בן איש חי שנה ראשונה פרשת ויקרא
ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וחמשיתו יוסף עליו. נ"ל בס"ד דארז"ל עתידים הצדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא. ופרשתי בס"ד הכונה שיאמרו ג"פ קדוש, ולז"א כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא קק"ק, והטעם שזוכין לדבר זה לעתיד דוקא, כי זכיית האדם בג"פ קק"ק הוא מכח שלימותו בשלש קדושות שהם קדושת המחשבה וקדושת הדיבור וקדושת המעשה, ולעת עתה אינה נמצאת שלימות שלשה קדושות אלו כראוי אצל כל הצדיקים בלי שום חסרון, משא"כ לעתיד ישתלמו כראוי, ולכך זוכים בשבח ג"פ קק"ק, והנה ידוע דאין האדם שלם בשלש קדושות הנז' שהם של המחשבה והדיבור והמעשה אא"כ יזכה לטבוח יצרו, ע"ד מ"ש דוד הע"ה ולבי חלל בקרבי, דקאי על יצה"ר שנקרא לב, ועל בעל תשובה באמת ארז"ל זובח יצרו ומתוודה עליו, ולכן בעל תשובה נקרא טבח שעושה טבח ליצה"ר, ומי שזכה להיות טבח שעושה טבח ליצה"ר אז זוכה לשלימות ג"פ קק"ק שהם א' במחשבה וא' בדיבור וא' במעשה, לכן תמצא ג"פ קק"ק רמוזים במלוי אותיות טב"ח שהם טי"ת בי"ת חי"ת דשלשתם מלואם מספר קדוש, וז"ש ואת אשר חטא מן הקודש ישלם, דאות אל"ף רמז למחשבה שמכונית בשם אל"ף, שהיא מכוסית ונעלמת, כמ"ש המקובלים ז"ל, ואות וא"ו רמז לקול שהוא הדיבור, דאות וא"ו ה"ס קול כנודע, ואות תי"ו רמז למעשה שהיא גלויה, ואין לך אות גלוי כמו תי"ו, מפני שהיא סופה דכל דרגין, ואין אות אחרת אחריה לכסותה. וז"ש וא"ת רמז למחשבה ודיבור ומעשה הנרמזים באותיות וא"ת, אשר חטא מן הקודש, פירוש חיסר אותם מן הקדושה שלהם, מלשון ואני ובני שלמה חטאים, ישלם אותם בקדושתם, ע"י דחמישיתו, היא התשובה הרמוזה באות ה"א שמספרה חמש, יוסף עליו בתוספת מרובה. או וחמישיתו הם שני אותיות ה"א ראשונה ואחרונה שבשם הוי"ה תשובה עלאה ותשובה תתאה, יוסף עליו, חלק תיבת "עליו" לשתים וקרי בה על י"ו, הם אותיות י"ו שבשם הוי"ה, שמשתלם בתשובה, כמ"ש המקובלים תשובה תשוב ה"א:
נמצא שלימות איש ישראל הוא בשלימותו בשלשה מיני קדושות הנז', ולכך כמה דברים יקרים ניתנו לישראל בשילוש, דהתורה שהיא חיותם משולשת בתנ"ך ונתנה בירח תלתאי על יד תלתאי, וכן המצות הם משולשים שהם מצות וחוקים ומשפטים, וכן התפילות משולשים שחרית מנחה ערבית, וכן מקום התפלה שהוא בית הכנסת הוא ג"כ משולש בשלשה קדושות ששם קדושת ס"ת שהיא כנגד קדושת המחשבה שבאדם כי התורה היא חכמה ששם סוד המחשבה ולכן נקראת תורת חסד כמ"ש ותורת חסד על לשונה ולכך נתנה ע"י מרע"ה שהוא יסוד דחכמה, ועוד שם קדושת ארון הקודש שהיא פחותה מקדושת ס"ת והוא כנגד קדושת הדיבור כי כל דבור הוא סוד כלים, ועוד שם קדושת בית הכנסת עצמה שהיא פחותה מקדושת ארון הקודש וזו היא כנגד קדושת המעשה, ולכך נצטוינו לנהוג כבוד ומורא בבית הכנסת כי המכבד את בית הכנסת שהיא משולשת בשלשה קדושות שיהיה נשפע קדושה משולשת לנר"ן שלו יהיה קדוש בשלוש קדושות:
א. בית הכנסת ובית המדרש נקרא מקדש מעט, דכתיב ואהי להם למקדש מעט, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. וכתבו הפוסקים דמצוה לירא מן המקדש נוהג בבית הכנסת וביהמ"ד מדאורייתא, ולכן ראוי להזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה. ואותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש, עליהם נאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, ובזוה"ק הפליג בעונש שלהם ואמר מאן דמשתעי בבי כנישתא ר"ל בדברים בטלים חיצונים אין לו חלק באלהי ישראל, ופרשנו הכונה ע"ד מ"ש אפיקי יהודה ז"ל במאמר אחאב כפר באלהי ישראל והיינו כי הקדוש ברוך הוא נקרא אלהי ישראל מפני שאין ביניהם שר אמצעי, אבל לגבי אוה"ע נקרא אלהי האלהים שיש להם שרים אמצעיים, והעד שישראל אין להם אמצעי ממה שמצינו שהקב"ה השרה שכינתו אותם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ולכך המזלזל בהם נראה דאינו מודה שיש שם השראת שכינה, ולכן אין לו חלק באלהי ישראל ר"ל בזה התואר של אלהי ישראל שזכו בו ישראל:
ב. יש שחים שיחת ילדים עם הילדים או שחים זע"ז בעניני פרנסה ומו"מ, אף על פי שאין דברים אלו בכלל דברים בטלים אסור לשוח בהם בבית הכנסת ועיין אשל אברהם סי' קנ"א סעי' א':
ג. אין אוכלין ושותין בהם, ולא מטיילין בהם, ואין מתקשטין בהם, ולא נכנסין בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ויש מחמירין גם בשתיית המים, ונכון להזהר היכא דאפשר. מיהו בני אדם הבאים לבית הכנסת ללמוד זוה"ק איזה שעות קודם מנחה בימות הקיץ שיש חום הרבה וא"א בלא מים, אין להחמיר:
ד. אין מחשבין בהם חשבונות אא"כ הם של מצוה, כגון קופה של צדקה ופדיון שבויים. וכתבתי בסה"ק מקבציאל דחשבונות של המס כגון לחשב עם אלו שגובין המס כמה קבלו וכמה מסרו להממשלה, וכן היושבים להעריך את אנשי המס שיתן כל או"א לפי ממונו, אין ראוי לעשות חשבונות אלו בבית הכנסת ובית המדרש. וגם אסיפה של יחידי הקהל לצורך תיקון העיר טוב לעשותה בבית יחיד, כי באסיפה לא יפלט מלדבר דברים בטלים וחיצונים. וכל סעודה שיש בה שכרות, אף על פי שהיא של מצוה כגון סיום מסכתא, אסור בבית הכנסת ובית המדרש. ובסה"ק רב פעלים העליתי בתשובה בס"ד דאסור ללמוד כתיבה וקריאה של שאר לשונות בבית הכנסת ובבית המדרש, ואפילו לשון של ערבי שלנו וכתיבתו, אבל כתיבה של ישראל שהיא חצי אשורית שקורין רש"י מותר, וכ"ש כתב אשורית דמותר, ושם הבאתי דברי הרב נחלה לישראל ופקפקתי בהם:
ה. ת"ח ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בבית הכנסת מדוחק, אבל בבהמ"ד מותרים אפילו שלא מדוחק, ומותרים לישן שם אפילו שינת קבע, ודוקא אכילה ושתיה ושינה, אבל שאר צרכים אסור, ושתיית עשן הוא בכלל אכילה ושתיה דמותר, והשמש של בית הכנסת אסור לשתות עשן בבית הכנסת:
ו. הבריאים שנוטלים בידם מקל בימות הגשמים שיהיה להם עזר בהילוכם ברחובות המלאים טיט, לא יכניסו המקל לבית הכנסת כשבאים להתפלל, אלא יניחוהו במקום שהשמש יושב שם ליתן טליתות לציבור אצל הפתח, אבל בזקן וחולה אין להחמיר, ומותר ליקח לו מקלו בידו עד מקום מושבו ממש בבית הכנסת. והנה פה עירנו בזמן הגשמים יהיה על המנעל טיט הרבה, ויזהר שלא יכנס ברבוי הטיט אלא יקנח בחוץ:
ז. אם צריך ליכנס בהם לצרכו, כגון לקרוא לאדם אחד, יכנס ויקרא תחלה מזמור תהלים וכיוצא בד"ת, ואח"כ יקרא את חבירו שרוצה בו, ואם אינו יודע לקרות ישהה שם מעט בין עומד בין יושב, שגם זה מצוה דכתיב אשרי יושבי ביתך וישיבה זו היא לשון שהיה:
ח. אין ישנים בבית הכנסת אפילו שינת עראי, ולכן אם מצא חבירו מתנמנם חייב להקיצו, וכ"ש אם מצאו מתנמנם בעת התפלה, וכן בעת הדרשה שבזה מסיר אזנו משמוע תורה, והרי עבירה גוררת עבירה, ולצורך בית הכנסת מותר לישן שם:
ט. היה לבית הכנסת שני פתחים, לא יכנס בפתח זה ויצא בפתח זה כדי לקצר דרכו. ואם לא נכנס תחלה כדי לקצר דרכו, ה"ז מותר לצאת בפתח הב'. ואם נכנס להתפלל, מצוה שיצא דרך פתח האחרת, דכתיב הבא דרך צפון להשתחות יצא דרך שער נגב:
ואף על גב דאסור ליכנס בפתח זה ולצאת בפתח אחר כדי לקצר דרכו, מ"מ אם הולך לצורך מצוה שרי. וכן אם נכנס בפתח זה ולמד בבית הכנסת מזמור תהלים, שרי לצאת בפתח הב' דהוי נכנס לצורך מצוה. ומיהו טוב לשהות מעט שם, שאז יהיו בידו שתי מצות לימוד ושהיה:
י. מידת חסידות הוא שלא לירוק כלל בבית הכנסת אלא יבלענו במטפחת, כדי שלא יתראה הרוק באויר בית הכנסת. ואם יש שם איזה מחצלת וכיוצא פרוסה ע"ג הקרקע, ישחה הרבה עד המחצלת ויזרקנו תחת המחצלת, ואם אין לו לא זה ולא זה והוצרך לרוק בקרקע בית הכנסת יזהר לשפשפו ברגליו, ובשבת דאסור לשפשף ידרסנו במנעלו עד שיתמעך:
ודע כי בלא"ה צריך להזהר האדם בכל מקום ואפילו אינו בבית הכנסת שלא ישליך רוק או צואת החוטם בפני בני אדם, דארז"ל כי האלהים יביא במשפט זה הרק בפני חבירו ונמאס חבירו שעתיד ליתן את הדין על זה. ולכן הרואה רוק עב שקורין בלג"ם היוצא מן כיחה או צואת החוטם מושלכים על פני הקרקע, מצוה לכסותם בעפר או ישפשפם במנעלו ויעבירם כדי שלא ימאסו בני אדם ואף על פי שאינם שלו ועיין חס"ל סי' צ' אות ט"ו. גם יש בני אדם שצואת החוטם שלהם סרוחה, ולכן המטפחת שלהם שמעבירים בה צואת החוטם תהיה סרוחה מאד ויעלה סרחונה אצל היושבים סמוכים להמטפחת הזאת ונמאסים מאד, שצריכין להזהר להחליף המטפחת בכל יום, ובעת הקנוח לא יפתחו המטפחת לעיני הרואין שנראה לכלוך רב שלה וימאסו בה וצריך האדם ליתן דעתו היטב בדברים כאלה וישמר בהם:
יא. אסור לשחוט בבית הכנסת גם לצורך כפרות, וכן בעזרת נשים שמתפללין שם נמי אסור, אבל בעזרה שלפני בית הכנסת שאין מתפללין שרי אם הוא לצורך כפרות, והמחמיר גם בזה תע"ב, ועיין אשל אברהם סי' קנ"א סק"א. והמתעטש בבית הכנסת אין אומרים לו חיים טובים. ואין לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת, דאין ראוי להראות שם אהבה אחרת זולת אהבת המקום. מיהו נשוק ידי ת"ח מותר, כי זה עושה לכבוד התורה ואהבתה. וכן אותם הנוהגים שהעולה לס"ת בירידתו ינשק ידי אביו או רבו ושאר קרובים שחייב בכבודם מן התורה, גם זה הוא בכלל מצוה שעושה כן לכבוד השי"ת שצוה בכבודם, אך ידי קרובים שאין חייב בכבודם מן הדין לא ינשק. וכן משרת אצל בעה"ב בשכירות אם עלה לס"ת לא ינשק ידי בעה"ב היושב שם בבית הכנסת, דאין ראוי להראות כבוד לבשר ודם במקום המקודש הזה כי אם רק כבוד המקום ב"ה. וכן ה"ה אם נכנס גביר לבית הכנסת שאינו זקן ואינו ת"ח, אף על פי דמכבדין אותו בחוץ לקום מפניו, עכ"ז בבית הכנסת לא יקום מפניו, דאין בכבוד זה כבוד שמים. ומיהו אם הוא גביר מפורסם מיחידי הקהל ומקפיד על זה, מותר לקום מפניו מפני דרכי השלום, דכל דאיכא בזה משום דרכי השלום הרי הוא בכלל מצוה, ועל זה נאמר וכל מעשיך יהיו לש"ש:
יב. יש להזהר שלא להתפלל בחצר שאחורי בית הכנסת העומד אחורי הכותל שמתפללין כנגדו בבית הכנסת, כי כאן נכנס לבית הספק, יען דיש אומרים שצריך שיהיו פניו לכותל בית הכנסת אף על פי שנמצא מתפלל לצד ההפך, ויש אומרים שגם שם יתפלל לצד שמתפללים אנשי המקום ההוא, ולכל אחד מהדעות אם עושה להפך נקרא רשע, לכן יש להזהר ולא יכניס עצמו במבוכה זו להתפלל בחצר כזה וכנז' בחס"ל סי' צ' אות ד':
יג. אם יש לפניו שתי בתי כנסיות, ובאחד מתפללין בו רוב עם, נכון שילך לבית הכנסת שמתפללין בו רוב עם יותר, ויזהר בזה בשלש תפילות שחרית ומנחה וערבית. ואם יש לפניו שתי בתי כנסיות, והאחד רחוק מביתו יותר, כשילך לאותו הרחוק יש לו שכר פסיעות. וכן בית הכנסת שמתפללין בו בקבע כל ימות השנה הוא מקודש יותר. וטוב שיתפלל האדם במקום המקודש ביותר. וכן בית הכנסת שיש בו חלונות כנגד ירושלים הוא ראוי יותר להתפלל בו, וטוב שיהיו י"ב חלונות שלשה לכל צד ויש סוד בדבר וכנז' בחס"ל יע"ש. ובתי כנסיות שלנו שיש באמצע בין התיבה ובין ההיכלות אויר פתוח, טוב שיתפלל האדם לפני האויר, כי שם קודם שיתחיל בעמידה יוכל להסתכל לשמים ויכנע לבבו:
יד. התיבה שבאמצע בית הכנסת שעומד שם הש"ץ, יש מדקדקין לעשות לה שבעה מדרגות ויש בזה טעם ע"פ הסוד כנז' בזוה"ק, אך אין זה מעכב לפו"ד דאפילו אם אין בה ז' מדרגות דין תיבה יש לה לענין הקפות ולכל דבר, ורק אם יש בה שבעה מדרגות הוא מצוה מן המובחר:
טו. אין מדליקין נר הדיוט מנר בית הכנסת, ויש אוסרין להדליק אפילו נר של מצוה, וכ"ש דאסור לקרות דברים של חול, ולכ"ע אין להדליק סיגארה של מעלה עשן מנר בית הכנסת, וצריך להזהיר בדבר זה לשמשים של בית הכנסת דנכשלים בזה, ושמן שנפל בו עכבר ומת דמאיס לאדם באכילה אין להדליקו לנר בבית הכנסת:
טז. אסור לנתוץ ולסתור דבר מבית הכנסת אא"כ עושה כדי לתקן ולבנות, ואפילו אבן אחת אסור לנתוץ מבית הכנסת ובהמ"ד דרך השחתה, ואין היתר אא"כ עושה דרך תיקון. ויש אוסרין לסתור כותל בית הכנסת כדי לעשות חלונות לעזרת נשים, משום דעזרת נשים אין בה קדושת בית הכנסת, וכנז' בחכמת אדם כלל פ"ו אות ט"ו ועיין חיי אדם כלל י"ז אות יו"ד. ואותם העושים נקב גדול בכותל לתחוב שם יתידות שיניחו עליהם דפים לעשותם כמו זיז כדי שיניחו שם סידורים וכיס ציצית וכיוצא, לאו שפיר עבדי, משום דאין נתיצה זו לצורך ותיקון בית הכנסת עצמו, ועיין חיי אדם כלל י"ז אות יו"ד וחס"ל סי' קנ"א סוף אות י"ג ושאר אחרונים:
יז. מי שביתו שכן לבית הכנסת יכול להשתמש בחדר הסמוך לכותל בית הכנסת, ושרי לישן ולשמש מטתו בחדר ההוא, אך בכותל עצמו המפסיק בין בית הכנסת ובין החדר אסור להשתמש בו אפילו תשמיש שאינו של בזיון, ואסור לנתוץ מהכותל אפי' אבן א', ואפי' לתקוע בו מסמר כדי לתלות בו איזה דבר אסור, ואין רשות ביד הקהל לתת רשות על דבר זה אפילו בממון, אבל אם הכותל נבנה מתחלתו בשותפות בעל החדר עם גבאי בית הכנסת, אז יש לדון מחצה על מחצה, וישתמש בעל החדר בתוך החצי שלו, ובחצי של בית הכנסת לא ישתמש אפילו בתקיעת מסמר, ועיין עקרי הד"ט סי' א' אות י"ד וחס"ל סי' קנ"א אות י"א:
