בן איש חי שנה ראשונה פרשת וישב - הלכות חנוכה

בן איש חי שנה ראשונה פרשת וישב - הלכות חנוכה 

אמר המחבר יצ"ו אזכיר עוד בפרשה זו הלכות חנוכה אשר רוב השנים אני דורש אותם בעזה"י בפרשת וישב:

ובגפן שלשה שריגים והיא כפורחת עלתה נצה הבשילו אשכלותיה ענבים. נ"ל בס"ד "גפן" אלו ישראל שנמשלו לגפן, שהוא עץ חלש ורך, אך פירותיו טובים מאד שיש בהם אכילה ושתיה, כן ישראל אף על פי שהם רכים וחלשים עושים פירות טובים בתורה ומצות, גם הגפן אינה מקבלת נטיעה אחרת שלא תתערב בשאר אילנות כן ישראל כתוב בהם הן עם לבדד ישכן וא"א שיטמע איש ישראל בסט"א ויתערב בה לגמרי, אלא סופו לצאת ממנה ויתוקן ע"י כמה גלגולים, כי השי"ת חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. ואמר "שלשה שרגים" כנגד נר"ן שנמצאים בישראל דוקא, דאוה"ע אין להם אלא נפש מן קליפה דעשיה, ותיקון של ישראל הוא שלשה מדרגות, ותחלה היא "כפורחת" בתשובה שבהרהור הלב, ואח"כ "עלתה נצה" תשובה במעשה אך היא מיראה, ואח"כ "הבשילו אשכלותיה ענבים" תשובה מאהבה שהזדונות יתהפכו לזכיות, ואפקה בלשון בישול לרמוז על הצניעות של התשובה כמ"ש והצנע לכת עם אלהיך, שאם יעשה תשובה בצניעות יצליח בה יותר, וידוע שכל דבר המתבשל בקדרה אם יכסו הקדרה יתבשל בטוב וגם במהרה. או יובן אומרו "שלשה שרגים" כנגד מחשבה ודבור ומעשה, שצריך שיהיו התורה והמצות בשלשתם, וישראל לא יהיו שלמים אלא רק בשלשה אלו ביחד:

נמצא שלימות התורה והמצות הוא רק בשלשה אלו, לכן התורה נקראת "אור" והמצוה "נר", דכתיב כי נר מצוה ותורה אור, והיינו כי הנר כולל שלשה דברים ביחד, הוא עצמו והפתילה והשמן שבתוך הנר, ואם יחסר אחד מהם לא יעשה הנר פעולתו. וכן נמי האור יש בו שלשה גוונים כנגד שלשה הנז', ולכן בחנוכה נעשה להם הנס באור המנורה שהיא משולשת בכלי ושמן ופתילה, וגם האור שלה משולש בשלש גוונים לרמוז שזכו לנס זה על אשר היתה עבודת הקודש אצלם שלימה במחשבה ודיבור ומעשה, ולכן גם יוסף הע"ה מפני שעבד את השי"ת עבודה תמה בשלשה הנז' נעשה לו נס בדיבת אשת פוטיפר מחמת האש שרמוז בו שלשה הנז', דידוע מ"ש בתרגום יונתן בן עוזיאל שהיא הביאה חלבון ביצה והניחה על המטה לחזק הדיבה, וכמ"ש יונתן בפסוק ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו, ראו דייקא, ואח"כ נבדק זה ע"י האור ונתבררו שקרים שלה ולא נהרג, וז"ש אור זרוע לצדיק, זרו"ע עוז"ר לצדיק הוא יוסף שנקרא צדיק בסתם, ולכן נקראת חנו כ"ה היא תיבת אור שהיא תיבה של חמש ועשרים שבתורה, כי מן בראשית עד יהי אור תמצא תיבת אור היא תיבה של כ"ה, ולכן הנס התחיל בכ"ה לחודש, ולז"א יהי אור, ויהי אור יהי עולה כ"ה, יהי בו נס של אור, ולכן בזכות שלימות העבודה בשלשה הנז' ניצלו מן שלשה גזירות שגזרו היונים לבטל שבת וחדש ומילה, וגם זכות התורה שהיא חמש ספרים הגין לבטל שלשה גזירות, דר"ת שלהם חמש שהוא ר"ת חדש מילה שבת, גם הנס היה בשמן שתרגומו מש"ח ר"ת הנז', ולכן הנס נעשה בסוף החדש ונמשך שמונה ימים כדי שיזדמן באלו הימים שבת וגם ר"ח, ולכן בלילה הראשונה נתקן שלשה ברכות: 

א. בליל ראשון מברכים שלשה ברכות "להדליק" ו"שעשה נסים" ו"שהחיינו", ונתנו הפוסקים ז"ל סימן "עשה לך שרף ושים אותו על נס וראה אותו וחי", גם נרמזו באותיות מספרם שהוא אותיות שלשה, שגם בם סימנים שלש"ה ר"ת שעשה להדליק שהחיינו הנרות הללו וכו'. ואחר שהדליק נר א' יאמר הנרות הללו וכו' בנוסח המתוקן יפה שיש בו ל"ו תיבות כמנין הנרות של כל שמונת הימים. ויעמדו אשתו ובניו בשעת הברכה ובשעת הדלקת כל הנרות: 

ב. אף על גב דבנרות שבת נוסח הברכה הוא "להדליק נר של שבת", בנרות של חנוכה מברכין "להדליק נר חנוכה" ואין אומרים "של", כדי שיכוין המברך בר"ת נח"ל שהוא שם קדוש הרמוז בר"ת נוצר חסד לאלפים ובר"ת פסוק נפשינו חכתה לה', שגם הם ניצולו בשביל שבטחו בהשי"ת וציפו לישועתו. ואמרתי בס"ד דלכן היה הנס בחודש כסליו דראשו וסופו כ"ו מספר שם הוי"ה, ואותיות הנשארים באמצע הם ר"ת לפורקנך סברית יהו"ה, שהוא תרגום של פסוק לישועתך קויתי ה': 

ג. אם לא בירך שהחיינו בליל ראשון יברך בליל שני. וגם האבל יברך שהחיינו, אבל אונן ידליק בלא ברכה, ואם אפשר בשליח נכון ועדיף יותר: 

ד. מצוה להניחה בטפח הסמוך לפתח, אפילו בזה"ז שמדליקין בפנים. ואם אין מזוזה בימין, יניחנה בימין, ואם יש מזוזה, יניחנה בשמאל הנכנס. והרי שלשה מצוות ביחד, כי האדם הנכנס ולובש ציצית שהוא טלית קטן שעליו, ור"ת שלהם צמ"ח ציצית מזוזה חנוכה, ובזכות זה יבא משיח צדקינו צמ"ח שמו, ויתקיים פתחו שערים ויבא גוי צדיק, כי ימין ושמאל תפרוצי. וכשיניח החנוכה על מזוזת הפתח בשמאל יניח בלילה הראשונה את הנר בקצה השני של מנורת החנוכה שהוא הרחוק מן הפתח, ובליל שני יניח נר השני בצידו שיהיה קרוב לפתח יותר מן הראשון ובו מתחיל להדליק, עד שנמצא בליל שמיני אותו נר הנוסף יהיה סמוך לפתח ממש ובו מתחיל להדליק, כדי שיפנה לצד ימינו בהדלקה בכל לילה, אבל אם אין מזוזה בימין דאז מניח החנוכה בימין, יעשה להפך, דמניח בליל ראשון הנר קרוב לפתח, ובליל שני מניחו בצידו וכעזה"ד כדי שיהיה בכל לילה פונה לצד ימין כשהוא מתחיל להדליק נר הנוסף: 

ה. מניחה למעלה משלשה טפחים, ומצוה להניחה למטה מעשרה טפחים, ובדיעבד אם הניחה למעלה מעשרה יצא. וע"פ הסוד טוב להניחה מעט למעלה משבעה. ואם הניחה למעלה מעשרים אמה לא יצא י"ח: 

ו. צריך להדליקה במקום הנחתה. ואפילו אם בעה"ב חולה ושוכב על מטתו אין מביאין לו נרות חנוכה להדליקה אצל מטתו ויניחו אותה אח"כ במקומה, כי צריך להדליקה במקום הנחתה, ולכן אם אינו יכול לקום להדליק במקום הנחתה, יעשה שליח להדליקה במקום הנחתה, ויכול החולה לברך והשליח ידליק בחדר ההוא לפניו תכף ומיד, וכאשר העליתי בס"ד בתשובה בסה"ק רב פעלים: 

ז. זמן ההדלקה הוא בצאת הכוכבים. וכשהגיע הזמן לא יאכל ולא ילמוד עד שידליק. ואם התחיל לאכול או ללמוד פוסק ומדליק. אם לא הדליק בצאת הכוכבים ידליק ויברך כל זמן שבני הבית נעורים, אבל אם ישנים ידליק בלא ברכה מיהו די בשנים נעורים: 

ח. צריך שיתן בה שמן שידליק לפחות חצי שעה. ואם לא היה בה שמן שיעור הדלקה חצי שעה בשעה שהדליקה, אפילו אם הוסיף בה שמן אחר הדלקה, לא יצא י"ח. ואם בירך והדליק ואח"כ הרגיש שלא היה בה שמן, יכבנה ויוסיף בה שמן ויחזור וידליקנה אך לא יברך פעם שנית. על כן כל אדם יתן עיניו קודם ברכה לראות אם יש בה שמן כשיעור, כי יזדמן שהאשה הניחה שמן כשיעור ונשפך מן הנר ע"י איזה מקרה, לכך יראה תחלה ואח"כ יברך וידליק: 

ט. אם הדליקה וכיבה הרוח, אם הניחה במקום שליטת הרוח שאינה יכולה לעמוד בו, לא יצא י"ח, וצריך שיניחנה במקום הראוי וידליקנה בלא ברכה, אבל אם הניחה במקום שאינו שולט הרוח וקרה לה מקרה וכבתה אינו זקוק מן הדין להדליקה, ואם החמיר להדליקה ברוך יהיה: 

י. הדליק נ"ח ושכח ולא בירך, אם עדיין לא גמר הנרות יברך ברכת להדליק וידליק הנשארים, אף על פי דאלו הנשארים הן מן ההידור, אבל אם גמר הדלקת כל הנרות ואח"כ נזכר, אפילו שנזכר תוך כדי דיבור, לא יברך ברכת להדליק, משום דאיכא פלוגתא בזה וסב"ל. אבל ברכת שעשה נסים וכן ברכת שהחיינו יברך אותם אפילו שלא נזכר אלא עד שגמר הדלקת כולם. כן העליתי בס"ד בתשובה בסה"ק רב פעלים:

ואם הדליק נר אחד וקודם שהדליק השאר נשפכו, או אם טעו ולא הזמינו נרות הצריכים לאותו לילה ששכחו מהם נר א' ולא הרגיש בזה אלא עד שבירך, לא ישיח אלא ימתין עד שיביאו לו האחד המשלים המנין וידליקנו, ואם שח לא יברך: 

יא. מדליקין בבית הכנסת ומברכים, אך צריך המדליק להדליק בביתו ג"כ ולברך. והמדליק בליל א' בבית הכנסת שבירך שהחיינו ג"כ, אם הוא אכסנאי אינו מברך בביתו שהחיינו מפני שכבר בירך בבית הכנסת דקי"ל סב"ל. וכן אם חל ליל א' של חנוכה בליל שבת דמברכין בו שהחיינו, וכבר הדליק בביתו ובירך שהחיינו, ובא להדליק בבית הכנסת וכל הקהל שהיו בבית הכנסת כדי להתפלל ערבית כבר הדליקו בביתם ובירכו שהחיינו בביתם, לא יברך שהחיינו בהדלקת בית הכנסת מפני שכבר הוא וכל הקהל בירכו שהחיינו בביתם, דמספקא לן בדבר זה בסה"ק מקבציאל ולא איפשיט לן וסב"ל. ועיין להרב זרע אמת סי' צ"ו והביאו הרב מחב"ר ז"ל: 

יב. שמן זית מצוה מן המובחר. ואם הניח השמן תחת המטה לא ידליקו בו נר חנוכה ולא נר של שבת, משום דכל מידי דאכילה שורה עליו רוח רעה תחת המטה, וכיון דנמאס לאכילה נמאס למצוה, משום הקריבהו נא לפחתיך. אבל אם השמן הוא מר דאינו בר אכילה אינה שורה עליו רוח רעה ושרי: 

יג. אין להדליק קצת נרות משמן וקצת משעוה, כדי שלא יאמרו שני אנשים הדליקו, ועוד אין בזה הידור מצוה. ולכן טוב שגם גוף הנרות יהיו שוין בגודלן ומראיהם ומינם משום הידור מצוה. וטוב שזה נר הנוסף שקורין "שמש" יעשהו משונה מנרות חנוכה כדי שיהא ניכר שאין זה בכלל נ"ח, וכן אני נוהג: 

יד. אסור להשתמש לאורה בין תשמיש קדושה בין תשמיש חול, אבל לנר הנוסף מותר. ויש מחמירין גם בנר הנוסף. וכפי הסוד אם נהנה מאורה עושה פגם גדול שיתאחזו החיצונים באור העליון, וכנז' בדברי רבינו האר"י ז"ל, וכל זה הוא רק בזמן שיעור המצוה: 

טו. סומא, אשתו מדלקת. ואם אין לו אשה, ישתתף בפריטי. ואם יש לו בית בפ"ע, ידליק ע"י סיוע של אדם אחר, אך לא יברך: 

טז. המנהג פה עירינו יע"א, הבן, אף על פי שהוא גדול, לא ידליק בעודו בחור אלא יסמוך על אביו, ואם נשא אשה, ידליק בחדר שלו שהוא ישן שם, אך לא יברך אלא יעמוד אצל אביו כשהוא מברך ויכוין לברכות של אביו ואח"כ הולך ומדליק בחדרו: 

יז. ב' או ג' בעלי בתים שאוכלין כל א' בפ"ע ודרים יחד, ישתתפו בפריטי כדין אכסנאי וידליקו כל אחד לילה אחת בידיו: 

יח. טוב ליתן לאחד מבניו הקטנים להדליק בידם נר הנוסף, כדי לחנכם במצות, שגם בזה הנר הנוסף יש קצת מצוה, וכן אני נוהג, וראוי לעשות כך, אבל לא יתן להם להדליק מנרות של חיוב, ודלא כמאן דהתיר בזה: 

יט. קטן שהגיע לחינוך לא ידליק בשביל אחרים. ואין מדליקים נר חנוכה מנר חנוכה על ידי אמצעי: 

כ. נר חנוכה מדליק קודם נר שבת, ואף על פי שהאיש הוא המדליק נר חנוכה והאשה מדלקת נר שבת, תמתין אשתו שלא תדליק נר שבת עד שידליק הבעל נר חנוכה, ויש בדבר זה טעם ע"פ הסוד, כנז' בדברי רבינו האר"י ז"ל, שאם ידליקו נר שבת קודם, עושה פגם ח"ו. מיהו אם השבת הוא בליל ז' או ח', שיש נרות הרבה והאשה רוצה למהר מחמת הזמן שלא נשאר עת מרווח, אז תוכל להדליק נר שבת אחר שהדליק הבעל נר אחד בלבד, ולא תמתין עד שידליק הכל. וצריכין להזהר בערב שבת שיתפלל מנחה ואח"כ מדליקין, ולא יעשה מנהג בורים שמדליקין נ"ח ואח"כ מתפללים, דהוי תרתי דסתרי: 

כא. במוצאי שבת בבית הכנסת מדליקין נ"ח ואח"כ מבדילין, אבל בבית מבדיל ואח"כ מדליק נ"ח, וזו הדרך הנכונה יותר: 

כב. בחנוכה אין הולכים לבית הקברות ביום יארציי"ט כנהוג. ומי שיש לו יארציי"ט בתוך ימי חנוכה, ילך קודם חנוכה. אבל הולכין להשתטח על קברות הצדיקים זיע"א. וכן המנהג פה עירינו הולכין על מצבת אדונינו יהושע כה"ג בתוך ימי חנוכה בער"ח: 

כג. ביום כ"ד כסליו ילמדו בספר חגי סי' ב' בעשרים וארבע וכו' עד סוף הספר. ויש סגולה לשמירה לומר כל לילה אחר הדלקת נר חנוכה שבעה פעמים ויהי נועם וכו' ומזמור יושב בסתר וכנז' בספר מל"ח יע"ש: 

כד. אוכלין מאכלי חלב בחנוכה זכר לנס שנעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב שהיה ממלכי יון, והמעשה הובא בספר חמדת ימים, ונס זה נעשה קודם נס העקרי של חנכה בכמה שנים, אך הואיל ואותו אויב היה ממלכי יון וגם הוא היה רוצה להעבירם על דת, לכך עושין לנס זה ג"כ זכר בימי חנוכה, ע"ד שאמרו לאכול זרעונים בפורים זכר לנס של דניאל ע"ה וחביריו ע"ה. ונ"ל בס"ד לרמוז טעם בחלב לשלשה מצות שגזרו לבטלם שהם חודש שבת מילה, ומסרו ישראל עצמן עליהם, דאות ח' דחלב הוא אות ראשונה של חודש, ואות ב' דחלב הוא אות שנית של שבת, ואות ל' דחלב הוא אות שלישי של מילה: 

כה. במזמור ארוממך ה' כי דליתני, שאומרים קודם ה' מלך בשחרית, אין צריך להתחיל לומר "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" ככתוב בסידורים. ובנוסח על הנסים יאמר "חשמונאי" בחיר"ק כמ"ש הפר"ח ז"ל. גם יאמר "לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". גם יאמר "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו": 

כו. בכל שמונת ימי חנוכה יאמרו בית יעקב ומזמור היום ואחריו מזמור שיר חנוכת הבית. וקודם מזמור היום יאמר "היום יום פ' בשבת" ולא יסיים לומר "שיר שהיו הלוים אומרים על הדוכן" כדרכו בשאר ימים. ופה עירינו בגדאד יע"א היה מנהגם שלא לומר בחנוכה "בית יעקב" ולא מזמור של היום, אלא אומרים מזמור חנוכה דוקא, ומזה כמה שנים תהילות לאל עשיתי המנהג לומר בית יעקב ומזמור היום ג"כ כנז"ל, ונתישב זה המנהג בעזה"י: 

כז. צריכין הנשים להזהר שלא יעשו מלאכה בעוד שהנרות של חנוכה דולקות, כי כן קבלו עליהם מזמן קדמון, ומפורש בבית יוסף ובלבוש טעמים על מנהג זה. ואנא עבדא אמרתי טעם ע"פ הסוד, כי מצינו מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שיש תוספת קדושה אל המלכות העליונה בחנוכה כמו ענין ר"ח דבחנוכה מקבלת הארותיה מן ההוד ע"י עצמה שלא ע"י בחי' התפארת שאינה טפילה אל בחי' התפארת כמו בימי החול, ולכן מאחר שהנשים מושרשים הם במלכות שיש לה תוספת בחנוכה, על כן עשו תוספת לעצמן באיסור עשיית מלאכה להתקדש בכך בשעת הדלקת הנרות דוקא והוא טעם נכון בעזה"י:

וכתב בשו"ג ראוי שיזהרו הנשים שלא לעשות כבוס ומעשה מחט וכן שאר מלאכות ביום ראשון וביום אחרון של חנוכה וכ"ש בר"ח יע"ש, ועיין מל"ח סי' ז"ך אות ס"ה יע"ש. וכך אני דורש בציבור שטוב להזהר בזה. ורק לאותם הנשים שפרנסתם ע"י מלאכה אין להחמיר בזה, ושאלתי להרה"ג החסיד מהר"א מני נר"ו להודיעני מנהג עה"ק תוב"ב בדבר זה וכתב לי שמנהגם לעשות מלאכה בכל ימי חנוכה, אמנם יש להם קבלה שאם אשה נפלה בסכנה תדור נדר שלא לעשות מלאכה בחנוכה ותנצל, ויש נודרים יום אחד ויש נודרים שני ימים כפי מה שירצו, אך הנשים הבאים מחו"ל כל אשה אינה משנה מנהג שהיה לה בחו"ל עכ"ד נר"ו: 

כח. ירבה בסעודת שבת של חנוכה יותר משאר שבתות, וכ"ש אם חל בו ר"ח ג"כ, וכן ירבה בר"ח טבת שהוא בתוך ימי חנוכה בשביל פרסום הנס. ומנהגינו להדליק שמן למאור לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס זיע"א ביום ר"ח טבת. ויזהר בהלל של חנוכה כי אפילו בחג המצות אין אומרים הלל גמור וכאן אומרים הלל גמור שמונה ימים, על כן יאמר אותו בכונה ובשמחה רבה: