בן איש חי שנה ראשונה פרשת תולדות

בן איש חי שנה ראשונה פרשת תולדות 

ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך. נ"ל בס"ד דידוע אברהם הוא סוד החסדים, ויצחק סוד הגבורות. וידוע כי אוה"ע אין להם יניקה והשפעה מן החסדים אלא רק מן הגבורות, מפני כי החיצונים שהם שורש האומות אין להם אחיזה בחסדים. נמצא אין יניקה ושפע מן החסדים שה"ס אברהם, אלא רק לישראל דוקא. ולז"א ויתן לך את ברכת אברהם, סוד החסדים, לך ולזרעך אתך, ולא עשה כן לכל גוי:

ונ"ל בס"ד דלכן תמצא בזה חשבון מכוון ביעקב וזרעו כנגד מספר אברהם שה"ס החסדים. כיצד, שם העקרי של יעקב אע"ה הוא שם יעקב, אבל ישראל וישורון באו לו בתוספת, וכמ"ש שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת את שמו ישראל וישורון. והנה שם יעקוב מלא בוא"ו עולה קפ"ח. צרף עם זה י"א אותיות של ישראל ישורון, שהם תוספת, הרי קצ"ט. צרף עם זה מ"ט אותיות של השבטים שהם זרעו, הרי רמ"ח מספר אברהם שה"ס החסדים. ולז"א ויתן לך את בברכת אברהם לך ולזרעך אתך, לך ולזרעך דייקא, שיש בכם חשבון מכוון למספר אברהם:

ומאחר שאין לחיצונים אחיזה בחסדים, לכן תמצא שכל העברת הטומאה היא על ידי המים שהאדם טובל במים ונטהר מטומאתו. ולא עוד אלא שיש כח ברביעית מים בלבד להעביר ולדחות את רוח רעה מעל הידים הבאה לו ע"י השינה בלילה, כי מי החסד דוחים את הטומאה בכ"מ. ולכן צריך תחלה תתן הימין את הכלי של המים ליד שמאל, כאדון הגוזר על עבדו לשמשו, כדי להגביר החסד על הדין, שאז יכנעו החיצונים ותיעקר רוח רעה לגמרי ע"י מי החסד: 

א. סדר נט"י דשחרית, בתחילה יטול כלי המים בידו הימנית ותמסרנו לידו השמאלית, ואח"כ שופך מים מהכלי שבידו השמאלית על ידו הימנית, ואח"ז יאחז הכלי בידו הימנית וישפוך על ידו השמאלית, הרי פעם אחת. וחוזר כסדר הזה פעם שנית ופעם שלישית, באופן שתרחוץ על כל יד ויד ג"פ. ולא תרחצם לכל יד בפ"ע ג"פ בזא"ז, כי לא תיעקר רוח רעה אלא דוקא ברחיצה של סירוגין, כאשר כתבנו וכאשר מפורש כל זה בשער הכונות לרבינו האר"י ז"ל. ויש מדקדקים שלא תקבל יד הימנית את הכלי מיד השמאלית בשום פעם, אלא יד השמאלית אחר שתשפוך על הימנית תניח את הכלי בארץ, ואז הימנית תקחהו מן הארץ ותשפוך על השמאלית אבל הימנית בכל פעם היא תתן את הכלי לשמאלית כדי שתשפוך בו עליה, להראות הכנעה לשמאלית כנגד הימנית שהוא כאדון הגוזר על עבדו לשמשו:

והטעם שהנטילה היא רק על הידים, מפני כי הידים והרגלים הם סוף וסיום הגוף, ובאדם מתפשטין חמשה גבורות מנצפ"ך שהם אותיות כפולות חמש וחמש, וכנגדן הם חמש אצבעות בימין וחמש בשמאל, וזהו בין בידים בין ברגלים, וידוע כי אין אחיזה לחיצונים אלא בסיומי הגבורות והדינין ובקצותיהן, כי אין להם כח לינק מן הקדושה מלמעלה אלא רק בסיום שלה למטה, ולכן בלילה בעת שינה שורה רוח רעה על הידים ששם הוא הסיום ויש יכולת לחיצונים להתאחז שם, ולכן צריך שיטול ידיו במים שהם בחינת החסד הכולל חמשה חסדים, וע"י מתמתקים ה' גבורות מנצפ"ך הכפולות שהם בחמש אצבעות ימין וחמש אצבעות שמאל, ואז הקליפות שהיו נאחזים שם המה נדחים ומסתלקים משם ע"י החסדים, כי לעולם החסד דוחה את הקליפות. ודע כי לולא הצפרנים שהושמו בראשי האצבעות היו הידים טמאות אפילו ביום ואפילו בלא שינה, אך עתה ע"י הצפרנים אין רוח רעה שורה אלא בלילה בעת שינה או בכל עת שנכנס לבה"כ:

ואם תאמר א"כ למה אין עושים נטילה לרגלים כיון דחד טעמא להם, על זה תירץ הרב יפה שעה ז"ל דברגלים נאחזים יותר מן הידים, ולכן לתוקף אחיזתם אין לנו כח לדחותם משם בנטילה, ורק הכהנים בזכות המקדש והעבודה היה להם לדחותם גם מן הרגלים, ולכך כתיב בהו ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם. ובזה תבין טעם חיוב רחיצת ערב שבת פניו ידיו ורגליו, כי זכות שבת יכולה היא שתגין עכ"ד: 

ב. צריך ליטול כל האצבעות והכף עד פרק הזרוע. והא דמועיל ביוה"כ וביום ט"ב עד קשרי אצבעות, כתב מהר"י צמח ז"ל, ביום כפור אינה שולטת כ"כ, וביום ט"ב אינה מקפדת על דבר מועט כזה, כי כל היום הוא שלה בעוה"ר עכ"ד: 

ג. אחר הנטילה ג"פ בסירוגין כאמור, תעשה שפשוף לשפשף הידים זו בזו, וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל. ואף על גב כי מסתמות דבריו נראה דסגי בשפשוף פעם אחת בלבד. הנה מצינו לרבינו הרש"ש ז"ל דמצריך שפשוף ג"פ, וסידר כונות לכל פעם מן השלשה פעמים. ולכן צריך להזהר לעשות שפשוף ג"פ. ונ"ל דבעת השפשוף יזהר שיהיו האצבעות זקופים לצד מעלה ולא יהיו כפופים: 

ד. אחר השפשוף לא תניח אצבעותיך כפופים למטה, אלא תכף ומיד תזקיף ידיך ואצבעותיך למעלה ותגביהם עד הראש, ולפחות תגביהם עד כנגד הפנים, כי הפנים גם הם מכלל הראש, ותברך ענט"י תכף ומיד כאשר תרים ותזקיף ידיך, כדי שלא תהיה הגבהת ידיך לבטלה, כנז' בזוה"ק שאסור להגביה ידיו ברקנייא, ותהיינה ידיך גבוהות וזקופות עד שתסיים הברכה, דלכך מברכים על נטילת ידים שהוא לשון התנשאות, כמו וינטלם וינשאם, ואין מברכין על רחיצת ידים. ותזהר כשתגביה שתי ידיך כנגד הראש שתכניס קשרי הזרועות, שהם אצילי הזרועות הנקראים בלע"ז קובד"ו ובלשון ערבי עיכ"ס, לפנים מן הגוף, בסוד כל אחוריהם ביתה. גם צריך לפשוט שתי כפות הידים בעת הברכה כמי שרוצה לקבל בהם איזה דבר, והוא לרמוז קבלת הטהרה בהם, וכמ"ש רבינו ז"ל בשער הכונות ועולת תמיד: 

ה. לפ"ד רבינו האר"י ז"ל אחר הנטילה כהלכתה ג"פ בסירוגין נעקרת רוח רעה לגמרי, לכך צריך לברך תכף קודם הניגוב. ודלא כאחרונים ז"ל דכתבו דאינה נעקרת אלא עד אחר ניגוב, דלכך ס"ל לברך אחר ניגוב. וכן מפורש בסידור רבינו הרש"ש ז"ל לברך קודם ניגוב: 

ו. כתב רבינו ז"ל בעולת תמיד דף טו"ב, כאשר מתעורר האדם משנתו, תכף צריך ליטול ידיו קודם שיגע במלבושיו כלל, וגם אסור לילך ארבע אמות בלא נטילה זו של שחרית, כמ"ש בזוהר על פ' לאשר הביא אלוה בידו. לכן יזהר כל אדם להכין הכלים סמוך למטתו, באופן שלא יצטרך לילך ד' אמות. ויש בני אדם אשר בזמן הקור לובשים האנפלאות ברגליהם בעודם על מטתם קודם שיקומו לעשות נט"י, ולא יפה עושים וצריך להזהירם על זאת: 

ז. אם קם משנתו ולא מצא כלי הנטילה סמוך לו אלא מונח רחוק הרבה ואין יכול לומר לאדם אחר שיביאנו אליו, אז ילך פחות פחות מארבע אמות. ואם קם ממטתו והלך אצל כלי הנטילה הקרוב לו ולא מצא בכלי שיעור הראוי ליטול ג"פ על כל ידיו דהיינו עם הכף ומוכרח לילך רחוק להביא מים, אז יראה אם יש במים מועטין אלו כדי ספוק נטילה עד קשרי אצבעותיו כמו נטילה דיוה"כ, יטול עד קשרי אצבעותיו ואח"כ יוליך הכלי וימלאנו מים ויטול כראוי, ועכ"ז ילך פחות פחות מארבע אמות: 

ח. נט"י של שחרית אין נוטלין ע"ג קרקע אלא בכלי. ואסור לשפוך מי הנטילה במקום שעוברין בני אדם, כי רוח רעה שורה עליהן, ולכן ישפכם בנקב של בית הכסא או בנקב שעושין בחצירות בקרקע שקורין בלוע"א. גם צריך להזהירם דלפעמים יתמלא הכלי שנוטלין לתוכו על גדותיו מחמת רבוי בני הבית, ואז כשנוטלין בו עוד מוכרח שישפך ממנו על הקרקע, ואם נזדמן שנשפכו מי הנטילה בקרקע אז ישפוך על הקרקע ההיא מים טהורים הרבה כדי לבטל מי הנטילה שנשפך שם: 

ט. לא יברך ולא ילמוד כנגד כלי הנטילה שבו מי הנטילה עד שיוציאנו או יכסנו כדין מי רגלים, מפני שהם טמאים יותר מן מי רגלים: 

י. יזהר כל אדם לצוות את אשתו שתעשה כל יום נט"י לילדים הקטנים, אפילו שהם יונקי שדים, מפני שלפעמים פושטים ידם ונוגעים במאכלים ויטמאום שתשרה סט"א על המאכל ההוא, וגם מנהג זה הוא סגולה טובה לקטנים כדי שיגדלו בטהרה ויהיו גדולי הקדש כנ"ז בחס"ל: 

יא. יזהר לרחוץ פניו בכל יום, וגם ידיח פיו להעביר הרירין שבפיו, דמלבד דד"ז הוא טוב בשביל רפואת הגוף, יש בזה מצוה לכבוד קונו: 

יב. לא יטול ממי שלא נטל ידיו עדיין, דכתיב והזה הטהור על הטמא. וכן לא יטול ממשרתת נדה ולא ממשרת גוי או גויה וכנז' באחרונים. וכתב בלב חיים סי' ס"ה מי שנטל ידיו ואח"כ נגע בידיו של אחר שלא נטל ידיו, צריך לחזור וליטול פעם שנית, ועיין כף החיים סי' ח' אות ד': 

יג. אם ישן האדם ביום וכן אם ישן אחר חצות לילה, צריך נט"י לשפוך ג"פ בסירוגין, אך אין צריך ליטול לתוך כלי אלא יכול ליטול על הקרקע אם אין כלי לפניו, וגם נמי דאין צריך לברך ענט"י. ואף על גב דהרב מהר"א שרעב"י ז"ל בד"ש כתב בזה דאין צריך נט"י וכן הביא מן מקדש מלך, כבר כתב הרב אל"י ז"ל דלא נאמר כן אלא בשעת הדחק, אך הטוב והישר הוא דצריך נט"י ג"פ בסירוגין אבל בלא ברכה:

ואם ישן בחצות הראשון של הלילה שינת קבע שלו על מטתו והקיץ קודם חצות, יעשה נט"י גמורה כדת וכהלכה ויברך ענט"י. ואם הוא היה ניעור עד אחר חצות לילה, הן במשתה הן במלאכה, ולא ישן אלא עד שעבר חצות, גם זה כשנעור יעשה נט"י גמורה כהלכתה ויברך ענט"י. ואף על גב דרבינו הרש"ש ז"ל כתב בנהר שלום אם ישן אחר חצות לא שליט עליה רוח מסאבא ואין צריך נט"י, הנה הוא סמך דבריו בזה על סניף אחר שכתב מפני שנתעורר בחצות והמשיך המוחין ע"י הברכות, וכן נכדו מהר"א שרעב"י ז"ל סמך ג"כ על הברכות ועסק התורה, על כן זה שהיה ניעור עד אחר חצות ולא בירך הברכות וישן אז גם לפ"ד רבינו הרש"ש ז"ל צריך נט"י בברכה, ורק אם אחר חצות קודם שישן בירך ברכות השחר ולמד תיקון חצות ועסק בתורה, אז כשיקיץ משנתו בבוקר יעשה נט"י ג"פ אבל לא יברך ענט"י. ומיהו אם לא ברך ברכות השחר ורק עסק בתורה אני מסתפק בזה אם יברך ענט"י או לאו, ומנהג העולם לברך: 

יד. אם לא ישן אלא עד אחר חצות, אף על גב דלפ"ד רבינו הרש"ש ז"ל יכול הוא לברך ברכות השחר אחר חצות, מ"מ כיון שדעתו לישן אחר חצות מנהגינו הוא שלא לברך ברכות השחר אלא עד אחר הקימתו מן השינה, ואין אנחנו מברכים ברכות השחר תכף אחר חצות אלא רק בזמן שאנו נעורים כל הלילה כמו ליל הוש"ר וליל חג שבועות וכיוצא, דאז אנו מברכין ברכות השחר תכף אחר חצות לילה, חוץ מברכת התורה דמברכים אותה אחר עמוד השחר, וכן ראוי לנהוג כאשר כתבתי בסה"ק מקבציאל: 

טו. לא יגע בידיו קודם נטילה, לא לפה ולא לחוטם ולא לאזנים ולא לעינים, אפילו שהם סגורות ונוגע מבחוץ, ואם בא לו חכוך בכל הנז"ל בתוך שינה, יחכך ע"י בגד. וגם לא ישאף אבק נחיריים קודם נטילה. ואם התאוה מאד, יקום ויטול ידיו ואח"כ ישאף האבק. אבל בשינה של היום או שינה אחר חצות לילה אין צריך להזהר בכל הנז"ל, אף על גב דכתבנו דיטול ידיו ג"פ. 

טז. אלו דברים שצריכין נטילה ג"פ בסירוגין משום רוח רעה, הקם מן המטה מן השינה, והיוצא מבית הכסא אף על פי שלא עשה צרכיו אלא שנכנס שם בשביל עסק אחר. מיהו אם לא נכנס שם כולו אלא רק הושיט ידיו שם כדי ליתן כלי של מים להיושב שם לרחוץ בו, כיון דלא נכנס גופו אלא במקצת שהיו ידיו בלבד, אין שורה עליו רוח רעה כאשר נכנס כל גופו, אלא רק קצת מן הקצת, ולכך סגי ליה בפעם אחת, והמחמיר לרחוץ גם בכהאי גונא ג"פ תבא עליו ברכה וכמ"ש בסה"ק מקבציאל. וכן המשמש מטתו יטול אח"כ ג"פ, וכן האשה תטול אח"כ ג"פ, וכן ההולך בבית הקברות, וההולך בתוך ד"א של מת, וכ"ש הנוגיע במת עצמו ג"כ יטול ג"פ. ומה שנוהגין העולם כשיטלו ידיהם משום מת ובחזרתם מבית הקברות לבלתי יקנחו ידיהם במפה אלא יניחום עד שיתנגבו ברוח מאליהם, אין זה משורת הדין אלא עושין כן כדי שלא יסיחו דעתם מן זכרון המות, ולכן אם הוא בחורף שיש קור גדול, וקשה עליו הדבר מאד שיניח ידו בלי ניגוב במטפחת, ומצטער הרבה מחמת צינה, אז ינגבם במטפחת ולית לן בה:

ודע כי אפילו בנכנס לבית הכסא אין שורה עליו רוח רעה כמו כח רוח רעה ששורה עליו בשינה, דטעים טעמא דמותא, לכך אין צריך להזהר בכל הנך לבלתי ילך ארבע אמות בלא נט"י, דאין צורך להזהר בזה אלא רק בשינה. וכן נמי אין צריך להזהר בכל הנך ליטול לתוך כלי דוקא כמ"ש בנט"י דשינה, אבל צריך להזהר שיטול ג"פ בסירוגין, וגם שיטול שיעור רביעית: 

יז. ואלו דברים שצריכין נטילה מפני נדנוד רוח רעה דדי להם בפעם אחת ואין צריך ג"פ בסירוגין, ואלו הן, היוצא מבית המרחץ, והנוטל צפרניו ואפילו לא נטלו כולן, ויש מחמירין בנוטל צפרניו ליטול ג"פ בסירוגין היכא דצפרניו עודפין על הבשר, ומסתבר טעמייהו ע"פ הסוד. והמחמיר גם במרחץ ליטול ג"פ, תבא עליו ברכה:

ואלו דברים שאין צריכין נטילה כי אם רחיצה כל דהו, דהיינו שיטול ידיו פעם אחת משום נקיות, ואלו הן, החולץ או נועל מנעליו בידיו שנגע בהם, וה"ה אם נוגע בהם אחר שלבשם או אחר שחלץ אותם. מיהו אם נגע במנעלים חדשים שעדיין לא לבשם אדם מעולם אפילו פעם אחת, לית לן בה ואין צריך רחיצה כלל. וכן עוד נמי צריך רחיצה פעם אחת משום נקיות אם נגע ברגליו או בשאר מקומות המכוסים שבגופו, אבל במקומות המגולים כגון פנים ועורף וצואר וכן הידים עד סוף הזרוע אין צריך רחיצה. ויד שמאל אפילו אם נוגע בפרק הסמוך לזרוע שמניח שם תפילין עד אחר שני שלישי הפרק ההוא, חשיב בכלל מקומות המגולים ואין צריך רחיצה כלל. אבל יד ימין שאין מניחין בה תפילין ש"י, אם נגע באותו פרק שאחר פרק הזרוע, צריך רחיצה, דחשיב מקומות המכוסין, כיון דאין דרך למשמש שם. וכן האשה ג"כ חשיב הפרק ההוא בשתי ידיה בכלל המכוסים, ואם נגעה צריכה רחיצה. ובמקום שדרך הנשים לכסות פרקי זרועותיהם הסמוכים לכף, שדרכם להניח לולאות סמוך לכף בראש הכתונת שתהיה הכתונת מכסה כל הזרוע, אז גם אם נגעה בזרוע צריכה רחיצה משום נקיות. וכן הדדין בזמן שמנקת את בנה שדרכן להיות מגולין תמיד, אם נגעה בהם אין צריכה רחיצה. אבל אם אינה מנקת שדרכן להיות מכסות אותם לגמרי, אז הם בכלל מקומות המכוסים וצריכה רחיצה עם נגעה בהם. וכן החופף בראשו והמפלא כליו, אפילו לא מצא בהם כינה, וכן הנוגע בכינה, צריך רחיצה פעם אחת משום נקיות: