בן איש חי שנה ראשונה פרשת תצוה
ועשית ציץ זהב טהור. הנה בסה"ק אדרת אליהו פרשתי בס"ד ציץ רמז לכללות נשמות ישראל שהיו באדה"ר קודם החטא, כי אשר נסתלקו ועלו למעלה הם צ', ואשר נשארו בו הם עשרה שהוא מספר יו"ד, ואשר נפלו לקליפות הם תת"ק כמנין צד"י פשוטה דמנצפ"ך, הרי אותיות ציץ. וידוע דנשמות ישראל עלו במחשבה תחלה להברא קודם בריאת העולם, לכך מניח הציץ הרומז לנשמות ישראל על המצח כנגד מקום המחשבה, ולכן כתיב אות צד"י גדולה רמז כי גאולה השלימה העתידה להיות לנשמות ישראל תהיה באות צד"י דמנצפ"ך שהיא גדולה, והיה הציץ מוקף מאזן לאזן רמז שתהיה הגאולה באות צד"י בזכות התורה שבע"פ שהיא תלויה באזן, וכמ"ש ע"פ עין רואה ואוזן שומעת ה' עשה גם שניהם. ומניחו על המצח, כי תחת אותיות "מצח" יש אותיות "קטן" רמז בזכות הענוה תהיה הגאולה. ולכן כתיב אל מול פני המצנפת יהיה, כי למעלה מאותיות מצנפת שהם אותיות העומדים למולם יש אותיות ע"ם שפ"ל, וכמ"ש כי את עם עני תושיע, שבהיותם עם שפל יזכו לגאולה, ולכן מניחו תחת המצנפת לרמוז טעם שני כמ"ש ועינים רמות תשפיל, דאין ב"ד בא עד שיכלו גסי הרוח, ולכך מניחו תחת המצנפת דהמצנפת מכפרת על הגאוה, והטעם כי בענוה יהיה תקון שם י"ה שעולה כמנין גאוה, ולכך הגאה פוגם בשם י"ה, ולעתיד בשלימות העילוי יתעלה השם ב"ה בסוד יהי"ה, כי אותיות ו"ה יתעלו להיות י"ה. ובזה פרשתי בס"ד ביה שמו ועלזו לפניו, כאשר ב' י"ה שמו שיתעלה השם להיות ב"פ י"ה, אז עלזו לפניו שתהיה אז שמחה שלימה שיתקיים הכתוב אז ימלא שחוק פינו אז יאמרו בגוים הגדיל ה', הגדיל דייקא, שנעשה יהי"ה בסוד הכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד:
ולכן ברכת כהנים ט"ו תיבות כמנין י"ה, וצריך שיהיה הש"ץ מקרא אותם, כמ"ש רז"ל ע"פ אמור להם. נמצא יש בה ב"פ יהיה בסוד עלוי השם ב"ה, ולכך מעלתה נשגבה וגדולה מאד:
א. יש מקומות נוהגים דהכהנים מתחילין תיבת יברכך מעצמן ואין החזן מקרא אותם אלא מתיבת ה' וישמרך ואילך, וזו הסברה שכתב מרן ז"ל בשה"ט, אך יש אומרים שצריך החזן לקרות אותם גם תיבת יברכך משום דכתיב אמור להם ויש קפידה בדבר, אבל החולקים ס"ל דאין קפידה אם לא אמר להם תיבת יברכך, וע"פ הסוד יש קפידה בזה לומר להם גם תיבת יברכך, וכמ"ש רבינו ז"ל בפרשת נשא טעמו של דבר שצריך לקרות גם יברכך יע"ש. וכן נוהגים החסידים בבית אל יכב"ץ בירושלים ת"ו. והנה פה עירנו בגדאד יע"א היה המנהג מזמן קדמון כמ"ש מרן ז"ל דאין החזן מקרא תיבת יברכך, אך קודם כמה שנים תהלות לאל יתברך שעזרני לעשות המנהג בכל בתי כנסיות שבעירנו שיהיה החזן מקרא מתיבת יברכך ג"כ, וכן ראוי להורות בכל אתר ואתר, ואהני לן טובה מנהג זה שעי"כ לא יאבדו הציבור אמן שאחר ברכת נאה להודות, כי מתחלה היה דרכם של כהנים למהר לומר יברכך תכף ומיד אחר תיבת להודות במשך אחד, ועי"כ לא היה אפשר לענות אמן:
ב. אם אין כהנים לעשות נשיאות כפים והזמן ראוי לנ"כ, אז הש"ץ אומר או"א ברכינו בברכה וכו' כנז' בסדורים, ואין הציבור עונים אמן אחר הפסוקים אלא אומרים "כן יהי רצון" אחר כל פסוק. וכתב בחס"ל מנהג ותיקין לומר אחר פסוק א' כי"ר בזכות אברהם, ואחר פסוק ב' כי"ר בזכות יצחק, ואחר פסוק ג' כי"ר בזכות יעקב ובזכות משה ואהרן ויוסף ודוד:
ג. כשאומר הש"ץ יברכך יהיה לצד ההיכל, וישמרך לצד ימין, ויאיר ה' פניו כלפי ההיכל, אליך ויחונך לצד שמאל, כ"כ בחס"ל, אך הרב בנו שם כתב בשם אפי זוטרי שהביא מאגרות הרמ"ז ז"ל יברכך לצד ימין שלו, יאר לצד שמאל, ישא לצד פניו, וכתב שם שכן המנהג פשוט בעה"ק ירושלים ת"ו, וכן נוהגים בקהל חסידים בבית אל יכב"ץ יע"א. ושאלתי מאת ידידנו הרה"ג מהר"א מני נר"ו שיודיעני מנהג החסידים בבית אל יכב"ץ בדבר זה וכתב לי וז"ל, מודע לבינה דמ"ש אפי זוטרי בשם אגרות הרמ"ז ז"ל אין ראיה, ואני נוהג כלשון הזוהר וכמ"ש חס"ל ולא כמו שהגיה הרב בנו, ומנהג בית אל יכב"ץ כמו שאני עושה, ועיין תפלת כל פה דף פ' ע"ג ועיין כף החיים סי' ט"ו אות ע"ז שתיבת יברכך וכו' לצד ההיכל, וישמרך לצד ימין, יאר לצד ההיכל, אליך ויחנך לצד שמאל, ישא לנגד ההיכל וקו האמצעי שהוא גופו עכ"ל נר"ו:
ד. כל כהן שאין בו אחד מהדברים המעכבים, אם אינו עולה לדוכן ביטל מ"ע וחשוב כעובר בשלשה עשה אם היה בבית הכנסת בשעה שקרא החזן כהנים או אם אמרו לו בפירוש לעלות או ליטול ידיו. וכל כהן המברך מתברך מפי עליון. תהילות לאל פה עירנו בגדא"ד יע"א נזהרים לעשות נשיאות כפים בכל יום, וכן ראוי לנהוג בכל הקהילות, דע"י ברכת כוהנים ימשך שפע לעליונים ולתחתונים ויש בה רזי דרזין אשרי עין ראתה:
ה. מקום עמידת הכהנים לברך הוא על האצטבה שאצל כותל המערב המתפללים כנגדו, כי משמעות דוכן ר"ל אצטבא, והמתרשל בזה שלא לעלות על הדוכן לעמוד שם אלא עומד בקרקע ההיכל, הרי זה משנה מדברי חז"ל, כי לא על חנם אמרו חז"ל לעלות הכהנים על הדוכן, ופה עירנו יע"א היה מנהגם לעמוד הכהנים בקרקע ההיכל ולברך ב"כ ואינם עומדים על האצטבא שבסוף ההיכל, ותהילות לאל עשיתי המנהג שיעלו ויעמדו על האצטבא שבסוף ההיכל ושם יברכו, וכן ראוי לדקדק בזה בכל אתר ואתר:
ו. לא יעלו הכהנים לדוכן במנעלים ואפילו הם של בגד כגון אלו שלובשים ביוה"כ, ויש מחמירים בבתי שוקים אם הם של עור:
ז. אף על פי שנטלו הכהנים ידיהם שחרית חוזרים ונוטלים קודם ב"כ נטילה גמורה עד הפרק שהוא חיבור היד והזרוע, והלוי יוצק מים על ידיהם, וקודם לכן יטול הלוי את ידיו. ואם אין שם לוי, יוצק להם הבכור מאם שהוא פטר רחם. ואם אין שם בכור, יטלו בעצמם ולא ע"י ישראל. וי"א שאם הלוי הוא ת"ח אינו רשאי לצוק מים ע"י הכהנים אפילו אם מקצתם ת"ח ומקצתם עמי הארץ וכ"ש אם כולם עמי הארץ, וחייב מיתה בידי שמים אם הציק מים על יד כהן עם הארץ, ואף שיש מתירין בזה למיחש בעי ושב ואל תעשה עדיף ואפילו אם אין שם לוי אלא הוא:
ח. כל כהן יר"ש ישמור ידיו משעת נטילתו שחרית שלא ליגע במקומות המכוסים בגופו, שאם נגע יש ספק שצריך לחזור ולברך כשנוטל ידיו לב"כ. וי"א דבעינן מים טהורים שלא נשתנו מברייתן, ובעינן נמי כח גברא כדין נט"י, ודע שצריך שיהיה תכף לנטילה ברכה, על כן יזהר היכא דאפשר לו שלא ישהה כדי הילוך כ"ב אמה בין נטילה לברכת כהנים:
ט. כשיתחיל ש"ץ "רצה", כל כהן שבבית הכנסת יעקר ממקומו לעלות לדוכן, ואפילו כהן שהוא בלא"ה עומד בהיכל שנושא בו כפיו, עכ"ז צריך לעקור רגליו ברצה, ואם לא עקר רגליו קודם שסיים ש"ץ רצה, לא יעלה לדוכן, ואם עקר רגליו אחר שסיים ש"ץ רצה, אפילו אם עלה, ירד. ועקירה מביתו כדי לבא לבית הכנסת לא חשיבה עקירה לענין ב"כ, ולכן אם הגיע לבית הכנסת אחר שסיים ש"ץ רצה, לא יעלה לדוכן רק אם היתה העקירה מביתו אדעתא דהכי לעלות לדוכן, אז יוכל לעלות אפילו אם הגיע לבית הכנסת אחר שסיים ש"ץ רצה. וכתבתי בתשובה בסה"ק רב פעלים דסיום רצה הוא כשיאמר המחזיר שכינתו לציון, כי עד כאן נקראת ברכת עבודה, אבל מן מודים וכו' זו היא ברכת הודאה:
י. ציבור שהיו מתפללין והיה בהם שמונה ישראלים ושלשה כהנים, ויש שנים מאלו השלשה כהנים אין רוצים לעשות נשיאות כפים מפני סיבה ורוצים לצאת חוץ לבית הכנסת, ואם יצאו השנים לא ישאר בבה"כ אלא תשעה שהם שמונה ישראלים ואחד כהן, כיצד יעשו, העליתי בתשובה בסה"ק רב פעלים בס"ד צריך שיצאו קודם שיתחיל ש"ץ רצה, וישארו בחוץ עד שיחתום ש"ץ המחזיר שכינתו לציון, וכשיתחיל בברכת מודים יכנסו לבית הכנסת כדי להשלים המנין, ויעעשה הכהן הנשאר בבית הכנסת שעקר רגליו ברצה נשיאות כפים לבדו, והשנים אין נושאין כפיהם כיון שניכנסו אחר ברכת מודים ולא עקרו רגליהם ברצה. ומ"ש מהרא"י ז"ל והובאו דבריו בש"ע סי' קכ"ח דכהנים היוצאים נהגי סלסול שלא ליכנס אלא עד שיגמרו הכהנים שבבית הכנסת את ברכת כהנים כדי שלא יאמרו עליהם שהם פגומים, זה איירי בהיכא דהציבור אשר בבית הכנסת אין צריכים להם להשלים המנין, לכך ע"צ היותר טוב נהגו בסלסול זה, אבל בכהאי גוונא דצריכים להם להשלים המנין, שאם לא יכנסו קודם הברכה תתבטל מצות נשיאות כפים, אין מבטלין נ"כ מן הציבור בשביל סלסול זה שנהגו הכהנים, מיהו בכהאי גוונא ודאי אין הש"ץ קורא כהנים:
יא. אם התחיל ש"ץ תפלת החזרה בעשרה ויצאו מהם קודם ברכת כהנים שלא נשאר עשרה, יאמר הש"ץ או"א ברכינו בברכה המשולשת, דברכה זו שייכה לתפלה, וכיון דהתחיל בעשרה גומר ברכה זו ג"כ, וכמ"ש עולת תמיד ושיירי כנה"ג וא"ר וכן העליתי בס"ד בסה"ק רב פעלים:
יב. כשעוקר הכהן רגליו לישא כפיו, יאמר ליקבה"ו וכו' הנה אנכי מוכן ומזומן לקיים מ"ע לברך את ישראל ברכת כהנים בנשיאות כפים לעשות נ"ר ליוצרינו ולהמשיך שפע וברכה לכל העולמות וכו'. וכשעומדים הכהנים על הדוכן לאחר שענו מודים דרבנן, אומרים יהרמ"י או"א שתהיה ברכה זו שציויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלימה ולא יהיה בה מכשול ועון מעתה וע"ע, ומאריכין בתפלה זו עד שיסיים הש"ץ ולך נאה להודות, כדי שתהיה עניית אמן של הקהל על זה ועל זה:
יג. לא בעינן לנשיאות כפים מקום שיש בו ס"ת, אלא בכל מקום שמתפללין יש נ"כ. וכשעולין לדוכן עומדים פניהם כלפי ההיכל, ואם הם שנים גדולים או יותר קורא להם החזן "כהנים", ואם כהן אחד בלבד, אינו קורא לו אלא הוא לבדו מתחיל בברכה:
יד. יגביהו ידיהם למעלה מכתפיהם שיהיו ידיהם כנגד ראשם ממש, וכמ"ש בשער הכונות ועיין תורת חכם דף קנ"ג ע"ב וקנ"ד ע"א בענין זה. ומגביהין יד הימנית קצת למעלה מהשמאלית כדי להגביר מדת רחמים על מדה"ד, ופושטין ידיהם וחולקין אצבעותיהם לעשות חמשה אוירים, בין ב' אצבעות לשני אצבעות אויר א' ובין אצבע לגודל ובין גודל לגודל, ויהיה תוך כפיהם כנגד הארץ, ואחורי ידיהם כנגד השמים, וכ"ז כפי מ"ש מרן ז"ל בשה"ט, אבל בזוה"ק פ' נשא דף קמ"ו כתוב דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוהי. וכתב מקדש מלך דזה הפך הש"ע דכאן קאמר שכל האצבעות יהיו מפורדות זו מזו, וכן כתב אספקלריא המאירה על זוה"ק. ושאלתי להרה"ג החסיד מהר"א מני נר"ו להודיעני מנהג החסידים בבית אל יכב"ץ בירושלים ת"ו, וכתב לי בדבר הזה אין ברירה, יש עושים כמ"ש בזוה"ק ויש עושים כמ"ש מרן ז"ל. ובדברי רבינו האר"י ז"ל לא נמצא גלוי לדבר זה. ופה עירנו יע"א נוהגים לעשות חמשה אוירים, ויש קצת נוהגים לעשות כפי זוה"ק. ועוד שאלתיו להודיעני מנהג החסידים בבית אל יכב"ץ אם הכהנים אצבעותיהם זקופים כמו נט"י, והשיב שגם בזה לא יש היכר, יש עושין כך ויש עושין כך:
טו. כשמזכירין השם בברכת כהנים יענו הציבור ברוך הוא וברוך שמו וכנז' בפוסקים. ואף על גב דאיכא דלא ס"ל הכי, המנהג פשוט לענות, וכן המנהג פשוט בעה"ק תוב"ב, ואין לשנות. ואחר גמר כל פסוק עונים הציבור אמן, ואין עונים אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים. אבל הש"ץ אינו עונה אמן אחר ברכה של כהנים, ואפילו אחר ברכת לברך את עמו ישראל באהבה לא יענה הש"ץ אמן, ואפילו דמובטח לו שלא יתבלבל:
טז. כשעולים לדוכן יהיה פניהם כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי העם, ובעוד אחוריהם כלפי העם מתחילים לברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל, מחזירים פניהם כלפי העם ומסיימים באהבה, כדי שיהיה סיום הברכה כלפי העם, וכשמתחיל ש"ץ שים שלום אז מחזירים פניהם כלפי ההיכל, ולא יחזירו פניהם קודם, ואז אומרים רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל, ואין מסיימין הפסוק הזה, וכן המנהג בעה"ק תוב"ב שאומרים עד כאן ואין מסיימין הפסוק, ויאריכו בתפלה זו עד שיסיים הש"ץ שים שלום כדי שיענו הציבור אמן על שניהם. ובר"ה ויוה"כ שמאריכין לא יתחילו לומר רבון עד לבסוף, כדי שיסיימו עם הקהל ביחד. ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם עד שיתחיל ש"ץ שים שלום. ואין רשאין לכוף אצבעותיהם עד שיחזירו פניהם. ואין רשאין לעקור משם עד שיענו הציבור אמן אחר ברכת שים שלום. וכשמחזירין פניהם בין בתחלה בין בסוף לא יחזרו אלא דרך ימין:
יז. אין קורא ש"ץ "כהנים" אלא עד שיכלה אמן של ברכת נאה להודות מפי הציבור, ואין הכהנים רשאין להתחיל ברכת אשר קדשנו עד שיכלה דבור קריאת כהנים מפי הקורא, ואין רשאין להתחיל יברכך עד שיכלה אמן מפי כל הציבור אחר באהבה, ואין רשאין להתחיל בשום תיבה מן ב"כ עד שתכלה התיבה מפי המקרא, ואין הציבור עונין אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים:
יח. נכון להשתדל שלא יהיה כהן ש"ץ בשחרית ומוסף. ואם היה הש"ץ כהן, אם יש כהנים אחרים שם לא ישא כפיו, ואם אין שם כהן אלא הוא ומובטח לו שיחזור לתפלתו בלא טירוף הדעת הרי זה נושא כפיו כדי שלא תתבטל נשיאות כפים מאותה תפלה. כיצד יעשה, יעקור רגליו בעבודה ויאמר עד ולך נאה להודות, ויעלה לדוכן ויברך ב"כ, ואם הצבור כולם לפניו יברך אותם במקומו, ויקרא לו אחר את ב"כ, ואח"כ יסיים שים שלום. וכל היכא דאיכא כהנים אחרים דאמרינן שהש"ץ לא ישא כפיו צריך שיהיה עומד במקומו ושותק ואדם אחר יעמוד אצלו ויקרא את הכהנים, והש"ץ שותק עד התחלת שים שלום:
יט. בשעה שהכהנים מברכים את העם יהיו פני העם כנגד הכהנים, ולא יביטו בכהנים ולא בשום דבר אחר, ויהיו עיניהם סגורות ולא יסיחו דעתם בד"א, ויהיו כמו שעומדים בתפלה ויתכונו לברכה, ועם שאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה. וכן העומדים בצדדים, כל שאין עומדים באויר אשר מפניהם ואילך, אינם בכלל הברכה. אבל אותם העומדים בצדדים של האויר שלפניהם, הרי אלו בכלל הברכה, דלא בעינן לפניהם ממש כי אם על צד היותר טוב היכא דאפשר וכנז' בחס"ל. ואם אחד נכנס לבית הכנסת לבקש איזה דבר או עובר אורח ממקום למקום ומצא הכהנים מברכין ב"כ, יעמוד וישמע ב"כ ולא יצא עד שיסיימו ב"כ. ואם הוא כהן וכבר נשא כפיו באותו היום ובא לבית הכנסת זו ומצא ציבור שלא הגיעו לב"כ, יכול לישא כפיו פעם אחרת:
כ. כהן שלא התפלל עדיין ומצא ציבור מתפללין, אם אין השעה עוברת נושא כפיו ואין התפלה מעכבתו, ואם אמרו לו עלה צריך לעלות אפילו השעה עוברת לו, דנשיאות כפים דאורייתא ותפלה דרבנן:
כא. כהן הקורא ק"ש והרגיש דהש"ץ מוכן להגיע לב"כ, ימהר לסיים הק"ש שיקרא בה גם בדרך הלוכו לעלות כדי שיסיים אותה קודם שיתחיל לברך. ואם הרגיש בזה בעודו בברכות ק"ש, ימתין בין הפרקים ולא יתחיל בק"ש עד שיברך ברכת כהנים. ואם לא הרגיש אלא עד שהתחיל ש"ץ ברצה והוא כבר התחיל לק"ש והוא כבד פה שא"א למהר לסיים הק"ש קודם שיברך, הנה זה יעקור רגליו בעבודה ויסיים הפרשה שהוא עומד בה ויברך ב"כ בין הפרקים של ק"ש, ואחר ב"כ יסיים הק"ש. אבל אם לא הרגיש בעבודה ולא עקר רגליו קודם שסיים ש"ץ ברכת עבודה, אינו עולה לדוכן לברך, וכמ"ש לעיל דכל שלא עקר רגליו בעבודה אינו עולה לדוכן, וכאשר העליתי כל זה בסה"ק רב פעלים בס"ד:
ואם הכהן עומד בתפלה, כתבתי שם בסה"ק רב פעלים דאפילו לסברת המג"א ודעמיה דס"ל פוסק, זה אינו אלא א"כ אמרו לו לעלות, וצריך שיאמרו לו כשאומר הש"ץ רצה, אך באמת יש חולקים על המג"א וס"ל דאינו פוסק אם עומד בתפלה כדין קדיש וקדושה, ואפילו לסברת הסוברים דאם הכהן המתפלל סיים ולך נאה להודות הנה זה נושא כפיו שם, עכ"ז כיון דלא עקר רגליו בעבודה אינו עולה, ובודאי דלא עקר רגליו כיון דהיה עסוק בתפלתו, ובודאי דלא יאמרו לו לעלות כיון דרואין אותו עוסק בתפלה, וכיון דלא א"ל לעלות אז גם לסברת הרב מהר"ם מינץ ז"ל סי' י"ב לא ישא כפיו:
כב. כהן אבל יוצא מבית הכנסת בשעה שקורא כהנים, ואחר שבעת ימי אבלות ישא כפיו. ויש אומרים דאפילו בתוך שבעה ישא כפיו ועליו תבא ברכת טוב. ובעה"ק ירושלים תוב"ב נהגו לעשות נשיאות כפים בבית האבל. וכן נהגו מחדש פה עירנו בגדא"ד יע"א. ורק הכהנים שהם אבלים לא נהגו לישא כפים. וצריך להזהירם שלא יעמדו שם, אלא יכנסו קודם רצה תוך חדר אחר שבבית, ועיין בשלמי ציבור ועיין מ"ש הרב המגיה בחס"ל בשם הרב מהר"ח פינסו ז"ל יע"ש. ובקהל חסידים בבית אל יכב"ץ נוהגים לעשות נשיאות כפים בט"ב בשחרית, ופה עירנו יע"א לא נהגו בט"ב כן, אלא רק במנחה דוקא עושין נ"כ, ולא שניתי מנהגם בזה בט"ב מטעם הכמוס אתי:
כג. אין עושין נשיאות כפים במנחה אלא רק בתענית ציבור שדרכם להתאחר להתפלל כמו זמן תפלת נעילה של יוה"כ. ובתשובתי בסה"ק רב פעלים העליתי להורות להם לכתחלה לעשות נשיאות כפים בתענית ציבור ארבעים דקים קודם קריאת המגר"ב, שהוא חצי שעה קודם שקיעת החמה, כי פה עירנו החמה שוקעת עשרה דקים קודם קריאת המגר"ב. מיהו אותם שעושים קודם שיעור הנז' אין למחות בידם שיש להם על מה שיסמוכו:
