בן איש חי שנה ראשונה פרשת שמות
והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ולא ישמעון לקולך ולקחת ממימי היאור וכו'. והנה הדקדוקים רבו בפסוקים האלה, ובדרשותי על התורה ביארתים לנכון בעזה"י, וכדי להקל בהוצאת הדפוס לעת עתה לא הבאתי הדברים כאן. גם הרב בינה לעתים ז"ל הביא הדקדוקים בפסוק זה ובאר אותם לנכון, והיינו דהיתה הכונה בזה כדי להשריש האמונה הישרה שראוי להאמין שהוא יתברך סיבה כוללת ברצונו הפשוט לכל הדברים הן לטוב הן להופכו, וכל השינויים הבאים מרע לטוב ומטוב לרע הם כפי היותם מסודרים ומוגבלים מחפצו יתברך, ולא כאותם החושבים שפועל הטוב לחוד ופועל הרע לחוד ח"ו, והודיעו בזה על השינוי שאפשר להיות מאת שלשה הצדדין ע"ש בד"ק כי נעמו, וכדי להקל בהוצאה לא העתקתי דבריו שבאו בהרחבה כמדתו הטובה:
והנה לפי האמור כל האותיות אלו היו כדי להודיע דפועל הטוב הוא פועל הרע, ולא שיש ח"ו ב' רשיות כדעת האפיקורסים, ולכן תקנו אנשי כנה"ג לומר בכל יום בברכת ק"ש יוצר אור ובורא חושך, וכן בערבית גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, כדי להוציא מלב התועין ומתעים שאומרים ב' רשיות ומי שברא אור לא ברא חשך, לפיכך תקנו להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה להורות על האחדות השלם אל אחד ברא שניהם באחדותו הפשוט וכמ"ש מרן ב"י ז"ל וכנז' בש"ץ. ונ"ל בס"ד טעם אחר במה שתיקנו להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, והוא כי באמת אין לך שעה ביום שאין בה לילה ואין לך שעה בלילה שאין בה יום, וכמ"ש בספר הברית ז"ל שהארץ היא כדורי ותלוי על מרכזו באמצע אויר השמים על בלי מה בגזרת האל יתברך, ובני אדם יושבים על שטח הכדור מסביב, וכדור הארץ הלזו בכללו תמיד חציו האחת יום וחצי שכנגדו לילה, דכמו שהשמש מקיף ובא להאיר תמיד חצי הכדור מהארץ כמו כן הצל בא אחריו מקיף להחשיך תמיד החצי אשר כנגדו ונכחו, באופן כשהוא יום במדינה זו אז הוא לילה במדינה שכנגדו על הארץ ממולו בעבר השני, וזה חצי הכדור השני שהוא לנוכח חצי הכדור שאנחנו עומדים בו לא נגלה לעיני העמים וחכמיהם בזמן הראשונים, ורק נמצא ונגלה בשנת חמשת אלפים ורנ"ב ליצירה לאחד מחכמי הגוים חלק גדול בארץ בחצי הכדור השני, ששלחו מלך ספרד עם גבור חיל שמו אמריק"א באניות רבות עם אנשי חיל, וכבש הארץ החדשה ההיא ונקראת על שמו אמריק"ן, אך עכ"ז תמצא כי רז"ל בזוה"ק הכירו בזה ברוח קדשם ורמזו על הארץ הזאת בזוהר פ' ויקרא דף יו"ד וז"ל, אית אתר בישובא כד נהיר לאילין חשיך לאילין לאילין יממא ולאילין לילייא ע"ש, והאריך בזה הרב בנועם לשונו ע"ש. ולכן בזה מצינו טוב טעם למה שאנחנו מזכירים מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, כי באמת בעת אשר אצלינו יום הנה הוא לילה בעבר השני שכנגדינו, והוא מאמר הכתוב ממש יום ולילה לא ישבותו:
ובאופן אחר נ"ל בס"ד הטעם דמזכירין מדת לילה ביום וכו', דהאור רמז למדת הרחמים שממנה ימשך הטוב, והחשך רמז למדת הדין שממנה ימשך היסורין והצרות, ורמזו אנשי כנה"ג לאדם בתיקון השבח הזה בכל יום שאם יראה עומד בטובה ושלוה שהוא האור לא יבעט כמ"ש וישמן ישורון ויבעט, אלא יחשוב ויעלה על לבו את החשך שממנו יבואו צרות ויסורין, ואם יראה עצמו עומד בחשך בצרות ויסורין אל יתייאש מן הרחמים, אלא יעלה על לבו את האור שיזרח עליו בטובה ומנוחה, לכך תקנו להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה. ועוד אמרתי בס"ד טעמים אחרים בזה ולא הזכרתים פה:
א. כשיתחיל יוצר אור ימשמש בתש"י לבדו, כי תפלת יוצר בעולם הבריאה ותש"י הוא בעולם הבריאה, ולא יעשה כמנהג בורים למשמש גם בתש"ר, כי משמוש תש"ר אין כאן מקומו אלא הוא קודם תפלת העמידה, וכאשר נבאר. ומצאתי כתוב בספר כ"י טוב שיניח ידיו על תש"י למעלה מבגדיו כל משך זמן ברכות ק"ש דיוצר כדי לצאת י"ח מצד הסח הדעת לפחות בעת זו, כי יש סוברים דסגי בהכי ע"כ. ובאמת היא עצה נכונה ותקנה חשובה, אך הנוהג כך יזהר לנשק כמה פעמים באמצע, דהיינו שישים אצבעותיו על שפתיו ויחזירם, דאל"כ אפשר אחר אשר הורגל להניח ידיו על תש"י גם בזה ירדם בהסח הדעת, כי יהיה ההרגל טבע ויסיח דעתו ונמצא שלא הואיל בתקנתו:
ב. קדושת יוצר צריך לאמרה מיושב, ואם היה עומד צריך שישב. והמנהג פה עירינו שימתינו הציבור להחזן כאן כדי שיאמרו כולם קדושת יוצר ביחד. וכשאומרים קדושת יוצר אז ג"כ ינשקו תש"י לבדו:
ג. יפסיק בין "יוצר" ובין "אור" דלא לישתמע "יצרור" כנז' באחרונים. וצריך לומר "ובטובו מחדש וכו'" כי ע"י החסד הנקרא טוב מחדש בסוד חדשים לבקרים. גם צ"ל "רצון קוניהם". גם צ"ל קדושה בשור"ק כולם כאחד עונים, דקאי אכולם כאחד, כלומר קדושה כולם כאחד עונים, ולכן יפסיק בין מלת ובנעימה למילת קדושה. גם צ"ל "לעומת השרפים לעומתם משבחים ואומרים" וכנז' בס' הכונות. גם "לאל ברוך נעימות" יהיה הלמ"ד בקמ"ץ ר"ל לאל הידוע שהוא ברוך יתנו נעימות. וכן "למלך אל חי וקים" הלמ"ד של למלך בקמ"ץ. גם "ותשבחות ישמיעו" התי"ו נקודה בחיר"ק וכמ"ש לעיל בב"ש וכנז' בס' הכונות. "ומברכין ומשבחין" וכו' כולם וא"ו בריש תיבה ונו"ן בסופה. וכשאומר "בעל גבורות" ידגיש העי"ן שלא יבולע ויהיה כאומר "בל גבורות" ח"ו וכנז' בחס"ל. ולא יאמר "למען לא נבוש" אלא יאמר "ולא נבוש ולא נכלם" כנז' באחרונים ז"ל:
ד. מצא עצמו בהגדול והגבור, ונסתפק אי קאי בשם קדשך הגדול הגבור והנורא בטחנו, או קאי בהגבור והנורא קדוש הוא שבברכת יוצר, לא יחזור לברכה ראשונה אלא יחזור לברכת אהבת עולם ויתחיל מראש אהבת משום סב"ל:
ה. כשיאמר מהר והבא עלינו, ישים ב' צדדי הטלית על כתיפיו. וכשיאמר ברכה ושלום מהרה מארבע כנפות כל הארץ, יקבץ כל ארבע כנפות הטלית ויאחזם בידו השמאלית כנגד הלב שהוא בשמאל, ותעשה כך עד שתאמר ודבריו חיים וקיימים ונאמנים וכו' דאחר אמת ויציב וכנז' בספר הכונות. ובספר קשר גודל להגאון חיד"א ז"ל ושאר אחרונים כתבו שיניח הציציות בין קמיצה לזרת, אך לא נמצא ד"ז מפורש בס' הכונות. וכשאומר ובנו בחרת מכל עם ולשון וקרבתנו מלכנו, יכוין לקיים מ"ע לזכור מעמד הר סיני ונתינת התורה שקרבנו השי"ת לשמו הגדול ע"י התורה וקבלנו מלכותו עלינו. וכשאומר לשמך הגדול יכוין לקיים מ"ע לזכור מעשה עמלק, שבעבורו אין השם שלם ואין הכסא שלם, ויכוין לצפות לה' שבקרוב ימחה שם עמלק, ויהיה שמו יתברך גדול שישתלם השם והכסא. וכשיאמר באהבה להודות לך, יכוין לקיים מ"ע לזכור מה שעשה הקדוש ברוך הוא למרים, כי השי"ת לא ברא את הפה לאדם אלא רק להודות לו בו, ולא ישתמש בו באיסור. ובפסוק אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, יכוין לקיים זכירת יצ"מ וכנז' בספר הכונות ופע"ח:
ו. אם הוא בברכות ק"ש וקראוהו לס"ת בשמו, העליתי בס"ד בסה"ק רב פעלים כיון דקראוהו בשמו יעלה ויקרא עם החזן בלחש, ולא יפסיק לדבר עם החזן בנדבת הצדקה וכיוצא. ואם קראוהו באמצע ברכת לאל נעימות או באמצע אהבת עולם, אז כשירד יחזור לקרות מתחילת אותה הברכה, ורק בברכה ראשונה של יוצר אור לא יחזור לתחילת הברכה, מפני שיש בה הזכרת השם, אלא יחזור לראש ענין כדי שיהיו הדברים סדורים לנכון. גם בברכות ק"ש פוסק לענות קדיש או ברוך ה' המבורך, הן לברכו דקדיש הן לברכו דעליית ס"ת. וכן יענה בקדושה פסוק קק"ק ופסוק ברוך, וכן שלשה תיבות מודים אנחנו לך דוקא, וכן חמשה אמנים הראשונים של קדיש, אבל שאר אמנים של תתקבל ועל ישראל ויהא שלמה לא יענה. וכן אמן דברכות, אפילו אמן דהאל הקדוש ואמן דשומע תפלה, לא יענה. ואף על גב דלדעת מרן ז"ל בקדיש יענה עד יתברך, כבר הוכחתי בסה"ק מקבציאל לדעת רבינו האר"י זצ"ל דיענה עד בעלמא, וזה עיקר וכמ"ש לעיל בהלכות ב"ש:
ואף על פי שאמרנו שפוסק בברכות ק"ש לקדיש וקדושה וכו', מ"מ אם הוא תחלת הברכה אחר שאמר בא"י אמ"ה, לא יפסיק לשום דבר קודם שיאמר יוצר אור ובורא חושך, כדין ברכות קצרות של הנהנין או של המצות דאינו פוסק בהם כלל, שאם יפסוק אז תתערבב הברכה בדברים שאין להם משמעות אחר הזכרת השם, וכן כאן איך יאמר בא"י אמ"ה קק"ק וכו' או בא"י אמ"ה איש"ר וכו' וכן בשאר עניות של ברוך ושל מודים ואמן דקדיש, וכמ"ש הרב נשמת כל חי ח"א סי' ב', וכן הדין בברכת ברוך שאמר אחר שהתחיל הברכה כמ"ש לעיל:
ז. בט"ו ווי"ן של אמת ויציב וכו' יזהר להוציאם בפיו הדק היטב מפני שיש בהם סוד. וצריך לחבר מלת הדבר עם ט"ו ווי"ן הנז' שלא יפסיק ביניהם, מפני כי אות ה' של הדבר שייכה להם. ובסה"ק מקבציאל העליתי בס"ד דאם נזדמן לו כאן לענות דבר מדברים שבקדושה שיענה בתוך ברכות דק"ש, יענה גם באמצע ט"ו ווי"ן הנז', אלא שצריך לחזור ולומר ויציב וכו' כדי לחבר ט"ו ווי"ן הנז' עם ה"א של הדבר בלתי הפסק בדבר אחר בנתיים:
ח. כשיאמר ודבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד, אז בתיבת "לעד" ינשק הציציות שהיה אוחז בהם, ויעבירם ע"ג עיניו, ויסירם מידו שישתלשלו למטה, ולא יאחזם עוד בידו וכנז' בס' הכונות. וצ"ל "יוצרינו צור ישועתינו" ולא יאמר "צורינו". וכן "למלך אל חי וקים" יאמר למ"ד הראשונה של למלך בקמ"ץ ולא בשב"א כנז"ל גבי לאל ברוך. גם יאמר "רם ונשא גדול ונורא" ולא יאמר "גבור ונורא" וכנז' בס' הכונות. וכשיאמר עוזר דלים יכוין לעשות עצמו עני עם השכינה הנקראת דלה, בהיותה למטה בהיכל הרצון דבריאה, כדי שבעלותה משם יזכה שיהיו עלוי לנפשו ג"כ עמה. וכונה זו נרמזה בזוה"ק שאמרו וצריך למעבד גרמיה עני בהדי שכינתא וכנז' בס' הכונות. וכשיאמר "תהלות לאל עליון גואלם" יקום לעמוד לפני המלך העליון ברוך הוא, וישאר עומד עד סוף תפלת העמידה וכנז' בס' הכונות. וכתבתי בסה"ק מקבציאל דתכף בתחלת מלת "תהלות" יקום לעמוד, ויסיים מלת תהלות מעומד, ועיין בסידור רבינו הרש"ש ז"ל:
ט. צריך לסמוך גאולה לתפלה, ולא יפסיק לאחר שאמר גאל ישראל אפילו בשתיקה, אלא תכף ומיד יתחיל לומר אדני שפתי תפתח. ואם הרגיש שרוצים לומר קדיש או קדושה, אז ימתין קודם שיאמר שירה חדשה ויענה שם. אבל אחר שאמר גאל ישראל לא יפסיק לקדיש וקדושה ולכל דבר שבקדושה הנז"ל. ואם מגביהין ס"ת להראותו לציבור, לא ימתין להביט בס"ת אפילו בשתיקה אחר שאמר גאל ישראל, כי יש סוד בדבר זה לסמוך גאולה לתפלה. ומטעם זה לא תקנו חז"ל לומר קדיש בין תפלת היוצר שהיא בעולם הבריאה ובין תפלת העמידה שהיא באצילות, אף על פי שתקנו קדיש בין כל עולם ועולם כאשר ביארנו לעיל. ועוד יש טעם אחר בענין זה על פי הסוד מה שלא הוצרכו לתקן קדיש במקום זה, משום דאין צריך לומר כאן קדיש כדי להעלות את הבריאה בעולם האצילות, מפני כי בלא"ה היא נקשרת עם המלכות דאצילות לגמרי וכנז' בס' הכונות:
