בן איש חי שנה שניה פרשת בשלח

בן איש חי שנה שניה פרשת בשלח 

ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה ששת ימים תלקטוהו וכו'. נ"ל בס"ד שרמז כאן על סוד הברור של נ"ק, דידוע בירור השבת הוא בחי' אוכל מתוך אוכל, ושל חול בחי' אוכל מתוך פסולת, והענין הוא שיש ארבעה עולמות אבי"ע ובכל עולם יש בחי' ברור, אך עולם האצילות נחשבת אוכל לגבי עולמות בי"ע, ע"כ בירור שלה נקרא אוכל מתוך אוכל, ובזה יובן סתירות שיש בזה ממקום למקום, כי ממקום א' נראה שיש בירור נ"ק בשבת, ובמקום אחד אומר אין בירור בשבת, ובזה מובן כי בירור אוכל מתוך פסולת ליכא, אבל אוכל מתוך אוכל איכא, דאין זה נחשב בירור באמת, אלא מבדיל אוכל מאוכל, וידוע כי עולם האצילות מכונה בשם בית ועולמות בי"ע מכונים בשם שדה, כי האצילות היא בסוד רשות היחיד טפי מבי"ע, דעלה אתמר לא יגורך רע, וז"ש אכלוהו היום כי שבת היום לה', ר"ל הכל בחינת אוכל דליכא פסולת, ולכן היום לא תמצאוהו לבירור בשדה, הם בי"ע, שמכונים בשם שדה, כי שם הבירור הוא אוכל מתוך פסולת ואסור בשבת, אך ששת ימי החול תלקטוהו, שבהם יש ברור אוכל מתוך פסולת, שזה נקרא לקט שמלקט מתוך הפסולת, וביום השביעי הוא שבת לה', לא יהי' בו בירור זה שהוא לקט, אלא יש בו אוכל מתוך אוכל, שהוא מבדיל אוכל מאוכל, ולכך מלאכה של הבורר אסורה לנו התחתונים בשבת. ונודע כי הלכות הבורר בשבת רבים המה, וצריך שמירה גדולה לאדם שלא ישגה בהם, מפני שהאדם רגיל בזה בימי החול. וכתב הגאון מהר"ש אבוהב ז"ל בספר הזכרונות על הבורר, מלאכה זו היא מן הקשות שבשבת, להזהר בכל דקדוקי' וחלקיה וכו' יע"ש: 

א. בורר פסולת מתוך אוכל אפילו בידו אחת ואפילו כדי לאכול לאלתר חייב, אבל אם בורר אוכל מתוך פסולת אם בורר בכלי המיוחד לברור בו חייב, ואם בורר בידו אם לאכול לאחר זמן חייב, ואם לאכול לאלתר מותר. וכל שהוא בורר לאכול לאחר שעה חשיב בורר לאח"ז ואסור. ואם בורר לסעודה שמתחיל בה אחר פחות משעה מותר, אף על פי שהסעודה שאוכל בה נמשכת אכילתו בה הרבה שעות מותר: 

ב. כל דבר שאינו רוצה בו עתה לאכלו, שהוא מעורב עם דבר שרוצה עתה לאכלו, חשיב אותו הדבר שאינו רוצה בו פסולת, אף על פי שבאמת הוא אוכל, ואם יברר זה מתוך דבר שרוצה בו, חשוב בורר פסולת מתוך אוכל דאסור גם בבורר לאכול לאלתר. ולכן אם מעורבים חתיכות שני מיני דגים זע"ז והוא רוצה עתה במין אחד דוקא, יברור מין שרוצה בו ממין שאינו רוצה בו, כדי לאכול לאלתר ולא להפך. וכן ה"ה תמרים שחלוקין בשמן וטעמן, ורוצה עתה במין אחד, יברור ויקח מין הרוצה בו, ועיין מש"ז סק"ג. ויש מחמירים אפילו במין אחד כשרוצה לברור היפה מאינו יפה, או הגדולים מן הקטנים, שיזהר גם בזה לברור מין שהוא רוצה בו עתה, וגם בזה לא יברור ויניח לסעודה אחרת אלא כדי לאכול לאלתר, או לאחר זמן פחות משעה, כדין שני מינים הנז"ל, וטוב לחוש בזה לסברת המחמירים ואף על פי שרוב הפוסקים ס"ל דליכא דין בורר במין אחד, וכן נראה דעת מרן ז"ל עכ"ז מאחר דחשו האחרונים בזה, נכון להחמיר, והמקיל יש לו על מה לסמוך: 

ג. אם בירר בכונה של איסור דהיתה כונתו להניח לאח"ז, דהיינו לסעודת בין הערבים, ואחר שבירר מיד נמלך לאכול לאלתר, העלתי בתשובה בס"ד בסה"ק רב פעלים דלא מהני ליה המלכתו שנמלך לאכול לאלתר, שכבר גמר מעשהו במחשבת איסור ונתחייב בכך, והבאתי ראיות בס"ד לזה. וה"ה אם בשל בשבת ואחר שבשל נזדמן לו חולה שיש בו סכנה שצריך לאותו תבשיל, לא נפטר בכך, מאחר שגמר הבישול במחשבת האיסור:

ועוד העליתי בס"ד בתשובה בסה"ק רב פעלים, דאם בירר בהיתר כדי לאכול לאלתר ואח"כ נמלך והניח זה לסעודת בין הערבים, דלכ"ע איכא בזה איסורא דרבנן, ודלא כהרב טל אורות דס"ל מאחר דליכא מחשבת איסור מותר לגמרי, והבאתי ראיות לזה, ברם, אם בירר בהיתר כדי לאכול לאלתר, ואכל לאלתר ונשתייר, שרי להניחו לסעודה של בין הערבים ובלבד שלא יערים, וכמ"ש הגאון ר"ז בש"ע סעיף ג', ועשיתי שם חיזוק לסברא זו. וכ"ש וקל וחומר אם בירר חתיכה אחת בהיתר כדי לאכול לאלתר, ואכל ממנה לאלתר ושייר בה, דפשיטא דשרי כיון דאכל מאותה חתיכה עצמה. ואם בירר יותר ממה שצריך לו לאלתר אדעתא לשייר ממנו לסעודת בין הערבים, חייב מן התורה לכ"ע. אמנם נסתפקתי אם בירר אוכל שיעור קערה אחת מלאה כדי להביא לפני האורחין לסעודה לאלתר, ובעת שבירר הוא יודע שבודאי הגמור, לא יאכלו האורחין כל מה שמניח בקערה ההיא, ואפילו שליש ממנה, ורק הוא מוכרח לברר כ"כ לצורך מילוי הקערה בשביל כבוד האורחין, כי בושה להביא לפניהם קערה חסירה, וסו"ד צדדתי בס"ד להתיר בזה, דחשבינן לה לכולה קערה צורך אותה סעודה ובהיתר עשה: 

ד. אם עבר ובירר במזיד בשבת בידיו פסולת מתוך אוכל, או שבירר אוכל מתוך פסולת בנפה ובכברה דעביד איסורא, הרי זה אסור לעולם משום דנהנה ממלאכת שבת, כדין המבשל בשבת בסי' שי"ח. אך נסתפקתי בסה"ק רב פעלים אם זה אשר בירר באיסור, חזר ועירב האוכל עם הפסולת כמו שהיה קודם שבירר, אם שרי לברור מחדש עתה בשבת מן התערובת הזאת אוכל מתוך פסולת בידו כדי לאכול לאלתר, כיון דבטלו מעשיו הראשונים דעביד באיסור, והבאתי שם מהגאון אשל אברהם ז"ל סי' שי"ט סע"ק א' שנסתפק בזה והניח בצ"ע, ואחר שפלפלתי בס"ד בכמה ראיות הבאתי דברי הרשב"א ז"ל שהביא מר"ן בית יוסף סי' רנ"ג, מי שבישל תבשילו מע"ש כל צרכו, ולמחר בשבת אמר לגוי להדליק האש ולחמם תבשילו, דאסור, ואפילו אחר שנצטנן אסור לו לאותו שבת, דקנסינן ליה כל שהזיד ואמר לגוי לעשות לו מלאכה דאוריייתא בשבילו ע"ש, וכן פסק רמ"א ז"ל בהגה"ה סי' רמ"ד סעיף ה' דאסור לאכלו אפילו צונן ע"ש. וא"כ ה"ה הכא אף על פי שחזר ונתערב ובטלו מעשיו, אסור לאכול ממנו בדרך היתר בו ביום דקנסינן ליה: 

ה. אסור לקלוף שומין ובצלים ורמונים וכל מיני פירות, אלא כדי לאכול לאלתר, או לסעודה הסמוכה תוך שעה אחת, אבל לא יקלוף להניח לסעודה אחרת: 

ו. ירקות שיש בהם מעופשים כגון כרפס וכרתי וכיוצא, לא יברור המעופשים מן הטובים אלא יברור הטובים, בד"א בעלים מופרדים זה מזה שאינם קלחים מחוברים, אבל קלחים מחוברים כגון חזרת וכיוצא, אשר המעופשים מבחוץ מסירם תחלה ונוטל אח"כ הטובים שבפנים, משום דאורחייהו בהכי שלוקח המעופשים שפוגע בהם תחלה, דאין דרך אכילה בכך לעקם דרכיו להכניס ידו בפנים לתוך החזרת להוציא עלים הטובים ויניח עלים המעופשים תלויים ועומדים, וכן כיוצא בזה. מיהו זה אינו אלא בעושה לאכול לאלתר, אבל בעושה להניח לאחר שעה אסור, דהא גם בורר אוכל מתוך פסולת דשרינן משום דדרך אכילה הוא זה, לא שרי אלא באוכל לאלתר או תוך שעה אחת וה"ה כאן: 

ז. אבטיחים שקורין בערבי רק"י שיש בקרבם גרעינין הרבה מפוזרים אנה ואנה, העליתי בסה"ק מקבציאל, שיקח החתיכה בידו וינתז בכח בעודה בידו להשליך ממנה הגרעינים בהתזה זו, ומה שלא יפול בהתזה מחמת שדבוקים בה הרבה, שרינן ליה להוציא הגרעין בידים דחשיב זה דרך אכילה בכך, שאין מחייבין אותו לתת החתיכה כמו שהיא בפיו ויוציא הגרעינים מפיו, דאין זו דרך אכילה, מיהו טוב להוציאם על ידי שינוי קצת לדחותם כלאחר יד: 

ח. אם אוכל תמרים בשבת, מותר להפריד התמרה מן הגרעין בידו וזורק הגרעין ואוכל התמרה, כי כיון שיש שם גרעין אחד, הו"ל לוקח אוכל מתוך פסולת כשהוא מפרידם זה מזה, וה"ה בפרי שקורין משמ"ש וכיוצא בו, אבל בצימוקים שהם ענבים יבשים שיש בכל אחת שלש וארבע גרעינים, אם הוא רוצה להוציא הגרעינים ה"ז נמצא בורר פסולת מתוך אוכל, כי הוא מוכרח להוציא הגרעינים בזא"ז מתוך הענבה, כיצד יעשה יניח הענבה בפיו ויוציא הגרעינים מפיו, ובסה"ק מקבציאל הבאתי דברי הרב מוהריט"ץ ז"ל סי' ר"ג שאסר לקלוף התרמוסין בידו ולהניח לתוך פיו, אלא יניחנו כמו שהוא ויוציא הקליפה מפיו, והבאתי דברי הרב ט"ל אורות שהביא דברי הרב מהריט"ץ הנז', ומה שציין על דבר משה ח"א סי' כ"ד ובית דוד סי' קכ"ד, גם הבאתי דברי הרב אשל אברהם בסי' שכ"א סע"ק למ"ד בפותח פלומ"ן (היינו שזפים) וזורק גרעינים הקשים וכו', ופלפלתי בזה ועשיתי שלשה חילוקים בדינו של מהריט"ץ, והעלתי, בתרמוסין ופולין, כיון שדרך בני אדם בחול לקלפם בפיהם כן יעשה בשבת, ולא יקלפם בידו ויניחם בתוך פיו וכאשר הורה מהריט"ץ, ועיין מאמר מרדכי ז"ל סי' שי"ט סע"ק ז' יע"ש: 

ט. פרי שקורין בערבי פוסת"ק שקליפתו סדוקה מעט, והאדם גומרה בידיו ומוציא הפרי ואוכלו, העלתי בסה"ק מקבציאל דשאני זה מדין התרמוסים הנז', ושרי לעשות. מיהו כל זה אינו אלא באוכל לאלתר או בתוך שעה, אבל לסעודה שאחר שעה אסור: 

י. אם אוכל חתיכת דג או חתיכת בשר שיש בהם עצמות, מותר להוציא בידו תחלה העצמות ולאכול לאלתר, ואף על פי שמסיר בזה כמה עצמות בזא"ז, דרך אכילתם בכך תמיד ואין זה דרך ברירה אלא דרך אכילה, וכאשר העלתי בס"ד בסה"ק מקבציאל, ושם כתבתי דלא כהרב מאמר מרדכי בסי' שי"ט סק"ז דאסר לקרוע הדג מגבו ולהסיר השדרה שבאמצע וכו': 

יא. אם יש לפניו קערה של בשר ובתוכה עצמות בלא בשר, אסור להסירם משם, דאלו פסולת גמור הם והו"ל בורר פסולת מתוך אוכל, וכמ"ש מאמר מרדכי סעק"ז ע"ש וכן ה"ה אותם שדרכם לסחוט על הביצים לימוני"ס חמוץ או נארנ"ג חמוצה, דנופלין גרעינים שבהם על הביצים שבקערה, דאסור להסיר הגרעינים להשליכם, דהו"ל פסולת מאוכל דאסור גם לאלתר: 

יב. יתושין או זבובין שנפלו למשקה, כתב מהריט"ץ סי' ר"ג דמותר להסירם בידו, דאין דרך ברירה בלח, ועיין ברכי יוסף ז"ל, ויש עוד סניף להתר זה מסברת מהר"י חאגיז דכל דבר צף הוא ברור ועומד, ואף על גב דאין סברא זו מוסכמת להלכה תהיה לסניף כאן, ועכ"ז אין לסמוך להתיר ברירה בלח, דיש פוסקים שפקפקו בזה, ועיין ט"ז שי"ט סק"ל וסי' תק"ו סק"ג ועוד אחרונים, לכן נכון לעשות כך שיטול עם היתוש מעט משקה ע"י כף או ד"א, ואם אין לו דבר כזה יתחוב אצבעו לתוך המשקה, כדי שיהיה היתוש עולה על אצבעו, ובודאי יהיה על אצבעו משקה שראוי למצוץ אותו בפיו: 

יג. כשם שיש דין איסור בורר באוכלין, כך ישנו בכלים או בגדים שהם מעורבים ורוצה לברור מין אחד, שצריך לברור דבר הרוצה בו מדבר שאינו רוצה בו, וצריך שיהיה לצורך לאלתר, כדין האוכלין הנז"ל וכמ"ש הפוסקים, ודלא כהרב מטה יאודה ז"ל: 

יד. אם יש לפניו אוכל ופסולת, ורוצה לברור הפסולת להאכילה לבהמה לאלתר, הרי זה בורר הפסולת מתוך האוכל, יען מאחר דעתה הוא רוצה בפסולת כדי להאכילה לבהמה, חשיבה הפסולת אוכל, והו"ל בורר אוכל מתוך פסולת, וכנז' במש"ז סי' שי"ט סק"ה יע"ש, ולפ"ז אם יש לפניו אוכל ופסולת והוא רוצה עתה באוכל לאכלו לאלתר, ורוצה ג"כ בפסולת עתה להאכילה לבהמה לאלתר, כיצד יעשה, אם האוכל מרובה על הפסולת שהוא מאכל הבהמה, יברר הפסולת דלמעוטי בטרחא עדיף, ואם הפסולת שהוא מאכל בהמה מרובה על האוכל שהוא מאכל אדם, יברור האוכל משום למעוטי בטרחא, ואם שניהם שוים יעשה כרצונו, כן העליתי בסה"ק מקבציאל. מיהו כתבתי שם אם הוא בורר הפסולת מתוך האוכל יעשה בצנעה מפני החשד, דהרואה אינו יודע שיש לו צורך עתה בפסולת להאכילה לבהמה, וחושב דאין לו צורך בה ועובר על איסור תורה, דבורר פסולת מאוכל גם לאלתר אסור, ומצינו בהלכות שבת דחשו משום מראית העין בכמה דברים, וכדאיתא בסי' רמ"ד ורמ"ו, וכן חשו בשטיחת בגדים וכיוצא, ואין לומר דאין לגזור גזרות מדעתנו דהא מצינו להט"ז בסי' ש"ך ס"ק י"ב, דאסר לשאוב מן הנשפך על המפה בתוך הכף, ופירש הגאון מש"ז ז"ל טעמו של הט"ז, משום מראית העין יע"ש, ולכן גם בכה"ג יש לחוש משום מראית העין, לכך כתבתי דעושה בצנעה, בשביל שלא ראיתי דבר זה מפורש להדיא בפוסקים, ומ"מ נראה דאם בורר הפסולת לצורך הבהמה, ומניח את הפסולת לתוך הסל המיוחד להאכיל בו את הבהמה, אין לחוש משום מראית העין, דהכלי מוכיח דבעי ליה לבהמה, ומצינו כיוצא בזה בגמרא דביצה דאמרינן שובכו מוכיח עליו, וכן מצינו עוד כיוצא בזה, כן העליתי בסה"ק מקבציאל בס"ד: 

טו. אסור לסנן במשמרת, אף על גב דבירור שלה הוא אוכל מתוך פסולת, מ"מ משמרת חמירא, דדמי לברירה בנפה וכברה, ודמי למרקד דחייב גם בשותה לאלתר, אבל אם נתן שמרים במשמרת מע"ש, מותר ליתן בה מים בשבת כדי שיהיו צלולין לזוב. ויין שהוא צלול ורובא דעלמא שותים אותו ולא קפדי, מותר ליתנו אפילו לתוך המשמרת כדי שיהיה צלול יותר, וכ"ש דמותר לסננו בסודרים, אבל יין שהוא עכור קצת, דאיכא אינשי דשתו ליה אבל רובא לא שתו ליה, אסור לסננו במשמרת, אבל מותר בסודרים. ואם יש בו קמחין אפילו שהם מעט, מסתמא לא שתו ליה רובא דעלמא, ואין לסננו במשמרת אלא רק בסודרים, ואם עכור לגמרי דאפילו מיעוט אין שותים, אסור לסננו גם בסודרים, ויש מחמירים גם בעכורים קצת אי רובא לא שתו להו, ויש לחוש לדברים אלו היכא דאפשר, אבל לעת הצורך יש לסמוך על המתירים דהם עיקר: 

טז. בעת שמסנן יין בסודרים יזהר לעשות שינוי, דהיינו שישים הסודר בפי הכלי שבו היין וישפוך לתוך הכוס, אבל לא ישים הסודר על פיו של כוס וישפוך לתוכו כדרך שעושה בחול, וכן ה"ה בשאר משקין: 

יז. מים שיש בהם תולעים, או עכורין הרבה דאין ראויים לשתייה, אסור לסנן כלל, ועכורין קצת דראויין לשתיה ומסנן כדי שיהיו צלולין יותר, ה"ז מותר לסנן במסננת המיוחדת להם, אבל בסודרים אסור משום כיבוס, דשריית הבגד במים זה כיבוסו, אבל משמרת המיוחדת לכך, לא קפיד בעה"ב לסחטה תמיד, וגם אינו חושש לליבונה לפיכך אין לאסור שרייתה במים, וצריך להזהיר המון העם לבלתי יסננו מים בכותונתם כמנהגם בחול כדי לשתות, ועיין חיי אדם אות ד' כלל כ"ב, ולכן טוב שישא האדם מפה קטנה בחיקו שמיחד אותה לסינון המים בכל עת שישתה, ואף על גב דיש מתירים לשתות מים ע"י מפה אף על פי שאינה מיוחדת לכך, דס"ל כיון דאינו נשרה ממנו אלא מעט לא חיישינן, ועיין אליה רבה ונשמת אדם, מ"מ יש חולקין, ועיין שיורי כנה"ג. וכתבתי בסה"ק מקבציאל דלעת הצורך יש לסמוך על המתירים לשתות ע"י מפה אפילו שאינה מיוחדת לכך, והנזהר ליחד לו מפה לכך תע"ב: 

יח. אם מערה יין או שאר משקין שיש בהם שמרים מכלי אל כלי, לא ימתין עד שירד כל הצלול כולו מן השמרים, משום דניצוצות שיורדות באחרונה מוכיחים שהוא בורר, והגם דהרב תוספת שבת והגאון ר"ז מתירים בזה אם רוצה לשתותה לאלתר, מ"מ יש שהחמירו בזה אפילו אם שותה לאלתר, או לסעודה הסמוכה. והנה פה עירנו שורין הצימוקין במים בע"ש בכלי שקורין ג'יידא"ן, שיש לו שתי פיות אחד רחב ואחד דק, ובזה הדק יש נקבים כמו משמרת, כדי שיריקו משם המשקה ולא יעברו השמרים ג"כ, דצריך להזהירם שלא יריקו מזה הדק שיש בו נקבים, דנמצא זה כבורר ע"י משמרת, אלא יריקו מן פה הרחב, ולא יריק כל הצלול כולו אלא ישאר מן הצלול מעט עם השמרים. ועיין בית מנוחה דף ס"א אות מ"ח. גם צריך להזהיר את העם אותם שיש להם כלי קטן מלא נקבים כמו נקבי המשמרת, שדרכם להניחו על פי הכלי ולהריק לתוכו קהוו"א או משקה של ג'א"יי, דלא יעשו כן בשבת להריק ע"י כלי זה, ועיין חיי אדם כלל ט"ז אות ט' יע"ש: 

יט. חלב חמוץ שקורין אותו בלע"ז יגורט"י ובלשון ערבי קורין אותו לב"ן, שעודנו לח שיש בו מים מעיקרו, מותר להניחו בתוך כיס כדי שיזובו מימיו ויתנגב, מפני כי זה קודם שיזובו ממנו מים אלו הוא נאכל לכל אדם, ורק ניגוב זה ממעיטו יותר, ועיין קרבן אשה שאלה י"ד או ט"ו יע"ש, אבל החלב הקפוי של הגבינה שנותנים בשק כדי שיזוב מי החלב ותעשה הגבינה, אסור לעשות כן בשבת, ועיין חיי אדם כלל ט"ז אות י"א:

גם לפעמים עושים יגורט"י הנז' מערב שבת, דמחממין החלב ונותנים אותו לתוך הכלי ומניחים בו מעט יגורט"י גמור, או שאר דבר המעמיד כדי שזה החלב יקפה ויהיה יגורט"י, ונשלם עד אור הבוקר, אך לפעמים רואין אותו בבוקר שעודנו חלב ולא נקפה להיות יגורט"י, לכך מכסים אותו בבגדים ומניחים אותו במקום חם כדי שיגמר תקונו ויקפה, ויש עוד מניחים בו חתיכת פת ג"כ כדי שיגמור תקונו, דאסור למעבד הכי בשבת, אלא ישאר כמו שהוא עד שיהא נקפה ונשלם מאליו, ועי' חיי אדם כלל ט"ז אות י"א יע"ש: 

כ. הנותן קיבה בתוך החלב כדי לחבצו חייב משום בורר, שהרי הפריש הקום מן החלב, וכן הנותן חומץ או לחם וכיוצא בתוך החלב כדי לעשותו יגורט"י שקורין בערבי לב"ן, אסור, ועיין חיי אדם: