בן איש חי שנה ראשונה פרשת האזינו
ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. נ"ל בס"ד דארז"ל עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, נמצא עתה האדם טורח באכילה לחרוש ולזרוע ולהשקות ולקצור ולדוש ולטחון וללוש ולאפות עד שתהיה גלוסקא לפניו, אך לעתיד תוציא א"י גלוסקא שלימה ויתלוש ויאכל. וכן עתה האדם יגע בכסות הן בבגדי פשתן הן בבגדי משי לעשות כמה מלאכות עד שיהיה בגד ארוג לפניו, ולעתיד תוציא הארץ כלי מילת שהם בגדים ארוגים שהאדם תולש ומתכסה בהם. ועוד ארז"ל בענין שתיה אם רוצה לשתות יין צריך לעשות כמה מלאכות עד שימצא היין לשתות, ולעתיד יביא ענבה אחת גדולה כחבית גדולה ומניחה בזוית ביתו ונוקב אותה ומוציא יין מתוכה ושותה בכל עת שירצה, ולפ"ז הנאה העת"ל תדמה להנאת התינוק שיש לו מן דדי אמו, שהדדים נותנים לו חלב שיש בו טעם וכח של כל מאכלים שהאם אוכלת, ואין התינוק טורח להשיג הנאתו זאת אלא כל פעם שירצה לינק מנחת לו אמו הדד בפיו ויונק חלב, שכל כח המאכלים שאכלה אמו ישנם בו, וז"ש ה' בדד ינחנו קרי ביה בדד בשב"א תחת בי"ת כדי שתהיה אות בי"ת אות השמוש, ועיקר התיבה דד כלומר דוגמת הנאה שתהיה מן הדד, ואותו זמן אין עמו אל נכר כי יתקיים מש"ה ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. אי נמי בדד רמז לתורה שבע"פ שיש בה שמונה דרגין שהם ארבע וארבע דהיינו כשר ופסול, טמא וטהור, חייב וזכאי, אסור ומותר, ולכן נקראת דד. או יובן ד"ד רמז לשני דלתי"ן של שם שד"י ושם אדנ"י, שנפגמו בחטא שהחטיא הנחש את חוה כמ"ש המקובלים בפסוק הנחש השיאנ"י, שנשאר ש"י ואני ועליהם רמז הכתוב לשקוד על דלתותי יום יום, ולעתיד יתוקנו ויושלמו, ואז בשלימות הד"ד הנז' ינחנו לישראל ואז ואין עמו אל נכר. או יובן בס"ד ד"ה רמז לסוכה שהיא מספר הוי"ה אדני שהם כ"ו ה"ס אותיות סוכה, וכל שם הוא ארבע אותיות ובזה הדד שהוא הסוכה ינחנו לישראל דוקא, כי רק ישראל ישמח בצל סוכתו מפני שהסוכה היא סוד אור מקיף ואין יניקה מן או"מ אלא לישראל, משא"כ אוה"ע, ואין עמו אל נכר שאין הקליפות יונקים מן אור זה בסוד והנחש היה ערום, ולכן נהגו לסכך בענפי אילן, מפני כי אילן עולה מספר סוכה, לכן ענפי אילן הם מצוה מן המובחר, ופה עירנו המנהג לסכך בענפים של דקל צדיק כתמר יפרח:
א. צריך לישב באויר סוכה, והישן תחת המטה אם יש מגג המטה עד לארץ עשרה טפחים לא יצא י"ח. וצריך ליזהר שלא ישן תחת שלחן שגבוה עשרה טפחים:
ב. יזהר לעשות הדפנות קודם הסכך ואם להפך פסולה, ויזהר שלא יניח דבר המקבל טומאה בסכך, ולכן העצים של הסכך לא יהיה בהם בית קיבול דאז מקבלים טומאה, דמחמת כן יזהר ג"כ שלא יניח עצים של המטה בסכך מפני שהם מקבלים טומאה, והפירות הם מקבלים טומאה, ולכן לא יתלה רמונים וכיוצא בסכך אלא רק בפחות מארבעה טפחים ביניהם לבין הסכך, דאז אף על פי שהם מקבלים טומאה כיון דהוא תולה אותם לנוי בטלי לגבי סכך ולא מפסיל משום סכך פסול, אבל אם יש ארבעה טפחים לא בטלי לגבי סכך והוי פירות אלו סכך פסול, ואף על גב דאין רחבים ארבעה טפחים גזרינן אטו רחבים ארבעה, מיהו במנורה דאיכא חשש דליקה אם יתלנה בפחות מן ד"ט מותר לתלותה שיעור ד"ט או יותר, דחשיב זה כדיעבד אך יזהר שלא ישן תחתיה:
ג. לא יאכל בערב סוכות מחצות ואילך כדי שיאכל בלילה לתאבון, כי האכילה בלילה הראשונה דאורייתא וכאשר נבאר בע"ה, והא דסגי בערב פסח משעה עשירית וכאן צריך להזהר מחצות, היינו כי בליל פסח אוכלים המצה אחר קריאת ההגדה ששוהין זמן הרבה, אם יזהר משעה עשירית יש זמן הרבה עד שיגיע אכילת מצה, משא"כ בסוכות הוא אוכל מיד כשתחשך, לכך צריך להזהר למנוע האכילה מחצות וכנז' באחרונים:
ד. יקדש אחר שיהיה לילה ודאי, ובליל ראשון יברך לישב בסוכה ואח"כ שהחיינו, כי ברכת שהחיינו קאי על הסוכה ועל קדוש יום טוב, אבל בליל ב' יברך שהחיינו ואח"כ לישב בסוכה:
ה. בכל עת שיש קדוש יברך לישב בסוכה אחר ברכת קדוש, ובעת שלא יש קדוש יש נוהגין לברך לישב בסוכה קודם ברכת המוציא אחר ברכת נט"י, ויש נוהגין לברך ל"ב אחר ברכת המוציא קודם שיאכל, ואין חשוב הפסק דהוי כגביל לתורי, ואנחנו בביתנו מזמן עט"ר הרה"ג מו"ר זקיני רבינו משה חיים ז"ל מנהגינו לברך ל"ב קודם ברכת המוציא וכן עיקר. ובכל פעם שמברך לישב בסוכה יברך מעומד ואח"כ ישב וכנז' באחרונים. אם שכח ולא בירך קודם אכילה יברך כל זמן שלא סיים אכילתו, ואם הוא מסופק אם בירך או לאו לא יברך, ואם ירצה לברך בהמ"ז כדי שיטול ידיו ויברך לישב בסוכה ויאכל הרשות בידו, ואין בזה חשש גורם ברכה שאינה צריכה:
ו. בליל א' ובליל ב' לדידן דיתבי בחו"ל, צריך לכוין באכילתו בכזית ראשון שהוא חיוב דאורייתא כמו כזית מצה בליל פסח, וטוב שיפרש דבר זה בפיו כשאומר ליקבה"ו קודם אכילה, וצריך לאכול יותר מכביצה פת לכ"ע:
ז. בכל לילה קודם שיכנס לסוכה יאמר ליקבה"ו וכו' כמו שצונו ה' אלהינו ע"י משה רבינו עליו השלום בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, שגם לפ"ד הפוסקים הפשטנים יש חיוב לפרש פסוק זה כולו בפיו במצוה זו. ויזהר ללמוד משנה מסכת סוכה בכל לילה בכל ימות החג בתוך הסוכה. והמבדיל בביתו יבדיל בסוכה:
ח. לא יברך לישב בסוכה אלא בפת גמור, אבל בפת הבאה בכסנין שברכתו מזונות לא יברך ל"ב משום סב"ל, ובכל עת שיברך ל"ב יכוין לפטור בברכה זו ישיבתו ואכילתו ושינתו עד זמן אכילת פת השנית אח"ז, ואף על פי דמן הדין מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה עכ"ז המחמיר שלא לשתות אפילו מים חוץ לסוכה תבא עליו ברכה, אבל שינה אפילו שינת עראי אסור לישן חוץ לסוכה, לפיכך אם רואה אדם חבירו בבית הכנסת מתנמנם בעת קריאת ס"ת וכיוצא צריך לעורר אותו:
ט. בכל לילה ישלח קערה תבשיל לאיזה עני והוא חלק שבעה אושפיזין קדישין, והסוכה היא צילא דמהימנותא זכר לענני כבוד, לכן לא ינהוג בה שחוק וקלות ראש, גם לא יכניס קדרות וקערות גדולות של תבשיל שדרכם להניחם בבית התבשיל, וכן לא יניח בה כד גדול של המים, והנר אחר שכבה יסירנו מן הסוכה ולא ישאר שם אחר שכבה וכנז' בלבוש, גם לא ירחץ בתוך הסוכה כלים ואפילו כלי אחד בלבד וכנז' באחרונים, מיהו כלי קטן ביותר ששותין בו קהוו"א אם הוא לבדו לית לן בה. ועביט מי רגלים לא יכניס לסוכה אף על פי שדרכו בשאר ימות השנה להכניסו בחדר שהוא ישן בו, מיהו תשמיש המטה מותר בסוכה:
י. אסור ליהנות מן האוכלין שתולין בסוכה לנוי בכל יום טוב כולו דהוקצו, ומותרין בליל אסרו חג אם לא חל בשבת, ואם נפלו ביום טוב מוקצין הם ואסור לטלטלם אלא יביאו קטן בן ג' או ארבע שנים ויטלטלם למקום אחר להצניעם שם עד אחר יום טוב, ואפילו קיסם לחצוץ שיניו אסור ליקח מן הסוכה ואפילו מן הדפנות, מיהו אם ירדו גשמים יסיר הסדינין שתולין בדפנות דוקא כדי שלא יתקלקלו, לפיכך כשתולה הסדינין בדפנות קודם יום טוב יזהר שלא יתלם ע"י קשרים, דא"כ אם ירדו גשמים ביום טוב אסור להתיר קשרים של קיימא, אלא יתלם באופן שלא יצטרך להתיר קשרים:
יא. קטן החריף מתחלת חמש שנים חייב אביו לחנכו במצות סוכה, ואינו חריף מתחלת שש שנים, וי"א החריף עד שיגמור החמש שנים ואינו חריף עד שיגמור שש. והנשים אף על פי דמן הדין פטורים משום דסוכה מ"ע שהז"ג עכ"ז אם ישבו בסוכה יש להם שכר מצוה:
יב. חולה אפילו חש בראשו או חש בעיניו פטור אם יש לו מנוחה חוץ לסוכה, ואם אין הפרש חייב, אבל לילה ראשונה אפילו חולה חייב לאכול כזית בסוכה. והמצטער מפני הריח או יתושין וכיוצא פטור מן הסוכה, מיהו צריך שיהיה לו צער שיעור שדרך בני אדם להצטער בו, אבל אם הוא מפונק ומצטער על דבר מועט אינו פטור, וכ"ז דוקא אם יצא מן הסוכה ינצל מצער זה, אבל אף על פי שיצא יגיע לו זה הצער של ריח או יתושין וכיוצא אינו יכול לפטור עצמו מן הסוכה. וסוכה שישנים בה בני אדם הרבה ואינו יכול לישן בפשוט ידים ורגלים, לא חשיב זה צער לפטור עצמו בכך ולצאת מסוכה:
יג. יברך על נטילת לולב ושהחיינו קודם שיטול האתרוג, אבל הלולב יטלנו בידו קודם שיברך, ואם כרוך בגד על ידו משום חבורה יסירנו קודם הברכה משום חציצה, וי"א שיסיר גם הטבעת מאצבעו, ואם שכח ולא הסיר יטול שנית בלא ברכה, ויזהר שישים השדרה של הלולב כנגד פניו בעת הברכה והנענוע, ואסור לאכול קודם שיברך על הלולב:
יד. אפילו חולה יברך ויטול לולב מעומד, וצריך שיטול הלולב בימין והאתרוג בשמאל ויזהר בכך גם בהקפות כשמקיף בלולב, כי יש טועין בזה שאוחזים הלולב והאתרוג ביד אחת והסידור שקורין בו ההושענה, ביד השנית, וזה אינו נכון, אלא גם בהקפות יאחז האתרוג בשמאל ולולב בימין, ויזהר שלא יפריד האתרוג מן הלולב בשעת ברכה שפוגם בכך, וצריך לחבר האתרוג עם הלולב בסופו וכמ"ש רבינו ז"ל בס' הכונות וז"ל, לכן מקום חיבור האתרוג ע"י הלולב הוא בסיומא במקום אחיזתו מלמטה, כי כן העטרה היא בסוף היסוד עכ"ל ע"ש, ולכן צריך להזהר בזה:
טו. ההקפות בלולב בכל ימות החג יוכל להקיף את התיבה שבבית הכנסת אף על פי שאין עליה ס"ת, דאין הנחת ס"ת על התיבה מעכבת בדבר ההקפות, כי העיקר לפי הסוד בזה הוא התיבה, מיהו אותם בני אדם שאין הולכים לבית הכנסת מחמת אונס ומניחים כסא אחד מן הבית ומקיפים אותו, אין זה כלום דאין זה נחשב תיבה, ועכ"ז נ"ל מי שהוא חולה וא"א לו להקיף תיבה בבית הכנסת יניח כסא בביתו ויניח עליו ספר תנ"ך ויקיף, כדי שלא לבטל מצות ההקפה והשי"ת ברחמיו לא ימנע טוב להולכים בתמים:
