בן איש חי שנה ראשונה פרשת תצוה - הלכות פורים
הלכות אלו שייכים לפורים דרכי לדרשם בעזה"י בשבת זכור אשר על הרוב יזדמן בפרשת תצוה, וקישור שלהם יהיה בתוך הדרשה כפי שיזדמן בכל שנה ושנה בעזה"י:
א. הכל חייבין במקרא מגילה, אנשים ונשים, אך הנשים אף על פי שיודעין לקרות ישמעו מן האנשים, וכן המנהג בעה"ק תוב"ב שמעולם לא נשמע שהאשה קראה מגילה. ולכן כל אדם אף על פי שקרא המגילה בבית הכנסת יקראנה בביתו בשביל אשתו שלא שמעה בבית הכנסת ובשביל הבתולות ושאר נשים ומשרתים שבבית. ואם קראה בבית הכנסת וחוזר וקורא לנשים, לא יברך בשבילם וגם הם לא יברכו:
ב. אם היה הקורא חרש או שוטה או קטן, השומע ממנו לא יצא י"ח וצריך לחזור ולקרותה בברכה. מיהו אם שמעה מחרש יחזור ויקראנה בלא ברכה, משום דאיכא דס"ל שומע מחרש, יצא. ואם שמעה מקטן שהגיע לחינוך, יחזור ויקראנה בלא ברכה, דאיכא רבים דס"ל קטן שהגיע לחנוך מוציא את הגדול י"ח. וכן נמי אם שמעה מהאשה, יחזור ויקראנה בלא ברכה:
ג. קראה מתנמנם, הואיל ולא נרדם בשינה, יצא. אבל השומע, אם מתנמנם, לא יצא. וצריך להזהר בד"ז שהוא מצוי תמיד דאלו השומעים יתנמנמו. ולכתחילה אם ראו את הקורא שקרא איזה פסוקים מתנמנם, מכריחין אותו שיחזור ויקראנה, דלא אמרינן קראה מתנמנם יצא אלא בדיעבד היכא דסיים קריאת המגילה כולה:
ד. הקורא את המגילה צריך לברך הברכות מעומד בין בתחלה בין בסוף אפילו הוא קוראה יחיד בביתו, אבל קריאתה אינה צריכה מעומד, ורק הש"ץ קוראה מעומד מפני כבוד הציבור. וצריך להיות פושט אותה כולה ואח"כ מברך הברכות מעומד. מיהו מאחר דפושט ומברך בעודו עומד, צריך שיהיה לפניו בימה או כסא שתנוח עליו המגילה ולא תהיה נגררת בארץ:
ה. מי ששכח ולא בירך שהחיינו, אם נזכר אחר שהתחיל, יברך במקום שנזכר. ובסה"ק מקבציאל העליתי דאם לא נזכר עד אחר שכבר קרא גם פסוק עשרת בני המן, אף על פי שעדיין לא גמר המגילה, לא יברך שהחיינו שם במקום שנזכר:
ו. אם השמיט הקורא מלות בקריאתו, אפילו שהם תיבות שאין מפסידין ענין הקריאה, לא יצא י"ח. ומי שיש בידו מגילה שאינה כשרה ישמע משליח ציבור וישתוק:
ז. נוהגין לומר ד' פסוקים של גאולה בקו"ר, והם איש יהודי וכו' בלילה ההוא וכו' ומרדכי יצא וכו' ליהודים היתה אורה וכו'. וכשאומר פסוק בלילה ההוא בקול רם וניגון יסיים תיבת המלך בקו"ר וניגון ביותר. ויש נוהגים לומר ג"כ פסוק כי מרדכי היהודי וכו' ופה עירנו לא נהגו בפסוק זה:
ח. צריך לומר מתחלת חמש מאות איש ואת פרשנדתא וכו' עשרת בנשימה אחת, ויאריך בוא"ו של ויזתא. והמנהג להכות ברגליו על הקרקע כשאומרים שמות עשרת בני המן, ויש נוהגים להכות בידם על הקרקע, ואין זה מנהג יפה אלא ראוי להכות בסנדלים שברגליהם:
ט. צריך להזהר לקרות תיבת "ואת" הנזכרים בעשרה בני המן, מתוך המגילה. כי יש טועים מחמת המהירות של נשימה אחת לקרות כל תיבות של "ואת" הנז' בע"פ. לכך צריך להשים לב על זאת להזהר. וכשאומר "ויקר" ישים ידיו על התפילין וינשק. וכשאומר "את אגרת הפורים" ינענע המגילה בתיבת אגרת:
י. כתב הגאון יעב"ץ ז"ל על אביו הגאון ז"ל שהיה מכה ברגלו וטופח בסנדלו כשמזכיר שם המן בקריאת המגילה ע"ש. ואני רגיל להכות ברגלים בשם המן הראשון הכתוב בפסוק אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי, וגם עוד שם המן האחרון בפסוק כי המן בן המדתא האגגי צורר כל היהודים חשב וכו':
יא. אסור לאכול קודם קריאת המגילה. ואם יש לאדם מגילה כשרה שקורא בה לעצמו בבית הכנסת בעת שהש"ץ קורא שם בשביל הציבור, וזה אינו רוצה לצאת בברכה של ש"צ אלא ירצה לברך לעצמו, רשאי, אך יברך בלחש, וכאשר העליתי בסה"ק רב פעלים בס"ד:
יב. טוב שיעמדו שני אנשים אצל הש"ץ מימין ומשמאל, ויאמר הש"ץ קודם הברכה ברשות מורי ורבותי, ויברך ויקרא. ומנהג עירנו שיעמדו הקהל בעת הברכה בתחלה ובסוף. וכל אדם צריך שיגלול ואח"כ יברך ברכה אחרונה, ויזהר שלא יברך בעת שהוא גולל המגילה:
יג. הקורא יחיד יברך גם ברכה אחרונה של המגילה, וכנז' בברכי יוסף ועיין מל"ח סי' ל"א אות ק"ח יע"ש, וכן המנהג פה עירנו, וכן ראוי לנהוג בכ"מ, ולא יאבד היחיד ברכה יקרה זו:
יד. אומרים על הנסים בתפלה ובהמ"ז ביום י"ד דוקא, אבל לא ביום ט"ו, ואפילו מקום שקורין המגילה בט"ו משום ספק אם היתה מוקפת חומה מימות יהושוע עכ"ז לא יאמרו על הנסים בתפלה ובהמ"ז מפני חשש הפסק, וכן מפורש בשער הכונות. ופה עירנו בגדאד יע"א מנהגם לקרות המגילה בי"ד בברכה, אבל בט"ו קורין אותה בלא ברכה כלל, וברכה אחרונה אומרים אותה בלי שם ומלכות. ומנהגם לקרות בט"ו בס"ת בפרשת ויבא עמלק, והטעם דעיר בגדאד יש בה ספק אם היתה מוקפת חומה מימות יהושוע או לאו, ולכן קורין את המגילה בלא ברכה. ומקדמת דנא היה המנהג פה עירנו לומר על הנסים ביום ט"ו בתפלה ובבהמ"ז, אך הרה"ג עט"ר מור זקני רבינו משה חיים זלה"ה ביטל המנהג של אמירת על הנסים משום חשש הפסק, אבל קריאת ס"ת לא רצה לבטל דאין כאן חשש ברכה לבטלה, ולכן עתה אין אומרים על הנסים פה עירינו בגדאד אלא רק ביום י"ד בלבד, ואם שכח ולא אמר אין מחזירים אותו, אלא דבתפלה אומר אחר אלהי נצור נודה לך ה' או"א על הנסים וכו', ובבהמ"ז יאמר אחר סיום הברכות הרחמן יעשה לנו נסים כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזה"ז בימי מרדכי וכו':
טו. חייב כל אדם ליתן שתי מנות לשני עניים לפחות, וכל המרבה ברוך יהיה. והשיעור הוא אם נותן אוכל צריך שיהיה בו ג' ביצים שהם ארבעה וחמשים דרה"ם, ואם מעות שיעור שיקנה שלשה ביצים מפת, ואפילו עני המתפרנס מצדקה חייב במתנות לאביונים, והפר"ח פוטרו. וכתוב בספר תורה לשמה שיוכל אביון אחד ליתן לאביון חבירו, וזה ג"כ חוזר ונותן לחבירו:
טז. חייב לשלוח כל אדם לחבירו שני מנות, דהיינו שני מיני אוכלים. וכתוב בספר תורה לשמה שצריך להניח כל מין בכלי אחד בפ"ע, ולא יניח שניהם בכלי אחד. ומשלוח מנות צריך לשלוח לגדול, אבל מתנות לאביונים אפילו נתן לקטן יצא י"ח:
יז. האשה חייבת ג"כ במשלוח מנות ומתנות לאביונים. ופה עירינו בגדא"ד שקורין המגילה גם בט"ו בלא ברכה משום ספק מוקפת חומה צריך לקיים ביום ט"ו סעודה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, אחד אנשים ואחד נשים, ורק אין מרבין בהם כמו יום י"ד:
יח. אבל תוך י"ב חודש של אב או של אם יקיים משלוח מנות, אך לא ישלח להרבה בני אדם, אלא יקיים המצוה הזאת באדם אחד דוקא, ולו לא ישלחו אחרים כלל:
יט. מצוה להרבות בסעודת פורים, ועיקר הסעודה ביום, ואם עשאה בלילה לא יצא י"ח. ומנהג יפה לאכול זרעונים בפורים, זכר לאכילת זרעונים שאכלו דניאל וחביריו ועשה להם הקדוש ברוך הוא נס בזה, ולכן פה עירינו מנהגם לטגן מולייתא בקטניות ובשר ביחד שקורין זה בערבי סמבוס"ך:
כ. מנהג יפה לכתוב עמלק ושם המן ולמחותם, וקודם שימחם ידרוס ויכה עליהם בסנדלו, ולא ימחם ברוק שבפיו אלא במים מזוהמים, ואם יש שכר לפניו ימחם בשכר, וסימן תנו שכר לאובד:
כא. אין לעשות מלאכה בפורים בין בי"ד בין בט"ו, ואין לנשים לעשות כבוס וכדומה אפילו ביום ט"ו, ואין מגלחין הישראלים אפילו אם חל יום י"ד בערב שבת:
כב. ילבשו בפורים בגדי שבת או בגדים אחרים שהם חשובים, ולא ילבשו בגדי חול. זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו:
