בן איש חי שנה שניה פרשת מטות
כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא. הנה ארז"ל הפסוק הזה מדבר בהכשר כלים מאיסורן ע"י ליבון או ע"י הגעלה, וכתיב וטהר הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת והיא הטבילה, ומפרש הכתוב שצריך להטבילו במקוה או מעין שיש בו ארבעים סאה שראוי לנדה לטבול בו, ולכן כתיב אך במי נדה יתחטא:
א. טבילה זו, היא משום פליטת טומאה כדי שיצא הכלי מטומאתו לקדושת ישראל, דומיא דגר שיצא מרשות העכו"ם לרשות ישראל, הלכך אפילו הם חדשים שלקחן מן האומן גוי צריך להטבילם, ואפילו להשתמש בו צונן אסור בלא טבילה, ואם ישראל שכר או שאל כלי מן הגוי אין צריך טבילה, ודוקא כלי סעודה צריכין טבילה משום דהכתוב איירי בכלי סעודה, דכתיב כל אשר יבא באש וכו' ואיזהו דבר שבא באש וצריך להכשירו באש הוי אומר זה כלי סעודה שבולע ע"י האש שצריך להפליט בלעו ע"י האש:
ב. אפילו כלי סעודה אינם צריכין טבילה מן התורה אלא רק כלי מתכות, דכתיב זהב וכסף, אבל כלי חרס וכלי עץ ואבן אין צריכין טבילה, ואמנם חז"ל תיקנו טבילה לכלי זכוכית מפני שהן דומין קצת לכלי ברזל, יען דאם נשתברו יש להם תקנה שיכולים להתיכן ולעשות מהם כלי אחר, ולהכי צריכין טבילה מדרבנן, ויש אומרים דגם כלי מתכות טבילתן מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, וסברה ראשונה עיקר דס"ל כלי מתכות מדאורייתא, ועיין פר"ח ופר"ת וערך השלחן ושאר אחרונים:
ג. צריך להטביל כל הכלי שיכניסו כולו במים ולא ישאר ממנו חוץ למים אפילו כל שהוא, ואם הוא גדול ואינו יכול להטבילו כולו בפעם אחת, כתב הרב חכ"א ז"ל כלל ע"ג אות ט"ו דאסור להטבילו לחצאין שיטביל תחלה צד אחד ויחזור ויטביל צד השני, דבעינן כאן דומיא דטבילת הנדה שצריך שתהיה כולה במים בפעם אחת, שאין זה דומה להגעלה, דהתם הוא מגעיל להפליט האיסור וכיון דהגעיל חלק אחד ממנו פלט האיסור מאותו החלק, ולכך חוזר ומגעיל חלק הנשאר, אבל הכא הוא משום טומאה, וכיון דמקצתו חוץ למים תחזור הטומאה ותתפשט בכל הכלי ע"ש, ונראים דבריו וצריך להזהר בזה:
ד. בין כלי מתכות בין כלי זכוכית בעת שמטבילם יברך קודם טבילה "אקב"ו על טבילת כלים", ואם מטביל כלי אחד בלבד יברך "על טבילת כלי", ובדיעבד אם בירך על כלי אחד טבילת כלים יצא, דמפרשינן מילתיה על כלים דעלמא קאי, וה"ה להפך נמי יצא ועיין פר"ח, וצריך להטביל גם ידות הכלים וטוב לומר קודם הברכה פסוק ויהי נועם וכו':
ה. כלים אלו שצריכין טבילה אפילו אין שותין בהם ואין מבשלים בהם אלא מכניסין בהם יין לקיום, כגון צלוחיות גדולות שקורין בערבי קרארי"ב, צריך לברך על טבילתם, וכמ"ש הרב ב"ד ז"ל סי' ס"ב, ואף על גב דהרב בית יאודה סי' נ"ב חולק, העיקר כהרב ב"ד ז"ל, ועיין להגאון חיד"א ז"ל בשיו"ב שהביא דברי ב"ד ז"ל וכתב והביא ראיות לדבריו ע"ש, לימד במלות קצרות אלו דטעמו ונימוקו עמו וכן המנהג פה עירנו בגדאד יע"א, יען כי הרה"ג מו"ז רבינו משה חיים זלה"ה כך היה דורש בכל שנה בשבת הגדול, וכן נהג אחריו עט"ר אדוני אבי זלה"ה בדרוש שבת הגדול, וכן נהגתי אנא עבדא להורות כן בדרוש שבת הגדול בס"ד:
ו. גם כלים של בלו"ר צריכין ברכה כמו זכוכית שקורין גזיז, יען כי באירופ"א מתיכין את כל מין הבלו"ר כמו זכוכית ועושין אותו כלים חדשים, באופן דאין מין בלו"ר בעולם שלא יתיכו אותו כזכוכית, לכך דינו כזכוכית ממש שצריך טבילה בברכה:
ז. כלי חרס המצופין, בין אותם הבאים מערי אירופ"א שקורין אותם פרפורי, בין אותם המצופין שעושין פה עירנו, מטבילם בלא ברכה, אף על פי שהם מצופין מבית ומחוץ, משום דאיכא פלוגתא בזה וסב"ל, ואם יש לו כלי אחר שטעון ברכה בודאי יטבילם עמו ביחד כדי שתועיל הברכה גם לאלו:
ח. מאחר דאיכא פלוגתא בכלי חרס המצופין, לכך חביות גדולות שהם כלי חרס מצופין נהגו פה עירנו שלא להטבילם כלל, משום דאיכא טרחה גדולה בטבילתם וקשה להטבילם, ועיין כנה"ג וקהל יהודא, ומ"ש הרב שלחן גבוה ז"ל בהלכות פסח סי' תנ"א שיתנם במתנה לגוי וישאלם ממנו ע"ש, לא נהגו בזה פה עירנו והמחמיר לעשות כדבר הרב ז"ל תבע"ט:
ט. יאחוז הכלי ברפיון בשעת טבילה, ולכתחילה ילחלח ידיו תחילה במי המקוה עצמו, ועכ"ז יזהר שלא ידחוק ידיו הרבה, וצריך להטביל גדול בן י"ג שנה ויום אחד, ואין מאמינים לקטן אפילו על כלי זכוכית וכלי חרס מצופין, ועיין מש"ז א"ח סי' תנ"א:
י. כלים שתשמישן לשפות עליהם קדירה ככלי שקורין מנצ"ב, אין טעון טבילה, אבל כלים שדרכן לצלות עליהם המאכל עצמו טעונין טבילה, וסכין של שחיטה וכן סכין שמפצלים בה הטבחים הבהמה וסכינים שמיוחדים לנקר בהם הבשר, כל אלו יטבילם בלא ברכה, אבל סכינים שחותכין בהם את הפת או שאר מאכל, וכן המזלג, צריכין טבילה בברכה, וכן כסוי הקדירה מטביל בברכה, וכן משפך שקורין ריחת"י והברזות מטביל בברכה, אבל הרחת שקורין סי"ך אל מש"ט יטביל בלא ברכה, ועיין פר"ח ס"ק ט"ו:
יא. דוד גדול שמרתיחין בו התמד להוציא מהם שכר, וכן דוד שקורין למבי"ק שמלאכתו ג"כ כך, יטביל בלא ברכה, אך לפי גדלם קשה להטביל אותם, על כן יתננו לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו, וכמ"ש השו"ג גבי חביות גדולות, ועיין פחד יצחק מע' האלף דף נ"ג, ועיין שיו"ב אות ז' וערך השלחן אות י"א, מיהו הכלי שיורד בו השכר שקורין בערבי פר"ג' יטביל בברכה, וקדירה גדולה כמו דוד שמיוחדת לחמם בה מים בשביל הכביסה, אין צריכה טבילה, ואף על פי שלפעמים כשיהיה חופה או מילה ורוצים לחלק לעניים תבשיל הרבה מבשלים בה, אין הולכין בכלי אלא אחר רוב תשמישו, ועיין פר"ח ס"ק י"ב וי"ט ושו"ג יו"ד סי' ק"ך ס"ק ט"ז, וקדירה גדולה שמגעילים בה כלים לצורך חג הפסח, י"א שצריכה טבילה וי"א אינה צריכה, לכך יטבילנה בלא ברכה, ועיין ערך השלחן:
יב. שפוד שצולין בו, יטבילנו בברכה, וכן כלי ששואבין בו מים לשתיה יטביל בברכה, ועיין חכ"א אות יו"ד, מדוכה של ברזל ושאר מתכות וכן היד של המדוכה יטביל בברכה, אבל מדוכה המיוחדת לדוך בה הגרעינים של הקהוו"א בלבד ואין דכין בה דברים אחרים של מאכל, יטביל בלא ברכה, והרחיים של מיני מתכות שטוחנין בה פלפלין מטבילן בברכה, אבל הרחיים שטוחנין בה קהווא בלבד יטביל בלא ברכה, ועיין מש"ז א"ח סי' תנ"א ס"ק ו' ופתחי תשובה סק"ח וחכ"א, והכלי שקורין ראליי"ו שגוררין בו הגבינה שהוא לוח ברזל נקוב ככברה קבוע במסמרין על דף עץ, צריך טבילה בברכה, כי ההברזל הוא העיקר וכמ"ש השו"ג ז"ל בה' פסח סי' תנ"א:
יג. כלי מתכות שלשין בהם העיסה, וכן כלי מתכות שעורכין עליהם המצות לצורך חג המצות, יטבילם בלא ברכה, ועיין בית יהודא סי' נ"ו:
יד. כלי אבן וכלי עץ אין טעונים טבילה, ואפילו אם קבוע בהם ברזל דאי אפשר להשתמש בהם בלא הברזל אין טעון טבילה, וכלי עץ שיש לו חשוקים של ברזל מבחוץ שמעמידים אותו, י"א טעון טבילה וי"א אין טעון טבילה, לכך יטבילנו בלא ברכה, ושלחן של עץ שמחובר ע"י חשוקי ברזל אין צריך טבילה, מפני דאע"ג דמניחין הלחם על השלחן עצמו בלא קערה, מ"מ דרכם לפרוס מפה על השולחן, ואם לפעמים מניחים בלא מפה אין הולכים בכלי אלא אחר רוב תשמישו, ואפילו אם נאמר המפה בטלה לגבי השולחן וכאלו ליכא מפה, מ"מ הדף של השלחן שמניחים עליו המאכל יכול להשתמש בו לבדו, והחשוקים באים לחברו ברגלים כדי להגביהו, ונמצא הברזל תשמיש דתשמיש:
טו. אם נפחת שולי הכלי דבטל מכל תשמיש, ועשה לו הגוי שוליים מטס חדש, צריך עתה להטבילו בברכה כמו כלי שכולו חדש, וכלי חרס המצופה שנשבר לשנים ודבקו הגוי בדבק, מטבילו בלא ברכה, ועיין אשל אברהם א"ח סוף סי' תנ"א, וכלי מתכות של ישראל שמצפים אותם בבדיל ע"י גוי, אין צריכין טבילה, דהצפוי של בדיל לא הוי מעמיד ובטל הוא לגבי הכלי, וכתב הפר"ח שכן המנהג פשוט ע"ש, וכן המנהג פה עירנו בגדאד, ואף על גב דמש"ז בא"ח וכן בית לחם יאודה ס"ל דיטבילם בלא ברכה לא נהגו העולם בכך:
טז. ישראל שקנה כלים לסחורה אסור להשתמש בהם אפילו עראי בלא טבילה, אבל אם ישראל אחר שאל כלים אלו ממנו, מותר להשתמש בהם בלא טבילה, דהמשאיל לא קנאם לצרכו אלא קנאם לסחורה, ויש חולקין וס"ל דצריך להטביל, וכן ראוי להורות, ורק אם הם כלי זכוכית או כלים המצופים שקורין פרפור"י, יש לסמוך על המקילין בשעת הדחק בלבד, ועיין בינת אדם ופתחי תשובה, והיינו דוקא אם התנה עמו שאם ישברו ישלם לו דמי הקרן שלהם דוקא, אבל אם התנה שישלם כפי הערך שהוא מרויח, אז גם בשעת הדחק אין לסמוך על המקילין, כי זה חשיב מקח ולא שאלה, וכמ"ש חנוך בית יאודה סי' נ"ב והביאו פתחי תשובה:
יז. ישראל שנתן כסף לאומן גוי לעשות לו ממנו כלי, אינו צריך טבילה וזהו דעת מר"ן ז"ל, אבל רמ"א ז"ל ס"ל להטבילו בלא ברכה, וכן ראוי להורות, ואם ישראל נתן לישראל כסף בשליחות הגוי לעשות כלי לגוי ונמלך ולקחו ישראל לעצמו, אין צריך טבילה, דהא לא בא לרשות הגוי ואין שליחות לגוי, ועיין פר"ת ס"ק י"ד:
יח. צריך לנקות הכלי מכל לכלוך וחלודה שלא יהיה חציצה, וצריך שיבואו המים על הכלי בין מבפנים בין מבחוץ, ואם הטבילו דרך פיו אין המים נכנסים בשוליו וכאלו לא טבל, והרוצה להטביל כלי שפיו צר ימלאנו מים ויטבילנו, וכלי של איסור שצריך לו הכשר ע"י ליבון או הגעלה, יכשירנו תחילה ואח"כ יטבילנו, ואם הטבילו קודם הכשר יש פלוגתא בזה, לכך יחזור ויטבילנו אחר הכשר בלא ברכה:
יט. אם נשתמש בכלי הצריך טבילה קודם שהטבילו, אין נאסר המאכל, וצריך להטבילו אפילו נשתמש בו כמה פעמים:
