכם בפה: 

ג. שבח זה דנשמת כל חי הוא יקר ומעולה מאד, וצריך לאומרו בנעימה, והוא מסוגל על כל צרה שאדם עומד בה, שידור נדר לומר אחר הצלתו מהצרה שבח זה של נשמת כל חי ויועיל לו, וכמ"ש בשם ר"י החסיד ז"ל. ונזכר בתחילתו נשמה ורוח כי לא זכו לנשמה ורוח אלא ישראל, אבל אוה"ע אין להם אלא נפש מצד הקליפה, ועל שבח זה נאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. ונודע דסוד נשמת כל חי הוא בחינת תוספת קדושת שבת בעולם היצירה: 

ד. הנסחה העקרית היא לומר "וה' אלהים אמת לא ינום ולא יישן" וכן מצאתי בספר חמדת ישראל לרבינו מהרש"ו ז"ל. גם צריך לומר "והלבבות ייראוך והקרב והכליות יזמרו לשמך" כדי שיהיה המנין שלם, וכנז' בש"ץ. ואומרו ומבלעדיך אין לנו גואל ומושיע פודה ומציל ועונה ומרחם, ששה תוארים כנגד בירורים של נשמות ונ"ק שיהיו בששה אלפים דעלמא ואח"כ אומר "אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה" על זמן אלף השביעי. ואומרו אלהי הראשונים והאחרונים, נ"ל בס"ד הראשונים הם האבות שהם בחג"ת, והאחרונים משה ואהרן ויוסף ודוד שהם בנהי"מ. אלוה כל בריות, הזקנים והשופטים והנביאים, ואדון כל תולדות, אנשי כנה"ג והתנאים והאמוראים ורבנן סבוראי והגאונים ושאר חכמי הדורות כולם, ועיין בריש שער רוה"ק: 

ה. על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות, נ"ל בס"ד בחכמה גדולה תיקנו אנשי כנה"ג שיעור זה באלפים וברבבות, כי באלף אלפי אלפים יש עשרה מדרגות במספר, שהם אחדים, עשרות, מאות, אלפים, עשרות אלפים, מאות אלפים, אלף אלפים, עשרת אלפי אלפים, מאות אלפי אלפים, אלף אלפי אלפים, הרי כאן עשרה מדרגות, כנגד עשרה ספירות ועשרה הילולים שאמר דוד הע"ה בהללויה הללו אל בקדשו, אבל ברוב רבי רבבות, יש שלשה עשר מדרגות שהם אחדים, עשרות, מאות, אלפים, רבבות, עשרה רבבות, מאה רבבות, אלף רב', רבי רבבות, עשרה רבי רבבות, מאה רבי רבבות, אלף רבי רבבות, רוב רבי רבבות, הרי כאן שלשה עשר מדרגות, כנגד י"ג מכילן דרחמי, וי"ג מדות, וי"ג שבחים של ישתבח. ואמר יודו ויברכו וישבחו ויפארו וישוררו, כנגד חמשה בחינות הרמוזים בחמשת אותיות דשם הוי"ה וקוצו של יו"ד שהם סוד נרנח"י, ויאמר שועת עניים אתה תשמע, אלו ישראל היושבים בגלות, וצעקת הדל, הוא משיח בן יוסף המדוכה ביסורים, כמ"ש והוא מחולל מפשעינו: 

ו. בברכת ישתבח יש י"ג שבחים, ום כנגד י"ג מכילין דרחמי וי"ג מדות, ויאמר אותם בנעימה ובנחת רוח, פיו ולבו שוים, ואין צריך לאומרם בנשימה אחת, לכך לא ימהר באמירתם. ואם הרגיש שאחד התחיל בקדיש וקדושה, ימתין שלא יתחיל לאומרם אלא עד שיענה קדיש או קדושה כדי שלא יפסיק בהם. וכבר כתבתי בדיני ישתבח בשנה ראשונה בס"ד מה שצריך להזהר בברכה זו ובאמירת י"ג שבחים הנז': 

ז. ברכת יוצר דשבת הוא בחינת תוספת קדושת שבת בעולם הבריאה, כי כל סדר יוצר הוא בבריאה, וכמ"ש בשער הכונות. ושבח לאל אשר שבת הוא שבח שנזכר בו עילוי השבת. ומ"ש וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו, הכונה כי בחינת ה"א הראשונה דשם הוי"ה ב"ה מקננת בבריאה, ובחינת וא"ו ביצירה, וכל זה בימות החול, אבל ביום שבת בחינת וא"ו שבשם נתעלה מן היצירה וישב על כסא כבודו בבריאה. ולז"א וביום השביעי, כלומר וא"ו ביום השביעי, נתעלה וישב על כסא כבודו, וכנז' בשער הכונות. וצריך לומר דעת ותבונה סובבים הודו, וכן נותנים לו כל צבא מרום, וכן צריך לומר שרפים וחיות ואופני הקודש, וכנז' בשער הכונות. ומ"ש קרא לשמש ויזרח, ר"ל זימן קידש כמו ראו קרא ה' בשם בצלאל, וכן ישראל מקוראי, כלומר השמש לא היה מזריח אור לתחתונים לולא כי זימן וקידש אותו השי"ת לכך. ואומרו ראה והתקין צורת הלבנה, נ"ל בס"ד מלת ראה, ע"ד מ"ש הרמב"ן ז"ל בפסוק וירא אלהים את האור כי טוב, כי הרצון בקיום יקרא ראיה, שהוא כענין וראיתי אני דקהלת, וכן ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, שהוא כענין שאמרו רואה אני את דברי אדמון, וכמוהו ויאמר המלך אל צדוק הכהן הרואה אתה שובה העיר בשלום, וכן כאן אמר וירא אלהים את האור כי טוב, שרצה בקיומו לעד עכ"ד ז"ל. וכן הענין כאן אומר ראה והתקין, ר"ל חפץ ורצה והתקין צורת הלבנה, שגזר בהם הקיום והם עומדים בחפצו, שאם יתפרד מהם חפצו ורצונו רגע יהיו לאין: 

ח. אם התחיל "המאיר לארץ" במקום "הכל יודוך" כמנהגו בחול, אם לא נזכר אלא עד אחר שהתחיל אל ברוך גדול דעה וכו', יגמור כל אלפא ביתא דאל ברוך וכו', ויחזור ויאמר מן הכל יודוך על הסדר של שבת. ואפילו אם לא נזכר אלא עד אחר שהתחיל לאל ברוך נעימות, כל שלא חתם עדיין בא"י יוצר המאורות, צריך לחזור ולומר מן הכל יודוך על הסדר, ודלא כמי שכתב דאינו חוזר לומר אלא לאל אשר שבת, או אל אדון על כל המעשים, יען כי באמת אמירת הכל יודוך וכו' הוא צורך גדול בשבת, דכאן נרמזים שבעה היכלות דבריאה הנפתחים ביום שבת, והם נרמזים בששה פעמים "הכל" הנזכרים בברכה זו, דהכל לשון היכל. וסדר מקום הרמז שלהם מפורש בשער הכונות, על כן צריך להתחיל מן הכל יודוך. ונ"ל בס"ד לו' עוד, טוב להתחיל מן עוש' שלו' ובורא את הכל דאע"פ שתיבו' אלו ישנ' ביוצר דחול וכבר אמרם, מ"מ מאחר שהפסיק ביניהם באמירת המאיר לארץ ולדרים וכו', יותר טוב ונכון לחזור לאומרם כדי לחברם עם הכל יודוך, כי הרמז של שבעה היכלות מתחיל מן הכל של ובורא את הכל, ואחריו רמז של הכל יודוך: 

ט. היכא דאמר יוצר דחול, ולא נזכר אלא עד שחתם הברכה דיוצר המאורות, אינו חוזר לומר הסדר של שבת, אלא גומר ברכת אהבת עולם, ועיין ש"ץ דף כ"ח יע"ש. ונ"ל שיחזור לומר כל סדר היוצר דשבת בהרהור הלב, וגם הברכות יהרהר בלב, וכל שהוא בהרהור יש בו תועלת ואין בו דין הפסק ולא ברכה לבטלה, וכמ"ש במ"א: 

י. גם בשבת צריך לסמוך גאולה לתפילה, ולא יפסיק אפילו לקדיש וקדושה וברכו, ויזהר שלא יטעה להתפלל של חול, ואם טעה ידאג כל אותו שבוע ויפשפש במעשיו. ואם טעה והתפלל תפלת חול, ונזכר באמצע הברכה, יגמור אותה ברכה שטעה בה ואח"כ חוזר לשל שבת. ואם היה סבור שהוא חול, והתחיל אדעתא דחול, ומיד כשאמר תיבת אתה נזכר קודם שאמר תיבת חונן, הו"ל התחיל בשל חול, אם הוא בתפלת שחרית שאינה מתחלת באתה, אבל אם הוא בתפלת ערבית ומנחה שמתחילים באתה אינו גומר אתה חונן אלא מסיים בשל שבת, כיון שנזכר קודם שאמר תיבת חונן, אבל אם היה יודע וזוכר שהוא שבת, ושלא בכונה התחיל תיבת אתה, אפילו אם הוא בתפילת שחרית שאינה פותחת באתה, אינו גומר אתה חונן, דחשבינן ליה כטעה בתפילת שבת בין זו לזו, שהרי יכול לומר אתה קדשת, או אתה אחד, ולכן עתה יאמר תיכף ישמח משה, ושליח ציבור שטעה בחזרה והתחיל בשל חול ונזכר, אינו גומר הברכה של חול, אלא פוסק ומתחיל בשל שבת, כי דין זה לא נאמר אלא בתפלת לחש ולא בתפלת החזרה: 

יא. טעה והתפלל של חול בשבת ולא הזכיר של שבת, אם הגיע לעושה שלום, אף על פי שלא עקר רגליו חוזר לראש, ואם לא הגיע לעושה שלום, אף על פי שסיים תפלתו אינו חוזר אלא לשל שבת. ואם טעה והתפלל של חול, ולא נזכר אלא עד אחר שהתפלל מוסף, אף על פי דיש מי שכתב שאינו חוזר להתפלל שחרית של שבת, מ"מ הנכון הוא דיתפלל ממנחה שתים, כדין מי ששכח להזכיר ר"ח בשחרית ונזכר אחר מוסף, שפסק הרשב"א ז"ל דיתפלל מנחה שתים, וכנז' בשיורי ברכה, ועיין בית מנוחה אות ד' יע"ש: 

יב. אם בליל שבת התפלל י"ח בלבד ולא הזכיר שבת, אם שמע משליח ציבור ברכה מעין שבע מראש ועד סוף, יצא, ואם לאו חוזר ומתפלל. ולכן שליח ציבור עצמו שטעה בלחש שלו, יוצא י"ח בברכה מעין שבע. ואם האדם מסתפק אם טעה והתפלל של חול או לאו, אינו חוזר להתפלל דאמרינן מסתמא התפלל של שבת, כי חומרו של יום גורם דרמי אנפשיה בעת תפלה ומדכר להתפלל תפילת שבת: 

יג. כשעומד להתפלל שחרית, אחר שאומר פסוק אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך יכוין לקבל תוספת הרוח של בחינת היום, ויכוין לקבל זה קודם שיתחיל בברכת אבות, וכמ"ש בשער הכונות. וכתבתי בסה"ק מקבציאל שאם שכח לכוין כונה הנז' של קבלת תוספת הרוח, יש לו תקנה לכוין אותה בתחילת תפילת מוסף, אחר שיאמר פסוק אדני שפתי תפתח וכו': 

יד. בעמידה של שחרית דשבת, כשאומרים חמדת ימים אותו קראת, אין מסיימים "זכר למעשה בראשית" ורק בערבית ומוסף אומרים "זכר למעשה בראשית", ובספר משנת חסידים נתן טעם לזה ע"פ הסוד, אך בדברי רבינו האר"י ז"ל לא נמצא טעם מפורש על זה: 

טו. בשבת אומר החזן קודם הוצאת ס"ת אתה הראת לדעת וכו', והם ח' פסוקים כנגד שבעה העולים לס"ת והמפטיר, וביו"ט מדלגין ב' פסוקים, ומתחילין מן יהי ה' אלהינו עמנו, ובחול אומר ג"פ בלבד, כנגד ג' העולים, וכנז' בש"ץ. והמוסיפין וגורעין אין להם על מה שיסמוכו. וצריך כל אדם לומר בריך שמיה דמארי עלמא בעת הוצאת ס"ת מן ההיכל, בין בשבת בין ביום טוב בין ביוה"כ, ובכסא אליהו כתוב שיאמר אותו גם בר"ח, מפני שגם בר"ח אומרים כתר בקדושת מוסף, ולכן מצי למימר נוסח הנז' בריך כתרך ואתרך, משא"כ בחול אין טעם לאומרו: 

טז. כשמוציאין ס"ת מן ההיכל, פותחין אותו ומראין אותו לכל הקהל, וצריך שכולם ישתחוו לס"ת כשהוא פתוח אפילו נשים וטף, ויאמרו זאת התורה וכו', אל שדי אמת, משה אמת ותורתו אמת. והטעם, כי התורה נתנה לנו מעולם הבריאה, ששם מאיר א"ל שד"י ושם סוד הבינה, שה"ס שם אהי"ה שמספרו כ"א וכ"א פעמים אהי"ה עולה מספר אמת, ולכן משה שנתנה תורה על ידו ונקראת על שמו, הנה מספר שמו עולה א"ל שד"י. ואם האדם עומד במקום שאינו יכול להפסיק בדיבור, ישתחוה בלבד, וראיתי בספר אחד שכתוב שם, טוב שיסתכל האדם בתיבה שיהא אות ראשון שלה כמו אות ראשון שבשמו. ומ"כ שבשבת בשחרית, ישתחוה לס"ת שבעה השתחויות כנגד העולין, וכן כל זמן יהיו ההשתחויות כנגד העולין לס"ת, ונכון הוא:

והנה בשער הכונות מפורש מנהגו של רבינו האר"י ז"ל בהוצאת ס"ת כך הוא, מנשק הס"ת ומלווהו ללכת אחריו כשמוליכין אותו מן ההיכל אל התיבה לקרות בו, ואח"כ היה נשאר שם סמוך אל התיבה עד שהיו פותחין את הס"ת ומראין אותו לקהל, ואז היה מסתכל באותיות הס"ת ממש, והיה אומר שע"י הסתכלות האדם מקרוב כ"כ שיוכל לקרוא האותיות היטב, עי"ז נמשך אור גדול אל האדם. ואח"כ היה חוזר למקומו הראשון, ויושב שם מיושב עד סיום קריאת הפרשה, ולא כאותם הנוהגים לעמוד בקריאת הס"ת, ע"כ יע"ש. ופה עירנו בגדאד נוהגין לפתוח הס"ת להראותו לקהל בעת שמוציאו מן הארגז שבכותל בתוך ההיכל, ופתיחה זו אינה נראית לכל הקהל, ואח"כ מוליכין הס"ת לתיבה אשר באמצע בית הכנסת, ופותחין אותו ומראין לקהל בארבע רוחות התיבה שני פעמים בזא"ז, ואח"כ מניחים אותו על הכסא שבראש התיבה לקרות בו, ואחר שגומרין הקריאה סוגרין התיק, ואין פותחין אותו להראותו לקהל בעת שמוליכין אותו מן התיבה להיכל כמנהג מקומות אחרים שזכר מור"ם ז"ל בהגה"ה. ואני אמרתי מנהג עירנו שלא לפתוח פעם שנית הס"ת כשמחזירין אותו להיכל הוא מנהג יפה ומתוקן ע"פ הסוד, יען כי מפורש בדברי רבינו ז"ל בשער הכונות, דפתיחת הס"ת הוא שיתגלה הארת התורה הכתובה בתוכו לחוץ אל כל הקהל, ואח"כ בעת שקורין בתורה, אז יוצא האור שבתוכו לחוץ שהוא התורה עצמה שנקראת אור. וכתב עוד שם אח"ז וז"ל והנה הארה זו אינה נשארת כך רק לפי שעה, ואח"כ חוזרין ומתעלמים בפנים כמתחילה, ולכן תיכף אחר הקריאה סוגרין הס"ת ומחזירין אותו למקומו תוך ההיכל עכ"ל. ולפ"ז נראה מנהג עירנו נכון שסוגרין אותו תיכף אחר הקריאה, ותו אין טעם ראוי לפתיחתו, אחר שעשו בסגירה רמז להתעלמות האורות בפנים: 

יז. בשבת עולין לס"ת שבעה חוץ מן המפטיר, והם כנגד חג"ת נהי"ם, וזה סדר מעלתם על פי הסוד, הששי גדול מכולם שהוא כנגד היסוד, והשני לו במעלה הוא השלישי שהוא כנגד תפארת, והשלישי במעלה הכהן שהוא כנגד חסד, ואחריו הלוי שהוא כנגד גבורה, ואחריו הרביעי שהוא כנגד נצח, ואחריו החמישי שהוא כנגד הוד, ואחריו השביעי שהוא כנגד מלכות, ולכן קטן עולה למנין שבעה, שביעי דוקא. ובמנחת שבת קורין שלשה כנגד חב"ד, וביו"ט חמשה, הראשון כנגד נצח דחכמה, והשני נגד נצח דבינה, והשלישי הוד דחכמה, והרביעי הוד דבינה, והחמישי יסוד דחכמה, וכנז' בשער הכונות, ולפ"ז ביום טוב החמישי גדול מכולם. וכתבו הפוסקים סימן לשלשה דמנחת שבת, וב' וה', פסוק יברכך ה' וישמרך, שהוא שלשה תיבות, וסימן לעולים ביום טוב שהם חמשה, פסוק יאר ה' וגו', וסימן לעולים בשחרית דשבת ישא ה' פניו וגו'. ונ"ל שסימן לעולים של יוה"כ שהם ששה, פסוק ושמו את שמי על בני ישראל, דעד כאן נשלם הצווי, ותיבות "ואני אברכם" אינם בכלל הצווי, ועוד כיון דיש אתנ"ח בתיבת ישראל הרי נשלם כאן הפסוק, דכל אתנ"ח נחשב סוף פסוק כנודע: 

יח. העולה לס"ת יראה תחלה מקום הקריאה, ויסתכל בפסוק הראשון שעתיד לקרות, ואח"כ יכסה הכתב ע"י מפה, ויברך ברכת התורה, ויסיר המפה ויקרא. ואחר שגמר, יחזור ויכסה הכתב במפה ויברך ברכה אחרונה. ויזהר בעת שמברך, לאחוז בס"ת עצמו ע"י המפה ולא בתיק, ויניח שתי ידיו בעת הברכה אחת מצד זה ואחת מצד זה, ויכוין לכלול השמאל בימין, ואחר שגומר הברכה שלפניה, מסיר יד השמאל וישאר אוחז ביד ימין בלבד ע"י מפה, וכמ"ש רבינו ז"ל כל זה בשער הכונות. וכתב שם מהרש"ו ז"ל דאין חיוב לאחוז הס"ת במטפחת אלא רק בעת קריאת התורה בציבור, שאז מתגלים האורות העליונים כאמור, אבל שלא בשעת קריאת ס"ת, כגון שצריך לתקנו, או שאוחזו לצורך אחר, אין כאן חיוב לאחוז בו ע"י המטפחת יע"ש. ונ"ל בשעה שהוא פותח הס"ת להראות הכתב להקהל, ורואה שאינו פתוח באותה פרשה שקורין בה, וצריך לגלול בו שנים או שלשה דפים, דצריך ליזהר לאחוז ע"י המטפחת, גם לפ"ד מהרש"ו ז"ל, יען כי מפורש בדברי רבינו ז"ל, דבעת שפותח הס"ת בהיכל כדי לקרות, מתגלית הארת התורה הכתובה בתוכו לחוץ אל כל הקהל בסוד בקיעה השנית, כנז' בשער הכונות, ולכן צריך להזהר בזה מאותה שעה. וכן יזהר הש"ץ בעת שקורא בו בציבור ונשלם הדף שפתוח לפניו, שצריך למשוך היריעה מדף לדף עד סיום הפרשה, דצריך להזהר שיאחז ביריעה ע"י המטפחת: 

יט. אם הוא באמצע ק"ש וקראוהו לס"ת, אפילו שקראוהו בשמו לא יעלה, אלא דוקא אם יודע בעצמו שיוכל לגמור הק"ש בדרך הילוכו עד שיגיע אצל הס"ת. ואם הוא עומד בברכות ק"ש וקראוהו בשמו, העליתי בסה"ק רב פעלים בתשובה בס"ד שיוכל לעלות, ועשיתי כמה ס"ס וכולם מתהפכים: 

כ. העולה לס"ת לא יסמוך עצמו על העמוד או על כסא התיבה, וכן החזן הקורא יזהר בכך. ובזה"ז דנוהגים דהחזן הוא הקורא, יזהר העולה לקרות עם החזן בלחש שלא ישמיע לאזניו. והעולה אומר קודם הברכה "ברכו את ה' המבורך" והקהל עונין ברוך ה' וכו', ופה עירנו נוהגין לומר "רבנן ברכו את ה' המבורך". ויכוין בברכה אחרונה אשר נתן לנו תורת אמת, זו תורה שבכתב, וחיי עולם נטע בתוכינו, זו תורה שבע"פ. וישתדל האדם לעלות לס"ת לפחות פעם אחת בחודש, וכל העולה לס"ת יעלה בדרך קצרה וירד בדרך ארוכה. ואסור לאדם לצאת ולהניח הס"ת פתוח, אפילו בין גברא לגברא, ומתוך דוחק, שרי בין גברא לגברא. ואם קורין לאדם ששומע קריאת ס"ת בבית הכנסת זו, כדי שילך ויעלה לס"ת אחר בבית הכנסת אחרת, מותר לצאת אפילו באמצע הקריאה, כיון דגם הוא הולך לקרות בתורה, וכ"ש היכא דהציבור של ביהכ"נ אחרת ממתינים עליו לבא: 

כא. אבל בתוך י"ב חודש על או"א, תועיל עליית הבן למפטיר יותר טוב מעליית המשלים, וכ"ש אם הוא מפטיר בקרבנות המוספים, וכ"ש אם הוא מפטיר דזכור ופרה, די"א שהם דאורייתא: 

כב. אחר קריאת התורה יתפללו מוסף, ויאמרו נוסח תכנת שהוא מיוסד על אלפא ביתא בסדר תשר"ק, ובסופו חמשה תיבות בסדר אותיות מנצפ"ך, ויש סידורים שנדפס בהם דברים יתרים על חמשה אותיות דמנצפ"ך, ואין ראוי לאומרם דאין בזה טעם: 

כג. בחזרה בציבור יאמר קדושת כתר, וכשאומר החזן תיבת "איה" יאריך בה הרבה כדי שכל אדם יכוין אותה שעה לקבל תוספת נשמה של בחינת היום, וקבלה זו צריכה להיות בתיבת "איה" דוקא, לכן צריך הש"ץ להאריך בה בניגון, ואם האדם עודנו בעמידה בלחש, ושמע שש"ץ אומר קדושה, ישתוק וישמע ויכוין בהרהור הלב בקבלת תוספת נשמה בתיבת איה, וכשיאמר פסוק שמע ישראל בקדושת מוסף, יכוין לקבל עליו למסור עצמו על קדוש השם, ואשרי הזוכה לעשות קבלה זו באמת ובתמים, ועליו תבא ברכת טוב: