בן איש חי שנה ראשונה פרשת וירא

בן איש חי שנה ראשונה פרשת וירא 

ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע. י"ל למאי אצטריך למימר וישב אברהם בבאר שבע, כיון דאמר דהלך לשם מסתמא ישב שם. ועוד למה פרט בזה שם אברהם בלבד, והול"ל "וישבו" לשון רבים, כדנקיט "ויקומו וילכו". ונ"ל בס"ד דארז"ל שמים וארץ קימים ע"י מצות המילה, ואמרתי בס"ד
לכך נתנה בשמיני, דקודם מספר שמונה יש מספר שבעה, ושמים וארץ הם שבעה רקיעים ושבעה ארצות, לרמוז השמים והארץ שהם מספר שבעה ושבעה הם קיימים על מצות המילה שהיא במספר השמונה הבא אחריהם. ולז"א ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, שהקנה לו הקדוש ברוך הוא השמים והארץ, מטעם כי הוא הראשון שנתנה לו מצות המילה אשר בעבורה מתקיימים השמים והארץ. ולפ"ז המילה נקראת באר שבע, כי היא הבאר המשקה ומחיה בזכותה את השבע שהם שבעה רקיעים ושבעה ארצות, כי מזכותה שותים חיות שלהם. וז"ש וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע. ומה שזכה לשוב בשלום שלא נשחט יצחק ונתרצה להיות האיל תמורתו, בזכות מצות המילה. וזהו וישב אברהם בבאר שבע, היא מצות המילה, בה היה מושבו ואחיזתו, ולכך הצליח וישב עם יצחק בנו ועם נעריו לשלום אל באר שבע:

נמצא במצות המילה שהיא בשמיני מתקיימים שמים וארץ. וידוע כי מצות התפילין היא דומה למצות המילה, לפי ששניהם נקראים אות, שהם שני עדים של ישראל, שהם חלק ונחלת ה' ומשועבדים אליו. לכך גם במצות תפילין יש מספר שמונה, כמ"ש במנחות דף מ"ד כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה והמקיים ה"ז קיים שמונה עשה. וגם בה יש קיום שמים וארץ, דכתב בספר אספקלריה המאירה דארבע פרשיות שבתפילין הם כנגד ד' אותיות שם הוי"ה, וארבע בתים כנגד אותיות שם אדנ"י, וידוע כי מן אותיות שם הוי"ה נמשך חיות וקיום לשמים, ומאותיות שם אדנ"י נמשך חיות וקיום לארץ, ולז"א עזרינו בשם ה' עושה שמים וארץ, דהיינו ככתיבתו שהוא שם הוי"ה, וכקריאתו שהוא שם אדנ"י, עושה, ר"ל מתקן:

ובזה יובן אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, והוא דידוע דהתפילין נקראו חוק, דדריש רבי יוסי הגלילי בעירובין דף צ"ו "ושמרת את החוקה הזאת" על מצות התפילין, ולז"א אם לא בריתי יומם ולילה, זו המילה שקבועה באדם בימים ובלילות, וגם חוקות, הם תש"ר ותש"י שנקראו חוק, אז שמים וארץ לא שמתי: 

א. מצות תפילין חמורה מאד, ומי שאינו מניח תפילין מחמת שהמצוה אינה חשובה בעיניו, נקרא עם פושעי ישראל בגופן דאתמר עלייהו בגמרא דבר קשה ומר מאד. ועוד א"ר ששת כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה והמה אות לישראל. וצריך שיכוין האדם בהנחתם, שצונו הקדוש ברוך הוא בארבע פרשיות אלו, שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים, להניחם על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו, וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם את הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו: 

ב. אחר שלבש הטלית יניח תפילין מיד קודם פרשת עקידה כדי שיהיו עליו בשעת ק"ש דקרבנות שהיא חיוב. וארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין, כאלו מעיד עדות שקר על עצמו: 

ג. כפי סדר הבחינות העליונות שרומזים להם הציצית והתפילין, צריך להניח הציצית קודם התפילין. והמניח תפילין קודם, טועה. ועליו נאמר "בתר דקשישנא לדרדקי". והפוסקים עשו סימן לסדר זה, והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב. עוד אמרו, סוף ציצית תי"ו, שהוא ר"ת תפילין, וע"כ ציצית ר"ת צוה ה' ציצית יניחו תחלה, ובסה"ק רב פעלים כתבתי בתשובה דאם היה לובש תפילין בלי ט"ג דלא היה לו, ואח"כ הביאו לו את הטלית, צריך שיחלוץ התפילין וילבש ציצית ויניח התפילין אחריו בלא ברכה: 

ד. המניחין הטלית וכיס התפילין לתוך כיס אחד, יזהר להניח כיס התפילין מן הצד של הטלית, דאם יניחנו למעלה מן הטלית נמצא פוגע בתפילין תחלה קודם הטלית, ואם יניחנו למטה מן הטלית אין זה כבוד לתפילין, דקדושתו חמורה מן הטלית, דאע"ג שהוא מונח תוך הכיס ואינו בגלוי עכ"ז יש להקפיד שלא להניחו תחת הטלית, לכך יניחנו מן הצד כדי שלא יפגע בו תחלה, ואם נזדמן שפגע בתפילין תחלה, לא מפני כך יצטרך להניח התפילין קודם שיתעטף בציצית, אלא גם בכה"ג שפגע בתפילין תחלה, יזהר ללבוש הטלית קודם התפילין: 

ה. בזוה"ק הפליג מאד בשבח המגיע ליוצא מביתו מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין, והולך לבית הכנסת ואומר בפתח פסוק ואני ברוב חסדך וכו'. ומצוה זו קודמת למצות עשרה ראשונים כמ"ש בשער הכונות לרבינו האר"י ז"ל. ובעיר שמצויים עוברים ושבים גוים במבואות, וקשה לעשות דבר זה בגלוי, יש חכמים מתחכמים ללבוש טלית דק ותפילין קטן הרבה, כדי שיתכסה בכובע ואינו ניכר לעין הרואין, ומורידין הטלית על כתפיהן, ולובשים עליו הגלימא, ובבואם לבית הכנסת מסירין התפילין הקטן הנז', ולובשים תפילין רש"י ור"ת שיש להם שם, ומתפללין בהם. וראיתי להרב חיי אדם כלל י"ג אות יו"ד שעשה אופן אחר בדבר זה, שילבש תפילין הגדולים בביתו ויברך וכו' יע"ש. ובסה"ק רב פעלים כתבתי בס"ד בתשובה לפקפק בדבריו בזה, וסוף דבר העליתי שם שילבש בביתו תפילין של ר"ת, שיעשהו קטן, וזה התפילין בלא"ה אינו מברך עליו, דאין מברכין על תפילין דר"ת כאשר נבאר לקמן. וכתבתי שם דאין לפקפק בזה ממ"ש רז"ל בשער הכונות שצריך להניח של רש"י קודם ר"ת, משום דבתחילה קודמין ליכנס מוחין דתפילין דרש"י ואח"כ מוחין דר"ת, די"ל דלא קפיד רבינו ז"ל אלא בהיכא שבא להניחם לקיים עיקר מצותן בק"ש ותפלה, דאז צריך להקדים של רש"י. ועוד דהוא איירי כאשר בא להניח שתיהם ביחד, דתפילין של רש"י ג"כ מונח לפניו, דאז צריך להקדים של רש"י, משא"כ הכא דלובש ר"ת לבדו, ועוד שאינו מניחו בשביל עיקר מצותו אלא רק כדי ליכנס בו בפתח בית הכנסת ולומר פסוק ואני וכו', לית לן בה, וכאשר כתבתי ד"ז שם בתשובה בס"ד, וכתבנו דאחר שיכנס לבהכ"נ יסיר של ר"ת ויניח שם תפילין רש"י ור"ת העיקרים שיש לו שם כסדרו, ויברך עליהם, וזה יותר נכון: 

ו. על ידי עטיפת הטלית נתקן חיצניות דעולם היצירה, וע"י הברכה של הטלית נעשה אור מקיף דעולם היצירה, ועל ידי התפילין של יד נתקן עולם הבריאה, וע"י הברכה נעשה או"מ דעולם הבריאה, וע"י תש"ר נתקן עולם האצילות. והנה בתש"ר י"א שצריך לברך ברכה בפ"ע כדי לעשות או"מ דעולם האצילות, וי"א דאו"מ דעולם האצילות אין בנו כח לעשותו על ידינו אלא נעשה מאיליו, ולכן ס"ל דאין לברך על תש"ר. והאשכנזים מברכים על תש"ר ג"כ כסברת הגאונים. ואנחנו בני הספרדים מברכים אחת על תש"י דוקא כסברת הרי"ף ז"ל, אך נכוין בברכה זו על תש"ר ג"כ שהוא לפנינו בשעת הברכה על תש"י. מיהו אם הפסיק בין תש"י לתש"ר בדבר דחשיב הפסק, אז יברך על תש"ר "אקב"ו על מצות תפילין". וכן אם אין לאדם תש"י כי אם רק תש"ר, יברך עליו על מצות תפילין. וידוע הוא כי מן השמים השיבו לרבינו יעקב ממרויש ז"ל ואת בריתי אקים את יצחק הוא הרי"ף ז"ל, וגם לרבינו האר"י ז"ל לא מצינו שהכריע בפירוש על הסברות הנז' של הרי"ף ז"ל והגאונים ז"ל, ורק זכר שתי הסברות ופירש טעמם ונימוקם. מיהו בספר פע"ח וגם בעולת תמיד מצינו סתם דבריו בברכה אחת, וממרוצת לשונו משמע דנוטה אחר שיטת הספרדים לברך אחת: 

ז. אסור להפסיק בדבור בין תש"י לתש"ר. לפיכך לדידן בני הספרדים דאזלינן בתר מ"ד דאין לברך על תש"ר ברכה בפ"ע, אם טעה ובא לברך על תש"ר, וכיון שהתחיל לומר "ברוך אתה ה'" נזכר, לא יסיים "למדני חוקיך" כדי שנראה כקורא פסוק, דא"כ הו"ל הפסק בדיבור בין תש"י לתש"ר, אלא יסיים הברכה לברך על מצות תפילין, כמ"ד דמברכין על תש"ר בפ"ע, וכאשר העלתי בסה"ק מקבצאל: 

ח. רוב הפוסקים הפשטנים ס"ל יברך על תש"י מעומד, ומעוטא דס"ל מיושב, והמקובלים ז"ל ס"ל לברך מיושב. ובספרי רבינו האר"י ז"ל לא נמצא גילוי לדבר זה. ואנחנו פה עירנו בגדאד נוהגים לברך מיושב כסברת המקובלים ז"ל, וכן עיקר: 

ט. יברך "להניח" בקמץ תחת הה"א, והוא מלשון להניח ברכה, דפירושו התפלה נחה ומונחת במקום הקשר שלא תנוד כה וכה, כמ"ש הרמ"ז ז"ל והביא דבריו במחב"ר סי' כ"ה יע"ש. והברכה יברך אחר שהניח התש"י על הקיבורת, ואז תכף אחר הברכה יעשה הקשירה וההידוק, יען כי הקשירה היא התחלת המצוה, ולא יברך קודם ההנחה על הקיבורת: 

י. אסור להפסיק בדיבור בין תש"י לתש"ר. ואם הפסיק, אין הברכה שבירך על תש"י עולה לתש"ר, וצריך לברך אז על תש"ר "אקב"ו על מצות תפילין". בד"א כשהפסיק בדברים חיצונים שאינם לצורך הנחת תפילין, אבל הפסיק בדברים השייכים להנחת תפילין, אין צריך לחזור ולברך על תש"ר. ומ"מ לכתחילה יזהר שלא יפסיק כלל, אפילו לרמוז ולקרוץ בעיניו ולרמוז באצבעותיו אסור בין תש"י לתש"ר, ואפילו אם שמע קדיש וברכו וקדושה לא יפסיק לענות, אלא שותק ושומע ומכוין למה שהצבור אומרים. ואם שכח וענה, אפ"ה לא יברך על תש"ר: 

יא. זמן הנחתם בבוקר משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו. וטוב לאחר ולא להקדים. ואם טעה והניח תפילין בעוד לילה ובירך עליהם, אין צריך לחזור ולברך כשיאיר היום, כנז' באחרונים ז"ל: 

יב. בשבת ויו"ט אסור להניחם, מפני שימים אלו הם עצמן אות, ואם מניח בהם אות אחר נמצא מזלזל בהם. וגם בחול המועד אסור לנו בני הספרדים להניחם, משום דקי"ל גם ימי חוה"מ הם אות, אבל האשכנזים מנהגם להניח בחוה"מ: 

יג. מי שחלץ תפליו ע"ד לחזור להניחם מיד, לא יחזור לברך. ואם חלצן להכנס לבית הכסא, אפילו דעתו ללבשן מיד, צריך לחזור ולברך, משום דאסור לכנוס בהם לבה"כ. ויש חולקין בזה, ומאחר דספק ברכות להקל, גם בזה לא יברך, אלא יברך בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות במחשבה. ואם נשמטו התפילין ממקום הנחתן שלא בכונה, וממשמש בהם להחזירם למקומן, לא יברך: 

יד. מותר לברך על תפילין שאולין, מפני שאדם יוצא י"ח בתפילין של חבירו. אבל אסור לברך על תפילין גזולין, דהוי מצוה הבאה בעבירה, ועז"א ובוצע בירך נאץ ה'. על כן לא ילבש אדם תפילין של חבירו שלא מדעת בעלים, דשואל שלא מדעת גזלן הוא. ובשעת הדחק דלא אפשר לו ללבשם מדעת בעלים, דאינם מצויים לפניו, ואם ימתין יעבור הזמן, אז יש לסמוך על נדבת לבם של ישראל דניחא להו למעבד מצוה בממונם. וטוב שאח"כ יגיד לבעלים ויבקש מהם רצון על מה שעשה למפרע אם אפשר לו למצוא אותם: 

טו. סדר הנחת תפילין בתחלה יקשור תש"י בזרוע השמאלי על הקיבורת, שהוא מקום בשר הגבוה התופח הנקרא קיבורת, ויכסה זרועו בטלית כדי שתהיה הנחת תש"י בהצנע, ויש סוף בדבר. על כן אפילו יושב לבדו ואפילו בבית אפל, ג"כ יכסה הזרוע בטלית. סימן לדבר כי יד על כס. ומהריק"ש ז"ל טעמא טעים והיה לך לאות על ידך, לך לאות ולא לאחרים. ולא יעשה כריכה בקבורת, אלא אחר שיהדק היטב יקשור היו"ד ברצועה עם התפילין, ואף על פי שבלא"ה היו"ד קשורה בחוט של גיד עם הבית, משום דאין להפריד התיתורא לעולם, כנז' בזוהר פינחס דף קל"ו, עכ"ז יש סוד בדבר לקשור היו"ד ברצועה לכוין להמשיך להיו"ד ש"ע נהורין כמנין רצועה, שהיא מספר ש"ע עם הכולל. ומ"ש הרב ש"ץ ז"ל דף מ' הלכה י"א כבר הבאתי דבריו בסה"ק מקבצאל והקשתי על דבריו יע"ש. ואחר שקשר היו"ד ימשוך הרצועה לזרוע ויכרוך אותה סביב הזרוע שבעה כריכות שלימות, ומה שנמשכת הרצועה בתחלת הזרוע מצד אחד של הזרוע, אין זה נחשב כריכה ואין זה בכלל כריכות. וה"ה מה שנמשכת בסוף הזרוע כדי להביאה לכף היד, אין זה בכלל הכריכות, ודלא כמ"ש שם חדש דף קכ"ו. לכך יכרוך ז' כריכות ממש שלימות, ואחר שיכרוך השבע כריכות יעמוד ויניח תש"ר מעומד, דאין להניח תש"ר אלא רק אחר שבע הכריכות: 

טז. אחר שהניח תש"ר אז תכף ומיד יגמור הנחת תש"י בשלש כריכות שכורך באצבע האמצעי הנקרא אמה, ויעשה כריכה אחת בפרק האמצעי של האצבע, ושתי כריכות בפרק התחתון. ולפי דברי הרב מצת שמורים ז"ל יאמר בעת שעושה הכריכות הנז' פסוק וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ה': 

יז. אחר שעשה שלשה כריכות הנז' על האצבע וגמר תש"י, אז יכניס הרצועות של תש"ר באבנטו בסדר זה, דהיינו רצועה של שמאל יכניסנה בקצה העליון של האבנט כנגד החזה שלו, ורצועת הימין יכניסנה באבנט למטה בקצה התחתון של האבנט, כדי שתהיה כנגד הטבור שלו בסוד והאחת גבוהה מחברתה. וידוע דחסד נקרא אריך וגבורה קצר, וכמ"ש בפ"א חד אריך וחד קצר. וכל זה יעשה מעומד. ויזהר להשים סופי קצוות של הרצועות ג"כ באבנט, שיכניסם כולם שלא יהיו משולשים לארץ, וכנז' במ"ש ובמ"ח. ומה שכתבתי לעשות הכנסת הרצועות באבנט אחר שלשה כריכות של אצבע, כן נראה מלשון מהרח"ו ז"ל בעולת תמיד דף מ"ד יע"ש, וכן מפורש בספר מ"ח, וכן העליתי בסה"ק מקבציאל, אף על גב דדבר זה אינו מפורש בס' הכונות לרבינו האר"י ז"ל: 

יח. קודם הנחת תש"ר בראשו יסתכל בשבעה זייני"ן שיש בשני שיני"ן דאית בהו רזין סתימין עמיקין, כמ"ש בזוה"ק והובא זה בדברי האחרונים ז"ל ודע כי אף על גב דמרן ז"ל בס"ס כ"ז כתב תש"ר טוב להניחם גלויים, הנה המקובלים ז"ל ס"ל לכסות בטלית, שיוריד הטלית עד סוף המצח, וטעמם ונימוקם עמם ע"פ הסוד, וזה עיקר: 

יט. יזהר שלא יוציא תש"ר מן הכיס אלא עד שיניח תש"י ויקשרנו במקום הקיבורת. ואם יש שמש לפניו ורוצה להכין לו תש"ר להוציאו מן הכיס קודם שכרך שבעה כריכות על הזרוע, לית לן בה. ורק יזהר שלא יוציאנו מן הכיס, אלא עד שיקשור התש"י במקום הקיבורת. ויש בני אדם נכבדים שהשמש מכין להם במקומם בבית הכנסת הציצית והתפילין שיוציאם מן הכיסים קודם שיבואו, וצריך למחות בידם שלא יעשו כן: 

כ. מי שלא היה לובש אלא רק תפילין ש"ר מפני שלא היה לו תש"י, ואחר שלבש תש"ר הביאו לו תש"י, העליתי בתשובה בס"ד בסה"ק רב פעלים שצריך להסיר תש"ר מעליו כדי שילבש תש"י תחלה ואח"כ יניח תש"ר. ועוד העליתי שם בס"ד שאם היה לובש תפילין בלא טלית גדול מפני שלא היה לו ט"ג, ואח"כ הביאו לו ט"ג, שצריך להסיר התפילין וילבש הטלית ואח"כ ילבש התפילין בלא ברכה, דכן מוכרח להיות ע"פ דברי רבינו האר"י ז"ל: 

כא. ארבע פרשיות יש בתפילין, "קדש", "והיה כי יביאך", "שמע", "והיה אם שמוע", וזה סדר הנחתן לסברת רש"י ז"ל. אך לסברת ר"ת ז"ל סדרן "קדש" "והיה כי יביאך" "והיה אם שמוע" "שמע". והמנהג כסברת רש"י ז"ל. וכתב הלבוש ז"ל דפ"א נפלה בימה של קבר יחזקאל הע"ה, ומצאו שם תפילין ישנים מאד והיו כסדר רש"י. והנה בתחלה היו חושבין מחלוקת זו כשאר מחלוקת שסברה אחת בטלה, אך בא רבינו האר"י ז"ל והגיד בקבלה מפי אליהו זכור לטוב ששני הסברות אמת, וצריך למעבד תרווייהו, ומימות מרע"ה ועד הגאונים היו מניחים ב' זוגות, וכן איתא בגמרא מקום יש בראש להניח בו ב' זוגות, ובז"ח איתא על קצת בני אדם דמניחין ב' זוגות מספק דלא ידעין ברזא דא דתרווייהו אצטריכו, על כן יר"ש יעשה ב' זוגות תפילין, א' כסברת רש"י וא' כסברת ר"ת, ויאחוז שתיהם בידו ויכניסם בזרועו ויקשרם זה למעלה מזה, דצריך שיניח שניהם יחד, ולא כאותם שמניחין של רש"י לחוד ושל ר"ת לחוד. גם צריך שיניח תפילין של ר"ת למעלה משל רש"י, בין בראש בין ביד, כי מעלת בחינת תפילין של ר"ת גדולה מבחינת תפילין של רש"י, ולכן המנהג לעשות בית תפילין דר"ת קטן משל רש"י, והצד המחובר בזרוע הוא העליון, לכך יכניס תחלה של רש"י ויברך עליו אחר שיקשור אותו על הקבורת, ואח"כ יכניס של ר"ת. ונמצא בזה של ר"ת מונחין למעלה משל רש"י. וכל זה בבתים, אבל הרצועות יניח רצועה של תפילין דר"ת תחת רצועה של רש"י. לכך יעשה רוחב רצועה של ר"ת קצר משל רש"י כדי שתתכסה בה, וכן בשל ראש יניח של ר"ת למעלה משל רש"י, וגם הקשר דתפילין דר"ת יהיה בעורף גבוה מעט משל רש"י, ורק הרצועות היורדים מן הקשר שבעורף ולמטה תעביר רצועת ר"ת תחת רצועת של רש"י שתתכסה בה. רמז לדבר, שמור ת"ם וראה יש"ר. ולכל דברים אלו יש טעם ע"פ הסוד ואין לשנות מזה. גם יזהר שלא יתן הקציצה של האחד על המעברתא של האחר, אלא יהיו סמוכים זה תחת זה ומונחים כולם על הבשר, וכאשר כתבתי בס"ד בסה"ק מקבציאל: 

כב. אין לברך על תפילין דר"ת אפילו אם לובשו לבדו, והטעם משום דמדרגת תפילין דר"ת גבוה משל רש"י עד"ה. וידוע כי רבינו האר"י ז"ל נתן טעם שלא יברך על של ראש מפני שאין בכוחינו להמשיך האור הנשפע ממדרגה שרומזת לה תש"ר דרש"י וכל שכן של ר"ת, וכן כתב הרמ"ע שלא לברך, וכן נהגו רבנן קשישי דא"י, אלו הן דברי הרמ"ז ז"ל שהביאם הגאון חיד"א במחב"ר סי' ל"ד אות ג': 

כג. רבינו האר"י ז"ל בתחלה היה מנהגו ללבוש בשחרית של רש"י ושל ר"ת ובמנחה של ר"ת לבדו, ואח"כ עשה תפילין דרש"י כסברת שמושא רבא שהם אצבעים על אצבעים, והיה לובש בשחרית של רש"י ור"ת ובמנחה היה לובש של שמושא רבא הנז', והיה אומר תפילין זה דשמושה רבא עולה במקום שני הסברות הנז', וזהו טעם היותם אצבעיים כנגד שתי הבחינות הנז' וכמפורש כל זה בשער הכונות, יע"ש. ומ"ש עולה במקום שני הסברות, היינו לצורך זמן תפלת המנחה, אבל לא לצורך זמן תפלת שחרית, דא"כ היה לובשו גם בשחרית. ואשרי הזוכה ונזהר להתפלל מנחה בתפילין שמושא רבא. ועט"ר הרב אדוני אבי זלה"ה היה נזהר בזה בחודש אלול ועשי"ת. ודע כי הנוהגין להתפלל מנחה בתפילין, לא יניחום במנחת ערב שבת, כי כבר נתנוצץ קדושת שבת שהוא עצמו אות, וכמ"ש רבינו חיד"א במחב"ר סי' כ"ה בשם המקובל מהר"ם פאפיר"ש ז"ל ושומר אמונים ע"ש: 

כד. מי שדרכו ללבוש של רש"י ור"ת ביחד, וטעה ולקח תחלה של ר"ת והניחו ובירך עליו, וכשבא ליטול השני הרגיש שטעה ובירך על של ר"ת, יקשור תפילין של רש"י בלא ברכה על סמך הברכה שבירך על ר"ת, מפני שהוא דרכו כל יום ללבוש שניהם יחד, ודעתו בברכה על שניהם, שהיה גם של רש"י מונח לפניו בשעת הברכה ודעתו ללבשו, כ"כ בשו"ת דברי חיים ביו"ד בסוף תשובתו בסי' פ"ב יע"ש, ונכון הוא. מיהו אם זה דרכו ללבוש תפילין של רש"י בלבד, ולקח תפילין של ר"ת בטעות בחשבו שהוא של רש"י ובירך עליו, ואח"כ נודע לו שלקח ר"ת ובירך עליו, הנה זה צריך לברך עוד הפעם כשלובש של רש"י. וזה הענין יזדמן כשאדם שואל תפילין מחבירו שיש לו ב' זוגות רש"י ור"ת, והוא אינו רוצה ללבוש אלא של רש"י, ובטעות לקח של ר"ת ובירך עליו והגיד לו חבירו, ורוצה ללבוש של רש"י אחר אותה הברכה: 

כה. אחר שיניח התפילין יאמר פרשת קדש והיה כי יביאך, כדי להשלים ד' פרשיות בכל יום כמ"ש הרמב"ן ומהרח"ו ז"ל. ואם אינו יכול לאומרם קודם תפלה, יאמר אותם אחר תפלה וכנז' במחב"ר: 

כו. אחר שהניח תפילין שלל יד, קודם שהניח תש"ר, לא יפסיק אפילו לקדיש וקדושה. ובתשובתי בס"ד בסה"ק רב פעלים העליתי במי שלובש ר"ת לבדו, ונזדמן לו קדיש וקדושה בין ש"י ובין ש"ר, אף על גב דבזה לא יש ברכה ואין כאן הפסק, עכ"ז לפי טעם הר"ן והלבוש דס"ל הא דאין פוסקין בין ש"י לש"ר משום דכתיב "והיו" שצריך להיות הוויה אחת לשתיהם. ועיין במנחת אהרן דף ל"ז שכתב בזה טעם ע"פ הסוד. ועל כן צריך ליזהר גם בשל ר"ת אף על גב דליכא ברכה בזה. מיהו עשיתי תיקון לזה שלא לאבד קדיש וקדושה כיון דאין כאן ברכה יענה קדיש וקדושה, ואחר שיענה יפשוט תש"י ויחזור ויניחנו מחדש ואחריו תש"ר בלי הפסק, לקיים מש"ה "והיו" הוויה אחת לשתיהם, וגם ע"פ הסוד דרך זה יבא נכון: