בן איש חי שנה ראשונה פרשת מסעי
ויסעו ממרה ויבאו אילמה ובאלים שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם. נ"ל בס"ד ויסעו ממרה היא הקליפה הקשה ומרה כלענה שנפרדו ממנה, ויבאו אילמה חלק התיבה לשתים וקרי בה א"י למ"ה, דידוע שיש שני בחינות בירור י"א סמני הקטורת, הא' הוא של בחינת דכורא התפארת והם הרמוזים בפסוקי תורה של קח לך סמים נטף ושחלת וכו' שאנחנו אומרים בכל יום, והב' הוא של הנוקבה מלכות והם הרמוזים בברייתא שהיא תורה שבע"פ והיא ת"ר פטום הקטורת כיצד וכו' הצרי והצפורן וכו' שאנחנו אומרים בכל יום. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב איזה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי, דקאי א"י חד על בירור בחי' י"א סמנים של התפארת, וא"י חד על בחי' בירור י"א סמנים של המלכות, ידוע כי התפארת הוא בחי' שם הוי"ה דמלוי אלפין שעולה מספר מ"ה, לכך מה כינוי לתפארת, ועוד נמי תיבת מה היא כינוי למלכות בסוד מ"ש רבינו האר"י ז"ל ע"פ מה אשיב לה', נמצא תיבת מה קאי על התפארת וקאי על המלכות, ולז"א ויבאו א"י רמז לבירור י"א סמני הקטורת למ"ה נרמז כאן על בחי' התפארת ועל בחי' מלכות דשניהם מכונים בשם מה, דע"י הפרדת ישראל מן הקליפה מצליחים בבירור של י"א סימנים לבחי' התפארת הנקרא מה ולבחי' המלכות הנקראת מה, ובאלים הם ישראל שהם אילי הארץ שהם העיקר בעולם, שתים עשרה עינות מים רמז לשם בן י"ב אותיות שילוב הוי"ה אהי"ה אדנ"י שניתן להשפיע לישראל, כמ"ש הגאון חיד"א ז"ל בפ"ע סוף קדושין בשם רבינו האר"י ז"ל וז"ל ודע כי שם בן י"ב הוא שם הוי"ה אהי"ה אדנ"י בשילוב אשר הם י"ב אותיות והנקודות הצניעום מפני הפריצים שלא ישתמשו בו, וכאשר האדם צדיק שם אהי"ה מסייעו במחשבתו ושם הוי"ה בדיבורו ושם אדנ"י במעשהו עכ"ל רבינו ז"ל שהביאו בפ"ע הנז' יע"ש. נמצא שם בן י"ב הנז' הוא שתים עשרה עינות מים להשפיע לישראל אשר לא עשה כן לכל גוי, ועוד יש באילים הם ישראל שבעים תמרים של הבינה, דהתורה הנקראת יין מבינה נפקא, כי ידוע שהבינה נקראת יין אשר מספרו שבעים שהיא סוד הבריאה הנקראת עוה"ב, ונשמות ישראל הם מבריאה, והתורה נתנה לנו מן הבריאה בסוד ברוך אלהינו שבראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת, ולכן אמרו בזוה"ק התורה מבינה נפקא ולכך התחילה באות בי"ת דבראשית שה"ס בינה, ולכך התורה נדרשת בשבעים פנים כמ"ש רז"ל שבעים פנים לתורה, ובזה נתקן אות ע' דעו"ר ויהיה אור כמ"ש השל"ה ז"ל. ובזה פרשתי בס"ד הטעם של שבעים שמות דאמרו במדרש רבא פרשת נשא, שבעים שמות יש לו להקב"ה, שבעים שמות יש לתורה, שבעים שמות יש לישראל, שבעים שמות לירושלים יע"ש. כי אמרו בתקונים קב"ה ואורייתא וישראל כולא חד, ולכן כמו שיש שבעים שמות להקב"ה כן יש ע' שמות לתורה וכן יש נמי ע' שמות לישראל, ומאחר דהשראת שכינתו יתברך בירושלים הנקראת בית ה', וכן עיקר מציאות התורה בירושלים דכתיב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, וכן מקום הקבוע והמיוחד לכל ישראל הוא ירושלים דלא נתחלקה לשבטים לחד מ"ד לכך גם ירושלים יש לה ע' שמות וכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, והיינו הבינה שנקראת ירושלים של מעלה, וכמ"ש רז"ל לכן התורה וישראל וירושלים לקחו ע' שמות כמנין יין שהוא סוד הבינה שמספרו שבעים, ולז"א ויחנו שם בשבעים תמרים של הבינה, או אל תקרי שם בקמ"ץ אלא שם בצר"י, כי כנגד שבעים תמרים של הבינה חנו בשבעים שם:
או יובן בס"ד שבעים תמרים לאותיות ו"ה שבשם הוי"ה שהם סוד שבעה ספירות חג"ת נה"י הוא סוד אות וא"ו, ומלכות ה"ס אות ה"א אחרונה, וידוע כי שבעה ספירות אלו הם כל אחת כלולה מעשר שהם שבעים, וזה הטעם דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה, כי ישראל וכל מין האדם יצאו מן בחי' ו"ה שבשם שה"ס שבעים ספירות כאמור, וידוע כי בחי' אות וא"ו דשמא קדישא מכונה בשם מ"ה, וכן אות ה"א אחרונה דשמא קדישא מכונית בשם מ"ה בסוד מה אשיב לה', וז"ש ימי שנותינו בהם בהפוך אתוון במה ר"ל תלוים בבחינת ו"ה שהם סוד מה או במה ב' מ"ה כלומר בשני בחינות מ"ה הנז', ולכן הם שבעים שנה, כי שתי בחינות מ"ה הנז' שה"ס ו"ה הם שבעים ספירות. ובזה יובן הטעם שיש בראש האדם שבעה נקבים הנקראים שבעה חלונות כנז' בע"ח שער האורות זו"ן פ"ה ע"ש, והיינו כדי לקבל שפע משרשם העליון שהם ז' ספירות של בחי' ו"ה שבשם, וגם בהקדמה זו מובן נמי הטעם מה שנקראו ישראל בשבעים שמות כנז' במדרש רבא שהבאתי לעיל, כי נפש חיה הוא שמו ר"ל השם שלו, וישראל שרשם מן ו"ה שהם ז' ספירות שכל אחת כלולה מעשר שבעים, ובזה יובן נמי מה שיש לירושלים ג"כ שבעים שמות כנז' במדרש הנז"ל, והיינו כי ירושלים ה"ס המלכות שנקראת בת שבע שיש בה ז' ספירות שכל א' כלולה מעשר הם שבעים, וכתבו המקובלים ז"ל לכך היו שנותיו של דוד הע"ה שבעים שנה כי הוא היה בסוד המלכות כנודע וכמ"ש באלי' ז"ל במע' הדל"ת יע"ש:
ובזה יובן הטעם שנשתבחה ארץ ישראל בשבעת המינין דוקא, והיינו כי ידוע דא"י כולה היא בסוד המלכות הנקראת בת שבע לכך נשתבחה בשבעת המינין כנגד שבע ספירות, ולכן תקנו רז"ל בכל ברכה שם ומלכות בששה תיבות של ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהם שבעה תיבות, כי בשם הוי"ה צריך להזכירו באל"ף דל"ת ולכוין בו בי"ה, והיינו דידוע שתקון הברכות הוא במלכות הנקראת כנסת ישראל, ובזה יובן מה שתקנו על הלחם המובחר שבעה ברכות שהם ענט"י והמוציא וארבע ברכות של בהמ"ז וברכת בפה"ג לכוס ברכה הרי שבעה. ובזה יובן חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה הם שבעה תיבות של בא"י אמ"ה עם השם דכונת הלב שבאלו יהיה הבנין של הבירור השייך למלכות הנעשה ע"י האכילה ושתיה:
א. כל אכילה ושתיה המעולה יותר מצד הבירור הנעשה בה תקנו בה ברכות יותר, לכך אכילת הלחם שהיא מעולה יותר במלאכת הבירור תקנו לפניה שתי ברכות שהם ענט"י והמוציא ולאחריה חמש ברכות שהם ארבע דבהמ"ז ואחת של הכוס, ואכילה של שבעת המינין כשאוכל מיני מזונות או פירות העץ דחמשה מינין, הואיל ואינה מעולה אכילה זו כאכילת הלחם הגמור לא תקנו בה אלא ברכה אחת באחרונה אך היא מעין שלש ברכות דבהמ"ז, ואכילה של פירות דשאר אילנות או פירות האדמה ובשר ודגים וכיוצא דגריעה מאותה אכילה של שבעה המינים שנשתבחה בהם א"י לא תקנו בהם ברכה מעין שלש אלא ברכה של בנ"ר:
לכן חמשה מיני פירות שהם משבעה המינים שנשתבחה בהם א"י אם אכל מהם כזית שהוא תשעה דרהם מברך לאחריה ברכה מעין שלש שהיא של העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם ונודה לך ה' אלהינו על הארץ ועל הפירות בא"י על הארץ ועל הפירות, וחמשה מינים אלו שגדלו בא"י עצמה בין אם אוכלם בא"י בין אם אוכלם בחו"ל חותם ונודה וכו' על הארץ ועל פירותיה בא"י על הארץ ועל פירותיה, ואם אוכל מיני מזונות שגדלו בא"י עצמה חותם על הארץ ועל מחיתה ועל כלכלתה, וכן ה"ה ביין אחר ששתה כשיעור שצריך ברכה מעין שלש על היין של חו"ל יחתום ונודה לך ה' אלהינו על הארץ ועל פרי הגפן בא"י על הארץ ועל פרי הגפן, ועל יין של ארץ ישראל יחתום ונודה וכו' על הארץ ועל פרי גפנה בא"י על הארץ ועל פרי גפנה:
ב. שיעור כזית לברך אחריו ברכה אחרונה הן מעין שלש הן בנ"ר שהוא תשעה דרהם כל זה הוא באכילה, אבל בשתיה בין יין בין מים ושאר משקין אין מברכין ברכה אחרונה אלא עד שישתה רביעית שהוא ז"ך דרהם, אך יש חולקים וס"ל גם במשקין חיוב ברכה אחרונה הוא בתשעה דרהם, ואף על גב דלא קי"ל הכי משום סב"ל ירא שמים יזהר שלא יביא עצמו בידים לידי ספק זה אלא או ישתה פחות מתשעה דרהם ולא יברך ב"א לכ"ע או ישתה ז"ך דרהם ויברך לכ"ע:
ג. בברכה מעין שלש הן של מזונות הן של יין הן של חמשת המינין דא"י צריך להזכיר מעין המאורע בשבת ויו"ט ור"ח, ואם שכח אין מחזירין אותו, ואם אמר כי אתה טוב ומטיב לכל ולא הזכיר מעין המאורע לא יזכיר עוד, וכמו דקי"ל בבהמ"ז דאם התחיל ברכה רביעית שוב אינו יכול להזכיר מעין המאורע כן הדין בזה, יען כי אתה טוב ומטיב הוא מעין ברכה רביעית, דאע"ג דקורין לברכה זו מעין שלש, הנה היא באמת מעין ארבע וקראו אותה מעין שלש מפני דהשלש המה דאורייתא לכך נקראת על שמם, כן הוא סברת אליה רבא סי' ר"ח סע"ק ד'. מיהו הרב המגיה בחס"ל סי' ר"ח מחודש ד' ערער בזה וכתב דיש לחלק יע"ש. ועל כן העליתי בסה"ק מקבציאל כיון דאמר כי אתה טוב ומטיב לכל לא יזכיר מעין המאורע בפירוש אלא יהרהר הדברים בלבו ואח"כ יחתום:
ד. אכל פירות משבעה המינים וגם מיני מזונות וגם שתה יין, יכלול בברכה אחרונה לשלשתם יחד ויקדים המחיה ואח"כ הגפן ואח"כ העץ:
ה. כל האוכלין מצטרפין לכזית, אבל אכילה ושתיה אין מצטרפין. ומיהו פת השרויה במשקה מצטרף המשקה הבלוע בתוכה לשיעור כזית:
והא דאמרינן כל האוכלין מצטרפין לכזית היינו דוקא לברך בנ"ר. אבל לברכה מעין שלש אם אכל חצי זית מחמשת המינין וחצי זית שאר פירות לא יברך מעין שלש אלא יברך בנ"ר ועיין טוב עין להגאון חיד"א ז"ל דף מ"ד. וה"ה אם אכל חצי זית מחמשת המינין וחצי זית מזונות או חצי זית פת אין מצטרפין ויברך בנ"ר, אבל חמשה מיני פירות של שבעת המינים מצטרפין, שאם אכל חצי זית ענבים וחצי זית תאנים או רמונים או זיתים או תמרים מצטרפין זע"ז לברך מעין שלש, ואם אכל חצי זית מזונות וחצי זית פת יברך מעין שלש:
ו. אם אכל פירות שברכתן מעין שלש וגם אכל פירות שברכתן בנ"ר אף על פי שאכל מכל אחד שיעור כזית אין צריך לברך בנ"ר דאלו נפטרים בברכה מעין שלש שמברך עתה:
ז. אכל חצי זית ושהה וחזר ואכל חצי זית, אם אין מהתחלת חצי זית הראשון עד סוף חצי זית האחרון שיעור אכילת פרס שהוא שיעור ג' ביצים דהיינו נ"ד דרהם הרי שתי אכילות אלו מצטרפין ומברך ברכה אחרונה, ואם לאו אין מצטרפין ולא יברך. ואף על גב דיש חולקין וס"ל באכילה של רשות אם אכל כשיעור אפילו אם שהה כדי אכילת פרס מברך ב"א, דלא אתמר האי דינא אלא באכילת חובה כגון מצה דליל פסח או כזית פת דלילה ראשונה דחג בסוכה, מ"מ הא קי"ל סב"ל ועיין זכור לאברהם ח"ג בקונטרס אחרון ועוד שאר אחרונים שלא הוזכרו שם. ומיהו נ"ל שיברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו, ואם אירע לו כך ואפשר לו להשלים שיעור בלא שהיה ולברך תע"ב. וכ"ז באכילה, אבל בשתיה אם שתה מעט ושהה ואח"כ השלים השיעור אם יש מתחלה וע"ס שיעור שתיית רביעית אין מצטרפין:
ח. המוצץ פירות חשיב אכילה ושיעורו בכזית, והיינו דוקא במוצצם ע"י לעיסה שנותנם בפיו דכיון שצריך הוא ללעוס בשניו דיינין ליה כאוכל ושיעורו בכזית, אבל מציצה שאין בה לעיסה כגון המוצץ פארטקא"ל או נארנ"ג וכיוצא שתופס הפרי בידו ומוצצו דאין בזה לעיסה הרי זה דינו כשתיה, ואפילו אם מצץ שיעור רביעית לא יברך ברכה אחרונה יען כי בשתיה בעינן שלא ישהה מתחלה וע"ס שיעור שתיית רביעית, והמוצץ א"א שימצוץ שיעור רביעית ולא ישהה יותר מכדי שתיית רביעית, ועל כן כל פרי שאין מוצצו ע"י לעיסה אין מברך ברכה אחרונה אפילו אם מוצץ הרבה ועיין קול אליהו סי' ז' יע"ש:
טי. אין לברך ברכה אחרונה על משקה חם כגון קהוו"א או גאי"י וכיוצא מפני שאין שותים מהם שיעור רביעית בלתי שהיה שהוא שיעור שתיית רביעית מחמת שהם חמים, וה"ה לשותה מים קרים בימות החורף שמוכרח לשתות מעט מעט מפני הקרירות ושוהה בשתייתו הרבה:
י. אם לא היה בדעתו לאכול אלא רק חצי שיעור כי רצה לאכול רק תפוח אחד שהוא חצי שיעור והביאו לו ואכל ואח"כ נתאוה לתפוח אחר והביאו לו ובירך עליו ואכלו, אף על פי שלא היה מתחילת אכילת תפוח ראשון ע"ס אכילת תפוח שני שיעור אכילת פרס עכ"ז נסתפקו הפוסקים אם מצטרפים ב' אכילות אלו לברך ב"א ונשאר הדבר בספק ברכות, לכך לא יביא עצמו לדבר זה אא"כ יאכל בשניה שיעור שלם, ואם עבר ואכל ואין לו עוד להשלים השיעור ה"ז יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו:
יא. שתה יין וגם שאר משקין אינו מברך בנ"ר על המשקין דברכת על הגפן פוטרתן, ואם שתה המים או שאר משקין קודם ששתה היין י"א דאין על הגפן פוטרתן וי"א דגם בזה פוטרת, לכן צריך להזהר שלא יביא עצמו לספק ברכות ויברך בנ"ר על המים או על שאר משקין קודם שישתה היין, ואם לא עשה כן יברך בנ"ר בלי שם ומלכות משום סב"ל:
יב. אם אכל או שתה כשיעור ותכף ומיד הקיאו אינו מברך ברכה אחרונה ועיין אחרונים:
יג. ברכה מעין שלש יזהר לברך אותה מיושב, מפני דיש אומרים שהיא דאורייתא, והמחמיר לברך מעין שלש בעינים סגורות כמו בהמ"ז תע"ב:
יד. אין אדם עונה אמן אחר ברכותיו, אא"כ אמר ב' ברכות או יותר אז יאמר בסוף הברכות אמן, ולכן המברך ברכות ההפטרה עונה אמן אחר ברכות ההפטרה. והשומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות אפילו שלא שמע כולה מתחילה וע"ס חייב לענות אמן, ויכוין העונה גם על המברך להוציאו י"ח עניית אמן, ולכן צריך לענות בקול כדי שישמע המברך, וגם צריך שיתכוין המברך לצאת י"ח אך יזהר העונה שלא ירים קולו באמן יותר מן המברך, והזוה"ק החמיר מאוד בעונש השומע ברכה ואינו עונה אמן, לכן אם המברך על איזה דבר לעצמו רואה דהשומעין מזלזלים באמן ואין עונין, טוב שיברך בלחש כדי שלא ישמעו הברכה ויבואו לידי מכשול וכנז' בחס"ל סי' רט"ו אות ג':
טו. כששומע אחד מתפלל על דבר או מברך לישראל אפילו בלא הזכרת השם חייב לענות אמן, ולכן צריך לענות אמן אחר הרחמן בבהמ"ז, וכן צריך לענות אמן כשעושה הש"ץ מי שבירך לקהל, וכן יענו אמן כשאומר ש"ץ קודם מוסף בשמיני עצרת וביום א' של פסח "בגשמי אורה תאיר אדמה וכו'" "בטללי אורה תאיר אדמה וכו'" וכן בסליחות כשאומר הש"ץ "אלהינו שבשמים וכו'" יענו הציבור אמן וכן כל כיוצא בזה:
טז. ילמד בניו הקטנים שיענו אמן תמיד, דמיד שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעוה"ב, ותינוקות אשר מברכים חייב האדם לענות אחריהם אמן, ורק אם הם לומדים נוסח הברכות דרך לימוד כדי להתלמד, אין עונין אחריהם אמן. וכל המברך ברכה שאינה צריכה אסור לענות אחריו אמן, וכל המשנה ממטבע שטבעו חז"ל בברכות בדבר שמעכב, אין עונין אחריו אמן וכ"ש אם דלג שם ומלכות בברכה שתקנו בה שם ומלכות, דאפילו אם לא דלג אלא תיבת העולם, אין עונין אחריו אמן:
