בן איש חי שנה ראשונה פרשת יתרו

בן איש חי שנה ראשונה פרשת יתרו 

מזבח אדמה תעשה לי וכו'. נ"ל בס"ד ארז"ל מחובר באדמה, שלא יבנהו ע"ג עמודים, והטעם מפני שהקרבנות הם לצורך בירור נ"ק שנתערבו בדצח"ם, והדומם הוא התחתון שבו מתחיל הבירור, ולכך המזבח שבו נעשית מלאכת הבירור צריך שיהיה מחובר באדמה שהוא חלק הדומם. ולז"א וזבחת עליו את עולתיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקריך, שזכר ד' דברים כנגד ארבע מיני בירור שהם מן הדצח"ם, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים דבכללות ההקרבה יש ד' חלקים שהם דצח"ם, וכנז' בשער קצור אבי"ע פ"ב ע"ש. ואמר עוד בכל המקום אשר אזכיר את שמי, כלומר תעשה המצוה בשלימות המעשה והדבור והכונה והמחשבה ורעותא דליבא, שהם כנגד ד' אותיות שם הוי"ה וקוצו של יו"ד, וזהו אזכיר את שמי, כלומר שראוי להזכיר עליו את שמי מכח שלימות החמשה הנז' שנעשו בו, אז אבא אליך וברכתיך שאשפיע לך שפע מן חמשה בחינות של ד' אותיות הוי"ה וקוצו של יו"ד שהם סוד כחבת"ם:

ואמר עוד, ואם מזבח אבנים תעשה לי, רמז בזה על התפלה, שבזמן שאין בהמ"ק קיים יהיה פיו של האדם במקום מזבח והתפילות במקום קרבנות, וכמ"ש רז"ל תפילות כנגד תמידין תקנום, וידוע כי האותיות נקראים בספר יצירה בשם אבנים, כמ"ש שלשה אבנים בונים ששה בתים ארבעה אבנים בונים כ"ד בתים וכו', והתפלות הם אותיות, ולכן הפה שבו בנין התפלות שהוא במקום המזבח קורא אותו מזבח אבנים, לא תבנה אתהן גזית, שתוציא האותיות והתיבות שלמים ולא תבלע את האותיות, שבזה אתה חותך האותיות והתיבות לחצאין מכח המהירות, כי חרבך זה הלשון, הנפת עליה שמפיל אותיות מן התיבות וגם תיבות מן הפסוקים כקמח הדק הנופל ויורד מן הנפה, ובזה תחלליה שיבאו הדברים לידי חילול וכפרנות, כמ"ש ידגיש העי"ן כשאומר בעל גבורות שלא יבולע ונראה אומר בל גבורות ח"ו, וכן ידגיש האל"ף כשאומר מאת ה' שלא יבולע ונשמע כפרנות ח"ו, וכאלה רבות בדברים שבתפלה הן כשיבולעו האותיות או תיבות דאז באים הדברים לידי חלול: 

א. מאחר שהתפלה היא במקום הקרבן, ופה האדם במקום המזבח שבו מקריב הקרבנות, לכן צריך לכוין בתפלתו כנגד בהמ"ק ובית ק"ק ששם מזבח בנוי ועולה ריח הניחוח לה' דרך בית קדשי הקדשים ששם שער השמים, והיינו אם היה האדם עומד להתפלל בחו"ל יחזיר פניו כנגד א"י, שנאמר ויתפללו אליך דרך ארצם, ויכוין ג"כ כנגד ירושלים ובהמ"ק ובית ק"ק, והעומד בא"י יחזיר פניו כנגד ירושלים ובהמ"ק ובית ק"ק. היה עומד בירושלים, יחזיר פניו למקדש. נמצאו כל ישראל מתפללים למקום אחד דהיינו בהמ"ק ובק"ק ששם שער השמים, שכל הקרבנות היו עולים לריח ניחוח לה' משם. ולכך גם התפלות שם דוגמת הקרבנות עולים דרך שם. ולכך נקרא בהמ"ק תלפיות, תל שכל פיות פונים בו. ומצאתי כתוב עצה טובה להיות לאדם למזכרת שירשום על דף הסידור שלו קודם תפלת העמידה מילות אלו, ירושלים ובהמ"ק ובק"ק, באותיות גדולות ע"כ. והוא מנהג טוב, כי לרוב הטרדות צריך האדם לעשות לעצמו מזכרת, וכמש"ה הציבי לך ציונים. ואפילו למי שדרכו להתפלל תפלת העמידה בע"פ, תועיל לו, כי אזהרה שמענו טוב לאדם להתפלל הזמירות והיוצר מתוך הסידור בשביל הכונה, רמז לדבר אמר עם הספר ישוב מחשבתו, וכן מאחר שתופס הסידור בידו כשקם להתפלל רואה תיבות אלו ויזכור:

ואם היה מתפלל בבית הכנסת ששם נודע הצד המכוון כנגד א"י שצריך להתפלל כנגדו, אך זה האדם סומא שאינו רואה או סיבה היתה לו ועמד לצד אחר, אף על פי שכבר התחיל להתפלל צריך אדם הרואה אותו להעמידו כנגד צד הראוי, ואף על פי שבזה עוקר רגליו, כי עקירת רגליו בלבד לא חשיב הפסק בתפילה ולא מבעיא אם אותה שעה היו הציבור מתפללין לצד הראוי, דאז נראה זה שעומד לצד אחר כאלו ח"ו מודה לרשות אחר, דודאי צריך מן הדין להחזיר פניו לצד שהציבור מתפללין עליו, אלא אפילו אם לא היו ציבור מתפללין אותה שעה, מ"מ כיון דעומד בבית הכנסת ששם ניכר הצד הראוי להתפלל מכח עמידת ארון הקודש וההיכל והבימה, צריך להחזיר פניו. אבל אם זה מתפלל לבדו בתוך בית שאין בו סימן והיכר, ולא היו אחרים מתפללין אותה שעה, אין צריך להפסיקו בתוך תפלתו כיון שכבר התחיל. כן העליתי בסה"ק מקבציאל ועיין מנחת אהרן כלל ט"ו אות ב' שהביא דברי הט"ז ותשובת יד אליהו ומ"ש הוא על ד"ז: 

ב. אם הולך במדבר ואינו יכול לכוין הרוחות כדי שיחזיר פניו כנגד א"י, או שהולך בספינה בים ובנהר מעוקם דפעם נהפכת לדרום פעם למזרח פעם לצפון, הנה זה יעמוד כפי מה שיזדמן לו ויכוין בלבבו דוקא לא"י וירושלים ובהמ"ק ובק"ק: 

ג. לא יעמוד על גב מקום גבוה ג' טפחים אם אינו מוקף שלשה מחיצות או שאין בו ד"א על ד"א, ומצוה מן המובחר אפילו בפחות משלשה. וצריך לחוש שלא לעמוד על דבר דאפשר שיחליק, משום דמטריד שמא יפול, וכל כיוצא בזה, ואפילו על לוח שמתנדנד באופן דמטריד ביה, וכן אם לובש קבקא"ב דמטריד למי שאינו רגיל בו וכל כיוצא בזה, ועיין חס"ל ומנחת אהרן כלל ט"ו אות וא"ו ושאר אחרונים ז"ל. וצריך להזהיר את העם באצטבה שיש בבית הכנסת שאין בה ד"א על ד"א ואין בה מחיצות, שלא להתפלל עליה, וד"ז מצוי בבתי כנסיות פה עירנו: 

ד. כתב הלבוש ז"ל בסי' תרי"ט סעיף א' שלא יעמוד על כרים ויתפלל, משום שנראה כמתגאה ע"ש, וראוי להזהר בזה: 

ה. לא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר אם אותו דבר גבוה עשרה טפחים ורחבו ארבעה טפחים, אבל דבר קבוע כתיבה וכיוצא, אף על פי שאינם קבועים בבנין בקרקע, אין חוצצים, מפני שהם עשויים לקביעות שם תמיד. וכן אדם אינו חוצץ. ומ"מ היכא דאפשר, טוב שלא יתפלל אחורי שום אדם ועיין חס"ל סי' צ' אות טו"ב: 

ו. אסור לישב בתוך ד"א של מתפלל תפילת העמידה בין מלפניו בין מלאחוריו בין מן הצדדים, וחוץ לד"א שרי. וי"א לפניו אסור כמלא עיניו, והמנהג כסברה ראשונה. מיהו אם היושב עוסק בדברים שהם מתקוני התפלות, הן בפרשת התמיד והקטורת ואפילו פרק איזהו מקומן הן בזמירות הן בק"ש וברכותיה, מותר לו לישב, ואף על פי שיש מחמירין בעוסק בקרבנות, ועוד יש מחמירין גם בעוסק בזמירות, יש לסמוך בזה על המקילין ושרי גם בעוסק בקרבנות, אבל אם עוסק בתורה לאו, ובשעת הדחק וצורך גדול יש לסמוך גם על המתירין בעוסק בד"ת. לכך אם אין לו מקום לישב חוץ לד"א או שהוא חולה ואינו יכול לעמוד להתרחק חוץ לד"א מחמת חולשה או סיבה אחרת הכרחית, יש להתיר לעסוק בתורה שלא יהיה יושב ודומם אלא יעסוק בתורה או יקרא מזמורים עד שיסיים זה תפלתו:

ואפילו אם זה היושב כבר היה יושב, והמתפלל בא בגבולו, ג"כ צריך לקום, אבל אם היה יושב במקום שאינו מיוחד לתפלה, ובא זה בגבולו להתפלל, אין צריך לקום משורת הדין, ורק איכא בזה מדת חסידות לקום. והנה פה עירנו מזדמן שבאים הקהל בשעת מנחה לבית הכלה כדי לעמוד בשבע ברכות שמברכים שם בשעת החופה, ויש בני אדם שמתפללין בבית הכנסת ובאים שם ומוצאין הקהל שבאו לבית הכלה מתפללין תפלת העמידה שם, ולא יש מקום להתרחק ומוכרח שישבו בצידם סמוך להם ממש, ואם יעמוד ולא ישב חושש ליוהרא או סבה אחרת שמוכרח לישב, הנה זה יש לו תקנה ללמוד בלחש פתיחת אליהו זכור לטוב או איזה מזמורים בע"פ ולא יהיה יושב ודומם: 

ז. אסור לעבור בתוך ד"א שלפני המתפלל, אבל לאחוריו ולצדדין מותר. ולפ"ד זוה"ק לפניו אסור כמלא עיניו, ולצדדין ולאחריו אסור תוך ד"א דוקא, ובודאי שצריך להזהר כחומרת זוה"ק, אך בשעת הדחק כגון שהעובר הולך להתפלל או לדבר מצוה וצריך למהר יש לסמוך על סברת מרן ז"ל דלא אסר אלא לפניו תוך ד"א דוקא, ואפילו אם יש מחיצה לפני המתפלל במקום גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים ג"כ אסור לעבור לפניו. והש"ץ אפילו אינו עומד בתפילת י"ח אלא עוסק בשאר תיקוני התפילה ג"כ אסור לעבור לפניו:

ומבואר בספרי האחרונים ז"ל דאפילו אם יש כנגד המתפלל כותל זכוכית צריך להזהר שלא יעבור לפניו, דאע"ג דכותל הזכוכית מפסיק, מ"מ הוא רואהו ותבטל כונתו: 

ח. מי שהשלים תפילתו ואדם אחר עודנו מתפלל לאחריו בתוך ד"א, לא יעשה שלש פסיעות עד שזה ישלים תפלתו, דאם פוסע נמצא הוא עובר כנגד המתפלל, וצריך להזהר אפילו אם זה המתפלל התחיל בתפלת העמידה בסוף התפלה שלו: 

ט. יכוין רגליו זה אצל זה כאלו אינם אלא אחד, ויכוף ראשו מעט שיהיו עיניו למטה, ולא יכוף הרבה, ולבו יכוין למעלה לשמים, ואם מתפלל בע"פ יעצים עיניו ויניח ידיו על לבו כפותים, הימנית על השמאלית והגודלים יהיו לפנים, ועומד כעבד לפני המלך באימה ופחד. ואמרו בזוה"ק מאן דפקח עיניו בצלותיה מקדים עליה מה"מ ואינו זוכה לראות אור שכינה בצאת נפשו בעת פטירתו ואם הוכרח לפתוח עיניו בשביל איזה סיבה הכרחית, ישתוק ויפתח עיניו ותכף יסגור עיניו ויחזור לתפלתו. ואף על פי שיותר טוב להתפלל בעינים סגורות, מ"מ אם יודע בעצמו שיש לו כונת הלב יותר בהיותו מתפלל מתוך הסידור, מתפלל מתוך הספר, ורק יזהר שלא יסתכל חוץ מן הספר שבידו אפילו כל דהו. וגם יזהר כשעושה השתחויה לסגור עיניו אף על פי שהספר בידו, אבל בתפלה של מיושב מתחילת פרשת העקידה עד תפלת העמידה, ודאי עדיף טפי מתוך הספר בעבור הכונה, וגם כדי שלא יבלע וישמיט תיבות או אותיות, וגם בתפילות דמיושב יזהר שלא יסמוך לאחוריו ולא לצדדין ולא יפשוט רגליו ולא ירכיבם זעג"ז אלא ישב באימה וכבוד וכנז' באחרונים ז"ל: 

י. החולה אם א"א לו להתפלל מעומד מותר להתפלל על ידי סמיכה, ואם גם זה לא אפשר לו יתפלל מיושב, ואפילו שוכב על צידו, כדי שלא לבטל תפלה אפילו בחליו, וה' יסעדנו על ערש דוי: 

יא. כל אדם שהוא בריא אסור לסמוך עצמו בתפלת העמידה לכותל או לדבר אחר. והש"ץ ושאר בני אדם שדרכם להתפלל אצל התיבה, ישימו לבבם על עמידתם בעת תפלת העמידה שלא יהיו נסמכים בתיבה, כי יש נסמכים ולאו אדעתייהו: 

יב. כשהוא מתפלל תפלת העמידה לא יאחז בידו לא תפילין ולא ספר סתום שאינו מתפלל בו, ולא שום דבר שאם יפול מידו יקשה עליו, מפני שלבו יהיה טרוד בעבורם. וכן נמי לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כונתו כגון קול דברים וכדומה. ויש מחמירים שלא יתפלל בבתי עינים אם הם רפויים, דלבו טרוד בהם שלא יפולו ועיין פה"א ח"א דף ט"ו ע"ד, וצריך להזהר בזה: 

יג. המתפלל מתוך סידור ונפל מידו ואינו יכול לכוין בלעדו, מותר להגביהו אחר סיום הברכה. וכן אם עקצו פרעוש או כינה ואינו יכול לסבול, שהוא מתבלבל בעבור זאת, ימשמש בבגדיו להסירם, אבל לא יסירם בידו. ואם יש תינוק מטרידו או בני אדם מדברים ומטרידים אותו, מותר לעשות תנועה בקול דוקא בלתי דיבור כדי להשתיקם, ויעשנה אחר גמר הברכה: 

יד. אסור להתפלל נגד מראה, אפילו עיניו סגורות, דמחזי כמשתחוה לבבואה שלו. ואם יש ציורים בכותל או בבגדים הפרושים כנגדו, אם הם בולטות אסור להתפלל כנגדן אפילו בעיניו סגורות, ואם אין בולטות מותר להתפלל כנגדן בעיניו סגורות: 

טו. לא יעמוד להתפלל בלי בגד עליון שלובשין על החלוק או בלא אזור או בלא מכסה העליון של הראש שקורין פי"ס, אף על פי שלובש מכסה הדק שקורין ערקגי"ן. זה הכלל, כל שבאותו מקום מקפידים לבלתי יעמדו לפני גדולים בחסרון מלבושים אלו וכיוצא בהן, אסור לו לעמוד לפני מלך הכבוד בתפלה. וצריך להזהיר בזה אנשי עירינו, שיש רבים מתפללים ערבית ביחיד בביתם, וגם בימות הקיץ פושטים בגדים העליונים מחמת החום כשבאים לביתם תיכף, שצריכין להזהר בזה בעת תפלה. ודרך החכמים שאין מתפללים אלא כשהם עטופים בגלימא הוא בגד העליון שהאדם לובש כשהולך בשוק וברחובות, משום הכון לקראת אלהיך ישראל. וראוי לכל אדם להתנהג בכך אפילו הוא הדיוט: 

טז. קודם שיתפלל יסיר כיחו וניעו וצואת החוטם ע"י בגד וכל דבר הטורדו. ואסור לרוק בהיותו מתפלל תפלת העמידה. ואם מוכרח לרוק משום דמטריד יבליע הרוק במטפחת שבחיקו או בכסותו, ולא יבליע הרוק אלא עד שישתוק כדי הילוך ד"א, וכ"ש כשהוא היה מזכיר את השם. ולא יגהק לרצונו, והוא מה שקורין בערב"י קח"ה, כי אם מתוך אונס דוקא. וכן לא יפהק לרצונו, והוא מה שקורין בערב"י תתאוו"ב, ואם הוכרח לפהק שלא היה יכול למנוע עצמו, אז ישתוק ויניח ידיו על פיו שלא תתראה פתיחתו ואף על פי שעומד לבדו ואין שם אדם רואהו: 

יז. אם מתפלל בסידור שאין תפלת העמידה שלימה בו במקום אחד, אלא צריך להתפלל בו משתי מקומות, לא יהפך בדפים בתפילתו, אלא יציין מקום השני קודם התפלה בדבר אחר, כדי שיתפלל מתוכו בלתי חיפוש. וטהור ידים יוסיף אומץ ליטול ידיו במים קודם תפלה ולא יעבור. ושמש בית הכנסת צריך להשגיח בדבר זה להכין אצל פתח בית הכנסת כלים מלאים מים, כדי שהקהל יטלו ידיהם כשבאים לעת מנחה מן השוק לבית הכנסת, אבל בשחרית כל אדם נוטל בביתו ובא: 

יח. אסור לאכול ולשתות קודם תפלת שחרית, ואפילו במים בלבד יש להחמיר אם לא משום ישוב הדעת. וכן אם מוכרח לשתות משקה סמים של רפואה שרי. וכיון שהגיע זמן תפלה אסור לעסוק בצרכיו עד שיתפלל: 

יט. מי שהיה בשדה והגיע זמן תפלה דמוכרח להתפלל שם, ישתדל להתפלל במקום צנוע, דהיינו בין האילנות היכא דאפשר. ואם יש מקום מוקף מחיצות יכנס להתפלל שם, ובלבד שיהיה המקום נקי, דמאחר שהוא מוקף מחיצות אף על פי שאין שם תקרה חשיב מקום צנוע. ומה דאסרו להתפלל בבקתא הוא משום דאין שם מחיצות כלל, ועיין ברכ"י ז"ל מ"ש בשם הרב בתי כהונה ז"ל ועיין מנחת אהרן כלל ט"ו אות ח' ע"ש. ופה עירנו יע"א המנהג להתפלל בקיץ רוב הציבור במקום שאין בו תקרה, ויש בתי כנסיות מתפללים רוב ימות השנה על גג בית הכנסת כמה כיתות: