בן איש חי שנה ראשונה פרשת מקץ
ויאמר אליהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה וכו'. נ"ל בס"ד דידוע ה"א ראשונה דשם הוי"ה נקראת אם עליונה, וגם ה"א אחרונה נקראת אם שהיא אימא תתאה, אלא שזו נקראת בשם "כן", דהיא כן ומושב לכל העולמות שהיא סופא דכל דרגין כידוע, וז"ש "אם כן" קרי בה אם בצר"י ר"ל אם שהיא כן אפוא זאת עשו, "זאת" ז' אות רמז לאותיות השם והכסא או רמז לאותיות שדי ואותיות אדני שנפגמו בחטא אדם וחוה, "עשו" ר"ל תקנו, כמו ובן הבקר אשר עשה, או זאת כינוי לתורה כמ"ש רז"ל במדרש רבא פרשת אחרי זאת כינוי לתורה כמד"א וזאת התורה, עוד ארז"ל זאת כינוי לתפלה כמ"ש ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפלה והתחנה הזאת, וכן בדוד הוא אומר על כן מצא עבדך להתפלל לפניך את התפלה הזאת והיינו ר"ל ע"י עסק התורה והתפלה תתקנו את ה"א אחרונה הנקראת אם ונקראת כן, ופירוש הדבר "קחו מזמרת הארץ" הם התפילות שיש בהם שבח וזמרה גם בהם יהיה זמר עריצים ע"י הברור של נ"ק הנעשה על ידם, "בכליכם" רמז לניצוצות הקדושה שנקראים כלים כנודע בסוד שבירת הכלים שאנחנו צריכין לבררם ולתקנם דבר יום ביומו ע"י התפילות עד גמירה, כי הקדוש ברוך הוא עשה זאת לזכותינו בשכל טוב לעוה"ב במה שמסר בירורם ותיקונם בידינו, וכמ"ש בס"ד על מאמר רבי יוסי בסוף מסכת כלים "אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה", ולכן אמר בכליכם שייחס אותם להם "והורידו לאיש מנחה", "לאיש" רמז לאות וא"ו דשם הוי"ה שנקרא בשם איש, "מנחה" מן הבירורים האלה או מנחה ח"ן מ"ה שיתמלא בשם הוי"ה דאלפין שהוא מספר מ"ה, וידוע כי תשלום מספר שס מ"ה ע"י אות אלף דמלוי וא"ו כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בדרוש יצ"מ, והתחיל להזכיר ששה מינים מעט צרי וכו' כנגד ששת ימי החול שבהם תהיה מלאכת הבירור, ולכן ר"ת ששה מינים אלו הוא שם קדוש צדנלב"ש, והיינו צדן לשון צידה שהבירור נקרא בשם צידה שנ"ק נצודין ויוצאין מתוך הסיגים והקליפות, ואותיות לב"ש שיהיו לבושין לאות וא"ו דשם הוי"ה ולאות ה"א אחרונה, ולכן קראו רז"ל את התפילות דברים העומדין ברומו של עולם:
ומאחר שהתפילות עניינם נורא ונשגב שנעשה בהם בירורים גדולים אשר העולמות העליונים תלויים בהם, וגם הגאולה העתידה להיות בב"א תלויה בהם, לכך נכון להשתדל ולהזהר להתפלל בבית הכנסת שהיא דוגמת בהמ"ק ונקראת "מקדש מעט", ששם השראת שכינה, ויצליח האדם בתיקון התפילות שם עשר ידות על מה שהיה מתפלל בביתו, ששם בבה"כ ימצא תרתי לטיבותא הן מצד קדושת המקום והן מצד ברוב עם הנמצאים שם:
א. מצוה על האדם להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת. ועיקר המצוה שישאר שם להתפלל שם, ולא כאותם שיהיו מעשרה ראשונים בבית הכנסת ואח"כ הולכים להתפלל בבית הכנסת אחרת ששם אינם מעשרה הראשונים, וכנז' בשער הכונות לרז"ל. וכשם שמצוה להיות מיו"ד ראשונים בשחרית, כן מצוה ג"כ במנחה ומעריב. וכל המקדים יותר הוא קרוב אל הקדושה יותר ושכרו יותר. וכשם שמצוה להיות מעשרה ראשונים כך מצוה להתעכב עד שלא ישארו עשרה בבית הכנסת, וכמ"ש שצריך להזהר שלא יצא ראשון מעשרה האחרונים, שהראשון לעשרה האחרונים כשיצא מבית הכנסת הוא העיקר הגורם סילוק אור השכינה מבית הכנסת, ועיין אליהו רבא סי' צ"ג אות א' וחס"ל שם ועוד אחרונים:
ב. מצוה לרוץ כשהולך לבית - הכנסת, וכן לכל דבר מצוה, אך יעשה באופן שלא ילעיגו הרואין עליו, אלא ילך כאיש מהיר במלאכתו. וארז"ל ע"פ מלך אסור ברהטים שהשכינה קשורה עם ישראל בגלות בשביל שני ריצות שרץ אברהם אע"ה בשביל מצוה, דכתיב וימהר אברהם האהלה אל שרה ואל הבקר רץ אברהם. ואמרו ג"כ בזוה"ק כשישראל רצים לדבר מצוה, כנגד זה רצים מלאכי סנגורייא ומקדמין ללמד זכות על ישראל. ומיהו לא ירוץ אלא עד פתח בית הכנסת, אבל בבית הכנסת עצמה אסור לרוץ אלא ילך באימה ויראה, כי היכל מלך הכבוד היא וכנז' בחס"ל:
ג. הנכנס לבית הכנסת יזהר להתעכב מעט בפתח קודם שיכנס, ולהראות עצמו ירא וחרד ומזדעזע ליכנס בהיכל מלכו של עולם, וענין זה מועיל מאד אל השלימות של האדם ואל ההשגה, וז"ס הפסוק ומקדשי תיראו, גם זמ"ש בגמרא בענין אחיתופל שלימדו לדוד הע"ה פסוק בבית אלהים נהלך ברגש, שרמוז ג"כ ענין ברגש שיתרגש האדם ויזדעזע בעת כניסתו בבית אלהים שהוא בית הכנסת עכ"ל רבינו ז"ל בשער הכונות יע"ש:
ובספר כ"מ כ"י כתוב, בכל יום כשיכנס לבית הכנסת יעמוד בפתח ויאמר פסוק ואני ברוב חסדך וכו' ויכנס, וכשהוא נכנס והולך שם יאמר אחר הפסוק הנז' ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה, והוא פסוק של אברהם אע"ה, ואחריו פסוק ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך, והוא של יצחק אע"ה, ואחריו פסוק ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו, והוא של יעקב אע"ה. ואם אפשר לאומרם כולם בעמדו בפתח הנה מה טוב, ואם לא אפשר יאמר ג"פ אלו כשהוא נכנס והולך. ובחול לא יאמר פסוק ואני ברוב חסדך אא"כ לובש תפילין, אבל בשבת ויו"ט דאין מניחין תפילין יאמר פסוק ואני ברוב חסדך, ולא בעינן שיהיה מעוטף בציצית. דדי בזה בטלית קטן שעליו:
ד. יקבע מקום לתפלתו שלא ישנהו, ולאו דוקא בקבע של בית הכנסת אלא גם בבית הכנסת שקבוע בה יקבע שם מקום. וכן כשיתפלל בביתו לפרקים ג"כ יקבע מקום להתפלל בו בכל פעם, ועיקר קביעות מקום הוא בתפילת העמידה:
ה. אסור להתפלל בעצבון, דאם יתפלל בעצבון אין נפשו יכולה לקבל אור העליון הנמשך עליו בעת התפילה, ורק בשעת וידוי יתעצב על עונותיו. וקודם תפלה יקבל מצות ואהבת לרעך כמוך, ולכן אם יש אדם מישראל בצרה, יתפלל עליו כל יום בפירוש ועי"ז תכלל תפלתו בכלל תפלות כל ישראל ותעשה פרי למעלה.
ו. אפילו הזמירות לא היה אומר רבינו האר"י ז"ל בקול רם, כדי להראות הכנעה, ורק ביום שבת היה מרים קולו בנעימה מעט יותר ממנהגו בחול לכבוד שבת, וכשהיה קורא איזה פסוק מתנ"ך בתוך התפילות דמיושב היה קוראו בטעמים שלו, והיה מזהיר את רבינו מהרח"ו ז"ל שלא יכניס האצבע תוך אזניו כדי לנקותם מזוהמא, מתחלת התפלה דמיושב עד גמר עלינו לשבח, ועל ידי מטפחת לית לן בה. כתוב בספר כ"מ כ"י כשאומר שלשה פסוקים מי אל כמוך וגו' שהם י"ג מכילן דרחמי, ימנה את הי"ג הנז' באצבעות הימין כדרך שעושין באמירת י"א סימני הקטורת ע"כ ויפה כתב חדא כי המנין יורה על חשיבות ומעלה של אותו דבר וכיון דהם דבר שבמנין ודאי טוב למנותם באצבעות לפרסם מניינם, ועוד יועיל זה לעורר הכונה בלב, וכן אני נוהג:
ז. כשיגיע לק"ש קודם פרשת התמיד יזהר לומר פסוקים שמע ישראל וגו' ובשכמל"ו בכונה גדולה כמו ק"ש דיוצר, הן בסגירות עיניו והן במסירת נפשו בתיבת "אחד", כי זו היא חיוב מדרבנן. ויכוין לקיים מצות ק"ש מדרבנן, ויש בה צורך גדול בתיקון התפלה, דאין אנחנו יכולים להשלים תיקון הנעשה בק"ש דיוצר אלא בצירוף ק"ש זו, אך סגי לומר פסוק שמע ישראל ובשכמל"ו ואין אומרים ואהבת וגו' וכנז' בס' הכונות:
והנה בסידורים כתוב קודם ק"ש זו אשרינו שאנחנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומיחדים שמך בכל יום וכו', ואין זו נוסחה אמיתית, דמחזי כמשקר, דרוב אין משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אך נסחה העקרית הוא להוסיף אות כ"ף בתיבת "שאנחנו" ולומר "כשאנחנו משכימין ומעריבין", ולי אנא עבדא נראה דעדיף טפי לבלתי נאמר משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, דקמי שמיא גלייא ומה הכרח יש לנו בדברים אלו, אלא יאמר "אשרינו שאנחנו מיחדים שמך בכל יום" וכו', כן נ"ל והבוחר יבחר:
ח. פרשת התמיד והקטורת יאמר בכונה גדולה, דרבו מספר מעלותיה, והקריאה במקום הקרבה. וימנה באצבעותיו הסממנין של הצרי והצפורן וכו'. וכתבתי בסה"ק מקבציאל בס"ד דהמנין מורה על חשיבות ומעלה, דלהכי קי"ל כל דבר שבמנין אפילו באלף לא בטיל, ועוד בזה תתעורר הכונה יותר, ועוד איכא טעמא במנין האצבעות דאע"ג דקריאתינו היא העולה במקום הקטרה, עכ"ז לרוב יקר תפארת המצוה הזאת נצרף עם שיח שפתותינו איזה תנועה של מעשה, ולכן נמנה באצבעות כדי לעשות קצת פעולה בידינו בדבר זה, ואז יצטרפו הדבור והמעשה כאלו הקטרנו ממש, ולכן נ"ל דטוב למנות באצבעות הימין דוקא, ודלא כמ"ש דימנה בשתיהן כדי לזכות שתי ידות כאחד, חדא דמעשה הימין מסוגלת יותר בכ"מ, ועוד כי הכהן המקטיר בבהמ"ק היה מקטיר בימין, ועוד כתבתי שם טעם למנות באצבעות כי הי"א סמנים הם בירורים של ז' מלכים שהם ז"ס חג"ת נהי"ם, וידוע דחמש אצבעות הם חג"ת ונצח והוד כמ"ש בשער הכונות בדרוש הציצית, ונמצא רוב ז"ס נרמזים באצבעות היד לכך מונה בהם:
ובספר כ"מ כ"י איתא דגם י"א סמנים שנרמזו במקרא של קח לך סמים וגו' ג"כ ימנה אותם באצבעות, דהיינו "קח לך סמים" ימנה שתים, וב"נטף ושחלת וחלבנה" ימנה עוד שלש, וב"סמים" השנית ימנה עוד חמשה, וב"לבונה זכה" ימנה עוד אחת, ויפה כתב בזה, ומסתבר טעמיה, וכן אני נוהג:
ט. יש מדקדקין לומר "אביי הוא הוה מסדר" כדי שלא תדבק יו"ד של אביי עם הוה, דאז נראה כקורא השם ככתבו, וכן ראוי לעשות. ופסוקי אנא בכח יאמר כל שתי תיבות ביחד, "אנא בכח" ויפסיק, ואח"כ "גדולת ימינך" ויפסיק, וכן עזה"ד. ויכוין בר"ת בשמות הקודש כנז' בסידורים. וכתב מנחת אהרן כלל יו"ד אות ק' וז"ל והשיורי כנה"ג כתב לעמוד בעת אומרו אנא בכח, וכבר כתבתי לעיל דאין חיוב לעמוד על רגליו אלא במקום שאנחנו עסוקים בשלשה ראשונות וא"כ אין לעמוד כשאומר אנא בכח, דענין זה אינו לא ככתר ולא כאו"א עכ"ל, ויפה כתב. ושאלתי על מנהג החסידים בבית של יכב"ץ ואמרו שאין מנהגם לעמוד:
י. ברייתא דרבי ישמעאל יש בה סודות גדולים, ובסידור רבינו הרש"ש מסודרים לנכון, על כן צ"ל בנחת ומתון. ובספר כ"מ כ"י גם על ברייתא זו כתב טוב למנות י"ג מידות שבה באצבעות, וטעמו ונימוקו עמו. וכתוב בשער הכונות לומר "וכן" בפת"ח יע"ש. ויש מקשים והלא מצינו "כן" בצר"י במלכים א' סי' ז' ועל השלבים כן ממעל, ועוד שם עגול מעשה כן שכל זה הוא מלשון אותי השיב על כני, ואין זו קושיא כלל, דאה"ן יש "כן" בצר"י שהוא ממשמעות זו אך "כן" בפת"ח הוא לשון מבורר יותר במשמעות זו, ועוד נראה ודאי שיש ע"פ הסוד טעם אצל רבינו האר"י ז"ל שצריך לומר כן בפת"ח:
יא. טוב לסמוך אמירת פסוקים של הודו לפרשת התמיד ואיזהו מקומן בכל מה דאפשר, יען כי בתמיד של שחר היו אומרים מהודו לה' עד ובנביאי אל תרעו, ובתמיד של בין הערבים היו אומרים משירו לה' כל הארץ עד והלל לה'. וע"פ הסוד יש טעם בפסוקים אלו כדי להפריד הקליפות מעל הקדושה. ומי שיש לו איזה סיבה שלא יוכל להקדים לבא לבית הכנסת להתחיל התפלה מפרשת העקידה עם הציבור, שהוא מוכרח להתחיל בביתו לבדו עד ה' מלך, יחזור ויאמר פעם שנית פסוקים של הודו כדי להסמיכם לזמירות ע"פ הסוד, ובביתו ג"כ מוכרח היה לאומרם כדי לסומכם עם פרשת התמיד ושאר קרבנות. והנה נודע מנהג האשכנזים לומר פסוקים של הודו אחר ברוך שאמר, ומנהג הספרדים קודם ושני מנהגים אלו יש בהם טעם ע"פ הסוד. וידוע מ"ש בס' הכונות דרבינו האר"י ז"ל היה עושה בדבר זה כמנהג הספרדים. ופסוק הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו אשר בתוך פסוקי הודו הנז', אין כופלין אותו אלא אומרים אותו פעם אחת, וגם החסידים בבית אל יכב"ץ אין מנהגם לכפול:
יב. יזהר כל אדם לומר קודם פרשת העקידה נוסח זה "רבון עלמא יהא רעוא קמך למיהב לן חילא לאתערא ביקרך ולמעבד רעותך ולסדרא כולא כדקא יאות, ואף על גב דלית אנן ידעין לשוואה רעותא ולבא לתקנא כולא, יהא רעוא קמך דתתרעי במילין וצלותא דילן לתקנא תיקונא דלעילא כדקא יאות, ולהוו היכלין עלאין ורוחין עלאין עיילי היכלא בהיכלא ורוחא ברוחא עד דמתחברן בדוכתייהו כדקא חזי שייפא בשייפא ואשתלימו דא בדא ואתייחד דא בדא עד אינון חד ונהרין דא בדא, וכדין נשמתא עלאה דכלא אתייא מלעילא ונהיר לון. ולהוו נהירין כולהו בוצינין בשלימו כדקא חזי עד דההוא נהורא עלאה אתער וכלא אעיל לגבי קודש קדשים ואתברכא ואתמלייא כבירא דמיין נבעין ולא פסקין, וכלהו מתברכאן לעילא ותתא, וההוא דלא אתיידע ולא אעיל בחושבנא רעותא דלא אתפס לעלמין בסים לגו לגו בגוייהו ולא אתידע ההוא רעותא ולא אתפס למנדע וכדין כלא רעותא חדא עד אין סוף וכלא איהו בשלימו מלתתא ומגו לגו עד דאתעביד כלא חד ואתמליאת כלא ואשתלים כלא ואתנהיר ואתבסם כלא כדקא יאות:
רבון עלמא יהא רעותך עם עמך ישראל לעלם, ופורקן ימינך אחזי לעמך בבית מקדשך, ולאמטויי לנא מטוב נהורך, ולקבלא צלותנא ברחמי, יהא רעוא קמך דתהוי סעיד וסמיך לן דנימא מילין באורח מישור בתיקונא דלעילא בתיקונין דמלכא קדישא ומטרוניתא קדישא ולמעבד יחודא שלים לאשלפא לההיא נשמה דכל חיי מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשט בכלא דהא עילא ותתא תלין בהאי נשמתא ומתקיימי בה" ע"כ. ובזה הנוסח שאומר האדם בכל יום קודם תפלה יהיה מוצל מלטותא דרשב"י דלייט באדרא רבא דף קמ"א ע"ב, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים. עוד מצאתי כתוב מה טוב ומה נעים שיאמר האדם בכל יום אחרי תיקון חצות דהיינו אחר שיאמר פתיחת אליהו זכור לטוב לשון רשב"י בזוה"ק פרשת נח דף ס"ה ע"א ובפרשת פקודי דף רס"ח ע"ב א"ר שמעון ארימית ידאי בצלותין לעילא דכד רעותא עלאה לעילא וכו' וכו' עד ועל דא כולא קאים זכאה חולקיהון דצדיקייא בעלמא דין ובעלמא דאתי. ואם לא היה יכול לאומרם אחר חצות לילה יאמר אותם בשחרית קודם תפלה, וכן יעשה גם בשבתות וימים טובים, כי דברים אלו הם עמוקים מאד מאד, והמבין סודן של דברים אלו ידע כמה תועלת נעשה באמירתם לתיקון אותו היום בין בפרצוף הימין בין בפרצוף הזמנים:
יג. ענין גדול ונורא ועצה טובה ויקרה גילה לנו רבינו האר"י ז"ל בשער רוה"ק יחוד כ"א, והוא ראוי לאדם תמיד לכוין ולהעריך את עצמו כאלו הוא מדור וכסא אל האצילות הקדוש, ובפרט בזמן שהאדם מתפלל הוא יותר ראוי ומוכרח שיכוין בכך, ועי"כ תשרה ותחול עליו קדושה עליונה, וזהו מה שיכוין, תחלה יחשוב שהוא מכין גולגולת ראשו שה"ס כתר להיות כסא אל שם הוי"ה בנקוד קמ"ץ כולה, ועוד מכין מוח חכמה שבו להיות כסא, לשם הוי"ה בנקוד פת"ח, ומכין מוח בינה להיות כסא לשם הוי"ה בנקוד צירי, ומכין עין ימין שבו להיות כסא אל חמשה הויו"ת שהם מספר עי"ן, ומכין עין שמאל שבו להיות כסא לחמשה הויו"ת שהם מספר עי"ן, ויכין אוזן ימין שבו להיות כסא לשם הוי"ה במילואה כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"ה שהוא מספר אז"ן, ויכין אוזן שמאל שבו להיות כסא לשם הוי"ה במלוי זה יו"ד ה"י וא"ו ה"ה שהוא מספר אז"ן, ויכיר נחיר ימין דחוטם שבו להיות כסא לשם הוי"ה במלוי זה יו"ד ה"י וא"י ה"י שעולה מספר חוט"ם, ויכין נחיר שמאל דחוטם שבו להיות כסא לשם הוי"ה במלוי זה יו"ד ה"י וא"ו ה"י שעולה מספר חוט"ם, ויכין פה שבו להיות כסא לשם הוי"ה במלוי זה יו"ד ה"י וא"ו ה"י, וכ"ב אותיות של חמשה מוצאות הפה שהם אחה"ע גיכ"ק דטלנ"ת זסשר"ץ בומ"ף שעולה סך הכל פה, ויכין זרוע ימין שבו כסא לשם הוי"ה בנקוד סגו"ל, ויכין זרוע שמאל שבו כסא לשם הוי"ה בנקוד שב"א, ויכין גופו כסא לשם הוי"ה בנקוד חול"ם, ויכין ירך ימין שבו כסא לשם הוי"ה בנקוד חיר"ק, ויכין ירך שמאל שבו כסא לשם הוי"ה בנקוד קיבו"ץ, ויכין הברית שהוא יסוד שבו כסא לשם הוי"ה בנקוד שור"ק בוא"ו, ויכין העטרה שבו להיות כסא לשם הוי"ה בלתי נקוד, עכ"ד. ומצאתי כתוב כשיכוין בהוי"ה זו בלתי נקוד צריך לצייר בתוך אות ה' אחרונה שם אדנ"י עכ"ד והוא כפתור ופרח:
ודע כי בסדור רבינו הרש"ש ז"ל הוסיף עוד כונות בסדר המרכבה הנז' לכוין בדעת עליון ובדעת תחתון ועוד בהכנת הפה הוסיף לכוין בשם אהיה, ואני לא זכרתי פה אלא מה שמפורש להדיה בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער רוה"ק, וזה שכתבנו כל אדם יכול לכוון בזה, ותחלה ירשום השמות עם נקודיהם בספר, ואחר שירגיל בהם אז יוכל לכוין הכל בע"פ ולא יצטרך לראות את הרשום בכתב, וע"כ טוב שירגיל לעשות כונות הנז' כל לילה על מטתו קודם שיקרא ק"ש על המטה. גם נכון לומר אח"כ טו"ב פעמים פסוק עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי, ובכל פעם יכוין בשם הוי"ה כונה אחת מי"ז כונות הנז', כי הכנות של הכונות הנז' הם מספר טוב, ומשכיל על דבר ימצא טוב:
