בן איש חי שנה ראשונה פרשת לך לך
אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. נ"ל בס"ד דידוע שם אל שדי מאיר בעולם הבריאה. והטעם כי עולם הבריאה הוא עולם השלישי ששם קדושה משולשת, ולכן מאיר שם אל שדי דחשבונו משולש, כל שליש הוא קט"ו כמנין חסד גדול, ולכן מרע"ה שזכה אל הנשמות דבינה דבריאה כמ"ש בשער הפסוקים בפרשת בראשית נקרא משה שהוא מספר אל שדי, שכל שליש הוא מספר חסד גדול שהוא היה בסוד החסדים בנר"ן שלו, כמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא, ולכן נתנה תורה על ידו, דהתורה נתנה לנו מעולם הבריאה:
והנה ידוע שישראל נשמתם חצובה מתחת כסא הכבוד שהוא עולם הבריאה בסוד ברוך אלהינו שבראנו לכבודו, ששם מאיר שם אל שדי שהוא משולש כל שליש מספר חסד גדול, ולכן אם ישראל יהיו שלמים בעבודה באהבה משולשת שיהיה להם בעבודת השי"ת, אהבה בכונה, אהבה בדבור, אהבה במעשה, אז יאיר בהם שם אל שדי שהוא חשבון משולש כל שליש מספר חסד גדול, כי האהבה היא מצד החסד בסוד זרע אברהם אוהבי, וגם שם ה"ס הגדולה, לכך יאיר בהם אל שדי שהוא ג"פ חסד גדול בנר"ן שלהם, ועל שילוש זה רמז להם כמ"ש והייתם לי סגולה, דוגמת הסגו"ל שהוא נקודת החסד והוא משולש בשלש נקודות:
וידוע הוא דשלימות העבודה בשלשה פעמים אהבה הנז' רמוזה באותיות שלפני שם הוי"ה שהם כוז"ו שמספרם ג"פ אהבה. ובזה פרשתי הפסוק אחרי ה' אלהיכם תלכו, כי כוז"ו שהם מספר ג"פ אהבה אחרי אותיות שם הוי"ה באלפ"א בית"א. ובזה יובן בס"ד הרמז כאן אני אל שדי שהוא שם המאיר בבריאה שהוא משולש בג"פ חסד גדול, לכן התהלך לפני, כלומר באותיות שהם לפני שמי שהם מספר ג"פ אהבה שהוא בסוד החסד הגדול, ובזה תהיה תמים בהארת אל שדי. ומאחר שאנחנו צריכין לעבוד את השי"ת ולקיים מצותיו בשלשה פעמים אהבה שהם בכוונה ובדיבור ובמעשה. לכן הציצית שהוא זכר לכל מצות ה' עושין בו ט"ל כריכות לרמוז שאנחנו צריכין לראותו לזכור בו מצות ה' באהבה משולשת בכונה ובדבור ובמעשה, ולכך נקרא טלית שהוא ט"ל ת"י והיינו ט"ל רמז לט"ל הנז' ות"י הוא מספר קדוש שימשך לנו קדושה ממצוה זו של ט"ל כריכות הציציות, כי אין לנו השגה אלא בציציות שבטלית ולא בגוף הטלית עצמו:
א. הגדיל יעשהו חוליות חוליות, כל חוליה משלשה כריכות. ובתחלה יקשור ב' קשרים סמוך לכנף ויכרוך ז' כריכות, ויקשור ב' קשרים אחרים ויכרוך ח' כריכות, ויקשור ב' קשרים אחרים ויכרוך י"א כריכות, ויקשור ב' קשרים ויכרוך י"ג כריכות, ואח"כ יקשור עוד ב' קשרים, והרי סך הכל ט"ל כריכות כמנין הוי"ה אח"ד, וכמ"ש רז"ל בס' הכונות. ועשיתי סימן לדבר זה, תן חלק לשבעה וגם לשמונה, נמצא תחלה שבעה כריכות, ואח"כ שמונה כריכות, ואח"כ תעשה י"א כמנין אותיות לשבעה לשמונה שהם י"א אותיות, ואח"כ תעשה י"ג כמנין אותיות תן חלק לשבעה וגם שהם י"ג אותיות:
ב. גוי שתלה החוטין של ציצית בטלית או שעשה החליות והקשרים פסולה, אבל האשה כשרה להטיל הציצית בטלית ולעשות החליות והקשרים, ויש מחמירין שלא לעשות ע"י נשים, ולכן לכתחילה צריך להזהר שלא לעשות תליית החוטין וכריכתן וקשירתן ע"י נשים אלא ע"י אנשים, אבל טויה ושזירה עושין גם לכתחלה ע"י הנשים. והקטן דינו כאשה לענין זה, ולכן לכתחילה אין לעשות תליית החוטין והכריכות והקשרים ע"י קטן אלא ע"י גדול, ומיהו כל שהוא בן י"ג שנה ויום אחד יעשה לכתחילה ואין צריך לבדוק אם יש לו ב' שערות:
ג. אם הטיל ישראל ציצית בבגד שלא בכונה, כלומר שלא נתכוון לשם מצות ציצית, יש פוסלין ויש מכשירין, והלכה כסברת הפוסלין. ולכן צריך להתירם ויחזור ויתלם לשם מצות ציצית. ואם הוא שבת שא"א לו להתירם ולקשרם ואין לו טלית אחרת כשרה, יש לסמוך על המתירים באותו היום דוקא, ואחר שבת יתקננה, אך לא יברך דספק ברכות להקל, וברכות אינם מעכבות. ולכן כל אדם יזהר שלא לסמוך בתליית החוטין ותיקונם אלא על אדם יר"ש ומוחזק בכשרות ובקי ויודע לכוון לשם מצוה ולעשות כל הדברים כתיקונם. ועל כן יזהר לומר בפיו מקודם, "הריני מטיל ציציות אלו לשם מצות ציצית", יען די"א כל דבר הצריך כונה לשמה צריך להוציא הכונה בשפתיו, וכמ"ש האחרונים בדין הטווייה ושזירה. וטוב לומר "ליקבה"ו וכו' הריני מוכן להטיל ציציות בארבע כנפות הבגד הזה כמו שצונו ה' אלהינו בתורתו, ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, ונאמר גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה. ויהר"מ ה' או"א כשם שאנחנו מקיימים מצוה זו בחוטי לבן, כך תזכינו לקיים אותה כתקנה בחוטי תכלת, ככתוב בתורה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. ויהי נועם וכו'":
ד. טוב להזהר שלא לחתוך חוטי הציצית בסכין, ע"ד שנאמר לא תניף עליהם ברזל, אלא יחתכם בשיניו כשצריך לחתכם:
ה. אם שאל טלית מצויצת, אם שאל אותה ללבשה כדי לעלות לדוכן או לעלות לס"ת וכיוצא, ה"ז לא יברך עליו, אבל אם שאל בעבור לקיים מצות עיטוף בציצית, הנה אם שאלו מן השמש שלא מדעת בעלים, לא יברך עליו, דברכות אינם מעכבות, וכיון דאיכא פלוגתא ספק ברכות להקל, אבל אם שאלו מדעת בעלים להתעטף בו לקיים מצות ציצית, יוכל לברך, דאמרינן מסתמא נתנו לו במתנה ע"מ להחזיר והרי הוא שלו, ואף על גב דגם בזה יש אומרים דאין לברך על טלית שאולה כלל, מ"מ בכה"ג יש לסמוך על המנהג ואין למחות ביד המברך. ומיהו יר"ש יתרחק מטלית שאולה היכא שאפשר לו. וטליתות של הקדש שמונחים בבית הכנסת בתורת צדקה ללבשם אותם שאין להם טליתות, לכ"ע יברך עליהם, ואפילו אם לובשן כדי לעלות לס"ת, וכמ"ש האחרונים ז"ל בזה:
ו. בזה"ז חזינן רובא דעלמא קפדי שלא ילבשו אחרים ציצית ותפילין שלהם, ולכן אין ליקח מן השמש ציצית ותפילין של אחרים שלא מדעת בעלים, אא"כ יודע השמש בבירור שהבעלים לא קפדי, ואין כל הדעות שוות בדברים אלו, הלא גם אנכי מכיר בעצמי דאנא מאינשי דקפדי בזה והטעמים שונים:
ז. מותר להתיר הציציות מן הטלית בין גדול בין קטן בשביל הידור מצוה לשים במקומן ציציות חדשים ונאים יותר, אף על פי דאלו הציציות שנוטלם הוא משליכם וגונזם ואין מניחם בטלית אחרת, שרי משום נוי מצוה. וכן אם נפסק כנף אחד ורוצה לחדש ארבעתם בשביל נוי שיהיו שווים ודומים זל"ז. מותר להסיר כל השלשה אחרות ולעשות הארבע כנפות חדשים שיהיו שוים יחד בשביל נוי מצוה:
ח. אף על פי שהכריכות של הציצית עשאם כמספר שם הוי"ה, כי יש שמנהגם בכך ואין נוהגין בכריכות של ט"ל, הרי זה מותר להתירם ואין בזה חשש מוחק את השם כמ"ש האחרונים ז"ל:
ט. כשרוצה להתיר הציצית כדי להניח יותר יפים וקשה עליו הטרחא להתירן, מותר לחתכם אף על פי שהם נפסדים בזה לגמרי. מיהו יש מחמירין בזה ואוסרים לחתכם, וצריך לחוש לדבריהם. ורק בשעת הדחק וצורך גדול יש לסמוך על המתירים, כן העלו האחרונים ז"ל:
י. טלית מצויצת שנחלקה לשני חלקים, אסור לחזור לתפרה עם הציציות שבה, משום תעשה ולא מן העשוי. כיצד יעשה, יתיר הציציות של חלק אחד מהם דוקא ואח"כ יתפור החלקים יחד, ונמצא הוי זה החלק שאין בו ציצית כמו תוספת על חלק הראשון, ואח"כ יעשה ציצית מחדש בחלק הזה שהוא תוספת לראשון. כן העלתי בסה"ק מקבציאל מספרי האחרונים ז"ל:
יא. שיעור הטלית גדול הוא כדי שיקיף כל ראשו וכל גופו עד החזה פנים ואחור, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בספר הכונות. וחז"ל אמרו כדי שיכסה ראשו ורובו של קטן. ובסה"ק מקבציאל הבאתי דברי רבינו האר"י ז"ל מ"ש בס' הכונות ומ"ש בעולת תמיד ומ"ש בנהר שלום לרבינו הרש"ש ז"ל, והשויתי דברי רבינו האר"י ז"ל עם דברי חז"ל, כי שיעור זה דנקטי חז"ל בקטן דבעו רוב גופו הוא שוה עם שיעור דנקיט רבינו האר"י ז"ל בגדול עד החזה ולא נקיט רוב גופו, ושם נסתפקתי אם זה השיעור דבעינן בגדול עד החזה אם אדם ארוך הרבה יוכל ללבוש טלית המגיע באדם בינוני עד החזה אף על פי שאיליו אינו מגיע עד החזה, והעלתי דאזלינן לחומרא ובעינן שיגיע לזה הארוך עד החזה, כי מסתימות דברי רבינו האר"י ז"ל נראה יותר שצריך לשער כל אחד כפי מידתו, מיהו לקולא לא עבדינן, שאם יש קצר קומה הרבה שהוא גדול בשנים ורק קומתו קצרה כמדת קטן בן ט' שנים, אינו יכול ללבוש טלית שיגיע אליו עד החזה, כיון שזה הטלית אינו מגיע בגדול עד החזה:
יב. בשיעור טלית קטן שלובשין תחת הבגדים, בסה"ק מקבציאל הבאתי דברי האחרונים ז"ל בזה, ושם הבאתי מה שהעלה הרה"ג הרח"ף ז"ל בלב חיים סי' צ"ט דהנכון לצאת י"ח לכ"ע לשער בטלית קטן שיהיה אמה וחצי שהם ל"ו גודלים באורך ואמה וחצי ברוחב, ומה גם לסברת רבינו האר"י ז"ל דצריך לכסות גופו פנים ואחור עכ"ד ע"ש. והרואה יראה בדברי רבינו האר"י ז"ל שלא אמר על ט"ק שיכסה פנים ואחור אלא אמר שיעור שיעטף את הגוף מלבד הזרועות. ובזה נראה דאין צריך שיהיה הרוחב אמה וחצי שהוא ל"ו גודלים, אך באורך מודינא ליה דשפיר הורה כן לסברת הטור ודעימיה דצריך לעשות ארכו אמה וחצי שהוא ל"ו גודלים. והנה פה עירנו בגדא"ד יע"א מנהגם לעשות הטלית קטן ארכו אמה ורביע באמת המדינה שעולה האורך בזה יותר מארבעים גודלים, אך הרוחב עושים אותו שלשה רביעי אמה שעולה יותר מכ"ד גודלים. ובתשובה לעיר אחרת הוריתי לשואל לעשות הרוחב כ"ד גודלים והאורך ל"ו גודלים:
יג. נשים ועבדים פטורים ממצות ציצית, דאפילו אם לובשים טלית בת ד' כנפות אין צריכים להטיל בה ציצית, מפני דמ"ע שהזמן גרמה היא, וכל מ"ע שהז"ג נשים ועבדים פטורים. ואף על גב דקי"ל בשופר וסוכה וכיוצא אם רצו לקיים הרשות בידם ויש להם שכר כמי שאינו מצוה ועושה וליכא משום כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, מ"מ במצוה זו מחזי כיוהרא. ועוד יש חשש נמי משום לא תלבש אשה כלי גבר. על כן בציצית צריך למנוע אותם וכנז' בפוסקים. ובספר הכונות מפורש טעם פרטי במצוה זו ע"פ הסוד דלא שייכה מצוה זו בנשים:
יד. קטן היודע להתעטף, צריך אביו ליקח לו ציצית לחנכו. והאי קטן, י"א בן תשעה שנים, וי"א הפקח בן שש, ואינו פקח בן שבע, צריך אביו ליקח לו ציצית לחנכו:
טו. לילה לאו זמן ציצית הוא, שנאמר וראיתם אותו, פרט לכסות לילה, אבל כסות סומא חייב בציצית מפני שישנו בראיה אצל אחרים, ולכן אפילו אם ילבשנו הסומא חייב להטיל בו ציצית. ובסה"ק רב פעלים הבאתי בתשובתי שם דברי הרה"ג הרח"ף ז"ל בלב חיים סי' ק', שכתב אף על גב דקי"ל סומא חייב בציצית, מ"מ מאחר דאיכא מ"ד הסומא פטור, יקיים מצות ציצית בלא ברכה משום ספק ברכות להקל, ושם העלתי בראיות מאחר דפשט המנהג שהסומא מברך, יש לו לברך ואין לחוש לספב"ל. וגם הרח"ף ז"ל עצמו כ"כ בספר מל"ח סי', יו"ד אות מ"ח במקום שיש מנהג לא אמרינן ספב"ל. וזהו מנהג פשוט שהסומא מברך על הטלית. ואם יבא להתחסד לשמוע ברכה מאחרים, ד"ז קשה לעשותו בכל יום ועוד נפק מזה פקפוק מצד אחר:
טז. מחמת דאיכא פלוגתא בין הרמב"ם והרא"ש בכסות המיוחד ליום ולילה, ומרן ז"ל לא גילה דעתו בכסות המיוחד ללילה ולובשו ביום, לכך צריך להחמיר באיסור תורה כחומרות שני הסברות הנז' להטיל ציצית בכסות המיוחד ליום ולילה אף אם לובשו בלילה, וכן יטיל לכסות המיוחד ללילה אם לובשו ביום, אבל לענין הברכה כיון שספב"ל לא יברך אלא אם לובש ביום כסות המיוחד ליום או כשלובש ביום כסות המיוחד ליום ולילה וכנז' באחרונים ז"ל:
יז. סדינים וכרים אף על פי שאדם ישן בהם לפעמים ביום, נקראים כסות לילה, דעקרם נעשו בשביל לילה. ולמ"ד כסות לילה חייב בציצית אם לובשו ביום צריך להטיל בהם ציצית שהרי ישן בהם בבוקר, ואעפ"כ המנהג פשוט שלא להטיל בהם ציצית אפילו שהם של צמר, מפני די"א לא חייבה תורה אלא בגדים שאדם מתכסה בהם דרך לבישה, אבל דרך הצעה כגון סדינים וכרים לא מקרי כסות, ומ"מ כיון דיש חולקין, יעשה קרן אחת מן ד' קרנות עגולה כדי לפטרם לכ"ע. בד"א בסדינים של צמר, אבל צמר גפן או משי וכיוצא, אין צריך לעשות בהן קרן אחת עגולה, דיש בזה ספק ספיקא שמא פטורים מן התורה ושמא הלכה כמ"ד כסות המיוחד ללילה פטור ביום, וכל שיש ב' ספיקות מן התורה אף על פי שבדרבנן הוא ספק אחד שפיר דמי כ"כ הגאון א"א סי' י"ח סק"ג. ונ"ל דיש בזה שלש ספיקות והוא שמא הלכה כמ"ד כל שהיא דרך הצעה ואינו דרך לבישה אין נקרא כסות ופטור, ועל כן אין להקפיד בסדינים של שאר מינים, אבל בשל צמר אף על גב דיש בזה ג"כ ס"ס, כיון דאפשר לתקן בנקל בקרן אחת עגולה, לא סמכינן באיסור תורה על ס"ס זה:
יח. מותר להטיל הציציות בטלית ולקשרם בלילה בטלית המיוחד ליום, אף על גב דלהרמב"ם ודעמיה כסות יום בלילה פטורה, ליכא בזה משום תעשה ולא מן העשוי, משום דזמן ממילא קאתי, ולא דמי לבעלת שלש דאינה חייבת ואין ראוי לציצית כלל וכנז' במש"ז סי' י"ח סק"א:
יט. הציציות תשמישי מצוה הם ואין בגופן קדושה, לפיכך בזמן שקבועין בטלית אסור להשתמש בהם תשמיש של חול כגון לקשור בהם איזה דבר וכיוצא. גם יזהר שלא יהיו נגררין ע"ג קרקע משום בזיון מצוה. ואחר שנפסקו מן הטלית יכול לזרקן, ורק לא יזרקם לאשפה או למקום מגונה, ויש מחמירין לגנזן ותבא עליהם ברכה:
כ. טליתות של מצוה שבלו אסור לקנח בהם או להשתמש בהם תשמיש מגונה, אלא זורקן והם כלים מאליהם. ואותם שנוהגין לזרקן בבית הכנסת והשמשים מקנחין בהם נירות בית הכנסת וגם ידיהם המלוכלכים בשמן, זה נקרא תשמיש מגונה ואסור:
כא. מותר לעשות מטלית גדול טלית קטן, כן העלה הרב בית יהודה סי' כ"ט, אבל הרב לב חיים ז"ל סי' צ"ב פקפק בזה משום דע"פ הסוד ט"ג יש בו מעלה רבה על ט"ק, והאמת אתו בזה. מיהו אם נתבלה מקצתו ואין ראוי ללבשו, יוכל לעשות מחלק החזק שבו ט"ק ואין חשש בזה לכ"ע:
