בן איש חי שנה ראשונה פרשת תזריע טהרות

בן איש חי שנה ראשונה פרשת תזריע טהרות 

רבי יוסי אומר, יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך, והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, וכל מעשיך יהיו לש"ש. י"ל מה שייכות לעסק התורה עם חבוב ממון חבירו דנקיט להו בהדי הדדי, ועוד מה נותן טעם בתיבת "שאינה" על מ"ש והתקן עצמך ללמוד תורה. ונ"ל בס"ד דמצינו שדימה הכתוב את התורה לממון, דכתב אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה וכו', וכן אמר טוב סחרה מסחר כסף, וכאלה רבות. והענין הוא כמו שהעוסק בממון במו"מ מרבה ומוסיף הממון שלו, כן העוסק בתורה ונושא ונותן בדבריה ימצא חדוש תורה הרבה ויוסיף חכמה, ולכן גם בתורה שייך לשון סחורה, אך אפשר שיחשוב האדם כמו ממונו אם ירצה להניחו בתיבה ולא יעסוק בו אלא יושב ובטל דרשאי הוא בשלו ואין עליו דין וחשבון כן הוא מסחר התורה אם לא ירצה לעסוק במו"מ של התורה רשאי דשלו היא ורשאי להניחה בקרן זוית ולא יעסוק בה כדי להרויח ממנה חידושים, והנה באמת החושב כך הוא דעת שוטים, כי התורה היא תורת ה' ונתנה לאדם כדי לעסוק בה ולטרוח בעסק שלה כדי להוציא לאור תעלומיה וסתריה בארבעה חלקים של פרד"ס, והרי היא אצל האדם בתורת עסקא כאחד הנותן לחבירו אלף זהובים להסתחר בהם ויקח מן הריוח מחצית שכר דאינו רשאי לבטל כיסו של חבירו להניח הקרן בטל בתוך התיבה ולא יעסוק בו כלום, וכן הענין אצל התורה, לכך אמר הכתוב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, ר"ל הן אמת לקח טוב, זו התורה, נתתי לכם, שמסרתיה לכם אך היא עודנה תורתי שלי היא וממוני היא, לכך אל תעזובו, אין אתם רשאין לעזוב העסק שלה שתהיו בטלים ממנה, דאינה ממון שלכם כדי שתאמרו רשאי אדם בביטול עסק ממונו, אלא חייבין אתם לעסוק בה להוציא ממנה רווחא ופירי כאשר תוכלון:

ולז"א יהי ממון חבירך המסור לך בתורת עסקא חביב עליך כשלך, שאתה צריך לשומרו ולעסוק בו שלא יהיה בטל, דלא תוכל להצניעו בקרן זוית בלתי עסק של ריוח, וזהו בממון הגשמי של חבירך המסור לך, וכמו כן אתה צריך להזהר בממון הרוחני היא התורה הקדושה המסורה לך שתתקן עצמך ללמוד תורה ולא תניחנה בטלה בקרן זוית, יען כי הן אמת שנתנה לך מאת ה', אך היא אינה ירושה לך אלא עודנה של בעלה, דתורת ה' נקראת גם אחר שנתנה לישראל, ובעלה רוצה שתטרח בה להוציא ממנה רווחא ופירי בחדושי תורה, וכל כונתך בלימוד ועסק שלה יהיו לש"ש ולא בעבור לקבל פרס מן הריוח הזה שאתה מוליד ממנה:

ומ"ש "לשם שמים" ולא אמר "לשמים" היינו כי אדם בעסק התורה צריך ליחד שם הוי"ה ושם אדנ"י, ולכן ארז"ל כי חיים הם למוצאיהם, למוציאיהם בפה, היינו דשם אדנ"י הוא בחי' כלי, ושם הוי"ה בחי' אור פנימי שהוא בתוך הכלי, לכך שם אדנ"י נקרא נרתק לשם הוי"ה, וידוע כי הפה הוא בחינת שם אדנ"י בסוד אדני שפתי תפתח, והתורה עצמה היא בחי' שם הוי"ה, לכך צריך שיוציאם בפה, ולזה סיים "ופי" שהוא בחינת שם אדנ"י "יגיד תהלתך" היא התורה שהיא סוד שם הוי"ה, ולכן אם האדם מוציא ד"ת מפיו ממש הנה בזה עושה חבור שם הווי"ה בנרתק וכלי שלו שהוא שם אדנ"י, ולז"א חיים הם למוציאיהם בפה, וידוע כי שמים כינוי לשם הוי"ה שנקרא שמים, ותיבת שם הוא כינוי לאדנ"י הנקרא שם, בסוד ויעש דוד שם, ולז"א וכל מעשיך יהיו לשם שמים, שמחבר בחי' שם עם בחי' שמים, שבזה יהיו חיבור או"פ שהוא שם הוי"ה בתוך הכלי שהוא שם אדנ"י:

ולכן כל קדושה שיש למעלה מוכרח שיש בה בחי' או"פ ובחי' כלים, וכל העולמות וכל הספירות הם מיוסדים ועשויים בכך שהם בחי' כלים ובחינת אורות שבתוכם, ואין עולם ואין ספירה למעלה שאין בה בחינת כללים ובחי' אורות פנימים:

והנה ידוע שהתורה נקראת מים והיא המטהרת את האדם ודוחה מעליו כל מין טומאה ולכן כמו שהתורה שנקראת מים שהיא חיים לאדם ע"י הטהרה שמטהרתו צריכה להיות בפה כאשר אמרנו דנמצאת הטהרה נעשית במים שבתוך הכלי שהוא הפה כמ"ש חיים הם למוצאיהם בפה, כן טהרת ידיו של אדם במים הגשמיים צריכין המים להיות בתוך הכלי, ובזה נטהרין הידים, שבזה תהיה טהרת הידים במים הגשמיים כמו טהרת האדם במים הרוחניים שצריכין להיות בכלי שהוא הפה, שיהיה זה דוגמת הקדושה שלמעלה שהכל עשוי בחינת כלים ובחינת אורות שבתוכם, והוא בסוד חיבור שם הוי"ה שהוא או"פ בשם אדנ"י שהוא סוד הכלי ונרתק שלו, ולכך הכלי שנוטלין בו נקרא בדברי רז"ל אנט"ל שהוא מספר חיבור הוי"ה אדנ"י, וכן מפורש בסידור רבינו הרש"ש ז"ל הכונה זו של אנט"ל שהוא מספר שני שמות הנז': 

א. הנה ארז"ל אין נוטלין לידים אלא מכלי, מפני שסמכו דין טהרת ידים על הזאת מי חטאת ועל קדוש ידים ורגלים במקדש שהיו צריכים כלי, יען דבקדוש ידים ורגלים נאמר ועשית כיור וכו' ורחצו ממנו וכו' ובמי חטאת נאמר ונתן עליו מים חיים אל כלי, וארז"ל כל הכלים כשרים אפילו כלי אבנים וכלי אדמה שאינם חשובין כלים לענין טומאה מ"מ כשרים כאן ובלבד שיהיו עשויים לקבל משקה, אבל כובעין של לבדין אפילו קשים ואפילו הם מעור שיכולים לקבל משקה, פסולין לנט"י, כיון דאינם כלים גמורים להשתמש בהם, וגם שאינם עשויים לקבל משקה, ובשעת הדחק שאין לו כלי אחר ולא ימצא לו התיר מרן ז"ל ליטול בהם, אך לא יברך ענט"י, וטוב שיכרוך ידיו במפה אחר שיטול בכלים אלו ויאכל פת בעוד ידיו כרוכים במפה ועיין במש"ז ואחרונים ז"ל: 

ב. גם כסויי הכלים, כיון שאין התחלת עשייתן כדי לקבל, אין נוטלין מהם, ועיין שו"ע לרבינו זלמן סעיף וא"ו וחיי אדם ושאר אחרונים: 

ג. צריך שיהיה הכלי מחזיק רביעית, ואם אינו מחזיק רביעית אין נוטלין ממנו לידים, אפילו שימלאנו שנים ושלש פעמים באופן ששופך ממנו על ידיו כמה רביעיות: 

ד. לא יהיה הכלי נקוב. ושני מיני נקבין הם, הא' נקרא מוציא משקה, והב' נקרא כונס משקה, דהיינו אם ישימו הכלי הזה בתוך המים יכנסו בו המים דרך הנקב ההוא שבו, וזה הנקב הוא גדול מנקב שמוציא משקה, והנה אם ניקב נקב שהוא כונס משקה אפילו אם הכלי מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה אין נוטלין ממנו, דמאחר שיש בו נקב כזה ה"ז בטל מתורת כלי, אבל אם הנקב הוא קטן שהוא רק מוציא משקה, אם מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה נוטלין ממנו, ואם לאו אין נוטלין ממנו. ומיהו אם יש לו כלי אחר אפילו אם זה מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה, לא יטול בו לכתחילה:

ואפילו בנקב של כונס משקה לא פסלנו אלא רק בנוטל דרך פיו של הכלי, אבל אם נוטל ושופך מן הנקב עצמו שרי לדעת מרן ז"ל. ומיהו מאחר דיש חולקין בזה, יטול בלא ברכה משום סב"ל ויברך בלא שם ומלכות ורק יהרהר שם ומלכות בלבו: 

ה. יש אומרים דלא חילקו בין כונס משקה למוציא משקה אלא בניקב, אבל אם נסדק אף על פי שאינו אלא במוציא משקה אין נוטלין ממנו, משום דנסדק גרע מניקב, ואף על גב דיש חולקין וס"ל דאין לחלק יש לחוש לסברת המחמירין, ורק בשעת הדחק יש לסמוך על המקילין, אבל לא יברך בשם ומלכות אלא יהרהר שם ומלכות בלבו, ועיין חיי אדם ושאר אחרונים: 

ו. כל נקב או סדק שהמים יוצאים ממנו טיפה אחר טיפה תכופים בזא"ז הרי בידוע שהוא שיעור כונס משקה ופסול לדברי הכל, ואם אינו מוריד טיפה אחר טיפה אז יבדקנו ע"י שישימנו בתוך המים ויראה אם הוא כונס משקה או לאו: 

ז. כלי שנקרא בלשון ערבי איברי"ק, המנהג פשוט בארץ הצבי וטורקייא ליטול ממנו, וכמ"ש הגאון חיד"א ז"ל במחב"ר, וכן המנהג פשוט פה עירנו בגדא"ד יע"א, אך יש מחמירים לומר שאם פי הקנה גבוה מפי הרחב שיטול דרך הרחב, וטוב להזהר בזה היכא דאפשר, ועיין חס"ל אות ב' ושאר אחרונים ז"ל. ודע כי כל כלי איבריי"ק של נחשת המצוי פה עירנו יע"א דרכן להיות פה הקנה גבוה יותר, גם עוד יש הפרש אחר בזה של חרס שפיותיו הם ישרים בעיגול שאין עושין בשפתיו כעין מרזב בולט כדי ליצוק ממנו, אבל בשל נחשת עושין בראש הקנה הדק כעין מרזב בולט שיוצקין ממנו דרך שם, ובזה יש חשש אחר והוא דיש אוסרים ליטול דרך אותו העשוי כמין מרזב מפני דשם אין לו דין כלי כיון שאינו מחזיק שם משקין, ולדידהו צריך ליטול דרך הרחב שהוא ביושר ואין עשוי כמין מרזב, ואף על גב דעל זה יש חולקין וס"ל דשרי ליטול גם דרך שם ועיין בזה להרב מטה יהודה ושאר אחרונים וכן העיד הגאון מחב"ר שכן המנהג פשוט וכנז"ל, מ"מ יר"ש יחוש בזה ולא יטול דרך שם אלא יטול דרך פה הרחב שהוא הישר מקום שמחזיק משקין. ומיהו אין למחות ביד הנוהגים היתר בזה ליטול דרך המרזב, ועכ"פ אתה רואה שזה האיברי"ק של חרס המצוי פה עירנו שעומד ישר בדק וברחב הוא עדיף טפי ליטול ממנו ויטול מן פה הקנה הדק שהוא נמוך מן פה הרחב: 

ח. צריך להזהר שלא יהיה בשפת הכלי שנוטל ממנו חריץ או בליטה שיעור כונס משקה, ואם נשבר הכלי בשפתו בצד אחד יטול במקום השבר שהוא התחתון והנמוך: 

ט. כלי נחשת שניקב אין מועיל לו סתימה בשעוה ולא בטיט ולא בזפת ולא בדבק שקורין בערבי גיג"י ולא במה שקורין קי"ג וכן כל כיוצא בזה, אלא צריך שיסתמנו בבדיל ויועיל לו, וכל כלי חרס אין מועיל לו סתימה חרסית וטיט אבל מועיל לו הזפת והדבק ועיין שדה הארץ סי' ג', ולכן פה עירנו צריכין להזהר כשקונין איברי"ק של חרס לראות אם הוא מתוקן בחרסית, כי פה עירנו ימצא נקבים בחדשים והמוכר מרגיש בהם ומתקן אותם בחרסית שקורין בערבי צלא"ח וזה מצוי הרבה, לכך הקונה יתן דעתו לעיין היטב בכלי שמא הוא מתוקן בכך ולא יקנה כלי כזה בשביל נט"י: 

י. לא ימלא חפניו מים ויתן לחבירו על ידיו, שאין נוטלין אלא מן הכלי, וכן הוא עצמו לא יטול ידו אחת מן הכלי ואח"כ ישפוך ממנה לידו השניה, ויש מתירין בזה בהיכא ששפך על ידו הראשונה רביעית בבת אחת מן הכלי, דכיון דידו הראשונה זו נטל אותה מן הכלי מהני אם ישפוך ממנה לידו השניה, ומ"מ יש להחמיר כסברה ראשונה דפוסלין בכל ענין: 

יא. אם הכניס ידיו בתוך כלי של מים ושפשף ידיו בהם, לא עלתה לו נטילה אם הוא מחובר לקרקע, דכיון דהכלי מחובר לקרקע נמצא אין כאן נטילה אלא כעין טבילה היא זו ואין טבילה בשאובין. ואם אין הכלי מחובר לקרקע ה"ז דרך נטילה, ויש מתירין בזה דס"ל בין שנוטל ידיו מתוך הכלי בין מכניס ידיו לתוך הכלי הכל נקרא נטילה בכלי, ויש אוסרין בזה, ובשעת הדחק שאין לו כלי ליטול ממנו יש לסמוך על המקילין, אך יברך בלא שם ומלכות אלא יהרהר שם ומלכות בלבו וגם עוד יכרוך ידיו במפה ויאכל: 

יב. מי שאין לו כלי יכול לטבול ידיו בנהר או במקוה שיש בו ארבעים סאה הכשרים לטבילת נשים, או במעין אף על פי שאין בו ס' סאה ורק שיהיו ידיו מתכסים בו בבת אחת, ויברך על נטילת ידים, ואף על גב דמן הדין די לו להטביל ידיו פעם אחת דוקא וגם אין צריך ניגוב, מ"מ גם בזה יטביל ג"פ וישפשף ג"פ מפני שיש סוד בדבר, והנגוב בלא"ה יעשהו האדם משום נקיות:

והא דשרי להטביל ידיו בנהר היינו דוקא בנהרות הגדולים הבאים ויוצאים מאליהם מן ההרים כחדקל ופרת ואמנה ופרפר נהרות דמשק וכיוצא בהם, אבל אותם נהרות שהם חריצין שעושין בעלי השדות בשדות וכרמים כדי שישקו את האילנות והזרעים ששואבין להם מים מהנהר הגדול או מן המעין על ידי הדלי ששופך לתוך הבריכה ומן הבריכה נמשך ויוצא לתוך אלו החריצין שהם הנהרות הקטנים, הרי זה אסור להטביל ידיו בנהרות אלו דאע"ג שיש בהם ארבעים סאה ויותר מחמת שהם ארוכים הרבה אף על פי שאין בהם עומק, ועוד נמי הם מים שאובה שהמשיכוה דהדלי שופך אל הבריכה ומן הבריכה נמשך המים לנהר עכ"ז הנה הם זוחלין ופסולין וכל דלא עשה להם גדר בתוכם לעכב זחילת המים שיהיו נקווים ועומדים ולא זוחלים אין טובלים בהם הידים:

ואם יטביל ידיו בזאת הבריכה שהדלי שופך לתוכה ויטבילנה בעוד שהדלי שופך, אף על גב דיש מתירים משום דניצוק חיבור דהדלי נקוב ובעוד ששופך אל הבריכה הנה הוא שופך גם למעין, עכ"ז כיון דאיכא דס"ל ניצוק אינו חיבור לכך אין לסמוך להתיר בזה. מיהו לפעמים בתוך אלו החריצים שעובר בהם המים בתוך שדות וכרמים עושין בריכה אחת גדולה ועמוקה שיש בה ארבעים סאה מים נקוים בתוכה הנה בזאת הבריכה מותר להטביל ידיו כיון דהמים נקוים בתוכה, אך צריך להזהר להכניס ידיו לתוך הבריכה למטה משיעור קרקעית החריץ השופך המים לתוך הבריכה ויוצא ממנה, יען כי בשטח העליון של הבריכה השוה עם המים העוברים על פני החריץ שם נחשבים זוחלין, ולכך צריך שישפיל ידיו למטה בתוך המים הנקווים אשר בבריכה, ושיעור הארבעים סאה ג"כ בעינן שיהיה במים הנקווים ולא מראש הבריכה: 

יג. אם נטל ידו אחת וטבל ידו אחת כשרה ומברך על נטילת ידים לכ"ע, וכן אם יש בידו אחת מכה שא"א ליתן עליה מים והיא כרוכה בבגד ונוטל רק יד אחת דיברך על נטילת ידים ולא יברך על נטילת יד, וכמ"ש בתשובה בסה"ק רב פעלים: 

יד. המים צריכין לבא מכח גברא, ואם באו מאליהם לא חשובה נטילה, ולכן כלי שקורין בערבי מזנבל"א שיש לו ברזא עשויה כראש תרנגול נחשת שמסבבין אותו לצד אחד ויוצאים המים צריך הנוטל ידיו ממנו להיות פותח וסותם כמה פעמים תכופים בזא"ז, שאם לא יעשה כן נמצא קלוח הראשון בלבד יוצא מכח גברא, ובזה הקלוח הראשון אין בו מים שיעור המספיק לכסות כל היד: 

טו. אין ליטול ידיו מקטן שאין לו שש שנים גמורות, כי נט"י צריכה כונה וקטן כזה דינו כקוף שאין לו בינה וכנז' באחרונים, וטוב להזהר שלא ליטול ידיו מנכרי, וכן נמי מאחותו ובתו שהם נדות או מאשה אחרת אפילו אינה נדה ג"כ לא יטול, אבל אם הנכרי או הנדה הביאו מים בכלי והוא נוטל בעצמו, שרי, והנזהר גם בזה תע"ב וכנז' באחרונים: 

טז. יש שבעה משקין שהם מקבלים טומאה שלא בהכשר, והם הא' יין וגם חומץ יין בכלל זה, והב' דבש דבורים אחר שהופרש מן השעוה וכנז' במטה יוסף ח"ב דף ט' ע"ג, והג' שמן זית, והד' חלב וגם מי חלב בכלל, והה' טל, והוא"ו דם בהמה חיה ועוף, והז' מים, וסימנם י"ד שח"ט ד"ם, אבל שאר מי פירות אפילו עשויים משקים לשתיה אין מקבלים טומאה בלא הכשר, ולכן האוכל דבר שטיבולו במשקה מן המשקים הנז' שמקבלים טומאה או כגון שנשפך מהם על המאכל ועדיין הוא לח, אף על פי שהאוכל אינו נוגע במקום המשקה ואפילו אוכל ע"י כף, צריך ליטול ידיו תחלה אבל לא יברך ענט"י, דלא תקנו חז"ל ברכה אלא דוקא בנוטל ידיו לאכול פת, ואף על פי שהדם אסור באכילה בלא"ה מנו אותו עם ז' משקים הנז' משום אדם האוכלו לרפואה במקום סכנה, ומיהו דם דגים אינו נקרא משקה לענין זה, ולכך האוכל דג עם דמו אין צריך נט"י: 

יז. אפילו אוכל פחות מכזית מהדברים שטיבולן במשקה מהמשקים הנז' חייב ליטול ידיו, והראיה לזה מליל פסח שאוכלין כרפס פחות מכזית ועכ"ז חייב ליטול ידיו משום טיבולו במשקה וכנז' בברכ"י: 

יח. כל משקה מהמשקין הנז' שנתבשל עם שאר דברים ויש בהם מן המשקין הנז' טופח על מנת להטפיח הרי זה צריך נטילה באכלו אותם, וכן אם שרו איזה דבר במים או רחצו פירות במים ועודם רטובים שיש עליהם מים טופח ע"מ להטפיח צריך נטילה, ויש מקילין במבושל לאכלו ע"י כף בלא נטילה, ויש לסמוך על המקילין היכא דאיכא דוחק וטרחא גדולה, ומיהו מרקחת שנותנין לאורח ע"י מזלג יש להתיר בשופי, כי זה חשיב דבר שדרכו לאכול ע"י כף, דגנאי ליטול חתיכת המרקחת בידו לאכלה בלי מזלג, והראיה דאם לא היה להם מזלג לא יביאו המרקחת בלי מזלג. מיהו כל זה הוא במרקחת דרובה מים או מחצה על מחצה, אבל היכא דסוכ"ר והפירות הם יותר מן המים שנתבשלו בהם אין צריך נטילה ועיין מטה יוסף ח"ב דף ט' ע"ב ושאר אחרונים: 

יט. משקה מהמשקים הנז' שהוא מבושל מותר לטבל בתוכו לחם ולאכול בלא נט"י, מפני שהמשקה הוא מבושל וגם אין נוגעים ידיו במקום המטובל, ולכן צריך להזהר בזה שלא יגעו ידיו במקום שהוא מטבלו במשקה וכמ"ש הרב נוה שלום דף קל"ה, ומה שהוכיח הגאון חיד"א ז"ל לאותם המטבילים פת בתוך הקאפ"י ואוכלים בלי נט"י היינו מפני שהם נוגעים בידיהם, והשותה מאלו המשקין הנז' בכלי אין צריך נט"י, אבל טובל אצבעו ומוצץ וכן השותה מים בכפיו צריכין נט"י, ויש מקילין בטובל אצבעו ושותה בידו דס"ל לא תקנו נט"י למשקין אלא ע"י טבול אוכלין ולא בענין אחר, ואף על פי שהמיקל יש לו לסמוך מ"מ יש להזהר היכא דאפשר: 

כ. החמאה אם היא קרושה אינה משקה אלא נחשבת אוכל, אבל אם נמוחה ה"ז משקה וצריכה נט"י. ויין שרוף שנעשה מתבואה או מתמרים וכיוצא אינו משקה לענין זה דלא הוי אלא זיעה, והצלי שהמוהל טופח עליו י"א צריך נט"י וי"א אינו צריך, ויש לסמוך על המתירים בזה: