בן איש חי שנה ראשונה פרשת שלח לך
ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם וה' אתנו אל תיראום. נ"ל בס"ד דידוע אוה"ע תגבורתם היא מכוח נצוצי הקדושה המעורבים בקליפה שלהם כי הנ"ק הם חיותם וכוחם, ולכן צוה השי"ת להכרית הכנענים כמ"ש אבד תאבדון וכו' ולא תחיה כל נשמה, מפני שהיה בקליפה שלהם ניצוצי קדושה רבים ועצומים, ואם היו ישראל מטיבין עמהם ומקיימים אותם בעולם לא היו יכולים לברר נ"ק ההם, ואדרבא היתה הקליפה מתחזקת יותר, אך ע"י שהיו ישראל מאבדים אותם למטה ומכריתים אותם לקיים מצות השי"ת, בזה היו יכולים לדוש ולאבד גם את הקליפה ולהוציא בלעה מפיה. וכתבנו בס"ד במ"א דהאומות עכו"ם והקליפות שלהם דומים ללחם שהבירור יוצא ממנו ונשלם ע"י ד' דישות, האחת כשדשין התבואה להוציא המוץ ממנה שהיא הקליפה שלה ובדישה זו נעשה מדרגה א' בבירור נ"ק, והב' כשטוחנין החטים ברחיים לעשותם קמח ובזה נעשה מדרגה ב' בבירור נ"ק, והג' בעת שלשין הקמח במים שצריך המגבל לדוש העיסה ולמעכה בידים ובזה נעשה מדרגה ג' בבירור נ"ק, והד' אחר שנאפה הלחם והאדם דש אותו בשיניו כשלועס אותו ובזה נשלם בירור נ"ק ממנו וארבע מדרגות אלו של הבירור הם כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה, ולכן תקנו ארבע ברכות בבהמ"ז, וכמו שבירור הלחם צריך להיות בדישות הנז' בידינו כן בירור נ"ק מן אומה העכו"ם וקליפה שלה צריך שיהיה על ידינו בדישה שנדוש אותם עדי אובד, ולכן לא עשה השי"ת איבוד הכנענים בידי שמים שלא שלח להם מכות רעות במקומם עדי אובד אותם כאשר עשה להמצריים בארץ מצרים בעשר מכות, אלא גזר שיבואו ישראל לארצותם וילחמו בם ויאבדום בידים, כדי שבירור נ"ק מקליפתם יהיה ע"י ישראל שידושו אותם בידים כדרך שעושין בלחם. ובזה יובן ואתם אל תיראו את עם הארץ, לומר אם חפץ ה' לכלותם היה מכלה אותם במקומם בידי שמים כאשר עשה להמצריים שלא הצריך לישראל להלחם בם, לז"א כי לחמנו הם כלומר רצה השי"ת לעשותם כדוגמת הלחם שצריך להיות בירור שלו בידי אדם בדישה שעושה בו, וכן אלו סר צלם, הוא חלק הטוב, מעליהם כאשר יוסר חלק הטוב שהוא ניצוצי הקדושה מן הלחם, שעי"כ וה', שם הוי"ה שהוא כנגד ארבע מדרגות של הבירור הנז"ל, הוא אתנו לעזור אותנו במלחמה כדי להשלים בירור נ"ק על ידינו, ולכך אל תיראום עתה שהם נשארו קיימים ולא היה איבודם בידי שמים:
א. מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות פרשת עקב, תכוין בהמשך זמן אכילתך ולפחות כשאתה אוכל אותה הפרוסה של כזית אשר ברכת עליה המוציא כוונה קצרה דרך כלל וזו היא, כי הנה ענין הבירור הוא ע"י ל"ב שיניים שהם כנגד ל"ב נתיבות חכמה המבררין הכל דבמחשבה אתבריר כלא, והם הטוחנין ומפררין את המאכל ועי"כ מתברר האוכל מתוך הפסולת כדרך הרחיים הטוחנות את התבואה, ואח"כ מתפרדין הסובין והמורסן שהם הקליפות מן הקמח שהוא האוכל משא"כ קודם שנטחן שהיו דבקים יחד בתכלית עכ"ל. ועוד כתיב שם לכוין בשתי בחינות של בירור במאכל שאוכל והוא, הא' הוא בירור המאכל בעצמו הטוב שבו מן הסיגים המעורבים בו ע"י חטא אדה"ר וגם עוד מה שהיה מעורב בהם מתחלת ברייתן מששת ימי בראשית, והב' הוא ענין תיקון נפשות המגולגלים הנמצאות במאכל ומשקה ע"ש. עוד כתוב שם וז"ל תכוין לבלוע המאכל אחר שנטחן כי שם באסטומכא הוא גמר הבירור, כי אז מתעכל המאכל, והטוב שבו מתהפך לדם והמזון הולך אל הכבד ומתפשט בכל העורקים והאיברים כנודע, והרע שבו יורד דרך בני מעים ויוצא לחוץ עכ"ל. וכל אלו כוונות פשוטות הן וצריכות מאד אפילו לאדם פשוט, וצריך שכל אדם יודע ספר להרגיל עצמו בהם. ובסה"ק מקבציאל כתבתי אף על גב דרבינו ז"ל כתב דהבירור צריך להיות ע"י ל"ב שיניים שהם כנגד ל"ב נתיבות חכמה ונשנה דבר זה פעמים שלש בדבריו בשער טעמי המצות, עכ"ז אם ימצא אדם שנפלו שיניו ולא נשאר לו כי אם ארבע או שש אל תחשוב דחסורי מחסרא זה מן תיקון הנ"ז, אלא אפילו בזה המעט הנשאר עושה התיקון משלם מאחר דמתחלה היו לו ל"ב שיניים וזה הנשאר מחילא דל"ב נתיבות חכמה קאתי, ודוגמה לזה תמצא בדין נט"י דמטהרין המים דשיורי טהרה משום דאתו משיעור שלם, וכנז' בש"ע סי' ק"ס סעיף י"ג דיש מתירים אפילו בנוטלין זא"ז וכו' מפני שבאו משיורי טהרה יע"ש:
ב. אותם שיורי מאכל הנשארים בעצמות ובקליפין של הפירות, אם יש בהם נצוצי קדושה יתבררו ע"י ברכה אחרונה שאומר האדם על שלחנו אף על פי שסופם לזרקם לאשפה, לפיכך יזהר האדם שלא יסיר מעל השלחן עצמות וקליפין אלא עד לאחר בהמ"ז כמ"ש המקובלים וכ"כ בחס"ל סי' ק"ף אות א', ולכך אזהרה שמענו שלא יוציא מעל השלחן דבר להאכיל לבהמה וחיה ועוף הטמאים קודם בהמ"ז וכנז' שם. ואותם בני אדם שדרכן לאכול תבשילין של בשר מעשה קדרה תחלה ואחר אכילתם יביאו פירות על השלחן ואלו קשה להם להניח כלים של הפירות בהיות השלחן מפוזר עליו עצמות של בשר וכיוצא, הנה יש לד"ז תקנה שיפרשו על השלחן מפה אחרת כדי שיתכסו העצמות ולכלוכי התבשילין, ויסדרו על מפה הנקיה כלים של פירות שיביאו, ונמצא אח"כ מברכים בהמ"ז בהיות העצמות והקליפין עודם על השלחן ובזה יושלם בירורם:
ג. מאחר שבהמ"ז עושה תיקון גדול על השלחן וכאמור, לכך הזהירו חז"ל לשייר האדם פת על שלחנו בעת בהמ"ז, ובזוה"ק החמירו בזה ואסמכוה אקרא דלא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, ואם אכלו כל הפת קודם בהמ"ז ולא הרגישו אלא עד שעת בהמ"ז לא יביאו פת שלימה ויניחו על השלחן אלא יביאו פרוסה, ואם היה על השלחן פת שלימה מעת שבירך המוציא לא יסירנה בשעת בהמ"ז, ואדרבה עדיף טפי למעבד הכי להשאיר ככר אחד שלם על השלחן מעת שבירך המוציא, ולא אסרו בפת שלימה אלא רק אם יביאנה מחדש בעת בהמ"ז:
ד. צריך ליזהר שלא ישאר כלי ריק על השלחן בשעת בהמ"ז כגון כפות כוסות וקערות וכיוצא, גם יזהר שלא להניח סכין על השלחן בעת בהמ"ז:
ה. אסור לאבד פירורין שיש בהם כזית, לכך יזהר שלא יפלו טיפות מים מן נט"י על פירורין שבשולחן כי ימאסו בכך, ואפילו אין בהם כזית אסור לאבדם ולהמאיסם דקשה לעניות ב"מ אפילו בדבר מועט, ואזהרה זו צריכה יותר לנשים שהם מצויים בבית ועיניהם תהיינה משוטטות תמיד בקרקע הבית בעבור זאת, ואשת חיל תכבד בידיה תמיד מקום האכילה אחר האכילה ותזרוק לתנור ואל תסמוך על המשרת, ואז עליה נאמר בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר, ולז"א אין הברכה מצויה בביתו של אדם אלא בעבור אשתו, יען כי תשגיח שלא לאבד פירורין קטנים, ואז בעלה שלל לא יחסר כי לא יחסר לחמו, ויזהרו לנפץ המפה של השלחן בתנור, ובליל שבת ינפצו אותה במקום מיוחד לזה, ואחר שבת יכבדו מקום אשר נפצו בו ויזרקו לתנור. וכן תזהר האשה לכבד מקום שמצניעין בו הלחם ולכבדו ולזרוק לתנור, כי מוכרח שיהיה שם פירורין בעת הכנסה והוצאה, וכן יזהרו מוכרי הלחם בשוק לכבד סביבות הקופה שמוכרין בה הלחם, כי יפלו פירורין הרבה כשמוציאין הלחם ממנה לשקול ללוקחים ויזרקו העפר עם הפירורין שבו לתנור, ואזהרה זו צריכה יותר פה עירנו שהלחם הוא קל ואינו עב כ"כ יען דאינו מעשה פורי"ן (בערבי צמון) וע"כ יפול ממנו פירורין הרבה יותר מלחם מאפה הפורי"ן, לכך צריך להזהיר המון העם בזה ובפרט ברקיקין דא"א שלא יפול מהם פירורין:
ו. קודם בהמ"ז יזהר ליטול מים אחרונים לתוך הכלי, כי מים אחרונים חובה, אפילו אכל פת בלבד, דיש בזה טעם גדול ע"פ זוה"ק ודברי רבינו האר"י ז"ל בשער טעמי המצות פרשת עקב. וכתוב שם בעת נטילת מים אחרונים יחבר ד' האצבעות לבד והגודל לבד וישפיל אצבעותיו כלפי מטה:
ז. במאמר רז"ל הנז' שאמרו מים אחרונים חובה רמוז כמה כונות סודיות של מים אחרונים, ולכן טוב שהאדם קודם שיושיט ידו ליטול מים אחרונים יאמר הלכה זו "מים אחרונים חובה", ושמעתי מעט"ר הרב מור אבי ז"ל שהיה מנהג עט"ר הרב מו"ר זקני רבינו משה חיים ז"ל לומר הלכה זו קודם נטילת מים אחרונים, ולפעמים היה סומך על הלכה זו במקום ד"ת שאומרים על השלחן קודם בה"מ כשאין שהות לומר דברי תורה, כי זו הלכה מתורה שבע"פ, ודבר בעתו מה טוב:
ח. יזהר שיהיו מים אחרונים מעט ולא ירבה בהם כי המה חלק הסט"א, ואם ידיו מזוהמות הרבה מן התבשיל וכן פיו ושפמו שצריך להם מים הרבה ברחיצתם טוב שירחצם קודם נטילת מים אחרונים אדעתא לאכול עוד אח"כ ויהיו אלו כמים אמצעים, וכן יעשה אחר שירחצם יאכל חתיכת פת מן השלחן כדי שלא תהיה נחשבת רחיצה ההיא למים אחרונים, ואחר שיאכל חתיכת הפת וכיוצא יטול מים אחרונים מעט ויברך בהמ"ז ועיין כף החיים סי' כ"ה אות ב':
ט. כתבו האחרונים בשם המקובלים ז"ל, כשנוטל מים אחרונים יאמר "זה חלק אדם רשע מאלהים", ויכוין "חלק אדם רשע" ר"ת אח"ר דהוא הסט"א ועיין כף החיים, וכתבתי בסה"ק מקבציאל דהנוהג בזה יאמר דברים אלו בלחש והמשכיל יבין:
י. אין נוטלים מים אחרונים ע"ג קרקע אלא בכלי, ואם א"א למצוא כלי יטול ע"ג עצים או על הרצפה, דאין רוח רעה שורה על הרצפה כמו ששורה ע"ג קרקע, וגם מים אמצעיים שנוטלין בין חלב לבשר ג"כ צריכין כלי:
יא. אין נוטלין בחמין שהיד נכוית בהם, וי"א צריך שיהיו צוננין ממש ונכון להזהר בזה, ויש מי שאומר שצריך שיהיו ראויים לשתיה שלא יהיו מרים או סרוחים, גם צריך שיהיו באים מכח גברא, ואם עבר ולא נטל מים אחרונים יטול אחר בהמ"ז, ואם אין לו מים יטול בשאר משקין ואפילו ביין כיון דאין לו ליטול בענין אחר:
יב. צריך ליטול עד פרק של האצבעות, כ"כ הפוסקים ז"ל, ונ"ל שצריך ליטול עד פרק השלישי וראש פרק השלישי בכלל, דכן נראה מלשון רבינו הרש"ש ז"ל בסידור שכתב יכוין בנטילת י"ד פרקי ימין וכו' יע"ש, משמע דהנטילה היא לי"ד פרקים והכי מסתברא:
יג. המודד מלח והנוגע במלח חייב ליטול ידיו אח"כ, וכן אפילו בלא סעודה כשאוכל קשואין וכיוצא בדברים שדרכן להניח עליהם מלח באצבעותיו צריך ליטול ידיו אח"כ, דאע"ג דמלח סדומית אינו מצוי יש לחוש למין מלח שטבעו כמלח סדומית, וכל אדם יחוש לעצמו לקיים דברי חכמים ועיין חס"ל ושאר אחרונים:
יד. יש מי שאומר אם אכל מאכל לח שאז ידיו מזוהמות בו אז מן הדין כשירחץ ידיו מברך על רחיצת ידים, ולא נהגו העולם לברך כן, אף על גב דהמצריכין ברכה זו הם גדולי עולם דקי"ל סב"ל, מיהו צריך כל אדם להרהר ברכה זו בלבו:
טו. צריך להזהר שלא להפסיק בין מים אחרונים לבהמ"ז אפילו בד"ת, ורק פסוקים אלו יאמר אותם אחר מים האחרונים קודם בהמ"ז, והם מזמור אלהים יחנינו ויברכנו כולו וטוב לצייר במחשבתו בצורת המנורה, ואחריו יאמר פסוק אברכה את ה' בכל עת וגו' ויכוין לגרש הסט"א העומדת על השלחן, ואחריו פסוק סוף דבר הכל נשמע וגו' ופסוק תהלת ה' ידבר פי וגו' ופסוק ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה ואח"כ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' ויכוין ס"ת זה השלחן אשר נה"ר, ויברך בהמ"ז בעינים סגורות כתפלת העמידה וישים יד שמאל כנגד החזה ויד ימין על יד שמאל, ויברך בכונה דהסט"א עומד שם לקטרג עליו אם לא יברך בכונה:
טז. ישתדל לברך על הכוס אם יש שנים עמו שאז יש להם זימון, אבל יחידי לא יברך על הכוס, וצריך שימסור לו הכוס אדם אחר כשאוחזו בשתי ידיו, וכן הוא יקבלנו בשתי ידיו, וקודם שיאמר וידבר אלי זה השלחן וגו' אז יקבל הכוס בשתי ידיו, ואחר שיקבל אותו בשתי ידיו יאחוז אותו ביד ימין בלבד ואז יאמר וידבר אלי זה השלחן וגו' ויתחיל לעשות זימון ולברך:
יז. מנהג החסידים כשמברכין בהמ"ז על הכוס שיהיה הפת בשלחן מונח לצד שמאל המברך כדי שיהיה כוס של ברכה בימין שלו והפת בשמאלו, ויש טעם בדבר עד"ה:
יח. כוס בהמ"ז צריך הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ, גם צריך שיהיה חי, ויש בזה כמה דיעות, די"א הכונה הוא דבתחלת הברכה לא יהיה מזוג, שלא ימזגנו אלא עד ברכת הארץ. וי"א הכונה היא שימלאנו מן הצלוחית או מהחבית לשם ברכה, ולא יהיה משיורי כוסות, וי"א הכונה שיהיה הכוס שלם. ומן הדין צריך להזהר בכל הסברות הנז' לקיים אותם. ואחר שימזגנו בברכת הארץ יהיה מלא אך לא יהיה מלא כ"כ שיהיה נשפך ממנו, ואחר שיקבלנו בשתי ידיו משתי ידים של הנותן ישאר ביד ימין בלבד בכל הברכה כולה ולא תסייע השמאל לימין, גם צריך שיגביהנו מן השלחן טפח לפחות ונותן עיניו בו בכל הברכה שלא יסיח דעתו ממנו, ואחר שישתהו ישייר מעט יין בו לשגרו לאשתו אפילו לא אכלה עמו:
יט. איטר יד כתבו הפוסקים יטלנו בימינו שהוא שמאל כל אדם, ונ"ל בס"ד דע"פ הסוד גם איטר יד יטלנו בימין דאין תלוי ביד כהה ועיין שלמי ציבור דף מ' הלכה י"ד בשם מהר"י צמח ז"ל גבי תפילין יע"ש:
כ. צריך שלא יהיה פגום, שאם שתה ממנו פגמו, ואפילו שתה מן הכד או מחבית קטנה הוי פגום, ולכתחילה צריך להזהר אפילו בחבית גדולה, וי"א גם מים פגומים פסולים למזוג בהם כוס של בהמ"ז, וצריך להזהר בזה:
כא. כשיגיע לברכת הארץ באומרו "וברכת את" בתיבת "את" ימזגנו במים שאינם פגומים. וכתב בחס"ל דאם היין חזק שצריך הרבה מים וצריך נמי שיהיה הכוס מלא, לכך ימזגנו קודם בהמ"ז כדי שיהיה מלא ואח"כ בברכת הארץ יוסיף למזגו במעט מים ע"ש, ונ"ל דיש לפקפק בזה, דהא איכא דס"ל שצריך להיות בתחלת הברכה חי שאינו מזוג וזו הסברא נראית עיקר, דהא ברעיא מהימנא נקיט לה בסתמא, ולשאר סברות נקיט להו בשם יש אומרים ואם ימזגנו קודם ברכה נמצא חסר חי לסברת הנז' על כן אף על פי שצריך מים הרבה ומוכרח שיהיה חסר בתחלת הברכה חסרון הניכר לעין לית לן בה, מאחר שבברכת הארץ מוזגו ונעשה מלא, מיהו נ"ל עכ"פ צריך שיהיה בו בתחלת הברכה שיעור רביעית:
כב. כשימזוג הכוס בברכת הארץ יסתכל במים ההם אשר יתנם בכוס, וכמ"ש רבינו ז"ל בשער טעמי המצות פרשת עקב ומבואר שם שיכוין המוזג מים מספר תשעים כמנין תשעה יודי"ן שבארבע הויו"ת של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן יע"ש, ויזהר ג"כ כשימזוג לא יטיף מי המזיגה בקלוח אחד אלא יפסיק הקלוח פעם ושתים כדי שתהיה המזיגה בשלשה פעמים זא"ז, כ"כ בשם מעבר יבק ז"ל וכתבתי בסה"ק מקבציאל טעם לזה בס"ד:
כג. כוס של בהמ"ז וכן של קידוש צריך שיהיה שלם בשפתיו וכן בבסיס שלו, שלא יהיה בו פגימה וחסרון כלל, ובשעת הדחק מותר, ויש מי שפוסל אפילו בשעת הדחק, והסדק אפילו בלא חסרון פוסל וכנז' בחס"ל אות ד':
כד. מי שנותנין לו כוס של ברכת המזון ואינו מברך, מקצרין ימיו. מיהו האידנא שנהגו בכל תפוצות ישראל שכל אחד יברך בהמ"ז לעצמו ואינו יוצא י"ח בברכה שמברך בעל הכוס, אין בזה חשש הנז', דהא כל אחד מברך בעצמו וממילא כל או"א יברך ג"כ לבעה"ב ויתקיים בו ואברכה מברכך, ובטל טעם של מקצרין, אך ודאי צריך לרדוף אחר מצוה זו גם בזה"ז כי יקרה היא מאד, ואין נותנין כוס של ברכה אלא לטוב עין שהוא שונא בצע ועושה חסד בממונו, שנאמר טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך:
