בן איש חי שנה ראשונה פרשת דברים

בן איש חי שנה ראשונה פרשת דברים 

אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם מאד אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל וכו'. נ"ל בס"ד ע"פ הקדמה ידועה שכתבו המפרשים בשם חז"ל, דיעקב אע"ה לקח חלקו ניסן אייר סיון, ועשו תמוז אב אלול, אך נתגבר יעקב אע"ה עליו וחטף ממנו את אלול ונשאר בידו תמוז ואב בלבד, ולכך שלט בהם בזמן החרבן והרע לישראל בהם, אך לעתיד גם שתים אלו יקחו ממנו וישלטו בהם ישראל ויהיו שני חדשים אלו ימים טובים לישראל עכ"ד. גם ידוע מ"ש המקובלים ז"ל, דקליפת עשו תפול בזמן שיקח ממנו יעקב אע"ה אות וא"ו שהיא בסוף שמו, וישאר בו עש, ואז יתקיים בו עש יאכלם. גם ידוע מ"ש רז"ל במדרש רבא מאד זה היצה"ר, וז"ש אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו, פירוש גם לעת עתה אתם לוקחים את אלול שהיה תחלתו חלק עשו, וייראו מכם, ולכן צריך שבחודש הזה תהיו נשמרים מן היצה"ר הנקרא מאד כדי שלא תתגבר אדום שהיא אותיות מאד, אך אל תתגרו בם לפגוע בהם לרשת ארצם כי לא אתן לכם מארצם אלא עד מדרך כף רגל, כלומר עד שתתגברו במע"ט שתהיו יכולים ליקח מהם אות וא"ו שהוא רגל, ר"ל סוף שמו של עשו. או יובן בס"ד עד מדרך כף רגל שיהיה נקצץ ונתקן הקו"ף דקנה, ויהיה מן קנה הנה. או יובן שיושלם הבירור דאז מטו רגלין ברגלין כמ"ש בזוה"ק:

נמצא לעת עתה אנחנו מצפים ליקח גם תמוז ואב שיהיו ימים טובים, ודבר זה תלוי בתשובה ומע"ט, והנה ידוע מ"ש הרב ב"ע ז"ל כי י"ב חדשים הם כנגד י"ב אותיות שם אדנ"י במלואם ואות א' מתחיל בניסן ע"ש, נמצא לפ"ז תמוז ואב הם אותיות ד"ל די"ב אותיות הנז', ובזה יובן בס"ד אשרי משכיל אל דל הם תמוז ואב שהם בחינת אותיות ד"ל דשם אדנ"י, לתקנם ע"י תורה ומצוה ומע"ט דאז ביום רעה ימלטהו ה', ואיתא בזוה"ק בחדשי החורף יש טבת ושבט שהם ג"כ קשים, והם כנגד תמוז ואב, ונודע כפי סדר האותיות יהיו טבת ושבט כנגד אותיות י"ו דאותיות הנז', וגם אלו אחר שיתוקנו תמוז ואב גם הם נתקנים ונמתקים, וישתלשל בהם שפע רב, נמצא תמוז ואב וטבת ושבט הם אותיות דלי"ו, ובזה יובן בס"ד יזל מים מדליו, כלומר שפע גדול מחדשים שהם כנגד דלי"ו, וזרעו, ישראל, במים רבים, היא התורה:

והנה תמוז אב מספרם תאנה, ובזה יובן בס"ד נוצר תאנה לעת עתה, יאכל פריה לעת"ל, שיתהפכו לימים של טובה, ונודע כי החרבן וכל הרעות שהיה לישראל היו מסיבת עון עץ הדעת שהיה תאנה כמ"ש חז"ל, ועוד איכא דס"ל דגפן היה, ואלו ואלו דברי אלהים חיים, דהוה הכי והוה הכי, ובזה יובן כי עץ השדה נתן פריו תאנה וגפן נתנו חילם, ר"ל עץ השדה הם אילני סרק שעתידין להוציא פרי, יען כי תאנה וגפן שחטא בהם אדה"ר נתנו חילם שנתקנו:

ולכן חודש זה נקרא אב שהוא עתיד להיות אב לכל חדשים, מאחר שנעשו בו רבות רעות, מוכרח שיהיו בו טובות מרובות יותר מכל חדשים, ע"ד מש"ה שמחנו כימות עניתנו גם נ"ל שנקרא אב שהוא יתוקן ויתגבר בזכות התורה, כמ"ש רז"ל אל"ף בית אלף בינה, ולכן שבטו יששכר, והנה נודע כי תוקף ימים רעים של חדש זה הוא בכניסתו בלבד שהם תשעה ימים שיש בהם רי"ו שעות כמנין גבורה, וכמנין אריה, לכן מזל חודש זה הוא אריה, תוציא מהם ד' שעות שהוא שליש אחרון של יום ט"ב שאז נולד המשיח מושיען של ישראל נשאר רי"ב שעות, ונעשו רי"ב שעות אלו רעים לישראל בחרבן בשביל שבזו ת"ח עמ"ש רז"ל לא חרבה ירושלם אלא עד שביזו בה ת"ח, וידוע כי ת"ח של א"י נקרא רבי כמ"ש חז"ל כל רב מבבל, וכל רבי מא"י, ומאחר שביזו את רבי לכך לקו ברי"ב שעות קשות אלו של תשעה ימים הנז', והנה אנחנו בוטחים כי רי"ב שעות רעות אלו יתהפכו לעתיד לטובה שיהיו מספר אור"ה שעולה רי"ב ויתקיים בימים אלו ליהודים היתה אורה ושמחה וששון:

ובזה יובן בקהלת י"א ומתוק האור וטוב לעינים כי שני חדשים תמוז ואב הם כנגד ב' עינים ימין ושמאל, ועליהם כתיב עיני עיני יורדה מים וכמ"ש רבינו ז"ל בשער הכונות, וידוע כי החכמים מכונים בשם עינים להקב"ה לכך תבע עלבונם בימים אלו של תמוז ואב שהם בחינת עינים, ולכך באיכה הקדים אות פה לאות עין על שבזו ת"ח שהם עינים, והתוקף של רעות הימים אלו היה ברי"ב שעות הנז' שהם כמנין האור ולז"א ומתוק האור שיתמתקו רי"ב שעות ויהיו אור, ובזה יהיה טוב לעינים הם תמוז ואב שהם בחינת עינים, וז"ש קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, כי בתמוז ואב שהם עין ועין יראו בשוב ה' ציון:

ועוד נ"ל בס"ד הטעם שנקרא חודש זה אב כי הוא תלוי בתיקון ב' אותיות ו"ה של השם, ואות אל"ף של כסא, כי כאשר יושלם תיקון שלהם שיהיה השם שלם והכסא שלם אז גם הוא יהיה לטובה לששון ולשמחה, כי לכן עתה בימי החרבן ארז"ל משנכנס אב ממעטין בשמחה להיות דהשם חסר ו"ה המורים על השמחה כמ"ש רז"ל בין וי לוה ניצול ריב"ז ולכן נקרא אב רמז באותיות אב על האותיות השם וכסא, ובזה יובן אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, אב"ן ר"ת נכנס אב, שהוא תשעה ימים הנכנסין בתחלה, מאסו הבונים הם החכמים שנקראים בונים כמ"ש אל תקרי בניך אלא בוניך שגזרו בהם כמה דברים של צער ואבלות וכאשר נבאר, אך באמת היתה לראש פנה כי יהיה חודש זה אב לכל חדשים, ואל תחשוב שהמעלה שתהיה בו לעתיד תהיה ע"י בשר ודם שאין סופה להתקים אלא מאת ה' היתה המעלה לחודש זה, והיא נפלאת בעינינו חלק התיבה לשתים וקרי בה ב' עינינו, כלומר בשתי עינים של תמוז ושל אב, זה היום הידוע שהוא יום ט"ב שהיה קשה ביותר שבו נשרף ההיכל, עשה ה' לשון תיקון כמו ובן הבקר אשר עשה שהוא יתברך תקנו בידו ולא ע"י שליח, ולכן לעתיד נגילה ונשמחה בו בכפל המורה על הקיום:

ובזה יובן רמז הכתוב בשוב ה' את שיבת ציון וכו' אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל דייקא, שנתגדל באותיות ו"ה ואנחנו משיבין כן האמת הגדיל ה' לעשות עמנו על כן היינו שמחים כיון דנשתלמו ו"ה המורים על שמחה, והנה בעתה הזורעים בדמעה שבוכים בט"ב, ברנה יקצורו לעת"ל, הלוך ילך ובכה עתה מביתו לבית הכנסת ומבית הכנסת לביתו בעבור החרבן הנה הוא נושא משך הזרע כי בבכיה של ט"ב יתוקנו ניצוצות של קרי וכמ"ש הרב מל"ח ז"ל, בא יבא ברנה בא בהפוך הוא אב, יבא ברנה לעתיד, נושא אלומותיו כי רבות רעות נעשו בו ועתה לעת"ל יהיה נושא אלמותיו טובות מרובות: 

א. ארז"ל בר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו"ם לשתמיט מניה עד ר"ח אלול, וי"א עד ט"ב דהיינו עד אחר עשרה באב וזו הסברה היא עיקר, דאין צריך להשתמיט עד ר"ח אלול אלא רק עד אחר עשרה באב, ובפרט כי בט"ו באב צריך לעשות שמחה מפני שיש עלוי לשכינה כמ"ש בזוה"ק ח"ב דף קצ"ה, וכיון שעלה חודש זה ביום ט"ו לא ירד דמעלין בקודש, ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור, דידוע מ"ש רז"ל לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיוה"כ שבהם בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים וכו' וכנז' בתענית יע"ש, וידוע מ"ש רז"ל במדרש שכל ישראל נקראים בשם יוסף כמ"ש תחון שארית יוסף, וז"ש בן פרת יוסף אלו ישראל שיהיה להם בן פרת עלי עין הוא חודש אב שהוא בחי' עין כנז"ל, אף על פי שיש בו בכיה ואנינה ואמר אימתי יהיה החן הזה בחודש אב שהוא בחי' עין, ואמר בנות צעדה עלי שור פירוש בזמן שבנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים שהוא ביום ט"ו באב: 

ב. הא דאמרו ממעטין במו"מ מר"ח עד ט"ב היינו של שמחה כגון צרכי חופה, אבל שאר מו"מ של מסחר וכיוצא עושין כדרכן ואין חוששין, ואפילו צרכי חופה אם רוצה לקנות דבר שלא יוכל לקנותו אחר ט"ב, או דבר שאין שהות לעשותו אחר ט"ב, מותר, וה"ה דבר שיוכל לקנותו אחר ט"ב אלא שעתה נמצא לו בזול שא"א לקנות בערך זה אח"כ, מותר לקנות קודם ט"ב: 

ג. הבנין אם אינו דבר הכרחי אין להתחיל מר"ח, אבל אם התחיל קודם אין מפסיקין, ואם הוא דבר הכרחי שיש לחוש להפסד וכ"ש סכנה מותר להתחיל מר"ח, וכן מעקה מותר להתחיל גם אחר ר"ח, אבל ציור וכיור אפילו התחיל קודם אסור לעשות מר"ח עד ט"ב, ואפילו בקבלנות טוב להזהר, ואם כבר עשה הקבלנות אם יכול לפייסו בדבר מועט להמתין עד אחר ט"ב נכון הדבר ואם לאו מותר, והא דאסרו בציור וכיור היינו בין בציור וכיור שעושים בבנין, בין מה שעושים בעצים במלאכת הנגרים, ואפילו שאר בנין שאינו ציור וכיור אם הבנין הוא להרווחה דינו כציור וכיור, דאפילו אם התחיל קודם אסור לעשות מר"ח, מיהו בבית הכנסת יכולים לבנות אפילו ערב ט"ב ואפילו ציור וכיור דצורך מצוה הוא: 

ד. אף על גב דמדינא אין אסור בנשואין אלא מר"ח עד ט"ב, עכ"ז נהגו לאסור מן י"ז בתמוז, אבל אירוסין ושדוכין מותר, ופה עירנו בגדא"ד יע"א המנהג לעשות אירוסין אחר י"ז בתמוז, אבל מר"ח עד ט"ב אין עושין אירוסין ושדוכין, ועיין שיורי כנה"ג תקנ"א הגה"ט אות ה' שיש נוהגין שלא לעשות אירוסין מן י"ז בתמוז וכן ראוי לנהוג: 

ה. אסור לעשות רקודים ומחולות מן י"ז בתמוז עד אחר ט"ב, וראוי להזהיר את מנגנים ישראלים שלא ישוררו אצל הגוים, אבל משום איבה, או אם זה המנגן אין לו מה לאכול שרי לנגן אצל הגוים בעבור שכרו, וכל זה אחר י"ז בתמוז, אבל מן ר"ח עד ט"ב ישמטו עצמן לגמרי. וכן ה"ה ביום י"ז בתמוז עצמו שלא ילך בשום אופן וההולכין בעבור שכרם אין רואין ס"ב, וכן צריך להזהר בעשרה בטבת בלילה וביום, שלא לעשות רקודים ומחולות ועיין אליה רבא סק"א ואשל אברהם סוף ס"ק יו"ד ושאר אחרונים: 

ו. שבוע שחל בו ט"ב אסור לכבס מדינא אפילו אינו רוצה ללבשו עתה אלא להניחו עד אחר ט"ב, ואפילו אין לו אלא חלוק אחד אסור, וכן המכובסים מקודם אסורים בין ללבוש בין להציע בהם את המטה, ובמקומות שיש חום הרבה בזמן זה שמזיעין הרבה ומוכרחים להחליף הכתונת ובפרט הנשים, כיצד יעשה, ילבש קודם שבת את הכתונת המכובסת שיש לו שיעור שעה אחת ויפשטנה, ויצניענה ללבשה אחר שבת בתוך שבוע זה שחל בו ט"ב, אבל אם שכח לעשות תקנה זו קודם שבת ונזכר ביום שבת לא יעשה כן ללבוש המכובסת שעה אחת ויפשטנה כדי ללבשה אחר שבת, דא"כ נמצא הוא מכין משבת לצורך חול, כיצד יעשה יפשיט הכתונת שעליו שלבש אותה בליל שבת וילבש במקומה המכובסת ותשאר עליו ולא יפשטנה ביום ההוא, ואז אותה כתונת שפשט ביום שבת ילבשנה אחר שבת כי עדיין לא נעשה בה זיעה ולכלוך מאחר שלא לבש אותה זמן הרבה כן העלתי בסה"ק מקבציאל, וכן יעשה באנפלאות ושאר בגדים הצריך להם בשבוע זו:

ואסור לכבס בשבוע זה אפילו מטפחות הידים והשלחן, ורק מטפחת שמקנח בה צואת החוטם מותר לכבס, ואנפלאות אסור לכבס, ואסור ללבוש המכובסים, ועיין בית דוד סי' של"ב, ואפילו בשביל הקטנים שלא הגיעו לחינוך אסור לכבס, אבל בגדים שמלפלפין בהם הקטנים שמוציאין רעי ומשתינין בהם מותר לכבס, ויש נוהגים היתר בכבוס בגדי קטנים בני שלש שנים ואין למחות בהם, ורק צריך להזהירם שלא יכבסו הרבה ביחד וגם יכבסו בצנעה, ואסור לעברית לכבס בביתה לגוי מפני מראית העין דחושבין שהוא של ישראל, ואם ניכר שהם חפצים של גוי שרי, ויש להקל לכבס בביתה בצנעה ואפילו אינו ניכר שהם של גוי: 

ז. אף על פי דהכיבוס בשבוע שחל בו ט"ב אסור אפילו ע"י גוי, מ"מ אם חל ט"ב ביום חמישי וא"א לכבס ביום ששי התיר הגאון רב יעב"ץ ז"ל לכבס ע"י גוי, כיון דא"א לו לכבס בע"ש, אבל ע"י ישראל אסור ועיין מחב"ר ז"ל: 

ח. שבוע שחל בו ט"ב אסור מדינא ללבוש בגדים חדשים, ואפילו מנעלים חדשים אסור ללבוש בשבוע זו, ומצד המנהג אסור בכל זה מר"ח: 

ט. תפירת בגדים וכיוצא אסור בשבוע זו, ויש להחמיר מר"ח, וכן אומן ישראל אסור לעשות בין בשכר בין בחינם, וכתב במחב"ר בשם הגאון יעב"ץ ז"ל דנכלל באיסור זה גם מלאכת טווייה ואריגה יע"ש, ולכן היהודים שעוסקים במלאכת הגומ"א לארוג טוואיי"ק אסור לעסוק בשבוע שחל בו ט"ב, ולכן כל אחד יזהיר את בני ביתו שלא לתפור שום בגד מר"ח עד התענית, ולא לארוג אפילו אנפלאות ולא לעשות מלאכת הרקמה בבגדים כלל, דכל אלו הם בגדים ממש והם תקון גמור, ונ"ל לא מבעיא ברקמה של חגורה דראויים ללבשה תיכף אחר מעשה הרקמה, אלא אפילו רקמה שעושין בשער"י על חתיכות בגדים, כדי שאח"כ יעשה מהם בגדים ללבוש שצריכין עדיין חיתוך ותפירה, נמי אסור, ועיין לרבינו הרמ"א ז"ל בדרכי משה שכתב לא התירו אלא טויית החוטין, הא הבגד עצמו אסור ע"ש, ועיין מג"א סע"ק כ"ג הטעם שמותר לעשות אותם שקורין קרוגי"ן שאורגים בעצים, משום דלאו בגד הוא ע"ש, ועיין להרב מועד כל חי סי' יו"ד אות ח"י שכתב, יש להזהיר לחייטין ולעושין מנעלים שלא יתקנו מחדש, וגם לכל אחד בביתו שלא לתפור דבר חדש ולא לעשות גוראפי"ס וכו' וע"ש:

מיהו ישראלים אומנים אשר מחייתם ממלאכה זו של תפירת בגדים, או מעשה רקמה, שהם עושים לאחרים בשכר, שנותנים להם הבגדים קודם ר"ח מותר לעסוק בהם מר"ח, ורק בשבוע שחל בו ט"ב אסור אפילו נתנום קודם ר"ח, ואם לא נתנום קודם ר"ח צריך להזהר שלא לעסוק בהם מר"ח וכ"ש בשבוע שחל בו ט"ב דאסור מדינא ועיין מג"א סע"ק כ"ד, ועיין מטה יהודא ואשל אברהם סע"ק כ"ה מה שנרגש מסעיף ז' ע"ש, ומ"מ אין אני מתיר בזה אלא במקום שאנחנו רואין שנהגו היתר בהביאום קודם ר"ח, דבזה אני אומר להתיר להם לעסוק בהם מר"ח מפני דאלו מחייתם על מלאכה זו ועושין לאחרים, ורק בשבוע שחל ט"ב יש למנוע אותם, אבל במקומות שלא נהגו היתר ודאי צריך להחמיר להזהירם בכל גוונא, יען שאנחנו הספרדים בתר מר"ן ז"ל גרירן ומר"ן ז"ל לא חילק בהכי וס"ל בכל גוונא אסור מדינא בשבוע שחל בו ט"ב, ואסור מכח חומרא מן ר"ח וכמ"ש בס"ד בסה"ק מקבציאל:

ואם זה בעל המלאכה, אין לו מה לאכול, נ"ל דיש להתיר לו לעסוק גם בשבוע שחל בו ט"ב, וכמ"ש הרב בית דוד ז"ל סי' ש"ך, ששם לא אסר אלא בהיכא דאפשר לו לשכור עצמו אצל הגוים לעשות בשבילם יע"ש, ולכן נראה דיש להקל הכא בפועל שאין לו מה לאכול: 

י. דבר קרוע וכן בגד שהותרה תפירתו מותר לתפור, וכן ה"ה דמותר לתפור טלאי על הבגד, ועיין מל"ח סי' יו"ד אות י"ח: 

יא. לתקן השתי כדי לארוג בגדים נהגו לאסור מר"ח עד ט"ב מפני שפסקה אבן השתיה ושמה הוא מלשון שתי, ואסמכוה אקרא כי השתות יהרסון, ולאו דוקא בעושין לעצמן הוא דאסור אלא גם בעושין לאחרים נמי אסור משום מנהג, בין בשכר בין בחינם וכנז' בבית יוסף, ומ"מ הנשים שטוות חוטין כדי לתפור בהם בגדים, אם מחייתם היא ממלאכה זו שרי לטוות אפילו בשבוע שחל בו ט"ב, שאין במלאכה זו שמחה ולא דמי לתיקון השתי שהוא בתחלת אריגת הבגדים ואיכא שמחה, וכנז' בת"ה סי' קנ"ב וכ"כ בלבוש ז"ל, ואף על גב דנראה דלא התירו אלא בחוטים של תפירה, אבל חוטין הצריכין לשתי, גם הטוייה שלהם אסורה וכמ"ש הט"ז סע"ק ז', מ"מ כתבתי בסה"ק מקבציאל דאלו שמחייתם בכך יש לסמוך על מ"ש הרב מחצית השקל להקל להם, ועל כן פועלים של הטוויה ושזירה שקורין אותם בערבי כבאבא"ת, וכן אותם שקורין בלשון ערבי פתאתי"ל, כיון דמחייתם ממלאכה זו אין למנוע אותם, ועיין מחב"ר ז"ל מ"ש בשם רב יעב"ץ ז"ל, ואין ספר הנז' מצוי אצלינו. וכתבתי שם בס"ד דמותר לארוג לולאות שקורין בערבי זרו"ר, וכן פתילים שקורין סיג"ל, וכן מה שקורין אוי"ה, מפני דכל אלו אינם בגדים וכלים גמורים אלא עושים אותם לנאות בהם הבגדים, ועיין מג"א ס"ק כ"ג ואליה רבא וחיי אדם יע"ש, וכל זה הוא בבני אדם שמחייתם ממלאכה זו, אבל בעלי בתים שעושין לעצמן ואפילו לצורך אחרים בשכר ואין מחייתם ממלאכה זו צריכין להזהר שלא לעשות מר"ח עד ט"ב, ועיין להרב עולת שבת דאפילו בנידון תה"ד כתב למעשה צ"ע וע"ש: 

יב. תספורת אסור מדינא בשבוע שחל בו ט"ב א' ראשו וא' כל שער שבו, ויש נוהגין להחמיר מי"ז בתמוז, ובזקן כל שמעכב האכילה מותר, ואפילו אה"ב וסנדק אסורין להסתפר בשבוע זו. ואסור לגדולים לספר לקטנים בשבוע זה, ואם חל ט"ב יום ראשון או חל בשבת ונדחה, הנה מר"ן ז"ל סתם להתיר בשתי השבתות בין שקודם התענית בין אחריו, ואף על גב דכתב יש מי שאומר דנהגו לאסור כל שבוע שלפניו חוץ מיום חמישי וששי, קי"ל כסתם מר"ן ז"ל ולכן מותר לכבס ולספר בשבוע שלפניו, וכן נוהגים פה עירנו לכבס בשבוע שלפניו דאין כאן דין שבוע שחל בו ט"ב, מיהו לענין תספורת ראוי להורות לעם כמנהג הזקנים שכתב הכל בו שלא להסתפר כלל לפני אותה שבת כדי שיכנס ליום התענית כשהוא מנוול, ופה עירנו אין אנחנו גוערים ביד המקילין בזה בחזקה ועיין מל"ח אות כ"ה: 

יג. אין ליטול הצפרניים בשבוע שחל בו ט"ב, אבל "בע"ש חזון" מותר ליטול הצפרנים, ועיין מל"ח אות י"ג, ובסה"ק מקבציאל כתבתי אם הצפרניים עודפים על הבשר מותר ליטול אפילו בשבוע שחל בו ט"ב, מפני שיש חיוב גדול ע"פ הסוד ליטלם, וכמ"ש ז"ל בעץ חיים שער פרצופי זו"ן פרק א' וז"ל מה שעודף מן הצפורן ויוצא לחוץ מכנגד הבשר זה צריך לחתוך דשם נתלים החיצונים ויונקים בתכלית, לכן עונש המגדל צפרניים קשה מאד עכ"ל, לכן אם הם עודפים ויוצאים לחוץ מותר לקצצם אפילו בערב ט"ב, ועוד אמינא ולא מסתפינא דאם נזדמן לו אבלות של שלשים שלא היה יכול לקוץ בערב ט"ב, והגיע זמן קציצתם ביום ט"ב, שמותר לו לקוץ אותם ביום ט"ב ולא ימתין עד אחר ט"ב כדי שלא יתן שליטה לחיצונים לינק יותר, בפרט יום זה שיש להם תגבורת בו, ועיין מג"א סי' תקנ"א סע"ק י"א ותקנ"ד ס"ק ד' דבאבילות דצנעה ט"ב קיל מאבל ועיין אשל אברהם על כן יקוץ בצנעה: 

יד. לסרוק ראשו במסרק בלי חפיפה רק על שער יבש, יש אוסרין בשבוע שחל בו ט"ב וכנז' בשיורי כנה"ג סי' תקנ"א הגהב"י אות ל"א יע"ש, ומיהו זה אינו אלא באיש, אבל באשה מותר, ועיין אליה רבה ודגול מרבבה ואשל אברהם, ואף על גב דהגאון אשל אברהם צידד להקל גם באיש לסרוק בצנעה נכון להחמיר, משום דגם הוא רפיה בידיה ולא שבקינן פשיטות הרב האוסר שהזכיר מהר"י ברונא ז"ל שהביא הכנה"ג ז"ל: 

טו. אסור מכח המנהג לאכול בשר ולשתות יין בשבוע שחל בו ט"ב, ויש נוהגין בזה מר"ח, ויש מן י"ז בתמוז, ופה עירנו בגדאד יע"א נוהגין איסור מליל שני של חודש אב, עד ליל עשירי, כי ביום ט"ב נוהגין לשחוט טבחי מתא בשביל אכילת ליל עשירי. גם נהגו פה עירנו שגם בסעודת מילה אין אוכלים בשר בימים אלו: 

טז. נוהגין שלא לרחוץ כל גופו מר"ח עד ט"ב אפילו בצונן, והרגיל לטבול בכל ערב שבת יטבול גם "בערב שבת חזון" וכן מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת חזון מי שרגיל בזה בכל ערב שבת, וכל רחיצה שהיא לרפואה מותרת בימים אלו אפילו בחמין, ולכן מעוברת שנכנסה בחדש התשיעי שדרכה לרחוץ בחמין כדי להקל מעליה צער לידה, מותרת לרחוץ, וכן מי שצוהו הרופא לרחוץ בחמין רוחץ, ומי שדרכו לטבול אחר תשמיש המטה הרי זה טובל כדרכו, וכן הסנדק מותר לטבול, ומי שראה קרי מותר לטבול אפילו ערב ט"ב, ורק ביום ט"ב אסור לטבול לדעת מר"ן ז"ל: 

יז. כתוב בספר יוסף אומץ אשכנזי, בימי חרפי ראיתי מנהג פשוט שלא לקנות עצים אחר ר"ח אב עד ט"ב, אכן עתה רבים מקילים, והדבר ידוע שבימים ההמה היו מקפידים חכמי עירנו מאד על הדבר, ומי שקנה עץ לוקחים אותו ממנו ונותנים לעניי הקדש ע"כ ע"ש, ואומרים טעם לדבר זה בשביל שבטלו עצי המערכה, וכמ"ש בירושלמי דנהגו הנשים דלא למשתי עמרא משום שבטלה אבן השתיה וזה מנהג יפה, ואף על פי שאין למנוע בחזקה ביד המקילין, נכון כל אדם שיזהר בכך שלא לקנות עצים הן לבנין הן להסקה מר"ח עד ט"ב, אבל לקנות קוצים שקורין שו"ך וכיוצא להסקה אין בזה שום חשש: 

יח. ערב ט"ב אחר חצות לא ילמוד תורה אלא מדברים שמותר ללמוד בט"ב, ואם חל בשבת יש כמה דעות חלוקות בספרי האחרונים, ויש לסמוך על סברת המקילין וכן אני נוהג כסברת המקילין: 

יט. בסעודה המפסקת אסור לאכול שני תבשילין, אפילו מין אחד ורק א' עבה וא' רך נמי חשיב שני תבשילין, ואפילו בשל דבר הנאכל כמו שהוא חי כגון תפוחים וכיוצא שבישלום בסוכ"ר חשיב תבשיל, ואפילו אם בשל תמרים ועשאם דבש שקורין בערבי סילא"ן, ואפילו אם בשל סוכ"ר ותקנו וסננו ועשאו משקה שקורין שיר"א, ג"כ חשיב תבשיל, כיון דאחר בשולו נעשה בו טעם אחר, וגם קונה לו שם חדש, ואין לאכול ביצה עבה וביצה רכה דנסתפקו בזה האחרונים ז"ל אם חשיב שני תבשילין, ואם בשל מין אחד בשתי קדרות הריטב"א מתיר, והרב החבי"ב ז"ל, בתשובה אוסר, וכמ"ש בספר כנסת ישראל דף ל"א ע"ד, וכל תבשיל שדרכם לבשלו שני מינים יחד, כגון אורז ועדשים, שקורין כגר"י וכיוצא בזה, חשיב תבשיל אחד, ומותר, וכן ה"ה המבשלים אורז ומניחים בו אפונים שקורין חומץ דחשיב תבשיל אחד כיון שדרכו בכך תמיד, וכן כיוצא בזה, אבל אורז שאוכל עמו ביצים קלויים חשיב ב' תבשילין ואסור:

ופירות חיים יכול לאכול כמה מינים, וכן יכול לאכול פירות חיים עם התבשיל ביחד, וכן יכול לאכול עם תבשיל אורז, חלב חמוץ שקורין בערבי לב"ן, ובלשון אחר יגורט"י, דאע"פ דדרכם לחמם החלב על האש קודם שנקפה אין חמום זה עושהו בתורת תבשיל, מפני שאינו משתנה טעמו ושמו ומראהו בבשול זה על האש, ורק מתחמם, על כן, זה הלב"ן שקורין יגורט"י חשיב כפירות חיים ומותר לאכלו עם תבשיל של אורז ועדשים ביחד, מיהו טוב להתרחק מזה כדי למעט הנאותיו בסעודה זו, וכמ"ש הרב מחב"ר ז"ל שאין נכון לאכול סלאט"ה עם התבשיל בסעודה זו:

והגבינה אם אכלה חיה הרי זו כפירות חיים, אבל אם בשל הגבינה יש לה דין תבשיל, ואסור לאכלה עם תבשיל אחר, ואף על גב דמותר לאכול פירות חיים כמה מינים, מ"מ נכון למעט הנאותיו בסעודה זו ולא ירבה בפירות, ורק יאכל פרי הצריך לו בשביל התענית כמו פרי שקורין רק"י שצריך מאד במדינות אלו בשביל החום: 

כ. בסעודה המפסקת לא ישב ע"ג כרים אלא על מחצלת או כסות דק, ולא ישב על קרקע ממש כי ד"ז קשה הוא ע"פ הסוד. ומותר לישב ע"ג נסר שאינו גבוה טפח, ועיין מל"ח אות ל"ה. ולא ישבו שלשה ביחד לאכול בסעודה זו כדי שלא יתחייבו בזימון, והטעם נ"ל כי זימון מורה על קביעות, ואנחנו אין רוצין שיהיה קבע לסעודה זו שהיא בשביל האבול כי מקוים שיבא הגואל ויבנה בהמ"ק בב"א ונעשה סעודה של שמחה וששון:

וכל דברים הנז' הן של אכילת שני תבשילין, הן בענין הישיבה, לא נאמרו אלא בסעודה המפסקת שאינו אוכל אחריה סעודת קבע, וגם שהוא אוכל אחר חצות, אבל אם דעתו לאכול אחריה סעודת קבע, או שאוכלה קודם חצות אין צריך להזהר בכל האמור לעיל: 

כא. לא ילכו יחפים ממש בט"ב אלא ילבשו מנעל של בגד, אבל של עור אסור, ואם נגע בידיו בזה המנעל צריך נטילה כדין נוגע במנעל של עור: 

כב. בט"ב לא ירחוץ, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור, ובנט"י של שחרית או של בית הכסא יטול עד סוף קשרי אצבעותיו, ואם היה לכלוך בידיו או פניו מותר לרחצו. וכן מי שדרכו להיות עיניו דומעות ובבוקר אחר שיקיץ משנתו יהיה לכלוך בגבות עיניו, מותר לרחצם. וכן מי שיש לו חולי עינים ודרכו לרחצם במים קרים בשביל רפואה, מותר. וכן המבשלות מדיחים הבשר והירקות במים כדרכן ואין חוששין: 

כג. תשמיש המטה אסור בט"ב, ולכן אסור לישן במטה אחת עם אשתו, ונכון שלא יגע בה בלילה, ולהושיט דבר מידה לידו משום לך לך אמרין נזירא. ואין מברכין בט"ב שעשה לי כל צרכי משום דכולם יחפים, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל. וליל ט"ב ישים אבן תחת הכר שישים ראשו עליו, ואם דרכו לשכב על שנים, ישנה מנהגו וישכב על אחד: 

כד. אין שאלת שלום בט"ב. וה"ה דאסור לשלוח דורון זל"ז הן מאכל, הן לבוש, וכנז' במג"א וכ"מ, מיהו לעני שהוא נצרך מותר לשלוח לו, כי זהו תורת צדקה וכנז' ברוח חיים. ומלאכה אסורה בין בלילה בין ביום, ולחלוב הפרות אם אפשר ע"י גוי יעשה, ואם לא יחלוב הוא בעצמו: 

כה. ביום ט"ב יניח ציצית ותפילין רש"י ור"ת בבוקר בביתו, ויקרא ק"ש בלבד, ואח"כ ילך לבית הכנסת להתפלל עם הציבור, ואותם שנוהגים לעשות זאת עד זמן המנחה לאו שפיר עבדי. ופרשת קדדש ופרשת והיה כי יביאך יש נוהגים לאומרם בט"ב, ויש שאין אומרים אותם, וכל אחד יעשה כמנהגו בזה. גם בליל ט"ב אחר חצות אומרים תיקון רחל בלבד, אבל ביום אין אומרים תיקון רחל אף על פי שדרכם לאמרו בכל יום אחר חצות מיום י"ז תמוז ואילך, וכן ביום ערב ט"ב אומרים אותו ביום אחר חצות, ועיין יוסף אומץ סי' כ"ה: 

כו. בעמידה של ערבית ושחרית אומרים ברכת שים שלום כדרכן בכל יום, ולא יקצרו אותה לאומרה כפי מ"ש בסדורים, וכן אני מורה בציבור בכל שנה, ורק החזן בחזרה של שחרית יאמר כפי הנוסח הכתוב בסידורים, כי הנחתי המנהג בחזרה כאשר היה מקדמת דנא. גם עוד המנהג פה עירנו בגדא"ד לומר האזינו במקום שירת הים, וגם בדבר זה לא שניתי מנהגם של הציבור, ורק אני אומר שירת הים כמו כל יום, ושירת האזינו אני אומר אותה אחר העמידה, וכן עושים החכמים ויראים ואנשי מעשה: 

כז. חולה האוכל בט"ב, אם היתה אכילתו מזמן מנחה גדולה יאמר נחם במקום רצה והחליצנו, ואומר "ותבנה ירושלם עיר הקודש במהרה בימינו בא"י מנחם ציון בבנין ירושלם" וכן הנוסח של החתימה בנחם שאומרים בעמידה לחתום כן "מנחם ציון בבנין ירושלים" ולא כפי מה שנדפס בסידורים: 

כח. יש מתחסדים ליטול ידיהם בנטילה גמורה אחר חשיכה במוצאי ט"ב, בשביל שביום לא עשו נטילה גמורה אלא עד קשרי האצבעות, וכך אנחנו נוהגים, אך אין זה חיוב משורת הדין. וצריך להזהר לברך במוצאי ט"ב ברכת הלבנה בשמחה, ויאמר בקול נעים בחדוותא דלבא דוד מלך ישראל חי וקיים: