בן איש חי שנה שניה פרשת שופטים

בן איש חי שנה שניה פרשת שופטים 

תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך. נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בפסוק בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך, כי דרך באתגלייא ואורח באתכסייא, ואם האדם ישמור עצמו בעניינים הגלויים אליו שנקראים דרך, אז הקדוש ברוך הוא ישמור אותו בענינים הנסתרים שנקראים אורח, ז"ש בכל דרכיך דעהו שאתה בעצמך תזדרז לשמור דתו יתברך בענינים הגלויים, ואז והוא יישר אורחותיך המה עניינים המכוסים עכ"ד ז"ל, וז"ש תכין לך הדרך עניינים הנגלים שנקראים דרך אתה תבין ענייני שמירתם וקיומם, ושלשת את גבול ארצך, הם חיי עוה"ז שהם גבול האדם בעוה"ז שהיא ארצך כדכתיב והארץ נתן לבני אדם, כלומר תשליש כל יום ויום מן הגבול של ארצך, דאמרו חכמים על כ"ד שעות היום יחלקם האדם שליש לעסק התורה, ושליש למו"מ ומלאכה, ושליש לשינה, ועשו לזה סימן אז תשכיל, אז תצליח, אז תישן, כל חלק מספרו כמנין אז, וטעם לשילוש זה פרשתי בס"ד במ"א משום דארז"ל שלשה שותפים באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו, ולכן כל כ"ד שעות היום יהיה ח' שעות מהם לעסק התורה בשביל שליש של הקדוש ברוך הוא, ושני שלישים לצורך הגשמי בשביל חלקי אב ואם שהם גשמיים, והן אמת דחלקים של אב ואם המה לא כנגד חלקו יתברך, עכ"ז הקדוש ברוך הוא בחסדו השוה חלקי האב ואם כנגד חלקו שנתן לכל אחד מהם שליש כנגד חלקו, ועל כן מדבר זה ילמוד האדם מוסר כמה וכמה צריך הוא לשמור מצות כיבוד אב ואם ומוראן, ובעוה"ר יש כמה בני אדם אף על פי שהם מדקדקין במצות ומילי דחסידות הם מקילין במצוה זו ביותר, והנה באמת מלבד שכרה העצום והנורא מאד שיש ללמוד מעובדא דרבי יהושע בן אלם עם ננס הקצב הנזכר בספר הדורות, הנה עוד ימצא בה האדם טעם חזק וגדול בחיוב שלה, ע"פ השכל וע"פ נימוס העולם ודרך ארץ אשר נמצא אצל כל מין דת ודת אשר לא מישראל המה, ולכן ארז"ל בגמרא עד היכן כבוד אב ואם, והשיב צא ולמד מה עשה גוי אחד באשקלון, כלומר דבר זה לאו דוקא מדברי תורה ודברי חכמים תלמד אותו, אלא צא וראה בדתות אחרים ותלמד כמה ראוי אתה להזהר בדבר זה: 

א. צריך להזהר מאד בכיבוד או"א ומוראם, ואף על פי שאין ב"ד כופין על מצוה זו, משום דכל מצוה אשר מתן שכרה בצדה אין ב"ד כופין עליה, מ"מ אם רצהו לכפות הרשות בידם, אלא שאין כופין כפיה עד שתצא נפשו, ועיין ט"ז וראשון לציון ז"ל, וכל זה דוקא על מניעת הכבוד, אבל על זלזול אם מזלזל בהם חייבים לכפותו מדינא, ועיין כנה"ג הגה"ט אות א': 

ב. איזהו מורא, לא יעמוד במקומו המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חבריו, או מקום המיוחד לו להתפלל, ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בו בביתו, אבל מותר לעמוד במקום שאביו רגיל לישב בביתו, וכל זה הוא דוקא בפניו ואפילו שלא בפניו אם היו בני אדם יושבים שם, והוא בא וישב במקום אביו, ג"כ אסור דהוי זלותא, ויש מחמירים לאסור אפילו שלא בפני אביו ולא בפני אחרים אלא רק בפני עצמו בלבד, וצריך לחוש לדבריהם, כיון דזה הוא איסור תורה, ועיין ט"ז וראשון לציון: 

ג. לא יכריע את דבריו בפניו אפילו לומר נראין דברי אבא, וכל שכן שלא יסתור דבריו בפניו, בין שחולק עליו בין שאומר לאדם החולק עליו נראין דבריך, אבל שלא בפניו שרי, ומ"מ כל מה שאפשר לעשות דרך כבוד עושה, דהיינו אם הוא חולק על דברי אביו ויש חכם אחד ג"כ חולק הוא יוכיח ויכתוב דעתו כדעת החולק על אביו, אבל לא יזכיר שם אביו וכיוצא בזה, ויש מחמירין ואוסרין בסותר דבריו אפילו שלא בפניו, ומ"מ לכ"ע הבן עם האב יכולים להקשות ולתרץ ולהסיק מסקנת ההלכה, ואין בזה חשש משום סותר דבריו, ועיין פתחי תשובה סק"א: 

ד. לא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו, אלא אומר אבא מארי פלוני או מור אבי פלוני, היה שם אביו כשם אחרים, משנה שמם אם הוא שם פלאי שאין הכל רגילין לקרות בו, אבל שם שרגילין לקרות בו, מותר לקרות לאחרים שלא בפניו, ואף על גב דיש מתירין לקרות אחרים בשם שאינו פלאי אפילו בפניו, וכן עוד יש מתירים לקרוא לאחרים בשם פלאי שלא בפניו, הנה לדידן שקבלנו הוראת מרן ז"ל צריך ליזהר בזה. מיהו מותר לקרות בתנ"ך ובדברי רז"ל לפני אביו, ואף על פי שנזכר בהם שם אביו, ואף על פי שהוא שם פלאי, כיון שהוא מזכירו בד"ת, וניכר נמי דאינו קורא את אביו עצמו, אבל לא יקרא מכתב מאדם לחבירו שנזכר בו שם אדם ששמו כשם אביו אם הוא שם פלאי, וזה דוקא בפניו, אבל שלא בפניו אם ניכר מתוך הדברים דלאו על אביו מדבר שרי, אף על פי שהוא של פלאי, וכאשר העלתי כן בסה"ק מקבציאל בס"ד, ועוד העלתי שם דאפילו בשם פלאי, אם אביו שמו נפתלי ואין לו כינוי משפחה והוא מזכיר לפני אביו שם נפתלי לוריא, או אם היה אביו ספרדי והוא מזכיר לפני אביו נפתלי אשכנזי, וגם עוד מוכח מתוך דבריו שהוא מדבר על אדם אחר, כגון שאומר לאביו נפתלי אשכנזי אומר, או הלך, או כתבתי לו, או כתב לי, וכיוצא בזה שניכר מתוך דבריו דלאו על אביו הוא מדבר לית לן בה, אף על פי שהוא שם פלאי ומזכירו בפניו, כיון דאיכא תרתי למעליותא שיש שינוי בשם עצמו, וגם ניכר מתוך הדברים דלאו על אביו הוא מדבר ומזכיר:

ויש מתחסדים לכתוב יצחק בן לאדוני אבי אברהם, ואין בזה חיוב מן הדין ואף על גב דכתבנו דאין כתיבה חשיבה כדיבור לענין זה, מ"מ אם הוא כותב כתב לאביו צריך שיכתוב לו מור אבי או אבא מארי פלוני, וכן כשכותב מכתב לאחרים ומזכיר בו שם אביו ג"כ יכתוב מור אבי פלוני, וכן ה"ה כשכותב שם אביו בפנקס שלו בחשבונות וכיוצא ג"כ יכתוב מור אבי, ודין זה של הזכרת השם נוהג גם באמו שצריך ליזהר בכל הנז"ל: 

ה. הא דכתבנו שצריך לומר מור אבי או אבא מארי כשמזכיר שמו של אביו, אין חיוב מן הדין לומר מארי, אלא אפילו אם יאמר אבי פלוני סגי, והטעם כי שם אבי ג"כ יש בו משמעות של מעלה, כמו וישימני לאב לפרעה, וכן דוד הע"ה קרא את שאול הע"ה בשם אבי, וכן היו קורין לרב בשם אבא בסתם, אף על פי שהיה שמו העקרי אבא, וכנז' בסוף יומא אזיל אבא למקטל וכו', וכ"כ הרב ראשון לציון סי' רמ"ב מלת אבי מורה על מעלה גדולה, כדאשכחן דאלישע הע"ה היה קורא לאליהו זכור לטוב אבי אבי וכו' יע"ש, אך עכ"ז נהגו לומר אבא מארי למעלה וכבוד יותר, ומצינו לתנאי קדישי דלא נהגו בכך דהא רבי יוסי בן חלפתא אמר אבא חלפתא, וכן רשב"י אמר יוחאי אבא, וכן אותו חכם אמר ינאי אבא, ונראה דבאותם הימים לא נהגו ביתרון כבוד זה לומר מארי, אך עתה בזה"ז שנהגו בכך ראוי להזהר בכך, וכתב הגאון חיד"א ז"ל דאין חילוק בזה להקדים אבי על השם או להקדים השם על אבי, כי כן מצינו גבי שלמה הע"ה פעם אומר דוד אבי ופעם אומר אבי דוד יע"ש:

וכתבתי בסה"ק מקבציאל, מה שמצינו במלכים שאמר שלמה הע"ה ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום ולא אמר ולדוד אבי, נ"ל דבר זה אמרו בתורת תפלה שהבליע תפלה בתוך דבריו, ולפני הקדוש ברוך הוא היה אומר כן בדרך תפלה, וידוע מ"ש האחרונים ז"ל דכל שהאדם מדבר דרך תפלה לפני ה' אין צורך לומר אבי בפירוש, ולכן אף על פי ששם דוד היה באותו זמן פלאי דעדיין לא נתפשט אצל אחרים לקרא בניהם בשם דוד, כיון דזה היה סמוך לפטירתו ומסתמא לא נתפשט שמו אצל אחרים אלא אחר פטירתו, עכ"ז הוא היה מתכוין בדברים אלו דרך תפלה לפני ה', ולכן אין קפידא בזה. ומה שמצינו ביעקב אע"ה בפרשת ויחי בצוואתו שצוה לבניו, שאמר שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה, דמן הסיום של הפסוק מוכח דכל הפסוק הזה הוא דברי יעקב אע"ה ולא מדברי כותב התורה, ותקשי לך איך מזכיר שם יצחק ושם רבקה ואינו אומר אבי ואמי, ואפילו אם נאמר שם יצחק אחר שנקרא בו יצחק אע"ה קראו אחרים בשם זה הרבה, ובאותו זמן שדבר בו יעקב אע"ה לא היה שם פלאי, עכ"ז איך יזכיר את אביו בשמו אפילו אחר פטירתו ואפילו בשם שאינו פלאי, הנה תרצתי בס"ד על זה, שכל דברים ההם שהיה מדבר בהם יעקב אע"ה עם בניו היה מדבר אותם ברוה"ק, ולא היו דבריו אלו כאשר ידבר עם אחרים מדעתו ורצונו, אלא רוה"ק שמה בפיו כל הדברים האלה ובה היה מוציא אותם מפיו, ולכך הוא מוכרח להוציא דברים אלו מפיו בתיבותיהן ואותיותיהן כחפץ ורצון רוה"ק שהיה לה טעם כמוס בנוסח זה, ולכן הוכרח לומר שרה אשתו ורבקה אשתו כאלו הוא מדבר על הרחוקים ממנו, וכמ"ש כל זה בסה"ק מקבציאל: 

ו. עד היכן מוראם, היה הבן לובש חמודות ויושב בראש הקהל ובאו אביו או אמו וקרעו בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו, לא יכלים אותם, אלא ישתוק ויירא מן מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שצווהו בכך: 

ז. איזהו כבוד, מאכילו ומשקהו, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא, ויתננו לו בסבר פנים יפות, שאפילו מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זועפות נענש עליו, וכן להפך אם מטחין אביו ברחיים, וכוונתו לטובה כדי שיינצל אביו מדבר קשה יותר מזה, ומדבר פיוסים על לב אביו ומראה לו שכונתו לטובה עד שיתרצה אביו לטחון ברחיים, ה"ז נוחל עוה"ב, וישמשנו בשאר דברים שהשמש משמש את רבו, וה"ה לאמו כך יעשה ויתנהג בכל הדברים האלה: 

ח. זה שאמרנו מאכילו ומשקהו הן לאביו הן לאמו מן ממונם, הוא כשיש להם, ואם אין להם והבן יש לו, ב"ד כופין אותו לזון אביו ואמו כפי מה שהוא יכול, אבל אם אין לבן ממון כלל שיוכל לזון אותם אינו חייב מן הדין לחזור על הפתחים כדי להאכיל אותם, ורק נכון לעשות כן מצד הנימוס ודרך ארץ אם אפשר לו לחזור על הפתחים, ולא משורת הדין, מיהו חייב משורת הדין, לכבדם בגופו אף על פי שמתוך כך בטל ממלאכתו, כל דאית ליה מזון לההוא יומא דבטל ממלאכתו, אבל אי לית ליה מזון לההוא יומא, אינו חייב משורת הדין לבטל ממלאכתו ההוא יומא ולחזור ההוא יומא על הפתחים, ואף על פי שאמרנו אם יש לו משלו כופין אותו ב"ד לפרנסתם, היינו דוקא אם יש לו מזון שיספיק לו לשלשים יום, אבל אם אין לו מזון שיספיק לשלשים יום אין כופין אותו לפרנסם משלו, ועיין ראשון לציון ז"ל: 

ט. אב שיש לו בנים רבים, מחשבים ב"ד המזון של אב ואם על הבנים לפי ממון שלהם, ואם מקצתן עשירים ומקצתן עניים, מחייבין את העשירים בלבד: 

י. היה צריך על שום דבר בעיר ויודע שישלימו חפצו בשביל אביו, אף על פי שיודע דיעשו ג"כ בשבילו, לא יאמר עשו לי בשבילי, אלא יאמר עשו בשביל אבא כדי לתלות הכבוד באביו. ואין להקשות משלמה הע"ה כשבקש להכניס את הארון לק"ק ודבקו שערים, שאמר תחלה אל תשב פני משיחך ולא נענה עד שאמר זכרה לחסדי דוד עבדך ונענה, ואמאי לא אמר מעיקרא זכרה לחסדי דוד עבדך ולא הול"ל אל תשב פני משיחך לבקש בעבורו, דהתם שאני, דשלמה הע"ה ידע מעיקרא דבר זה שלא דבקו השערים אלא בעבור להראות כבודו של דוד הע"ה אביו, כי כבר הבטיחהו הקדוש ברוך הוא בדבר זה בחייו, שאמר לו בחייך איני מודיע ובחיי שלמה בנך אני מודיע, ולכך בכונה מכוונת אמר תחלה כ"ד רננות ואמר אל תשב פני משיחך, שידע שלא יהיה נענה בזה כדי להראות כבודו של אביו שיאמר שיעשה בשביל דוד אביו ויהיה נענה. ואין להקשות מחזקיהו הע"ה במלכים ב' שאמר אנא ה' זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי, ולא בקש בשביל זכות דוד הע"ה, וכאשר באמת הקדוש ברוך הוא השיב לו אח"כ למעני ולמען דוד עבדי, חדא התם לא היה דוד אביו, ועוד כל דברים אלו לא נאמרו אלא אם מדבר הבן לאחרים כדי להראות כבוד אביו לפני בני אדם, אבל בדברים שמדבר לפני השי"ת לא שייך זה:

וכתב הרב נחלת צבי ז"ל דזה אינו אלא בהיכא דמפרש ואומר עשו בשבילי, אבל אם מבקש בסתם אין צריך שיאמר עשו בשביל אבא, והביא ראיה מרבן גמליאל בבקשתו מרבי יהושע שאמר בתחילה מחול לי ולא אמר עשה בשביל אבא, אלא אח"כ כשלא רצה, ונ"ל דאין מזה ראיה, דהתם ר"ג הוה מסתפק מעיקרא אם יאמר לו עשה בשביל אבא ימחול או לאו, ועיין בש"ך סע"ק ח' שכתב אם הוא מסתפק בדבר הרשות בידו לעשות כמו שירצה ע"ש, ולכן נ"ל דאם יודע שיעשו בשביל אביו אפילו מבקש סתם צריך שיאמר עשו בשביל אבא, ועוד י"ל מהך דר"ג אין ראיה, דהתם אמר בתחילה מחול לי בתורת הודאה שאומר לו אני מודה דנענתי לך וצריך אני לומר לך מחול לי, ואח"כ התחיל בדברי בקשה וביקש תחילה בשביל כבוד אביו ולא בקש בשביל כבודו: 

יא. חייב לעמוד מפני אביו, ואם האב תלמיד של בנו, זה עומד מפני זה, וזה עומד מפני זה, ואם הבן רוצה למחול על כבודו ולשמש לאביו, רשאי, דרב שמחל על כבודו כבודו מחול, ודוקא בצנעא, או אפילו בפרהסייא אך רק בעירו שהכל יודעין שהוא אביו: 

יב. בן הקם לפני אביו אף על פי שיש לו אותה שעה צורך לילך, לא ילך לדרכו אחר קימתו, אלא ישב ואח"כ יקום וילך, כדי שיהיה ניכר שקם לפני אביו, ולא יהיה נראה קימתו היתה בשביל לילך לדרכו. וכן ה"ה בתלמיד אשר קם לפני רבו ככה יעשה. וה"ה בקימה לפני הזקן כאשר נכתוב לקמן, מיהו אם היה לו צורך אותה שעה לעשות צרכיו שנעשה לו הרגשה בזה הן לגדולים הן לקטנים, אין צורך ליזהר בכך לישב אחר קימתו ואח"כ יקום, כדי שלא יהיה עכבה אפילו מעט בדבר זה דאית ביה איסור בל תשקצו, ועיין כנה"ג הגה"ט אות ך': 

יג. עד היכן כבוד או"א, אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכוהו לים לא יכלימם ולא יכעוס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק, ויש אומרים דאם רוצים לזרוק מעות של בן לים יכול למנעם, מיהו כל זה דוקא קודם שזרקו דאפשר דמימנעי, אבל אם כבר זרקו, אסור להכלימם ולדבר כלום כנגדם, וגם בזה דוקא היכא דרוצים לעשות לו רק חסרון כיס, אבל אם רוצים להעביר ממנו ריוח בעלמא אסור בכל ענין: 

יד. חייב לכבד את אביו אחר מותו, שאם הוא בתוך י"ב חדש לפטירתו כשמזכיר שם אביו יאמר הריני כפרת משכבו, ולאחר י"ב חדש יאמר זכרונו לברכה או עליו השלום. ואם כותב שם אביו במכתב יש אומרים דאין צריך לכתוב הכ"מ, ויש מחמירין לכתוב הכ"מ, וכל דין זה נוהג גם באמו: 

טו. מי שנטרפה דעת אביו או אמו, משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליהם, ואם א"א לו לעמוד מפני שנשתנו ביותר, ילך לו ויניחם ויצוה לאחרים לנהגם כראוי: 

טז. ראה את אביו שעבר על ד"ת, לא יאמר לו עברת על ד"ת, אלא יאמר לו אבא כתוב בתורה כו"כ, כאלו הוא שואל ממנו ואינו מזהירו והוא יבין מעצמו ולא יתבייש, ואפילו היה אביו אומר שמועה בטעות, לא יאמר לו לא תתני הכי, ואם אביו עם הארץ וראהו עובר על ד"ת, יאמר לפניו מעשה שהיה באדם אחד שכו"כ עשה, וא"ל החכם שדבר זה אסור, דנמצא הוא מספר מעשה לפניו: 

יז. אמר לו אביו השקיני מים, או רצה ממנו תשמיש אחר לשמשו, ויש לפניו לעשות מצוה עוברת, כגון קבורת מת או לויה וכיוצא, אם אפשר שתעשה ע"י אחרים ה"ז עוסק בכבוד אביו ואמו ולא יעסוק במצוה, ואם אין המצוה עוברת יעסוק בכבוד אביו ואח"כ יעשה המצוה, וגם במצוה דאפשר ע"י אחרים, אם התחיל בה ואח"כ בקש אביו ממנו איזה עסק יגמור המצוה ואח"כ יעשה עסק אביו: 

יח. א"ל אביו השקני מים, ואמו אומרת השקני מים, מניח אמו ועוסק בכבוד אביו, מפני שגם אמו חייבת בכבוד אביו, ואם היא מגורשת מאביו, שניהם שוים ולאיזה מהם שירצה יקדים, אף על גב דאביו זכר ויש לו יתרון בחיוב המצות על הנקבה אפ"ה הרשות ביד הבן להקדים לאחד מהם, בד"א אם שניהם בחיים, אבל אם אביו צוה לעשות איזה דבר ואח"כ מת, ואמו אומרת לו לעשות הפך, יעשה רצון אמו דכבוד חי עדיף: 

יט. א"ל אביו לעבור על ד"ת בין מ"ע בין מצות ל"ת, ואפילו מצוה דרבנן, לא ישמע לו, לפיכך אם צוהו שלא ימחול לאדם פלוני ולא ידבר עמו, והבן רוצה לעשות שלום עמו, לא ישמע לאביו, וכן אם צוהו לגרש את אשתו, וכן שלא יעלה לארץ ישראל לא ישמע לו, וכן א"ל שלא ילמוד עם פלוני, לא ישמע לו, ואם הבן רוצה לישא אשה ההוגנת לו וחפץ בה, אין האב יכול לעכב. ואם היה האב רשע ובעל עבירות, אפ"ה חייב הבן לכבדו ולהיות לו מורא ממנו, וי"א דאינו חייב, ומ"מ אסור לצערו: 

כ. כתב ב"י בשם או"ח אין לבן לישב סמוך אצל אביו, והביא ראיה לדבר ע"ש, ונראה דהיינו דוקא במסבה שיש שם אורחים, כהך דכתיב בשמואל א' ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול, אבל כשהאב בביתו מיסב על שלחנו עם בני ביתו, אין קפידה בזה אם ישב הבן סמוך אצל אביו, וכן העולם אין נזהרים אלא במסיבה של אנשים, וזהו דוקא במסיבה, אבל בבית הכנסת בעת התפילה אין קפידה, אבל אם נקבצים לעשות ועד, יש קפידא בזה: 

כא. אחד האיש ואחד האשה שוין בכבוד ומורא של אב ואם, אלא שהאשה כיון שהיא משועבדת לבעלה יש דברים של כבוד שאין בידה לעשות, ופטורה מהם בעודה נשואה אם בעלה מקפיד. ואם נתגרשה או נתאלמנה חייבת בכל דבר: 

כב. אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק עמהם, כדי שלא יביאם לידי מכשול. ואב שמחל על כבודו כבודו מחול, ודוקא כבודו אבל הכאתו וקללתו אינו מחול, וי"א דגם צערו אינו מחול, ואף על גב דמחל על כבודו, חייב הבן בדיני שמים, ולכן צריך לעשות תיקון בעבור זה:

וכתוב בשער רוה"ק לרבינו האר"י ז"ל, תיקון לעובר על מצות כבוד או"א יתענה כ"ו תעניות רצופים, וילקה כל יום כ"ו מלקיות, ויכוין בשם י"ה במלוי אלפין כזה יו"ד ה"א שפגם בו ע"ש, וכתבתי בס"ד אף על פי דדי לו תיקון אחד על כמה פעמים שעבר בהם על מצות כבוד או"א, מ"מ צריך לעשות תיקון בשביל אב לחוד ובשביל אם לחוד, ולא די תיקון אחד בשביל שניהם, כיון דהם גופים מוחלקים, דדי לנו לומר דסגי תיקון אחד על מעשים מוחלקים משום דאזלינן בתר גוף האב. וכתב עוד בשער רוה"ק מי שחטא בכבוד אביו ואמו יתענה חמשה וארבעים תעניות, כמנין אב ואם, (ר"ל עם הכולל) ויכוין לשם י"ה שפגם בו, ובשחרית יכוין לשם י"ה במלוי יודי"ן, ובמנחה במלוי אלפי"ן, ובערבית במלוי ההי"ן, ועוד יש פרטי כונות בזה יע"ש, וטוב שכל אדם יעשה תיקון זה אחר פטירת אביו ואמו, ובנקל יוכל להתענות תעניות אלו, ואם תש כח יפדה אותם דבר יום ביומו בצדקה, ויאמר בקשה בפדיון, ונ"ל דתיקון זה יספיק בעד שניהם: 

כג. המקלל אביו או אמו אפילו לאחר מיתה, אם בשם מהשמות המיוחדים חייב סקילה, ואם קללם בכינוי כגון רחום וחנון, חייב בלאו כמקלל אחד מישראל, וקטן שקלל אביו או אמו בקטנותו צריך כפרה בגדלותו, כנז' בספר חסידים, וכן מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל. וכל המבזה אביו או אמו אפילו בדברים ואפילו ברמיזה, ה"ז בכלל ארור מפי הגבורה, שנאמר ארור מקלה אביו ואמו, ובספר חרדים כתב שבכלל זה אם מבזהו בלבו, והביא מעשה ע"ש, ועל זה ידוו כל הדווים: 

כד. בין איש בין אשה שהכו אב ואם ועשו בהם חבורה חייבין חנק, ובהכאה בלבד בלי חבורה חייבין בלאו, כמו המכה את אחד מישראל, ולכן אם היה קוץ תחוב לאביו לא יוציאנו שמא יעשה בו חבורה, וה"ה לאמו, וכן אם הבן אומן להקיז דם לא יקיז לאביו או לאמו, בד"א כשיש אחר לעשות להם, אבל אם אין אחר לעשות והם מצטערים, ה"ז מקיז ועושה כל מה שירשוהו לעשות להם: 

כה. אסור לבן למחול על כבוד אבותיו ולעבור על מדותיו במלתא דאבוה ואמיה מצטערים, וכנז' בכנה"ג, ובן שיודע שאביו ואמו מצטערים על שהוא מתענה, לא יתענה בתעניות שאינם חובה, וכמ"ש בספר חסידים: 

כו. אם האם צותה לבנה לעשות דבר, ושואל האב מי אמר לך שתעשה דבר זה, אם יודע שאביו יכעוס עליה ויקללנה לא יאמר לו שאמו צותה, וכנז' שם: 

כז. במקום שנהגו לקרות בן הנולד ראשון על שם אביו, ואמו רוצה לקרותו על שם אביה, לא יוכל לעשות רצון אשתו בדבר זה, אלא צריך להקדים לקרוא בן הראשון על שם אביו והשני יקראנו על שם אביה, ופוק חזי מאי סליק בנדב ואביהוא מפני שקרא בן הראשון על שם אבי אשתו, וכנז' בשדה הארץ ח"ג סי' כ"ב, וכתב בעיקרי הד"ט שאם ירצה לקרות הבן על שם שניהם, יקדים שם אביו: 

כח. חייב לכבד אשת אביו כל זמן שאביו קיים, ואף על פי שאמו מקפדת, דכתיב כבד את אביך לרבות אשת אביך. וכן חייב לכבד בעל אמו אף על פי שאביו מקפיד, וכגון שגרשה אביו ונשאת לאחר, דכתיב את אמך לרבות בעל אמך, וגם זה הוא כל זמן שאמו קיימת, אבל לאחר מיתה אינו חייב, ומ"מ דבר הגון הוא לכבדם אף לאחר מיתה: 

כט. חייב אדם בכבוד אחיו הגדול, בין שהוא אחיו מאביו בין אחיו מאמו, ואפי' הקטן הוא ת"ח וגדול בתורה יותר מן הגדול ג"כ חייב בכבודו, וכן השלישי חייב בכבוד השני, וכן עד"ז, ולאו דוקא הזכרים אלא גם אחיותיו הנקבות שהם גדולים ממנו חייב לכבדם, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות: 

ל. חייב בכבוד חמיו, ולכן דוד הע"ה קרא את שאול הע"ה אבי ראה גם ראה, וה"ה דחייב בכבוד חמותו, וכן האשה חייבת לכבד חמיה וחמותה, וכתב בשיו"ב בשם תנא דבי אליהו שאם נשא אשה ואינה מכבדת אביו ואמו לעת זקנתן, הרי הוא כאלו נואף כל ימיו, לכך דבור לא תנאף סמוך לדבור כבד את אביך ואת אמך יע"ש. וחייב אדם בכבוד אבי אביו, וכן באם אביו, וה"ה דחייב בכבוד אבי אמו ואם אמו, וחייב נמי לכבד אחי אביו ואחי אמו, ועליו תבא ברכת טוב: