בן איש חי שנה שניה פרשת שלח לך
והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'. נ"ל בס"ד הנה נודע שראוי לאדם לכוין באכילתו לש"ש לברר נ"ק המעורבים במאכל ההוא, וכמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו, והיינו בירור נ"ק הוא שובע נפשו, ולא תהיה כונתו לתענוג גופו, ואם האדם יזכה לפשוט מעליו כונה של תענוג הגוף וישים כל כונתו בעבור שובע נפשו שהוא הבירור של נ"ק, בזה יהיה לו כח גדול לברר בירור גדול מן המאכל על חד עשר מאם תהיה כונתו מעורבת בשתיהם בשובע נפשו ושובע חומרו, וכל מה שתהיה האכילה עריבה וחשובה יותר אז תגדל תפארת הצדיק בה אם יהיה כובש חומרו לדחות מעליו כונה של תאות גופו, כי אם רק ישים בלבו כונת שובע נפשו, והנה נודע כי לחם א"י הוא ערב לגוף עד מאד עד שהיו אוכלים אותו בלא לפתן, וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשי"ך ז"ל ע"פ ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, ולכן צריך להם תגבורת גדולה באכלם לחם ארץ ישראל הערב מאד, שיהיו משימים כל תאותם בשביל בירור נ"ק, וז"ש והיה באכלכם מלחם הארץ שהוא ערב מאד לגוף, לא תהיה כונתכם לתאות הגוף אלא בשביל בירור נ"ק, ולז"א תרימו תרומה לה', כלומר כל כונתכם תהיה כדי לברר נצוצי קדושה מן האכילה לרומם אותם ולהעלותם עד ה' מקור הקדושה:
והנה נודע כי מלאכת הבירור של נ"ק המוטלת על האדם היא מלאכה גדולה, אך הבירור מן הצומח ומן החי, הוא מוטל על האדם יותר מן הבירור שצריך לברר מן הדומם, כי הבירור מן הדומם עיקרו הוא ביד השי"ת שיהיה ע"י המטר, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל על מאמר גדול יום הגשמים כתחיית המתים, דלכך קבעו הזכרת הגשם בברכת מחיה המתים, כי על ידי הגשמים יחיו המתים הם ניצוצי הקדושה אשר בדומם שיעלו ממנו, וזהו תחייתם במדרגה הראשונה, וכן אחז"ל גדול יום הגשמים כקיבוץ גליות שבו נקבצים נ"ק, אך בירור שצריך להיות מן הצומח והחי, מוטל על האדם יותר שצריך לבררו ע"י אכילה, כיון שהוא דבר הנאכל, ולכן ציוה הקדוש ברוך הוא שתי מצות שהם בסוג חק, אחת, בצומח שהוא הכלאים, ואחת, בבשר החי שהוא בשר בחלב כי שתי מצות אלו הם חק שאין להם טעם, יען כי זה מותר לבדו, וזה מותר לבדו, ולמה אסורים בתערובתם, וידוע כל מצוה בסוד חק אשר יקיים אותה האדם יהיה לו ממנה פאר גדול בקיומה, כי שטן ואוה"ע מונין את ישראל ומלעיגין במצוה חוקית, לומר מה מצוה היא זו ומה טעם יש בה, ולכן יהיה לו ממנה עזר וסיוע להתגבר על הקליפה ולשבר כחה להפריד ממנה ניצוץ הקדוש הבלוע בתוך חלק הרע של הקליפה ומעורב בצומח ובחי, ולכן חק גי' גיהנם, כי בכח קיום החק מוציא האדם ניצוץ הטוב מן אש גיהנם שהוא הרע האחוז בו וגבר ישראל, ולכן צריך האדם להזהר בחק זה של איסור בשר בחלב לבלתי יכשל ח"ו אפילו בדבר קטן שיש בו, כדי שעי"כ יהיה לו תגבורת גדולה בבירור שצריך לברר מן המאכל:
א. כחל שהוא הדד של בהמה בין של קטנה שלא הניקה בין של גדולה, אסור מדברי סופרים לבשלו, בין בפ"ע, בין עם בשר, ואם קרעו והוציא החלב שבו מותר לצלותו ולאכלו, אבל לבשלו לא די לו בקריעה, כי אף על פי שהוציא החלב שבו מ"מ נשאר עדיין חלב בגומות, לפיכך אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל עד שלא נשאר בו לחלוחית חלב מותר מן הדין לבשלו אפילו עם בשר, ואם קרעו וחתכו כמה פעמים שתי וערב על פני כולו זה עדיף טפי מטיחה בכותל, וכל זה הוא מדינא אבל נהגו ברוב תפוצות ישראל שלא לבשלו עם בשר כלל, אפילו ע"י קריעה שתי וערב וטיחה בכותל, אלא מבשלים אותו לבדו בלא בשר או מבשלים אותו עם ירקות ושאר דברים שאין בהם בשר, וכן מטגנים אותו לבדו במחבת בלא בשר, וכן המנהג פה עירנו בגדאד יע"א, ואף על גב דנהגו שלא לבשלו עם בשר, אם בשלו עם בשר מותר בדיעבד, כיון דעשה לו קריעה שתי וערב וטיחה בכותל, ואף על גב דיש אומרים דאין להתיר בדיעבד בזה, אלא רק בהפסד מרובה, נראה עיקר לדינא כהמתירין גם בלא הפסד מרובה, ועיין פר"ח ופרי תואר:
ב. עבר ובשלו בלא קריעה, אם בשלו בלא בשר אף על פי שבשלו עם ירקות ושאר דברים, מותר לאכלו, וכ"ש בצלאו בלא קריעה דמותר בדיעבד, אבל אם בשלו עם בשר, צריך כנגד כל הכחל נ"ט פעמים, כי הכחל עצמו מצטרף, ולכך לא בעינן ששים ממש אלא סגי בתשעה וחמשים שיש בבשר ובשאר דברים שבקדרה כנגד הכחל, אבל הכחל עצמו אסור דילמא אתי למשרי חתיכת נבילה, וגם משום החלב שבגומות דידיה שיש באותו חלב טעם מן הבשר שנתבשל עמו, דאע"ג דבגמר בישולו יצא כל החלב ממנו, חיישינן שמא יאכלנו קודם גמר בישולו, וכנז' בש"ך ז"ל ואם לא יש ששים אז גם הבשר והתבשיל כולו אסורים באכילה, אבל מותרים בהנאה למכרם או ליתנם לגוי, כיון דאיסורם הוא מדרבנן, והקדרה צריכה הגעלה:
ג. כחל שקרעו כדינו וצלאו, אף על פי שמצא אח"כ גומות מלאות חלב, אין לחוש, מיהו אותו החלב שבגומות, צריך לשפכו ולא יאכלנו משום מראית העין, וכן אם רואה עליו חלב בעין ירחצנו תחלה קודם אכילה, משום מראית העין, כן העלתי בסה"ק מקבציאל ועיין בסי' ע"ג סעיף א' בהגה"ה בדין הכבד שנצלה ורוצה לבשלו, ועיין הטעם בפר"ח שם ס"ק וא"ו, וכן הוא הטעם בצלי וכנז' שם ועוד בסי' ע"ו ס"ק ט"ז:
ד. כחל חי אף על פי שהיא מלאה חלב מותר לחתוך בסכין של בשר, כיון שהוא צונן, ואין למלוח הכחל עם הבשר אפילו קרעו ש"ו וטחו בכותל, ובדיעבד אפילו מלחו בלא קריעה ואפילו מלחו על הבשר, מותר, ועיין ערך השלחן אות ז' ושאר אחרונים:
ה. הכחל אף על פי שקרעו ש"ו וט"ב אסור לצלותו לכתחילה על הבשר, אלא תחת הבשר, ואפילו נתנו בשפוד על הבשר צריך להסירו ולהניחו תחת הבשר, ועיין כנה"ג הגה"ט אות י"ד, ובדיעבד אם כבר נצלה אינו נאסר, ובשפודים שדרכן להתהפך מה שלמעלה למטה, אסור לצלותו אפילו תחת הבשר, ובדיעבד מותר, ועיין ש"ך ס"ק כ"ה:
ו. אף על גב דאם צלה הכחל בלא קריעה ש"ו וט"ב מותר בדיעבד, היינו בצלאו לבדו, אבל אם צלאו עם בשר, אסור, שאם נתן הכחל על הבשר, הבשר אסור משום שבלע חלב ואם נתן הכחל תחת הבשר, אז הכחל אסור כיון דהבשר עליון, ובשפודים שדרכן להתהפך מה שלמעלה למטה שניהם אסורים:
ז. עור הקיבה לאחר שהוסר חלבו והודח, יש לו דין בשר ממש ומותר למלחו עם שאר בשר, וה"ה דמותר לבשלו ואין לו דין כחל כלל, ועיין ש"ך ואחרונים:
ח. אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל אחריו חלב עד שישהה ששה שעות אחר אכילתו, ואף על פי שבחורף המאכל מתעכל במהירות יותר מימות הקיץ, ג"כ צריך להמתין ששה שעות, ואם יש בשר בין השיניים צריך להסירו, ואם לא הסירו תכף אחר אכילה אלא עד אחר שנים ושלש שעות, אין צריך לחשוב הששה שעות אלא מעת שגמר אכילתו ומ"מ צריך לקנח פיו בפת, דהיינו שילעוס פת ויבלענו ואח"כ ידיח פיו וכנז' בב"י א"ח סי' קע"ג, ועיין באחרונים, ואף על גב דכתבו האחרונים דוקא אם מצא בשר בין השיניים צריך להסירו, אבל מסתמא אינו חייב לבדוק ועיין כנה"ג הגה"ט אות יו"ד, מ"מ מי שיש לו נקבים בשיניו זה ודאי חייב לבדוק, כי חזקה שיש בהם בשר, וה"ה אם אכל גבינה תחלה ואח"כ רוצה לאכול בשר, דג"כ צריך לחטט, ואדם כזה טוב שירגיל עצמו לחטט אחר כל אכילה, כדי שלא יבוא לידי מכשול ועיין שיורי ברכה סוף אות כ"ג:
ט. אפילו לא אכל בשר בעין כי אם תבשיל של בשר ואפילו של עוף, ג"כ צריך להמתין ששה שעות כדי לאכול חלב, ואפילו שתה מרק צלול ג"כ צריך ששה שעות, ועיין בית יוסף סי' קע"ג ושאר אחרונים ושיו"ב כאן ביו"ד אות למ"ד, והלועס לתינוק נמי צריך להמתין ששה שעות, ואפילו לעס תבשיל שיש בו שומן, דלא פלוג, אבל אם טעם בלשונו ופלט מיד, אין צריך להמתין, וה"ה אם לקח חתיכת בשר לתוך פיו ותכף החזירו שלם, אין צריך להמתין, וכ"ש אם טעם שומן ופלט דאין צריך להמתין, ועיין מהרש"ק בהגהותיו על פרי מגדים בדפוס חדש של ספר אשלי רברבי:
י. אף על גב דאמרינן דאחר ששה שעות מותר לאכול חלב, מ"מ בעינן נמי שיסלק השלחן שאכל עליו הבשר, וגם שיברך ברכת המזון של אותה סעודה, דתלתא בעינן, ששה שעות, וסילוק שלחן, וברכה, ועיין כנה"ג הגה"ט אות ג' וכמה אחרונים, ואם אכל בשר בלא פת ושלחן, צריך לברך ברכה אחרונה וישהה ששה שעות:
יא. לצורך חולה אף על פי שאין בו סכנה, יש להקל להמתין שעה אחת, אך צריך סילוק שלחן ובהמ"ז, ועיין חכ"א כלל מ' סוף אות י"ג:
יב. תבשיל שאין בו בשר ורק בשלוהו בקדרה של בשר, אפילו היא בת יומא הרי זה מותר לאכול אחריו חלב מיד, ואפילו רחיצת ידים וקנוח פה אין צריך, ואפילו אם הקדרה של הבשר לא הודחה יפה מן תבשיל של הבשר, ג"כ מותר לאכול החלב מיד, מיהו אם לא הודחה יפה ראוי להצריך רחיצת ידים וקנוח והדחת פה, ואז יאכל החלב מיד, ועיין שיו"ב אות ל"ג ול"ד, והיינו דוקא אם יש ששים בתבשיל ההוא כנגד לכלוך הקדרה בבשר, אבל אם אין ששים כנגד לכלוך הבשר, לא סגי ליה רחיצה וקנוח והדחת פה בלבד, אלא צריך לשהות שעה אחת לפחות, והמחמיר גם בזה ששה שעות תע"ב, ועיין בית לחם יאודה סע"ק ט"ז ופתחי תשובה ושאר אחרונים:
יג. אכל ביצים שנותנים בקדרה שיש בה חמין של שבת, וסודרים אותם על הכסוי של הקדרה מסביב, ומתבשלים מחום הקדרה שהיא על האש שיש בה בשר חמין, אין צריך להמתין ששה שעות, ואין צריך הדחה וקנוח, והמחמיר לעשות הדחה וקנוח בזה, תבא עליו ברכה:
יד. אכל חלב מותר לאכול אחריו בשר מיד, אך צריך לקנח פיו יפה בפת שילעסנו ויבלענו ואח"כ ידיחנו במים יפה, ואח"כ ירחוץ ידיו יפה במים, ואז יאכל הבשר מיד, ואפילו אם אכל במזלג צריך שירחץ ידיו, ונטילת ידים זו שהיא בין אכילת חלב לאכילת בשר צריך שתהיה לתוך כלי כדין מים אחרונים, כמ"ש מר"ן ז"ל בא"ח, ועיין שיו"ב אות ואפילו אם אכל במזלג צריך שירחץ ידיו, ונטילת ידים זו שהיא בין אכילת חלב לאכילת בשר, צריך שתהיה לתוך כלי, כדין מים אחרונים, כמ"ש מרן ז"ל בא"ח, ועיין שיו"ב אות י"ט, ואם אין לו מים מותר לרחוץ בשאר משקים בשעת הדחק, וכמ"ש שיו"ב אות ט"ז, ואפילו אם רוצה לאכול בשר עוף אחר החלב צריך קנוח והדחת פה ונט"י, וכנז' בב"י א"ח, ואם אין לו פת לקנח בו פיו יוכל לקנח בשאר פירות חוץ מקמחא ותמרי וירקא, וצריך לקנח תחלה בפת, ואח"כ ידיח במים, ובדיעבד אם הדיח ואח"כ קנח אין לחוש, ועיין שיו"ב אות כ', וכן אם לעס ופלט ולא בלע מהני בדיעבד, אבל לכתחילה ודאי צריך לבלוע, ובלא"ה איכא איסורא בפליטה משום הפסד אוכלין, וכמ"ש בפתחי תשובה סק"ה:
טו. כל זה שכתבנו באוכל חלב קודם הבשר, אבל באוכל גבינה אף על גב דמן שורת הדין סגי בקינוח והדחה ונט"י כדי לאכול הבשר מיד, מ"מ כבר נהגו לשהות זמן ביניהם, ויש נוהגים לשהות שעה אחת, וגם שיהיה בסעודה אחרת, ויש שוהין שלשה שעות, והרבה גדולי ישראל נהגו להחמיר ששה שעות, וכמ"ש הגאון חיד"א ז"ל בשיו"ב אות י"ג, ופה עירנו בגדאד אנחנו מורין כך, אם היא גבינה קשה שעבר עליה ששה חדשים או יותר, שוהין ששה שעות, ואם לא עברו עליה ששה חדשים ממתין שעה אחת לכל חודש אחד, שאם עבר חודש ממתין שעה, ואם שני חדשים ממתין שתי שעות, וכעזה"ד, והרה"ג מהר"א מני נר"ו העיד דאין מנהגם בעה"ק ירושלם ת"ו להמתין אחר גבינה כלום, בין חדשה בין ישנה, ודע דהנוהגים להמתין בגבינה, הוא אפילו שלוקה או צלויה, ומנהג רבינו האר"י ז"ל היה מחמיר ביותר, דכל אותו יום שאוכל גבינה אינו אוכל בשר, אשריו ואשרי חלקו:
טז. האוכל כחל צריך להמתין ששה שעות כדי לאכול חלב, וה"ה אם אוכל כחל אחר חלב נמי דינו כאוכל בשר אחר חלב:
יז. אין לשין עיסה בחלב אא"כ שינה צורת הפת, ואם עבר ואפה בלא שנוי אם אינו דבר מועט כדי אכילה בבת אחת, הכל אסור ולא יועיל שינוי אחר אפיה, ולא יועיל לחלקו לבני אדם הרבה לאכלו בו ביום במהרה, יען שכבר נאסר מגזרת חז"ל, ופה עירנו עושין סמבוס"ך שממלאים אותו בגבינה ואין עושין בו שנוי מן סמבוס"ך הממולא בלוזים וסוכ"ר, ועיין בתפארת אדם שקיים המנהג הזה, אבל עיסה שלשין אותה בחמאה או בחלב ועושין אותה מיני מזונות, נוהגים פה עירנו לשנות צורת הפת, אפילו אם עושים מעט כדי אכילה אחת, ומנהג יפה הוא, ועוד פה עירנו יע"א יש עושים פת בחלב כדי למכור דבר יום ביומו, ועושים הרבה, וגם אלו עושין צורתו משונה, שהוא נודע וניכר לכל שהוא של חלב, אך דא עקא כי מהרי"ט ז"ל אוסר בעושין למכור אפילו על ידי שינוי, דחיישינן לאורחין, ועיין פר"ח ופר"ת וחו"ד שהסכימו כן, ונ"ל דיש להמליץ בעדם משום דזה הפת שעושין בחמאה נרגש מן הריח שלו, ויש כמה ספיקות, וי"ל דמהרי"ט לא אסר בכה"ג דניכר מן הריח, ועיין להרב מזמור לדוד ז"ל שכתב בעיר מולדתו שהיא עיר גדולה של חכמים וסופרים, נהגו היתר למכור בחנות, וכתב טעם ההיתר משום דניכרים בריח וטעם ע"ש, ועיין פרי תואר סי' צ"ז ס"ק ג' מ"ש בהיתר המכר משום ס"ס יע"ש:
