בן איש חי שנה ראשונה פרשת וישלח
ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל. נ"ל בס"ד טעם ליתרון שם ישראל אשר נתן לו, והוא כי ישראל הוא מספר יעקב משה דוד, דשלשה צדיקים אלו צריכין להיות בחיבור אחד כי הם בבחינת ו"ה שבשם ב"ה, והיינו יעקב באות וא"ו וכן מרע"ה אלא שיעקב מלבר ומשה מלגאו כנז' בזוה"ק ובדברי רבינו האר"י ז"ל, ודוד הוא בחי' ה"א אחרונה, ולכן אמר לו השי"ת ומלכים מחלציך יצאו רמז לו על מרע"ה דכתיב ביה ויהי בישורון מלך ועל דוד הע"ה שהוא ראש המלכים שזכה ונטל המלכות, ונרמזו שלשתם בשם ישראל כי צריך לחבר אותיות ו"ה תמיד ביחד שלא יתפרדו ח"ו, ולכן ישראל שיצאו נשמותיהם מן חיבור בחי' ו"ה ג"כ זכו לשם זה של ישראל שנקראו בו, וגם להורות כי צריכין תמיד לעסוק בתורה לחבר אותיות ו"ה, ולכן צריך לעסוק בתורה ביום ובלילה וכמ"ש והגית בו יומם ולילה, כי היום הוא סוד וא"ו והלילה היא סוד ה"א, ולכן צריך להשתדל ג"כ לחבר היום והלילה בעסק התורה, על כן מלבד שצריך לקום באשמורת כדי לעסוק בתורה בלילה עוד צריך להזהר שיחבר סוף הלילה עם תחלת היום בעסק התורה כדי לעשות בזה חיבור ו"ה בשלימות:
ולכן ארז"ל הבא להרגך השכם להרגו, וכתבו חכמי המוסר דקאי על יצה"ר שצריך האדם לקום באשמורת להרגו בעסק התורה שבחצות הנקרא לילה שהוא מעולה יותר מעסק התורה בחצות הראשון הנקרא ליל. ואמרתי רמז בזה ליל"ה למפרע הוא ר"ת הבא להרוג ישכימו להרגו. ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שיהיה ניעור באשמורת בכל לילה בחצות השני לעסוק בתורה, כי מועיל לימוד תורה בעת זה לכמה דברים. צא ולמד בזוה"ק כמה הפליג בשבח ותועלת לימוד זה:
א. אל יחשוב האדם על השינה כל מה שתהיה ברבוי יותר יש בה תועלת לגוף, דהא הסכימו כל הרופאים המובהקים דאל יישן האדם בלילה פחות משש שעות ולא יותר על שמונה שעות, שתזיק לו רבוי השינה. נמצא דבר זה מוסכם אצל כל הרופאים דשינה יותר משמונה תזיק לגוף, והישן שש שעות ה"ז יצא י"ח בבריאות גופו. על כן איש יהודי שהוא מחויב להשתדל ג"כ בבריאות נפשו הקדושה, אין לו לישון יותר משש שעות, מאחר כי הוא יוצא י"ח בבריאות גופו בכך, ושאר שעות הלילה יעסוק בהם בבריאות נפשו ע"י עסק התורה. מיהו אם יזדמן באיזה לילה שהוא פוחת משיעור זה של שש שהוא בריאות גופו ומוסיף על שעות של בריאות נפשו, בטוח הוא שלא יגיע לו נזק וחסרון מצד בריאות גופו, ולכן ליל שישי וליל ער"ח וכן לילות של חודש אלול ועי"ת וכיוצא, אם האדם פוחת משיעור שש בשינה נכון לבו בטוח שלא יחסר כלום בזה מבריאות גופו:
ואף על פי שכל הלילה הוא זמן השינה, מ"מ יותר טוב שתהיה השינה בחצי הראשון של הלילה ולא בחצי השני, ויש בזה תועלת הן מצד הגשמיות בבריאות הגוף והן מצד הרוחניות בתיקון הנפש ותיקון העולמות. ורופא אחד מובהק כתב, משעה שביעית מן הלילה עד הצהרים ידמה לימי העליה, ומן הצהרים עד הערב ידמה לימי העמידה, ומן הערב עד סוף שעה ששית מן הלילה ידמה לימי הירידה, על כן הנעור בתחלת הלילה שהוא חצי הראשון וישן בחצי השני דומה למי שעוסק בימי הירידה ונח בימי העליה. ובס' רוח חיים דף צ' כתב בשם חכם אחד מפורסם, קדימת השכיבה בערב והשכמת היקיצה בבוקר מסבבים לאדם בריאות חכמה ועוז, וגם הנשים העוסקים תמיד במלאכה איזה שעות בלילה טוב שירגילו עצמן לישן בתחלת הלילה ויקומו באשמורת למלאכתם, וכן כתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה:
ב. הקם בחצות לילה ולמד תורה ולא היה יכול ללמוד עד אור הבוקר דמוכרח לישן, מ"מ ישתדל לקום אחר שינתו מעט קודם עמוד השחר לעסוק בתו' כדי לחבר הלילה עם היום בעסק התורה, וכאשר מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שצריך האדם להיות ניעור בחצות לילה ויקרא תיקון חצות ויעסוק בתורה, ואם אינו יכול להיות ניעור כל חצות האחרונה של הלילה אה"ן יחזור לישן ובלבד שיחזור לקום כמו חצי שעה קודם עלות השחר לעסוק בתורה. וז"ש אעירה שחר. אני מעורר השחר, דהעיקר הוא שיהא נעור בעת עמוד השחר. וחבור זה של לילה ויום יזהר בו גם בערב בסוף היום עם הלילה בעסק התורה:
ג. יר"ש יהא זריז ונשכר שיקדים לבדוק נקביו קודם עלות השחר באופן שלא יחבר לילה ויום בהיותו בבית הכסא, וצריך שישים עין השגחתו בדבר זה להזהר בו. ומי שהוא ניעור כל הלילה, שעשה תיקון כרת או ליל שבועות והו"ר, שכתבנו שיברך ברכות השחר אחר חצות לילה ורק ברכת התורה יברך אחר עלות השחר, ואם הוא מסופק בעליית השחר שאינו יודע אם עלה או לאו, יזהר באותם רגעים שהוא מסתפק בהם לומר בהם פיוטים שירות ותשבחות ולא יהיה יושב ושותק:
ד. זמן תיקון חצות המוסכם ע"פ הקבלה האמיתית הוא אחר י"ב שעות מחצות היום כשהחמה בראש כל אדם, שאז הוא חצות היום בודאי וכמ"ש רבינו הרש"ש ז"ל בנהר שלום. והנה נודע ממ"ש הרב ב"ד ז"ל בסי' ל"ו דהנץ החמה דארז"ל בכמה דברים של מצות ק"ש ותפלה אינו כשנראה לנו זריחת חמה בארץ, אלא הוא שעה אחת קודם שתעלה השמש על הארץ ותראה לנו, והביא ראיות על זה יע"ש. והנה מקדם קדמתא היו נוהגים פה עירינו בגדאד לענין נטילת לולב שלא לברך אלא עד שתעלה השמש ותראה לנו, וכן ה"ה לענין ק"ש ותפלה, אך משנת כת"ר נהגו בלולב ע"פ סברת ב"ד ז"ל מחמת דוחק ציבור, ומזה נתפשט המנהג גם לק"ש ותפלה לעשות ע"פ סברת הרב ב"ד ז"ל. אמנם עכ"ז בענין תיקון חצות אין הולכים אחר סברת הרב ב"ד ז"ל, אלא חושבין הי"ב שעות אחר הנץ החמה כאשר תתראה לנו זריחתה בארץ. והמדקדק על עצמו להיות ניעור בנקודת חצות, יזהר גם לפי סברת ב"ד ז"ל, וכן המדקדק בעונה אחר חצות די לנו ללכת אחר סברת ב"ד ז"ל. ושמעתי שגם החסידים בעה"ק ירושלים תוב"ב אין הולכים בתיקון חצות אחר סברת ב"ד, אלא חושבין מזריחת השמש על הארץ:
ה. אין אומרין תיקון רחל בימי העומר וכן בעי"ת בחול. ומנהג החסידים בעה"ק ת"ו דאין אומרים תיקון רחל אחר המולד קודם ר"ח ואף על פי שמתוודים בו ביום, וכן עשינו המנהג פה עירינו יע"א וכתוב בכף החיים אות ל"ה דאין אומרים תיקון רחל בבית האבל ולא בבית החתן ע"ש. ובתשובתי בסה"ק רב פעלים עשיתי בס"ד מטעמים לזה ע"פ הסוד והעליתי דגם היחיד בינו לבין עצמו לא יאמר תיקון רחל בבית החתן. מיהו בליל המילה היחיד יאמר בצנעא ובלחש, אבל אבי הבן עצמו לא יאמר דיו"ט שלו הוא:
ו. אין הנשים אומרים תיקון חצות. ובסה"ק רב פעלים כתבתי בס"ד טעמים נכונים שלא יאמרו הנשים תיקון חצות, גם לא יאמרו התנ"ך בליל חג השבועות. ומנהג הנשים בביתינו שאין אומרים תיקון חצות גם אין אומרים לימוד של ליל חג השבועות, אבל לימוד של משנה תורה ותהלים בליל הו"ר מנהגם ללמוד. ושאלתי את ידידינו הרה"ג החסיד מהר"א על מנהג הנשים בעה"ק ת"ו בענין תיקון חצות, והשיב לא ראינו ולא שמענו שאשה אומרת תיקון חצות:
ז. תיקון לאה אין אומרים בליל שבת ור"ה וכפור ופסח ושבועות וסוכות וש"ע, וכן אין אומרים בחול המועד של פסח, אבל בחול המועד של סוכות אומרים תיקון לאה:
ח. כיון שעלה עמוד השחר לא יאמרו תיקון חצות בין תיקון רחל בין תיקון לאה כמ"ש בשם הרמ"ז ז"ל. ומ"ש בל"ח ח"א סי' וא"ו דגם אחר עמוד השחר כיון דלא הגיע זמן ציצית ותפילין יכולים לומר תיקון חצות, אין לסמוך על זה, כי דברים אלה לא נתנו לאמר אלא רק ע"פ הקבלה, ומסתמות דברי רבינו האר"י ז"ל נראה דאין מציאות לתיקון זה אלא רק בעוד לילה:
ט. אם אין שהות קודם עלות השחר לומר תיקון חצות וגם לעסוק בתורה, התיקון חצות עדיף וכן בחודש אלול שאומרים סליחות, אמירת תיקון חצות קדים לסליחות:
י. בעת שיאמר תיקון חצות ישנה מקומו מתחלת תיקון רחל עד אחר שיגמור תיקון לאה, בין שהוא אומר בביתו בין שהוא אומר בבית הכנסת. וקודם שיאמר פתיחת אליהו זכור לטוב אז ישב במקומו העקרי שרוצה ללמוד. מיהו בזמן שאין אומרים תיקון רחל אלא רק תיקון לאה בלבד, אין צריך לשנות מקומו ואותם הנוהגים ליתן אפר במקום הנחת תפילין כשאומרים תיקון רחל וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל מנהגם להניחו עד גמר תיקון לאה והכי מסתברא:
יא. זהו סדר אמירת תיקון חצות ע"פ דברי רבינו האר"י ז"ל, תשב בתחלת תיקון רחל אצל הפתח סמוך למזוזה, וטוב שיהיה הפתח של החדר שאתה אומר בו פתוח אם אין שם קרירות, וקודם שתאמר תיקון רחל תפרוש מטפחת או בגד אחר קל על הקרקע כדי שיעור מושבך, דאין לישב על הקרקע ממש, ותסיר מנעליך ותשב שם יחף, ותכסה ראשך בגלימא או בגד אחר, ותקח אפר מקלה ותשים במקום הנחת תפילין ש"ר, ותכוף ראשך ותחבק פניך בקרקע ממש, ותכוון בזה להצטער על שריפת התורה שנעשית אפר, גם תכווין להצטער שבעוה"ר משנחרב בהמ"ק נמסרו סודות התורה ורזיה לחיצונים שזה נקרא גלות התורה בעוה"ר, ואז תתחיל לומר "על נהרות בבל" ותכוון לבכות במזמור זה על חרבן בהמ"ק, ואח"כ "מזמור לאסף" ותכוון לבכות בזה על הריגת הצדיקים, ואח"כ "זכור ה' מה היה" עד הסוף, ותכפול פסוק "השיבינו", ואח"כ פסוקים "הבט וכו' אתה וכו' למה וכו' למצער וכו' ועתה וכו' אל תקצוף וכו' ערי וכו' העל אלה וכו'", ולא תאמר פסוקים יותר מזה, ואח"כ פסוקי נחמה "על חומותיך וכו' ואל תתנו דמי לו וכו' נשבע ה' וכו' כי מאספיו וכו' אתה תקום תרחם ציון וכו' כי רצו עבדיך וכו' בונה ירושלים וכו'", והרי נשלם תיקון רחל:
ואח"כ תתחיל בתיקון לאה ותאמר "מזמור כאיל" ומזמור "שפטני" ומזמור "יענך" ומזמור "לה' הארץ" ומזמור "יחננו ויברכנו" ומזמור "אודה ה' בכל לבב" ומזמור "בבוא אליו נתן הנביא", ותאמר מזמור זה בקול בכיה ותחינה ובקשה שתבקש מחילה מלפניו יתברך על עונותיך, ואח"כ תאמר "עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים תקום תרחם ציון ותבנה חומות ירושלים", ותכוין ציון כנגד רחל וירושלים כנגד לאה, ואח"כ תשב במקומך העיקרי ותעסוק בתורה. ויש נוהגים לומר אחר תיקון לאה הנז' מזמור "בשוב ה' את שיבת ציון" ובקשת "מלך רחמן רחם עלינו וכו' ויהא רעוא וכו'", ואף על פי שלא נזכרו בדברי רבינו האר"י ז"ל אין חשש לאומרם, מאחר שאומרם בסוף תיקון לאה המסודר מרבינו האר"י ז"ל לית לן בה, וכן אנחנו נוהגים לאומרם. מיהו יש מקומות שאומרים אחר תקון רחל נוסח "אוי לי על גלות השכינה וכו'" ככתוב בסידורים, ודבר זה לא נזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל, ואף על פי דמן הסברה נראה דאין חשש לאומרו, עכ"ז לא נהגנו לאומרו. ושאלתי על מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב והשיבו לי דאין מנהגם לומר "אוי לי" הנז', אבל מנהגם לומר אחר סיום תיקון לאה "מלך רחמן וכו'" ומזמור "בשוב וכו'" כדי לפסוק בנחמה, ואומרים קדיש יהא שלמא:
גם שאלתי לידידינו הרה"ג החסיד מהר"א מני נר"ו על מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב אם אומרים מזמור "בבא אליו נתן הנביא" ופסוק "עד אנא בכיה בציון" גם בימים שאין אומרים בהם ודוי, והשיב דהמנהג פשוט לומר מזמור "בבא אליו" אפילו בזמן שאין אומרים ודוי. וכתב עוד בשנת השמיטה בא"י תוב"ב דאין אומרים תיקון רחל לפק"ד גם פסוק עד אנא בכיה בציון אין לאומרו כי בפסוק זה נרמזה רחל, וכן אין לאומרו בכל הימים שאין אומרים תיקון רחל, ושמעתי שגם בקהל חסידים בבית אל יכב"ץ אין אומרים אותו, ואח"כ ראיתי במנחת אהרן כלל וא"ו ס"ג דביום שאין אומרים תחנונים לא יאמר פסוק זה, ולפק"ד דאין תלוי בתחנונים אלא תלוי באמירת תיקון רחל עכ"ל נר"ו:
ואחר המזמורים של תיקון לאה המנהג לומר פתיחת אליהו זכור לטוב בשביל שצריך לסמוך עסק תורה לשמה לתיקון לאה, ששם הוא סוד תורה לשמה שהוא לשם ה"א כנודע. ומצאתי כתוב דאחר פתיחת אליהו זכור לטוב יאמרו מאמר רשב"י הכתוב בזוה"ק פרשת נח דף ס"ה ופקודי דף רס"ה אר"ש ארימית ידאי בצלותין לעילא דכד רעותא עלאה לעילא וכו' עד זכאה חולקהון דצידקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי, וכאשר אכתוב זה לקמן בפרשת מקץ יע"ש:
ודע כי כתוב בשער המצות לרבינו האר"י ז"ל בענין איסור להגות את השם ככתבו, שגם אם יקראינו במילוי כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י ג"כ הוא בכלל הוגה את השם באותיותיו ואסור יע"ש, לכן צריך ליזהר האדם בפתיחת אליהו זכור לטוב הנז' לומר כך "מלגאו איהו אות יו"ד ואות ה"א ואות וא"ו ואות ה"א", דמאחר שאומר תבת "אות" עם כולם אין זה בכלל הוגה את השם. וכן, נמי יזהר באומרו אח"ז "קם ר"ש וכו'", לומר "ודא איהו אות יו"ד ואות ה"א ואות וא"ו אבל אות ה"א איהי שכינתא דלא מחושבן ט"ל אלא אות יו"ד ואות ה"א ואות וא"ו דסליקו אתוון לחושבן ט"ל וכו'", וכן יעשה בשאר לשונות בזוה"ק ותיקונים:
יב. מנהג עירינו יע"א לומר מזמור על נהרות בבל ופסוקי איכה דזכור ה' מה היה לנו ופסוקי ישעיה הכל בניגון קינה דמעורר הבכיה ומשבר הלב, ואין אומרים אותם בטעמים שלהם. ושאלתי על מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב והשיבו לי דמנהגם לומר הפסוקים הנז' בניגון קינות ואין אומרים אותם בטעמים שלהם:
יג. בכמה מקומות נוהגים לומר ודוי קודם אמירת תיקון חצות, וכן מנהג עירנו, על כן בחודש אלול ועי"ת שאומרים בהם סליחות שאז אומרים ודוי בתוך הסליחות, לא יאמרו הודוי קודם תיקון חצות:
יד. מנהג החסידים בעה"ק ירושלים לומר קדיש יהא שלמא אחר תיקון לאה, מפני שהם אומרים הקדיש אחר המקרא, אבל מנהג עירנו לומר פתיחת אליהו זכור לטוב אחר המקרא, ואז אומרים קדיש על ישראל ואין בזה קפידא וכל אחד יעשה כמנהגו:
טו. מ"ש דוד הע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד, זה כלל גדול בתורה, שלא יסיח האדם דעתו מפחד השי"ת ומהדר גאונו, שישים אל לבו תמיד שהוא יתברך מלא כל הארץ כבודו, לכך חייב להתנהג בדרכי הצניעות, אפילו בחדר לבדו והדלת סגור, שלא יעמוד ערום לגמרי אלא בעת הצורך במרחץ וכיוצא, אבל כשמחליף שמלותיו לא יפשוט המכנסיים אלא עד שילבש החלוק, או יחליף המכנסיים בעוד שחלוק הישן עליו ואח"כ יחליף החלוק, וזה האופן יותר נכון להקדים המכנסיים, ואל יאמר מי רואני ערום, כי יזכור שהשי"ת מלא כל הארץ כבודו, והוא נזהר לכבוד השי"ת:
טז. יזהר שלא ילבוש ב' מלבושים בהיותם זה בתוך זה ביחד, דקשה לשכחה. גם ידקדק בחלוקו ללבשו כדרכו. ואם לבש חלוקו הפוך, יפשטנו וילבשנו כראוי. ולא ילך בקומה זקופה. ולא ילך בגילוי הראש. ויזהר שלא ישב ג"כ בגילוי הראש אפילו רגע אם לא לעת הצורך, ואפילו במרחץ בבית החיצון יכסה ראשו עד שיכנס לבית הפנימי. ואסור להזכיר את השם בגילוי הראש. וכסוי בידו לא מהני, אלא רק ביד חבירו מהני:
יז. כשרוחץ ידיו ירחץ ימין תחלה, וכשרוחץ כל גופו ירחץ ראשו תחלה, וכשלובש מלבושיו ילבש על ראשו תחלה, אך סגי בכובע הקטן הדק שלובש בראשו תחת הכובע הגדול או המצנפת, ובני אדם שאין להם כובע תחתון כי אם כובע אחד האדום שקורין פי"ר ילבש תחלה קודם החלוק:
יח. לא ילך יחף, דארז"ל לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקנה מנעלים לרגליו. כי המונע מנעלים מרגליו הוא מנודה למקום. ויזהר שלא ילך בלי אנפילאות שקורין בערבי ג'ורא"ב, בין בקיץ בין בחורף, ובפרט בעת התפלה, נאמר על זה הכון לקראת אלהיך ישראל:
