בן איש חי שנה ראשונה פרשת חקת
אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה. נ"ל בס"ד דידוע דאנחנו מברכים בהמ"ז לתועלת המלכות העליונה להמשיך לה אורות מוחין, וידוע כי המלכות נקראת באר, ותרגום ענו לה שבחו לה, וז"ש עלי באר המלכות לקבל שפע אורות מלמעלה, לכן אתם התחתונים ענו ר"ל שבחו להשי"ת בבהמ"ז לה לצורכה ולתועלתה ולא להנאתכם:
א. מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות דף ס"א וז"ל גם צריך שתדע דאע"פ שנתבאר לעיל שבתוך הסעודה אם הוא בחול יתעצב אל לבו, ובפרט אם הוא ביחיד, על החרבן, כנז' בשם הזוהר, אמנם בבהמ"ז אדרבא צריך להראות שמחה יתירה בלבו, והטעם כי ענין האכילה הוא במלכות העליונה הנהנית משפע התפארת, ועל ידי מה שאנחנו מכוונים באכילתנו אנחנו ממשיכים לה השפע ומזון, וממה שאנחנו ממשיכים לה היא מחלקת ונותנת מזון אלינו, ולכן צריך לברך בהמ"ז בעין טובה ובשמחה יתירה להראות לפניה כנדיבים בעין טובה ולא כצרי עין וכו' עכ"ל יע"ש. על כן כל אדם יזהר לברך בהמ"ז בשמחה ובטוב לב ובכונה גדולה, ואם אין לו כוס בידו יהיו ידיו אסורות זעג"ז על החזה ועוצם עיניו ומברך בכונה וכמ"ש רבינו ז"ל:
ב. כתב רבינו הרש"ש ז"ל בסידור שלו וז"ל קודם בהמ"ז יכוין להכין עצמו לקיים מ"ע לברך בהמ"ז ביראה ובאהבה ובכונה עצומה ובשמחה רבה ובטוב לבב להמשיך שפע וברכה רבה ומוחין וחיות ומזון למלכותא קדישא דאצילות וממנה לנו ולכל העולמות הקדושים, ויעצום עיניו ויאסור ידיו זעג"ז ימנית על השמאלית כיושב לפני המלך מלכו של עולם מלכותא קדישא דאצילות. עוד כתוב שם יכוין שהוא מוכן לקיים מ"ע דאורייתא לברך אחר המזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת וכו' וע"י כונת הכנה זו אז יהיה כוח בכונתו בברכה להעלות מ"ן ולהמשיך ארבע מוחין לבחי' י"ה וכו' וע"ש:
ובסה"ק מקבציאל כתבתי נוסח לומר קודם בהמ"ז ליקבה"ו וכו' הרי אנחנו באים לקיים מ"ע דאורייתא לברך ברכת המזון, ככתוב בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, לתקן שורש מצוה זו במקום עליון, ויהר"מ ה' או"א שתהא חשובה ומקובלת ורצוייה לפניך ברכה ראשונה וברכה שנייה וברכה שלישית אשר נברך עתה על המזון ותתן לנו כח ויכולת ועזר וסיוע להעלות מ"ן ולהמשיך ארבע מוחין לישראל ורחל וגם תהיה חשובה ומקובלת ורצוייה לפניך ברכה רביעית אשר נברך עתה ותתן לנו כח ויכולת ועזר להעלות מ"ן ולהמשיך ארבעה אורות מוחין ליעקב ורחל ויעלה לפניך כאלו כיווננו בכל הכונות הראויות לכוין בארבע ברכות אלו של המזון, ויהי נועם וכו':
ג. ארבע ברכות של בהמ"ז דינם כתפילת י"ח ואין לענות בהם אפילו קדיש וקדושה וברכו, וכן לשאול בבהמ"ז מפני היראה ומפני הכבוד דינו כתפלת י"ח. ואם ביתו סמוך לבית הכנסת או היו מתפללים מנין בתוך ביתו ושמע מודים, ירכין ראשו לצד שהקהל משתחוים, ובשמעו קדיש וקדושה ישתוק וישמע כדין תפלת י"ח:
ד. צריך לישב בשעת בהמ"ז, לא יברך עומד או מהלך אם אינו בדרך, וגם לא יהא מסב שהוא דרך גאוה, אלא ישב באימה. ויש אומרים דגם ברכה מעין שלש צריך לאומרה מיושב, וטוב ליזהר בכל הברכות:
ה. אסור לברך והוא עוסק במלאכתו ואפילו תשמיש קל כגון מנגב ידיו או לובש מלבושו וכיוצא, ופה עירנו שיש חום הרבה בימות הקיץ ודרך העולם להניף בכלי שקורין מרווח"ה על הפנים ועל הגוף כולו לשאוב רוח צריכין להזהר שלא יניפו בידם בבהמ"ז בכלי זה לשאוב בו רוח דזה חשיב עסק, כי בהמ"ז ותפלת העמידה דינם שוה בעניינים אלה ואין הפרש ביניהם כי אם בדבר זה שהתפלה מעומד ובהמ"ז מיושב, והן בעוה"ר רבים מעמי הארץ מזלזלים בבהמ"ז לברך אותה במהירות מאד, ויש עוסק באיזה עסק בעת הברכה גם רומז בעיניו קורץ בשפתיו מולל באצבעותיו וכיוצא בזה, וצריך להוכיחם על זאת במוסר השכל ולשומעים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב:
ו. נוהגים להסיר הסכין מן השלחן בשעת בהמ"ז, והמדקדקים מסירים כל כלי ברזל כגון המזלג והמספריים של נירות, וכתבו אחרונים ז"ל דאין להקפיד על כל הנז"ל בשבת ויו"ט, ובשער רוה"ק דף י"ב איתא בשם רבינו האר"י ז"ל מי שהוא משורש קין צריך להזהר להסיר הסכין לגמרי בעת בהמ"ז ולא יספיק לכסותו בלבד וע"ש, ולכך כל אדם צריך להזהר בזה דאין אתנו יודע השרשים וכן אנחנו נוהגים להסירו גם בשבת ויו"ט:
ז. בבהמ"ז ישמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו, ואף על גב דמר"ן ז"ל ס"ל אם לא השמיע לאזניו יצא בדיעבד צריך להחמיר, דאם יש לו עוד פת יחזור ויאכל ויברך כראוי כדי שלא יכנס בספק ביטול מ"ע מן התורה, משום דיש אומרים אם לא השמיע לאזניו לא יצא ועיין חס"ל סי' קפ"ה אות א':
ח. יש אומרים אם אכל ולא שתה מים אם הוא תאב לשתות אינו חייב לברך בהמ"ז מן התורה אלא רק מדרבנן, לפיכך אם אכל ולא שתה מים והוא תאב לשתות ישתדל בכל כוחו להמציא מים ולהמתין עד שיביאו לו מים וישתה כדי שיברך בהמ"ז מן התורה, ואם לא נמצא לו מים לשתות חייב בבהמ"ז מדרבנן:
ט. אם אכל פת ולא שתה מים משום דאינו תאב לשתות או ששתה מים דבכל זה הוא חייב בבהמ"ז מן התורה ונסתפק אח"כ אם בירך בהמ"ז או לאו, צריך לברך שלשה ברכות מפני שהם מן התורה וספיקא לחומרא אבל הטוב והמטיב שהיא מדרבנן לא יברך מספק, ואף על גב דאיכא דס"ל שיברך גם זו הא קי"ל סב"ל. וה"ה אם טעה באמצע בהמ"ז ואינו יודע היכן טעה או שנתנמנם ואינו יודע באיזו ברכה עומד דחוזר לראש משום ספק תורה, ורק ברכה רביעית אם הוא מסתפק בה לא יברך. מיהו אם לא אכל כדי שביעה דאינו חייב מן התורה בבהמ"ז או אכל כדי שביעה אך היה צמא ולא שתה דג"כ אינו חייב בבהמ"ז מן התורה הרי זה לא יחזור לברך מן הספק אפילו שלשה ברכות, כיון דאינו חייב לברך אלא מדרבנן, ואם אפשר לו לאכול מחדש ולברך שפיר דמי:
וכן האוכל פת הבאה בכיסנין ונסתפק אם בירך מעין שלש או לאו, וכן אם ספק לו אם אכל כזית פת או פחות, וכן אשה שאכלה פת ושבעה ונסתפקה אם ברכה בהמ"ז או לאו, אם אפשר לאכול מחדש ולברך או לצאת בברכה של אחרים, הנה מה טוב, ואם לאו לא יברכו מספק:
י. אף על פי שאמרו דשלש ברכות צריך לברך על הספק ג"כ הנה אם נזדמן שאכל כדי שביעה ובירך בהמ"ז ואחר שעה קטנה חזר ואכל כזית בלבד ושבע ממנו מפני כי היתה אכילתו השניה סמוכה לאכילה הראשונה כגון סעודה שלישית של שבת ואכל אחריה סמוך לה סעודה רביעית, נסתפקו בדבר זה הפוסקים אם אכילה שניה נחשבת שביעה מן התורה כיון דבאמת שבע עתה בכזית זה, או"ד אין זה שביעה מפני שהשביעה באה מכח אכילה הראשונה הסמוכה לה שכבר בירך עליה בהמ"ז ולכך אינו מחוייב בשניה בבהמ"ז מן התורה, וכן ה"ה אם אכל כזית שאין בו כדי שביעה מעצמו ורק מחמת שאכל מאכלים אחרים עמו נעשה שבע אם חייב בזה מן התורה, ולא איפשטו הני ספיקי היטב, לפיכך אם אירע לו בהני עובדי ספק בבהמ"ז שאינו יודע אם בירך אם לאו לא יחזור לברך אפילו שלשה ברכות, אלא ישמע בהמ"ז מאחרים שמברכים על אכילתם כראוי ויתכוין לצאת י"ח ויתכוונו גם הם להוציאו י"ח, ועיין ארעא דישראל מע' הבי"ת אות י"א ופרי מגדים סי' קפ"ד סע"ק ח' וחסס"ל קפ"ד מחודש ג' ועוד אחרונים:
יא. נשים חייבות בבהמ"ז, והן בעון עתה רבות בנות אוכלות בלא ברכה מחמת חסרון ידיעה ועתידות הן ואביהן ובעליהן ליתן את הדין, וראוי לכל אדם ללמד את בתו בנעוריה בית אביה נוסח ברכת הנהנין ובהמ"ז לפחות נוסח הקצר הכתוב בספרים, ואם לא למדה בבית אביה חייב בעלה ללמדה וכנז' כל זה בחס"ל, ואנא עבדא פה עירנו יע"א הדפסתי נוסח הקצר של בהמ"ז שבו מזכירין מעין המאורע בשבת ויו"ט ור"ח לחלקו לנשים בחנם, ורבות בנות באות ולוקחות נוסח זה הנדפס מביתנו, וגם עם נוסח הנז' הדפסתי נוסח קצר ביותר לאותם המתעצלים ביותר ואין יודעים ללמוד אשורית דלפחות יאמרו זה במקום בהמ"ז והוא בריך רחמנא מרן מלכא דעלמא מריה דהאי פיתא בריך רחמנא דזן לכולא, ונוסח קצר זה יכולים ללמדו בע"פ אחר הרגלם בו:
יב. יש בני אדם שדרכם לאכול לאט לאט ואין אוכלים שיעור כזית שלם שהוא תשעה דרה"ם בתוך אכילת פרס שהוא שיעור אכילת שלשה ביצים שהם נ"ד דרה"ם, ולכן צריך להזהירם מאד בד"ז שלא לשהות באכילת כזית שיעור אכילת פרס, ואחר שיאכלו כזית כראוי אזי יסיימו אכילתם כרצונם לאכול לאט לאט, יען כי רבים מן הפוסקים ז"ל דס"ל אם שהה באכילת כזית שהוא שיעור החיוב יותר מכדי אכילת פרס אין מברך בהמ"ז ולא שום ברכה אחרונה, וסברה זו עיקר אף על פי דיש חולקין, ובפרט דקי"ל סב"ל, ועיין זכור לאברהם ח"ג בריש קונטריס אחרון ונכתוב עוד בענין זה לקמן בע"ה בפרשה אחרת:
יג. אם אכל והקיא והוא מסופק אם נשאר במעיו כזית ממה שאכל ה"ז נכנס בבית הספק ולא יברך בהמ"ז אלא עד שיאכל עוד אם אפשר לו לאכול, ואם לא אפשר לו ישמע ברכה מאחרים ויתכוין לצאת י"ח, ואם גם זה לא אפשר יברך בהמ"ז בלי שם ומלכות ורק יהרהר שם ומלכות ולא יוציא מפיו. ודין זה לאו דוקא בבהמ"ז אלא ישנו גם באוכל או שתה יין והקיא דדינא הכי כאשר כתבנו ועיין אחרונים:
יד. בברכה ראשונה יתחיל כך בא"י אמ"ה האל הזן אותנו ואת העולם כולו בטובו וכו', וכן הוא בסידור רבינו הרש"ש ז"ל דגרס האל וכו'. וכשאומר פותח את ידיך יכוין ר"ת פא"י בגי' יאהדונה"י ויכוין ס"ת חת"ך ובא"ת ב"ש סא"ל בגי' יאהדונה"י, ובתיבת ומשביע יכוין שהוא בגי' חת"ך, וכשאומר לכל חי רצון יכוין שימשך שפע ומזון וברכה רבה לכל העולמות, וכשחותם ברכה ראשונה בשבת יוסיף לכוין בהזכרת השם של הברכה בהוי"ה דמילוי יודי"ן שהוא יו"ד ה"י וי"ו ה"י, ועוד יכוין במילוי היו"ד כזה יו"ד וא"ו דל"ת וכנז' בסידור רבינו הרש"ש ז"ל:
טו. בברכה שניה יתחיל נודה לך וכו' ובסידורים ושמחת הרגל כתוב ועל חיים ומזון שאתה זן ומפרנס אותנו, אך בחס"ל כתב כך ועל חיים שחוננתנו ועל המזון שאתה זן וכו' ונראה גרסה זו יותר נכונה. ויאמר "על הכל" בלא וא"ו. ובחתימה דברכה שניה יוסיף בשבת לכוין בהזכרת השם בהוי"ה דמלוי ס"ג כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"י ועוד יכוין במלוי ה"י יו"ד וכנז' בסידור הרש"ש ז"ל:
טז. ברכה שלישית יתחיל רחם ה' אלהינו וכו'. גם יזהר לומר רענו זוננו ולא כמ"ש רועינו זוננו. גם יאמר ונא אל תצריכנו ה' אלהינו לידי מתנות בשר ודם וכו' יהי רצון שלא נבוש וכו'. וברצה והחליצנו יאמר נשבות בו וננוח בו ונתענג בו, ויאמר וגם שאכלנו ושתינו ולא יאמר ואף. ואפילו בשבת צריך לומר קודם החתימה של הברכה ותבנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו בא"י בונה ירושלים, ואף על גב שיש גורסין בונה ברחמיו שב ואל תעשה עדיף. ולא יאמר ברחמיו וכנז' באחרונים, ובחתימת ברכה זו בשבת יוסיף לכוין בשם של החתימה במלוי אלפין שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א ועוד יכוין במלוי וי"ו יו"ד וי"ו וכנז' בסידור רבינו הרש"ש ז"ל. ואחר חתימה זו דבונה ירושלים יענה אמן אחר ברכת עצמו מפני שהוא סיום ברכות דאורייתא כי ברכה רביעית היא דרבנן:
יז. ברכה רביעית יכוין בה שהוא מוכן לקיים מצוה דרבנן לברך ברכה ד', וע"י כונת הכנה זו אז יהיה כח בכונתו בברכה זו להעלות מ"ן ולהמשיך ארבע אורות מוחין לבחי' יעקב ורחל וכנז' בסידור רבינו הרש"ש ז"ל. וכשמתחיל בברכה זו בשבת יוסיף לכוין בשם של הברכה בהוי"ה דמילוי ההי"ן שהוא יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה ועוד יכוין במילוי ה"י יו"ד וכנז' שם. ונוסח האמיתי לומר הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו הוא ייטיב לנו הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו, וזה הנוסח הוא ע"ד היה הוה ויהיה ולא יאמר הנוסח שהוא מסודר ע"ד מלך מלך ימלוך וכן הוא בסידור רבינו הרש"ש ז"ל, ושם תמצא כונות בכל תיבה ותיבה של ברכה זו משא"כ בשאר ברכות, ומזה תבין מעלת ברכה זו, ואם מחמת המהירות מחסר אחת מהן או מבליע ה"ז מאבד טובה הרבה, והנזהר תבוא עליו ברכת טוב:
יח. כשאומר המברך הרחמן, אז כל היושב חייב לענות אמן אחר כל בקשה ובקשה דהרחמן כמ"ש חס"ל רט"ו אות ד', ואף על גב דאין אסור להפסיק בתחינות אלו דהרחמן מ"מ אסור להפסיק בשיחת חול, והמברך על הכוס חל עליו החיוב טפי שלא יפסיק בין בהמ"ז לברכת בפה"ג דכוס ועיין מש"ז סי' קפ"ט ומים החיים סי' ה' יע"ש ועוד אחרונים. וכשאומר "הרחמן יברך כל א' וא' ממנו" אם יש עכו"ם יושבים שם יאמר "כל אחד ואחד ממנו בני ברית". וכשאומר "הרחמן הוא יטע תורתו" וכו' יוסיף לומר "ויהיו כל מעשינו לש"ש". והאורח יזהר לברך את בעה"ב כי זו היא תקנת חז"ל וכל המברך מתברך, ואם הבעה"ב אינו עושה הסעודה לאורחים בביתו יאמר האורח "הוא יברך את בעל הסעודה הזאת", ואם בעלי הבית הם רבים שהם אחי ושותפי בסעודה זו יאמר "יברך את בעלי הסעודה הזאת" ויאמר "בבנים שיחיו ובנכסים שירבו" ועיין כף החיים. ובסעודת חתן יברך החתן והכלה, ובסעודת מילה יברך הילד הנימול בשם וכו'. גם כשאומר "הרחמן הוא יפרנסנו בכבוד ולא בבזוי" וכו' לא יאמר "בהיתר ולא באיסור" דהא ודאי הקדוש ברוך הוא יפרנסנו בהיתר ולא באיסור ואיך יאמר כן בדרך בקשה לבקש מהשי"ת על דבר זה, וכן נמי יזהר בבקשה של הפרנסה שאומרים בר"ה וביוה"כ:
יט. בארבע סעודות שבת וכן ביום טוב וחוה"מ ור"ח אומרים "מגדול" בוא"ו, וכתב בחס"ל בשם הרב רבי דוד פארדו ז"ל שגם בסעודת מילה ראוי לומר מגדול בוא"ו ע"פ הסוד יע"ש, ובספר כ"מ כ"י איתא שגם בסעודת פורים יאמר מגדול בוא"ו, בשביל אותה הארה המתגלית ביום ההוא שהיא תמידית כל היום כולו. ובסיום הכל יאמר פסוק עושה שלום במרומיו וכו' ויכוין בר"ת עושה במרומיו להוי"ה של ע"ב דיודי"ן וכנז' בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער המצות פרשת עקב:
כ. בשבת אומר בברכה ג' רצה והחליצנו, ופירוש החליצנו הוא ר"ל זרזינו, וביו"ט וחוה"מ ור"ח אומר כאן יעלה ויבא ואינו מזכיר שבת ביעלה ויבא, ואם טעה ולא הזכיר של שבת בסעודת הלילה או סעודה הראשונה של היום אם נזכר כשאמר בא"י קודם שאמר בונה ירושלים יסיים למדני חוקיך ויזכיר רצה והחליצנו, ואם נזכר אחר שאמר בונה ירושלים קודם שהתחיל ברכה רביעית של הטוב והמטיב אומר שם נוסח זה "בא"י אמ"ה שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית בא"י מקדש השבת", ואם אינו יודע נוסח הברכה זו יחזור לראש בהמ"ז כדי שיזכיר מעין המאורע מאחר שאינו יודע לתקן החסרון, אלא דאם ידע לומר ההתחלה והסיום סגי אף שאינו יודע הנוסח כולו כראוי. ואם חל יום טוב בשבת והוצרך לומר נוסח זה אז יאמר אותו כך "בא"י אמ"ה שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג פ' הזה בא"י מקדש השבת וישראל והזמנים", והא דסגי בהך ברכה דוקא כשזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, אבל אם לא נזכר עד שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אפילו לא אמר עדיין אלא רק תיבת ברוך חוזר לראש בהמ"ז:
ואם טעה בסעודה שלישית של שבת, יש פלוגתא, די"א חוזר כדין סעודה ראשונה ושניה, וי"א דאינו חוזר, ואף על גב דשורת הדין מחייבת דסב"ל ואינו חוזר, מ"מ כיון דעפ"י הסוד קי"ל אין הפרש בחיובא בין סעודה ג' לבין שתי סעודות דשוים הם בחיוב, לכך צריך להורות דגם בסעודה שלישית חוזר. מיהו בסעודה אחרת שסועד ביום אחר סעודה דשחרית שבירך בה המוציא ובהמ"ז כ"ע מודו דאם טעה בה אינו חוזר ועיין ברכ"י ומחב"ר ועקרי הד"ט סי' י"ג אות י"ד:
כא. אם טעה ביום טוב אף על גב דכתבו הפוסקים דחוזר כדין טעה בשבת וכ"כ מר"ן ז"ל, מ"מ כיון די"א דאין לחזור ביום טוב קי"ל סב"ל ואינו חוזר ביום טוב חוץ מליל א' דפסח וליל א' דסוכות, ועיין חס"ל סי' קפ"ט ומ"ש שם בשם משה ידבר סי' א' יע"ש:
כב. היה אוכל ויצא שבת מזכיר של שבת בבהמ"ז דאזלינן בתר התחלת הסעודה, ואף על גב די"א בתר השתא אזלינן לא קי"ל הכי, וכן המנהג פשוט להזכיר של שבת, ומיהו ידלג תיבת "הזה", ואם טעה ולא הזכיר אינו חוזר, וה"ה ליו"ט דאזלינן נמי בתר התחלת הסעודה, אבל בר"ח וחנוכה אף על גב דגם בזה איכא פלוגתא מורינן בהם דלא יזכיר, ואם התפלל ערבית באמצע הסעודה אפילו בשבת אינו מזכיר:
והא דאמרינן בשל שבת דאם נמשכה סעודה מזכיר, מ"מ אם נתעכל המזון שאכל בשבת אינו מזכיר, ואם נזדמן ר"ח במוצאי שבת אינו מזכיר אלא של שבת דהוי תרתי דסתרן ובברכה אחרונה שמברך על כוס של בהמ"ז אינו מזכיר של שבת, וכן אם בבית החתן נמשכה הסעודה עד ליל שמיני אינו מברך שבעה ברכות על הכוס של בהמ"ז וכנז' בחס"ל סי' קפ"ט אות ז':
