בן איש חי שנה ראשונה פרשת וזאת הברכה
וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת. נ"ל בס"ד יוסף הע"ה הוא בחינת היסוד, אך הוא למעלה בדוכרא שהוא סוד שם הוי"ה בסוד התפארת, ולא בנוקבא שהוא סוד שם אדני במלכות, ולכן מבורכת ה' ארצו בשם הוי"ה הנקרא שמים שהוא בתפארת, ולז"א ממגד שמים מטל הוא ט"ל אותיות דשם הוי"ה בארבע מילואיו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שיש בו ט"ל אותיות, וידוע שכל צדיק מכונה בשם יוסף על שם שהוא מוסיף והולך כמ"ש רז"ל ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מתוספת עליהן, ושלימות עבודת הקודש של הצדיק הוא שיעבוד מאהבה במחשבה ובדיבור ובמעשה, נמצא צריך שיהיה שלם בג"פ אהבה שעולה מספרם ט"ל, לכך הוא ראוי להיות נשפע מן ארבעה מלואים עסמ"ב דשם הוי"ה ב"ה שהם ט"ל אותיות, ולכן ישראל נקראו גוי אחד בארץ על שם שהם עובדים את השי"ת מאהבה שהיא מספר אחד, ולכך אנחנו נשפעים עי"כ מן י"ג מכילן דרחמי בזכות עבודה באהבה, ולכך מקיפין בחג השמחות את התיבה בלולב בכל יום מששה ימים הקפה אחת, וביום הו"ר שבעה הקפות, הרי סך הכל הם שלשה עשר הקפות כמנין אהבה, וכמנין אחד כנגד י"ג מכילן דרחמי, ובזה יובן בס"ד אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם, פירוש ישראל שהם גוי אחד ועובדים מאהבה באחד הם י"ג הקפות שמספרם אחד, יגשו לפני הקדוש ברוך הוא ועי"כ רוח הטומאה של חיצונים לא יבא ביניהם, שיזכו להיות ביום שמיני עצרת אינון בלחודייהו קמי מלכא קדישא, ונ"ל בס"ד דע"י הקפות אלו שהם ששה ושבעה יתמתקו אותיות ז"ו של כוז"ו שהם מספר ששה ושבעה, דידוע מ"ש רבני אשכנז ז"ל בביאור מאמר נחום איש גם זו שהיה דרכו לומר גם זו לטובה, היינו כדי למתק אותיות זו דשם כוז"ו שהם דין כנודע:
א. מרבים בתפילות ותחנונים בהושענא רבה, כי הוא סיום נ"א יום שנתנו לישראל בחסד עליון לעשות בהם תשובה ותתקבל תשובתם, והם שלשים דאלול מיום ראשון של ר"ח, וכ"א יום דתשרי, רמז לדבר אין נא אלא לשון בקשה לכך נתנו נ"א יום לצורך הבקשות ותחנונים, ויום זה הוא סיום יום נ"א, ולכן נקרא הושענ"א רבא, כלומר הושע אתי יום נ"א שהוא רבא דהכל הולך אחר החתום:
ב. בליל הו"ר בעת חצות לילה נגמר ונעשה בחינת חותם החיצון למעלה, כי ביוה"כ נגמר חותם הפנימי שהוא העיקר יותר, ולכן בהו"ר נמסרין הפתקין ואף על פי שנמסרו הפתקין יש עוד זמן להצלה עד יום ח' עצרת, ולכן צריך להתעורר בתשובה גדולה בהו"ר ויהיה לבו חרד בתשובה כל היום כולו:
ג. ילמוד סדר המתוקן בשמחה ובהתלהבות, כי בלימוד ספר משנה תורה נעשה עיקר התיקון הראוי להיות ביום זה. ומעט קודם חצות לילה יאמרו ק"ש שעל המטה עם הפסוקים שיש עמה, ואחר חצות לילה יאמר ברכות השחר, ורק ברכת התורה לא יאמר אלא עד אחר עמוד השחר:
ד. יתפללו שחרית ומוסף בכונה והתלהבות, כי מלבד החיוב שיש בזה מכח קדושת היום, עוד צריך להתפלל בהתלהבות כדי שלא תגבר עליו השינה, ויבא לידי כמה טעיות בתפלה וברכותיה ולכמה חסרונות, מאחר שהיה ניעור כל הלילה, גם צריך לדקדק היטב שלא יטעו באור הלבנה ויתפללו קודם עמוד השחר, דידוע בזמן מהרי"ל ז"ל טעו בכך וגזר מהרי"ל ז"ל על הציבור תענית ג' ימים בעבור זאת:
ה. אין רגילין לעשות מלאכה של חול ביום הו"ר עד אחר יציאתם מבית הכנסת, ויש מסירין אפילו הכיס של המעות מחיקם, מיהו אם דרכו ליתן צדקה לעניים בבית הכנסת וגם ג' פרוטות בפסוק ואתה מושל בכל אשר בפסוקים ויברך דוד, לא יבטל מצות יקרות אלו בשביל חסידות זו:
ו. אחר שנכנסו כל החסדים ביום זה ע"י סוכה ולולב ושבעה הקפות, אז נכנסים החמשה גבורות אחר קדיש תתקבל, ואלו הה"ג נכנסים ע"י חבטת חמשה בדים של ערבה, על כן אחר קדיש תתקבל של סדר ז' הקפות יקח כל אדם חמשה בדים של ערבה שיהיו כשרים כדין ערבה שבלולב, ויחבוט חמשה פעמים על הקרקע, ויכוין בחבטות אלו כדי לתת בבחינת ה"א אחרונה שבשם הוי"ה ב"ה שה"ס המלכות חמשה גבורות מנצפ"ך, ויכוין בכל חבטה באות אחד דמנצפ"ך כפי סדר זה ולא כסדר כמנפ"ץ:
ז. יקשור חמשה בדים אלו ביחד, ויחבוט בהם בכח על הקרקע ולא תהיה מרוצפת באבנים או בעצים, דקרקע צריך בדבר זה ויחבוט בהם בכח, ואף על פי שכתב בס' בכורי יעקב דטוב להכות עד שיסיר העלין, לא מודינא בזה, כי ראוי שיהיו הבדים בכשרותם ושלימותם בכל החבטות כולם:
ח. ערבה זו דינה כערבה שבלולב שאין לפסוע עליה ולא לזלזל בה, ומנהגינו להצניע ערבה זו עד הפסח לשרוף בה את החמץ, והלולב ישרפו אותו בתנור שמסיקין בערב פסח למצת מצוה:
ט. יש לקרות ביום הו"ר נבואת חגי סי' ב' בשביעי בעשרים ואחד לחודש וכו' עד אתן שלום נאם ה' צבאות, והם ט' פסוקים כמ"ש רב יעב"ץ ז"ל. גם קורין ביום הו"ר ביהושע סי' וא"ו וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה וכו', עד ויאמר יהושע על העם הריעו כי נתן ה' לכם את העיר. וידוע מ"ש בירושלמי בהא ששנינו על יום הו"ר שהיו מקיפין המזבח שבע פעמים, שהוא זכר לנס הנז' ביריחו ע"ש, ובאמת כל איש בלבבו יבין כי סוד הקפות אלו שהם שש ושבע והקפות אלו הכל עולה בקנה אחד, על כן דבר בעתו מה טוב:
י. אתרוג של לולב בשביעי אסור לאכלו, ולבני ארץ ישראל מותר ביום שמיני עצרת, אבל לבני חו"ל אסור בשמיני עצרת ומותר בשמחת תורה שהוא יום טוב שני, ואם חל שמיני עצרת בשבת יש אוסרין האתרוג לבני חו"ל גם בתשיעי שהוא אחר השבת:
יא. סוכה ונויה אסורים לבני חו"ל ליהנות מהם גם בתשיעי שהוא יום ש"ת, וה"ה דאסור לטלטלם, ויזהר כל ימי המועד לבלתי יקח מן הסוכה אפילו קיסם לחצוץ בו שיניו בין מהסכך בין מהדפנות, וגם אחר המועד כשמוריד סוכתו לא יפסע על עצי הסוכה דתשמיש קדושה הם, אך מותר לשרפם בתנור ונהגו להצניעם להגעלה לצורך הפסח:
יב. ליל ש"ע אומר בתפלה את יום חג שמיני עצרת הזה, ועם טעה ואמר את חג הסוכות הזה חוזר, ואם נזכר שהוא יום ש"ע ורק טעה בלשונו ואמר חג הסוכות אינו חוזר:
יג. אין מברכים בחו"ל בש"ע על הסוכה אבל חייבים לישב בה ולישן בה כשאר ימי החג, ואין לזלזל בזה כלל, ורק תהיה הישיבה בלא ברכה, ומברכין שהחיינו בליל ש"ע ובליל ש"ת בקדוש הלילה, וצריך לילה ודאי בקדוש בש"ע בשביל ברכת לישב בסוכה דאין מברכין, ובשמחת תורה בשביל ישיבת סוכה דאין יושבין בה ואוכלין בחוץ:
יד. אסור להזכיר היחיד גשם בתפלת מוסף ביום ש"ע קודם שיכריז ש"ץ, ולכן המתפלל יחיד בביתו ימתין עד שידע בבירור שהכריז הש"ץ באיזה בית הכנסת שבאותה העיר, וכל אדם ששכח ואמר מוריד הטל ולא אמר מוריד הגשם אינו חוזר:
טו. שנים מקרא ואחד תרגום של פרשת וזאת הברכה יקראנה ביום הו"ר, ולא ביום ש"ע מפני התרגום, ואם שכח ולא קראה ביום הו"ר יקראנה ביום ש"ע אחר מנחה:
טז. בליל תשיעי ויום תשיעי בחו"ל אסור לאכול ולישן בסוכה משום בל תוסיף, ואין תקנה לפרוס על הסכך סדין על כולו דהו"ל סכך פסול, משום דזה אינו ניכר כמו אויר וכנז' בס' בכורי יעקב. מיהו ביום תשיעי אחר שקידש ואכל חוץ לסוכה מותר לו לאכול בצהרים או במנחה בתוך הסוכה, שכבר ניכר דלא עבר על לא תוסיף מאחר שבלילה וגם ביום אכל חוץ לסוכה, ולא חיישינן למ"ע דאורחים שנכנסין לביתו בשעת מנחה ורואין אוכל בסוכה ועיין בכורי יעקב:
יז. ההקפות עושין בחו"ל בש"ע ובש"ת ואין לחוש לחששה של הגאון חיד"א ז"ל, כי הזמן נשתנה עתה ונפתחו עיניהם של בני אדם ולא אתו לזלזולי, וכפי דברי רבינו הרש"ש ז"ל צריך להניח ס"ת על התיבה ויאחזנו אדם יר"ש כל משך ההקפות, ומנהגו של רבינו האר"י ז"ל להקיף בס"ת, גם מנהגו של רבינו האר"י ז"ל לעשות הקפות ליל אסרו חג אחר תפלת ערבית, וכן ראוי לעשות כל אדם:
יח. מה שמרבים בשמחה לכבוד התורה היא מצוה גדולה, ובכל דבר יכוין האדם לש"ש ויזהר מלערב בתוך השמחה של תורה שחוק וקלות ראש ח"ו, ואיתא במדרש ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה' מהו בכל עוז בכל כוחו, מהו מכרכר שהיה מכה ידיו זעג"ז וטופח ואומר וכו', ופי' באור שבעת הימים שהיה מכוין להגביר הימין על השמאל וחסד על גבורה ורחמים על הדין, והיה מכוין למתק עי"ז חמשה גבורות הרמוזים בחמש אצבעות הימין, וחמש פעמים חמש בהכאה הם כ"ה, סימן לדבר כה תברכו את בני ישראל ומכאן סמך למנהג ישראל בשמחת התורה:
